תורה תמימה/איכה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ איכה ג

א

אני הגבר. רבי לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא דרגילנא ביסורים והניין לי מה דהניין לך[שם]

אני הגבר. רבי יהושע בן לוי אומר, אני הגבר – אנא הוא איוב דכתיב ביה (איוב לד ז) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים, וכל מאי דאייתית עליה אייתית עלי[שם].

אני הגבר. רבי ברכיה אומר, אני הגבר – גברתני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם[שם].

ראה עני. [והלא היה ראוי לומר ראיתי עני ומהו ראה], אלא אמרה כנסת ישראל, ראה הקב"ה אותי עניה מן המצות, עניה ממעשים טובים, הביא עלי שבט עברתו[שם].

ב

אותי נהג וגו'. אותי נהג בעולם הזה שנקרא חושך ולא אור[שם].

ג

אך בי ישב וגו'. א"ר שמעון בן לוי, מלמד שאע"פ שהקב"ה מתיאש מן הצדיקים בעולם הזה אע"פ כן חוזר ומרחם עליהם, הדא היא דכתיב אך בי ישוב וגו'[מ"ר].

ד

בלה בשרי ועורי. בלה בשרי – זה הצבור, ועורי – אלו סנהדרין, דכשם שהעיר חופה על הבשר כך סנהדרין חופין על ישראל[שם].

שבר עצמותי. עצמותי – עצומי, העצומים שבבני[שם].

ה

ויקף ראש ותלאה. ראש – זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ב לח) אנת הוא רישא די דהבא, ותלאה – זה נבוזראדן, דבר אחר ראש זה אספסינוס ותלאה זה טרכיגוס[שם].

ו

במחשכים הושיבני וגו'. במחשכים הושיבני כמתי עולם – מלמד שהסומא חשוב כמת[נדרים ס"ד ב'].

במחשכים הושיבני וגו'. במחשכים הושיבני כמתי עולם, א"ר ירמיה, זה תלמודה של בבל[סנהדרין כ"ד א'].

ז

גדר בעדי ולא אצא. ר' איבו אמר, זה בסגר של ערביים, ר' ברכיה אמר, זה קסטרא של פרסיים, ורבנן אמרי זה מטלית של כותים[מ"ר].

הכביד נחשתי. מהי הכביד נחשתי – הכביד עלי מסים וארנוניות וגולגלאות[שם].

ח

גם כי אזעק וגו'. א"ר אלעזר, מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי[ברכות ל"ב ב'].

שתם תפלתי. כל הבא להתפלל אחר הצבור מעשיו נפרטין, לכך נאמר שתם – קרי בי' שתם[מ"ר].

ט

גדר דרכי וגו'. תניא, מחילות בארץ היו בין לוד לירושלים ונגנזו, הדא הוא דכתיב גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה[ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ב].

נתיבתי עוה. בראשונה היו משיאין משואות בחרים וכייר וגדר וחברותיה, א"ר יוחנן, בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות, והא האידנא טובי הוו, א"ר נחמן בר יצחק, שאני השתא, דכתיב נתיבותי עוה[ר"ה כ"ג ב'].

נתיבתי עוה. מהו עוה – קלקל והחריב, כמש"נ (יחזקאל כ״א:ל״ב) עוה עוה עוה אשימנה[מ"ר].

י

דב ארב וגו'. דוב אורב זה נבוכדנצר, ארי במסתרים זה נבוזראדן, דבר אחר דוב אורב זה אספסינוס, ארי במסתרים זה טרכינוס[שם].

יא

דרכי סורר ויפשחני. מהו ויפשחני – ויבקעני, כההיא דתנינן (שביעית פ"ד מ"ו) אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית[שם].

יב

ויציבני. ר' יודן אמר, ויציבני – הגבירני לעמוד בכולם, וכן אתה מוצא אחר תוכחות שבמשנה תורה כתיב אתם נצבים היום כולכם ומתרגמינן כולכם גבורים לעמוד בכולם[מ"ר].

