פלגי מים/איכה/ג

פלגי מים ‏ איכה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו. כי הנה יש שני מיני יסורים אחד שבא בתורת רחמנות לעורר בתשובה והוא לצורך רפואה כעין רופא המחתך בבשר כדי לרפאות או כמו שמכין למי שנתעלף להשיב רוחו עליו והשני דרך כעס ונקימה וזה מקונן הנביא ואמר שראה במראה הנבואה העוני היינו היסורין הבאין בשבט עברתו היינו בדרך כעס ולא בדרך חמלה לרפואה:

ב

נהג וילך. נהג נאמר על המנהיג בידו ויולך נאמר על מי שמניחו לילך לפניו ואינו מנהיג אותו וזה אמר הנביא שראה במראה הנביאה שאותי נהג בידיו וגם הוליך לישראל והכל היה:

חושך ולא אור. היינו שהראני במראה הנבואה שהי' ההולכה בתוקף החושך ולא ראיתי שום אור ומזה יש לי ראיה שהיסורין המה של כעס ולא לסיבת רפואה כ"א הי' לסיבת רפואה הי' מראיני האור מתוך החושך:

ג

יהפוך ידו. מתנחמים עצמם לומר שאין מכל זה ראיה להתייאש ח"ו מהגאול' כי כן דרכו של הקב"ה בי להפוך ידו ולהטיב לי ואם נשוב ישוב וירחמוני:

ד

בלה בשרי. אומר הכנס"י לקונן כמעט יש לי יאוש כי הלא בלה בשרי ועורי שבר עצמותי כי כמו כשנשבר העצם ואין עור ובשר קיים שאין לו שוב רפואה כן הדבר אצלי שלקח ממני כל הצדיקים עד שח"ו אבדה תקותי מרפואה:

ה

ויקף ראש ותלאה. כי לפעמים אף שהחולי והשבר הוא קשה כל כך עד שא"א להתרפא בעצמו מצד הטבע מ"מ יכול לבוא רפואה ע"י סמים כמו שאחז"ל עמה פעמי' אפשר דעביד לי סמתרי וחיי אבל הקב"ה בנה עלי והקיף ראש ותלאה שהתלאים רבים כל כך עד שנעשה עלי הבנין. או יאמר כי יש לפעמים יסורים ע"י כעס פתאומי ולאלה יש תקוה שיתקרר הכעס וירחם אבל אם היסורין באין בגודל תחבולות כדרך בונה בנין לאלו אין תקוה וזהו אמרו בנה עלי כלומר שלא הי' כעס פתאומי רק ע"י סיבות רבות כמו בונה בנין בכדי להקיפני מכל צד בצרות רבות ורעות:

ו

כמתי עולם. ענין זה מורה ח"ו שהחושך שהראה במראה הנבואה שהוא חושך עולם ח"ו כמת אשר נשכח זכרו מלב כך אני מיואש מרפואה ח"ו:

ז

גדר בעדי ולא אצא. אמר כל כך נעשה הקב"ה לי כשונא כאילו גדר ומנע ממני דרכי התשובה שלא אנא שוב מחטאתי ומהיסורין שלי:

נחשתי. ידוע שיש ארבעה מיני מתכות זהב כסף נחושת ועופרת וכולם הם כנגד מעשיו של אדם (כמבואר כל זה בספר יערות דבש דרוש ו' ע"ש) ונחושת הוא מעשים התלוים ביצה"ר כגון אכילה ומשגל הכרוך עליו מעשה נחש וזהו אמרו הכבוד נחשתי היינו יצרי הרע במעשים התלוים ביצה"ר ליטמאות בהם:

ח

שתם תפלתי. שמחמת הוטמאי במעשי אין תפלתי טהורה לעלות למעלה:

ט

גדר דרכי. כ"כ הכביד עלי נחשתי הוא יצרי הרע עד כי היצה"ר גדר דרכי היינו דרכי התורה והמצות בגזית. נתיבותי עוה. מחמת כי מנע ממני התורה והמצות הרגלתי עצמי בדרכים מעוותים ומקולקלים.

