משך חכמה/איכה

משך חכמה איכה

מגילת איכה

פרק א

א

איכה ישבה בדד העיר. ולא מחמת שמצאו חסרון בה ואז היתה כאשה גרושה, לא כן אך בע"כ נגלו והיתה כאלמנה שלא מחמת חסרונה עזבה אישה. ובאמת איך תהיה הפכיות כזו שמרוב עם תהיה בדד, לכן אמר הסבה שמתחילה היה ההתהפכות, שרתי במדינות היתה למס, שמתחילה המשילו על עצמם מלכי רומא כידוע מעובדא דחשמונאים, וזה היתה הנסבה להגלות.

ב

בכה תבכה בלילה. שיש בכיה שבוכה כדי שישמעו אחרים וירחמו, ויש בכיה כאדם הבוכה על מתו שרק מחמת צערו, לכן אמר שבכייתה אינה לשמוע ולרחם עליה, שזה היתה צריך להיות יותר ביום ובאתר דשכיחי רבים, אך בכייתה מחמת צער, לכן בכה תבכה בלילה אף שאין אדם שומע, מפני מה, מפני שדמעתה על לחיה, פירוש כי אם יבכה אדם להושיעו ואחד יושיעו נקרא המושיע מוחה דמעות מעל פניו וכמ"ש ומחיתי דמעה מעל כל פנים, אבל בה אינו כן שדמעתה נשאר על לחיה כי אין לה מנחם להסיר דמעתה.

כל רעיה בגדו בה. ר"ל הרעים נעשו רעים, וזה האות כי גם בעת שלותה היו לה לאויבים מבקשים רעתה בהסתר, כידוע שאויב הונח על שונא מסתתר.

ה

היו צריה לראש אויביה שלו וכו' על רוב פשעיה. פירוש ששמחו שד' החריבה מפני רוב פשעיה, הוי כסילים הלא עולליה הלכו שבי לפני צר ואלה הצאן מה חטאו, ע"כ דזה רק גזירה קדומה וכדברי הקלירי איכה את אשר כבר עשהו תבע מני לשלם נשיהו.

ח

חטא חטאה ירושלים. פירוש שעברה עבירה ושנתה כמה פעמים, לכן הותרה לה ונעשית כדבר הקבוע ולא ידעה בושת, וכמו אשה נדה אשר עם היותה דוה בכ"ז לא תבוש כי וסתה קבוע ודבר טבעי הוא לה, כן בעוה"ר היה בירושלים להפלגת החטאים.

י

ידו פרש צר על כל מחמדיה. אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה לא יחמוד איש את ארצך עכשיו כו' אתם קורין ידו פרש צר על כל מחמדיה, פירוש כי הקנאה הוא רק על החמודות שיש לחבירו אשר גם אצל החומד נחשב זה לחמודות, לא כן דברי תורה הנחמדים מזהב, אצל האומות אינם חמודות ואדרבא לטורח ועמל יחשב אצלם המתיגע בם, ובכ"ז מפני כי המה יודעים אשר אצל ישראל המה חמודות לכן יגזרו על ביטול תורה, וזה שאמר אלמלא זכיתם הייתם קוראים כו' ולא יחמוד איש את ארצך אף הארץ שאצל האומות המה נחמדים יותר מאצלך, ועכשיו אתם קורין ידו פרש צר על כל מחמדיה שרק אצלה המה חמודות, והיינו התורה ומצות.

יב

לא אליכם כל עברי דרך כו' אשר הוגה ד' ביום חרון אפו. הכוונה כמו שאמר במדרש וכי אומות העולם אינם חוטאים אלא ישראל חטאו ולקו ואוה"ע אינם לוקים. והתירוץ אמאי לוקים פשוט שישראל מצווים ואוה"ע אינם מצווים. והנה ביבמות מ"ז ע"ב אמר מפני מה גרים מעונים בעוה"ז ששהו להתגייר, א"כ אמאי אין האומות לוקים שלא נתגיירו, ופשוט דעל מצוה כזו שלא הכניסו עצמם לחיוב אמרינן דבעידן ריתחא נענשין עליה, וא"כ כשמקבלין עליהן תרי"ג מצוות ואינן מקיימין קצת בעידן ריתחא נענשין על ששהו להתגייר. והנה בפרק במה מדליקין אמר על שעשיתם פתחי בתים כמחתרת וכיו"ב שלא הכניסו עצמם לחיוב, וא"כ כי הוה עידן ריתחא על המצות שנצטוו נענשין גם על שאר מצות שלא הכניסו עצמן לחיוב, וזה שאמר לא אליכם כל עוברי דרך (עוברי דרכה של תורה, מדרש) הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי כו' דאף בדברים שאנו שניהם שוין שלא הכניסו עצמן לחיוב, אשר הוגה ד' ביום חרון אפו בעידן ריתחא דעונשין עליה. ודו"ק.