כמטרא לחץ. יש אומרים כמגן לחנית, ויש אומרים כקורת חצים שהכל מורים בה והיא נצבת[שם].

יג

בני אשפתו. רב אמר, בני אשפתו [בני שבויים, בני תערובות], ושמואל אמר, בני אדם שאוכלין הרבה ומוציאין אשפות הביא עלי[שם].

יד

הייתי שחוק וגו'. הייתי שחוק לכל עמי, כמש"נ (תהילים ס״ט:י״ג) ישיחו בי יושבי שער אלו עובדי כוכבים שיושבין בבתי טרטיאות וקרקסאות, נגינתם כל היום – כמש"נ (שם) ונגינות שותי שכר, מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין הן יושבין ומשיחין בי ומלעיגין בי[שם].

טו

השביעני במרורים וגו'. השביעני במרורים זה יו"ט הראשון של פסח דכתיב ביה על מצות ומרורים, הרוני לענה – מה שהשביעני מרורים בליל פסח הרוני בליל תשעה באב לענה, הוי – ליל יו"ט הראשון של פסח הוא ליל תשעה באב[שם].

טז

ויגרס בחצץ שני. לאחר שהיה אוכל רב כל מאכלו בערב ת"ב היה טובל פתו באפר ואוכלו ואמר, זו היא עיקר סעודת ערב ת"ב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר{{ממר|[[ירושלמי תענית פ"ד ה"ז}}.

ויגרס בחצץ שני. כשגלו ישראל היה אחד בא ללוש את עיסתו ולא היה יודע במה, והיה חופר ועושה גומא ולש בתוכה והיו הצרורות מתדבקות בעיסה, וכיון שנותנה בתוך פיו היו שיניו קהות, לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני [מ"ר פרשה א' פסוק ב'].

יז

ותזנח משלום נפשי. מהו ותזנח משלום נפשי, א"ר אבהו, זו הדלקת הנר בשבת[שבת כ"ה ב'].

נשיתי טובה. מהו נשיתי טובה, רבי ירמיה אמר זה בית המרחץ, ר' יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, ר' יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה, ור' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים[שם שם].

יט

זכר עניי ומרודי. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, זכור ענויין שעוניתי ומרורי שמרדתי בך ויסורין שהרויתני לענה וראש – יצאו אלו באלו[מ"ר].

כ

זכור תזכור וגו'. א"ר יודן, אומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, יודעה אני שאתה זוכר אוה"ע לנקום בהם, אבל מה אעשה ותשוח עלי נפשי, המשל אומר, עד שהשמנה נעשה רזה, – נפש הרזה יוצאת[שם].

כא

זאת אשיב וגו'. אין זאת אלא תורה כמש"נ וזאת התורה, אומרים ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אלולי תורתך שנתת לנו כבר אבדנו בין האומות, וכן דוד אומר (תהילים קי״ט:צ״ב) לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי[שם].

כב

חסדי ה' וגו'. א"ר שמעון בן לוי, משהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעוה"ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו[מ"ר].

כג

חדשים לבקרים וגו'. אמר ליה שמואל לחייא בר רב, תא ואימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוי אמר אבוך, כל יום ויום נבראין מלאכי השרת מנהר דינורואמרי שירה ובטלי, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך[חגיגה י"ד א'].

חדשים לבקרים וגו'. א"ר אלכסנדרי, מהו חדשים לבקרים רבה אמונתך, על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקראנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים, ור' שמעון בר אבא אמר, על שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו[מ"ר].

כד

חלקי ה' וגו'. מהו חלקי ה' אמרה נפשי – שאני מייחד אותו שתי פעמים בכל יום ואומר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד[שם].

כה

טוב ה' לקוו. כתיב (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו, הא כיצד, משל לאדם שיש לו פרדס, כשהוא משקה משקה את כולו, וכשהוא עודר אינו עודר אלא הטובים שבהם[סנהדרין ל"ט ב'].

טוב ה' לקוו. יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו, ודכותה אך טוב לישראל אלהים, יכול לכל, ת"ל לברי לבב – אלו שלבם ברור עליהם שאין בידם עון[שם].