י

דוב אורב. מוסב למעלה כ"כ הגביר עלי יצרי הרע עד כי הי' לי היצה"ר כדוב אורב להחטיאני בכל פעם:

אריה במסתרים. ואח"כ כשנתמלא סאתי היה עלי כאריה במסתרים כי האריה כאשר טרף במסתר משסעהו תיכף כשסע הגדי כן הביא עלי האד פתאום וישסעני כשסע הגדי:

יא

דרכי סורר. מוסב על דוב אורב שכל כך ארב עלי להכשילני עד כי סרר דרכי התורה והמצות בסירים וקוצים בכדי שלא אוכל לעשותם ומחמת זה:

ויפשחני. עשה אותי כ"כ רע עד שפסעתי על התורה והמצות ועי"ז:

שמני שומם. בבוא עת הפורענות:

יב

דרך קשתו וגו'. בבוא עת הפורענות דרך קשתו ולירות בי כל חציו ועשאני כמטרא לחץ לירות בי חציו ולא יחטיאו להעבירני:

יג

הביא בכליותי. היצה"ר הביא במחשבתי חצים להחטיאני אף במחשבתי:

יד

הייתי שחוק. מחמת שכל קינה זו אמר הנביא בשם הכנ"י ורצה לומר בשמם שהנביא הי' להם לשחוק וזה הביא עליהם כל הרע הזה וכיון שהוא עצמו המדבר אמר בלשון מדבר בעדו שכל זה הי' מחמת כי בעת הנבאי להם רע שחוק הייתי להם:

נגינתם. הייתי להם ומחמת זה באו עליך כל הרעות האלה:

טו

השביעני במרורים. חזר לומר בשם הכנס"י השביעני במרורים החטיאני הרבה מאוד כי המרור מתחילה מתוק וסופו מר כן החטא מתחילתו מתוק וסופו מר לכך ממשיל החטא למרור:

הרוני לענה. אמר על העונש שהוא דומה ללענה שתחילתו וסופו מר:

טז

ויגרס בחצץ. בשעת החטא היה דומה לאוכל קמח ובתוכו טמון אבנים קטנים המשברים השינים ובשעת העונש:

הכפישני באפר. כל גופי:

יז

ותזנח משלום. בעון שזנחתי התורה הנק' שלום לכך:

נשיתי טובה. נשיתי מהטוב:

יח

אבד נצחי. מגודל היסורין אמרתי מה שאני מקוה להיות קיים ונצחי נכזבה תוחלתי:

יט

זכור עניי וגו'. מבקשים להקב"ה זכור לי זכות זה מה שעכשיו אצלי עניי היינו היסורין ומרודי היינו המרד שמרדתי בהקב"ה הוא אצלי לענה וראש שמתחרט ומצטער אני על החטאים לענה הוא מאכל וראש הוא משקה כלומר שאוכלי ושקויי הוא לענה וראש ע"כ:

כ

זכור תזכור. אנו מבקשים להקב"ה שתזכור ברחמיך מה שעניי ומרודי אצלי לענה וראש:

ותשוח עלי נפשי. מבוקשתינו שתכניע נפשי עלי שלא אמרוד בך:

כא

זאת אשיב. האמור למטה ע"כ אוחיל לו:

כב

חסדי ה' כי לא תמנו. כלומר בזה שלא תמנו בתוקף הגזירות מחמת חסדי ה' אני רואה כי לא כלו רחמיו:

כג

חדשים לבקרים. ועוד אני רואה חסדים המתחדשים לבקרים:

רבה אמונתיך. החסדים הן במה שאתה מרבה אמונתך אצלי ואתה מחזיק בידינו שלא נהיה נסוגים אחור ח"ו מגודל היסורין. או יאמר שמה שאתה מתחדש נסים בכל בוקר הם מרבים האמונה בלבי:

כד

חלקי ה'. וכל כך אתה מגביר אמונתך אצלי עד שאמרה נפשי שה' חלקי:

כה

טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו. אמר הנביא אל תתייאש ויש לך ליחל לו כי טוב ה' לקויו לנפש הדורש ממנו הטוב היינו שיוליכה בדרך הטוב:

כו

טוב ויחיל. מלת טוב מוסב על ה' האמור בפסוק ראשון כלומר טוב ה' אם יחיל ודומם לתשועתו (הוי"ו משמש במקום אם כמו וצמית והלכת שמשפטו ואם צמית):