יג

ממרום שלח אש בעצמותי. ד"א וצדקתך אלדים עד מרום אלו שני המאורות כדאיתא בפ' משפטים במדרש בקרא דאם כסף תלוה, הלבנה לוה מן השמש והשמש לוה מן הלבנה שנאמר שמש ירח עמד זבולה, והמאורות עושין צדקה זה עם זה, וזה צדקתך עד מרום שבמרום עושין צדקה זע"ז.

טז

גיטין פ' הניזקין אמר ר"י אמר רב מאי דכתיב עיני עיני יורדה מים מעשה בבנו ובת של ר"י כו'. הביאור עפ"י מה דאיתא בירושלמי מעשר שני א"ל חמי חד עינה נשקה חברתה א"ל ההוא גברא לאחתיה הוא חכים, וכן איתא הך עובדא ברכות דף נ"ו, וזה שאמר שעין אחת בוכה על השניה ויורדה מים על השניה, וזה אח ואחות בן ובת ר"י. ופשוט.

יז

צוה ד' ליעקב סביביו צריו היתה ירושלים לנדה ביניהם. ע"ד דאמרינין בערבי פסחים נדה ההולכת בין שני אנשים או הורגת אחת או עושה מריבה ביניהן, וזה סביביו צריו והיא כנדה ביניהן, וזהו הצלה לישראל בארצות פזוריהם. והבן.

פרק ב

יג

מה אעידך. אמר ר"י ששים רבוא מלאכי השרת ירדו כו' מאה ועשרים רבוא ירדו כו'. יתכן דפליגי בהא דאיתא מכילתא יתרו לאמר שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו רע"ק על הן הן ועל לאו הן, לפ"ז לזה ק"כ רבוא א' על עשה וא' על ל"ת, ולזה חדא כמו שקבלו בלשון א'.

כ

ראה ד' והביטה למי עוללת כה. כי המכה להסיר הזדון ישרש התכונה הרעה מלב העושה, ופה היה ההיפך אשר בשביל שנהרג במקדש ד' כהן ונביא ענשן באכזריות גדולה יותר שיבשלו בניהן. וזה פלא.

פרק ג

כ

זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. פירוש שעל דבר הנאבד שטות גדול לבכות והמשכיל יתחכם להקשיח לבו מהר, רק על דבר הבלתי מיואש ויש תוחלת שייך הבכי וכמו שאמר דוד לעבדיו במות בנו. ומטעם זה הבנין בהמ"ק ונחמות ציון וירושלים המה סבה והבכיה המסובב, אולם להיפך אמרו חז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה, וא"כ הבכיה סבה לנחמות ציון, וכן במדרש אמר ר' איבו אמר הקב"ה בשכר אותה הבכיה אני מכניס גליותיכם, לכן אמר זכור תזכור, וכיון שיש תקוה תשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן, פירוש בשביל הבכיה, אוחיל שבשכר זה יבנה המקדש ב"ב אכי"ר.

אמר ר' יוסי בן חלפתא כל מי שהוא יודע כמה שנים עבדו ע"ז הוא יודע אימתי בן דוד בא. הכוונה שנותן טעם מפני מה לבא לפומא לא גליא, יען ע"ז מצטרפת מחשבה למעשה למען תפוס ישראל בלבם (קדושין מ') ואתה ד' לבדך בוחן כליות ולב, כי אף המלאכים אינם יודעים מחשבה שבמוחין (עיין של"ה), לכן אינו ידוע הקץ. ודו"ק.

פרק ד

ז

מדרש זכו נזיריה משלג אלו שהיו שותין את השלג. פירוש שהיו נשמרין לאכול על טהרת תרומה טהרת הקודש, ואמו של שמשון יוכיח שנאמר לה בהריונה עמו לא תאכלי כל טמא, והשלג אינו מקבל טומאה שאינו אוכל ולא משקה כמפורש פ' כל היד (נדה י"ז ע"א), לכן שתו השלג. ואולי בחלב הוא שיצא שלא לרצון עיין סוף מכשירין.