כו

טוב ויחיל וגו'. א"ר שמעון בן לוי, משהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעוה"ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'[שם].

כז

טוב לגבר וגו'. טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו – עול תורה, עול אשה, עול מלאכה[מ"ר].

כח

ישב בדד וידם. אמר הקב"ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם כשהוא אבל מה הוא עושה, אמרו ליה ישב בדד ודומם, אמר להו אף אני עושה כן, שנאמר ישב בדד וידום [שם].

ישב בדד וידם וגו'. תניא, מניין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו[אבות פ"ג מ"ב].

כט

יתן בעפר פיהו וגו'. רבי כי הוי מטי להני קראי הוי בכי, יתן בעפר פיהו יתן למכהו לחי ישבע בחרפה [ועוד אולי יש תקוה[[מ"ר].

לא

כי לא יזנח וגו'. כביכול לא שבק ולא ישבוק[שם].

לב

כי אם הוגה ורחם. א"ר שמעון בן לוי, משהקב"ה מתייאש מן הצדיקים בעוה"ז הוא חוזר ומרחם עליהם, הדא הוא דכתיב כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו[שם].

לג

כי לא ענה מלבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי, מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה בדורו של אחשורוש – מפני שהשתחוו לצלם, אמרו ליה תלמידיו, וכי משא פנים יש בדבר, אמר להו, הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים, והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו[מגילה י"ב ב'].

כי לא ענה מלבו. א"ר לוי, בסיני פעלו ישראל בפיהם ולא בלבם, כמש"נ (תהילים עח לו) ויפתוהו בפיהם וגו', ובבבל פעלו בלבם ולא בפיהם כמש"נ כי לא ענה מלבו, אמר הקב"ה, יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני, ואע"פ כן – ויגה בני איש – הביא עליהם איש צר ואויב, זה המן, והגה את מכתן[מ"ר].

לד

לדכא וגו'. לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ – זה נבוכדנצר שכתוב בו (דניאל ב לח) די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכולהון אנת הוא רישא די דהבא[שם].

לז

מי זה אמר וגו'. מי זה אמר ותהי ה' לא צוה, מי צוה – המן צוה להשמיד להרוג ולאבד, והקב"ה לא צוה אלא ישוב מחשבתו הרעה[שם].

לח

מפי עליון וגו'. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, א"ר אלעזר, משעה שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע לא יצאה טובה לעושה רעה ורעה לעושה טובה אלא טובה לעושה טובה ורעה לעושה רעה, כמש"נ (שמואל ב, ג לט) ישלם ה' לעושה הרעה כרעתו[שם].

לט

מה יתאונן וגו'. התינוק כל שלשים יום נקבר באשה אחת ושני אנשים, אבל לא באיש אחד ושתי נשים, מאי טעמא, דכתיב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו – אפילו בשעת אנינותיה של אדם יצרו מתגבר עליו[קדושין פ' ב'].

מה יתאונן וגו'. מה יתאונן אדם חי – דיו שהוא חי, כדר' לוי, דאמר, אמר הקב"ה לאדם, חיותך בידי ואתה חי ועודך מתאונן[מ"ר].

גבר על חטאיו. א"ר ברכיה, מה יתאונן על חי העולמים, אם מבקש הוא להתאונן – גבר על חטאיו[שם].

מ

נחפשה דרכינו. אמר רבא ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'[ברכות ה' א'].

מא

נשא לבבנו אל כפים. א"ר אמי, אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו, שנאמר נשא לבבינו אל כפים[תענית ח' א'].

נשא לבבנו אל כפים. אמר רב אדא בר אהבה, אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו, למה הוא דומה, לאדם שתופס שרץ בידו וטובל, שאפילו יטבול בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה, שנאמר (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם, ואומר, נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים[תענית ט"ז א'].

נשא לבבנו אל כפים. וכי אפשר לאדם לישא את לבו בידיו, אלא ישוח לבו לידיו ואח"כ אל אל בשמים{{ממר|[[ירושלמי/תענית/ב/א|ירושלמי תענית פ"ב ה"א}}.

מב

נחנו פשענו וגו'. נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, מהו נחנו ומהו אתה, אלא נחנו פשענו ומרינו – כמדותינו אנו, אתה לא סלחת – [וכי] כמדותיך אתה[מ"ר].

פשענו ומרינו. [והלא היינו פשעים היינו מרדים], אלא יש ירקות מרים ויש ירקות חמוצים, וכן יש עובדין בישין עם בעלים קשים[שם].

מד

סכתה בענן. רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, משום שנאמר סכתה בענן לך מעבור תפלה[ברכות ל"ב ב'].

סכתה בענן וגו'. מהו זה דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה [אלא באיזו תפלה איירי – בתפלה שהיא בלא תשובה, אי נמי בתפלת יחיד איירי][מ"ר].

סכתה בענן וגו'. ר' עקיבא היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס והיה שם יהושע הגרסי עומד בתפלה עמו, ירד ענן והקיפן, אמר, דומה אני שלא ירד ענן והקיף אלא כדי שלא תשמע תפלתו של רבי, הדא הוא דכתיב סכתה בענן לך מעבור תפלה[שם].

מה

סחי ומאוס, מהו סחי ומאוס – בזוי ושפל[שם].

מו

פצו עלינו פיהם. עיין מש"כ לעיל פרשה ב' פסוק ט"ז בדרשה פצו עליך פיהם וצרף לכאן.

מט

עיני נגרה וגו'. וסמיך ליה עד ישקיף וירא ה' משמים – א"ר שמואל בר נחמן, זה אחד המקומות שרוח הקודש סמוך לגאולה[מ"ר].

נא

עיני עוללה וגו'. א"ר שמעון בן גמליאל, ת"ק בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהם לא היה פחות מג' מאות תינוקות, והיו אומרים, אם יבאו השונאים אנו דוקרים אותם במכתובים של חרט, וכיון שגרמו עונותיהם ובאו השונאים כרכו כל אחד בספרו ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני, וקראתי על נפשי עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי[שם].

נג

צמתו בבור חיי. זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל[שם].

וידו אבן בי. אמר מר עוקבא, כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן, כתיב (תהילים עג ט) ולשונם תהלך בארץ וגו' אותו אצמית וכתיב הכא צמתו בבור חיי וידו אבן בי[ערכין ט"ו ב'].

נד

צפו מים על ראשי. אלו האומות שכתוב בהם (ישעיה ז') הוי המון עמים רבים בהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים[מ"ר].

נה

קראתי שמך וגו'. קראתי שמך ה' מבור תחתיות – זה יוסף, זה ירמיה, זה דניאל[שם].

נט

ראיתה ה' עותתי וגו'. מעשה ביהודי אחד שעבר קמיה דאנדרינוס ושאל בשלומו, אמר, יהודי שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו, עבר יהודי אחר ולפי שראה מה שעשה במי שקדמו לא שאל בשלומו. אמר יהודי עובר לפני ואינו שואל בשלומי, לכו וחייבו את ראשו, אמרו ליה שריו אין אנו מבינים מעשיך, אמר להו, וכי לעצתכם אני צריך להרוג בשונאי, ורוח הקודש צווחת ראית ה' עותתי שפטה משפטי, ראית כל נקמתם כל מחשבותם לי[מ"ר].

סה

מגנת לב. מהו מגנת לי, פליגי תרי אמוראי, חד אמר, שברון לב, כמש"נ (פ' לך, יד כ) אשר מגן צריך בידיך, וחד אמר אומץ לב, כמש"נ (פ' ברכה, לג כט) מגן עזרך [ולמה, כדי שתהיה] תאלתך להם, שתלאה אותם ביסורים ובכל אלות שבתורה[שם].

סו

תרדף באף וגו'. רבי אליעזר אומר, אימתי יאבד שמם של אלילים ותעקר עבודת כוכבים ועובדיה מן העולם ויהיה הקב"ה יחידי בעולם – בשעה שתרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה[שם].

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---