פרק ה

י

עורינו כתנור נכמרו. וחד אמר כתנור שלא הוסק כל צרכו, שאינו מקבל טומאה כמבואר כלים פרק ה', כן לא נטמאו בנות ישראל בזנות ובני ישראל בע"ז, וזה שאמר בסמוך נשים בציון ענו בתולות כו' בר מתלת נשים שנתעצלו ולא עשו כן ונתענו.

יח

על הר ציון כו' שועלים הלכו בו. אמרו עקיבא לעולם אתה מתמיה עלינו אנו בוכים ואתה משחק. חשדוהו שהוא משחק שלפי דעתו הלא בן כוזיבא הוא משיח ועל ידו יעזרו בני ישראל, א"ל כו' ושמחתי שנתקיימו דברי אוריה ולסוף דברי זכריה כו' אם גם לסוף ולזמן רחוק יתקיים דברי זכריה הנני מנוחם. ובלשון הזה א"ל עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר, פירוש במשיח שיש לו קודם מבשר וכדאמר פ' מי שהוציאוהו דלא אתי משיח עד שיבוא אליהו ולא בבר כוכבא שאין לו מבשר קודם.

כספם בחוצות ישליכו. במדרש פתיחתא כ"ג א"ר יוחנן אשכחת אמר כל דרומיה אמין שתין ופתיה שית מי יכיל קאים ואת אמר אוקמיה בבקעת דרא כו' עד שהביאו כל כסף וזהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו כו'. הוא לימוד מרז"ל על דתות הבדויות והדיעות המוטעות שבאמת המה סתורות מעצמן מהמושכלות הראשונות ונגד המוחשות והמפורסמות, רק קיומן מפני שנשענים על דברי התורה האלדית והפלסופיא הדתית שהיה בירושלים, וכאשר נטלו זה והורום לבני עולם אשר הוא מתוק כאור השמש לעינים, עשו על זה טחי טפל הבלים ושטותים מתנגדים לעקרי התורה ויסודי הדת האמתית, ובשביל זה מתקיימים הבליהם וכזביהם וזה בקורת נמרצה.

פתיחתא ואנו ואבלו פתחיה אנינה מבפנים ואבלות מבחוץ פתחיה חורבן ראשון וחורבן שני. פירוש שראשונים נתגלו עונם ע"ז ג"ע וכו', אחרונים בעלי תורה ומצות רק שנאת חנם, וזה בראשונים אבלות מבחוץ ובאחרונים אנינות מבפנים. ועיין דברי הגר"א על הך דיפה צפרנן של ראשונים כו'.

ירושלמי פרק שלשה שאכלו הלכה ג'. ירמיה אמר כו' לזה נאה לקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק כו' שאין נורא אלא בהמ"ק כו'. פירוש בנסים שנעשו בו, ולזה אמר הר המוריה שמשם יצאה מורא לעולם (תענית) דניאל כו' ולא אמר הגבור, פירוש שלא היה יכול לאמר מטעם ירמיה שהרי לא שתק בנבוכדנצר שנעשה חיה ובבלשצר שנהרג בלילה שנשתמש בכלי המקדש כו' החזירו הגדולה ליושנה [בבלי ביומא הן גבורותיו שה אחת בין ע' זאבים כו'], וזה שאמר הכתוב ד' בציון גדול ורם הוא על כל העמים, ואז יודו שמך גדול ונורא קדוש הוא, פירוש יהיה בהמ"ק ונורא אתה ממקדשך, ועוז מלך [היינו גבורתו של הקב"ה] במה שמשפט אהב, היינו שיעשה משפט כתוב בגוים, וכמו שאמר ימינך ד' תרעץ אויב, ודו"ק, יזכנו ד' לזה בב"א. וכעת אינו נתגלה כבוד השי"ת, רק אחרי ההתבוננות שה אחת בין ע' זאבים כו', אבל כשיעשה השי"ת משפט, אז יקויים בקשתנו, גלה כבוד מלכותך עלינו במהרה בלא שום צורך לההתבוננות כלל. ודו"ק.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.