ודומם לתשועת ה'. מוסב ג"כ למעלה שטוב ה' לאותו שכל עיקר תקותו והתאבלותו הוא רק על מה שבגלות ובכל צרתם לו צר ומקוה לתשועת ה' ואינו חש כלל על צרותיו רק על גלות. דומם הוא מלשון אבלות:

כז

עול בנעוריו. מוסב ג"כ על טוב ה' לקויו ואמר שגם טוב הוא הקב"ה לגבר אשר ישא עול התורה והמצות מנעוריו משעה שננער היצה"ר לצאת דאז אין כח להיצה"ר להחטיאו:

כח

ישב בדד וידום. ולכך ראוי למי שיש לו יסורין ישב בדד וידום שימתין לתשועת ה' ויקבלם באהבה כמו שפי' רש"י. כי נטל עליו. כיון שבעל הגזירות נשא עליו הגזירה זו:

ל

יתן למכהו וגומר. כיון שיאמין שהכל מהקב"ה לא יקשה עליו מאומה משום יסורין:

לא

כי לא יזנח. מוסב על מה שאמר למעל' שלא יקשה עליו יסורין רק שישב בדד וידום היינו שיצפה לתשועת ה' ואמר טעם לזה כי לא יזנח וגו':

לב

אם הוגה. הוגה הוא לשון תוגה כלומר אף שהוגה מ"מ בטוחים אנחנו ורחם כרוב חסדיו שירחם עלינו (רש"י):

לג

לא ענה מלבו. וכמו כן אנחנו הכנס"י ראוי לעשות לנו כן לישב בדד ולידום כי העינוי שהי' לנו ע"י הצר הצורר נבוכדנצר בודאי שלא ענה מלבו כלומר מרצונו:

ויגה בני איש. מה שעשה תוגה לבני אברהם יצחק ויעקב שנקראים בני איש כמו שפירש"י (תהילים ד׳:ג׳) לא היה זה מלבו ומרצונו:

לד

לדכא וגו'. בתמיה וכי יעלה על הדעת שנבוכדנצר מעצמו ומרצונו עשה הכל לדכא תחת רגליו כל העולם שנמשלו בימיו כל אנשי ארץ לאסירים תחתיו בידיהם וברגליהם אין זה מדרך הטבע וגם עשה נבוכדנצר עד שכמעט הפך כל העולם כולו והחריד כל הארץ והיעלה על הדעת להטות משפט גבר נגד פני עליון מה שעשה נ"נ והטה משפט כל גבר:

לו

לעות וגו'. והיעלה על הדעת שכל העוותים שעשה נבוכדנצר לכל העולם שה' לא ראה זאת וע"כ הכל מאתו יתברך הי' לעונש ונבוכדנצר הי' שבט אפו יתברך:

לז

מי זה אמר ותהי ה' לא צוה. ועוד היעלה על הדעת שימצא אדם שכל אשר יגזור אומר יתקיים אם ה' לא צוה זאת וכיון שנתקיימו כל גזרותיו של נ"נ בודאי מאת ה' היתה זאת ע"כ ראוי לנו לישב בדד ולידום ולייחל לתשועת ה'.

מי זה אמר וגו'. כי הנה אף אם לפעמים רואה אדם חמס וריב בעיר או מדינה עכ"ז אינו מייחס זאת אל המלך כי א"א להמלך להיות עיניו פקוחה על כל אך הוא מושיב שרים על כל עיר ועיר והשר הלז הוא עושה עול ואין שום אשמה אל המלך אבל אצל הקב"ה אשר כל העולם נעשה במאמרו מכ"ש שכל העולם בידו ותחת השגחתו וסוקר הכל בסקירה אחת. וסרס המקרא ודרשהו וכאלו אמר הלא ה' שהוא הבעל משפט ועושה דין הלא זה הוא אמר ותהי וא"כ איך יעלה על הדעת שהוא לא צוה ולא נעשה הכל ע"י פקודתו והכתוב הזה בלשון תמוה נאמר מי זה אמר ותהי ה' כלומר ה' שאמר והיה העולם לא צוה בתמיה ההוא לא צוה כל הנעשה והמגיע אלינו:

לח

לא תצא הרעות והטוב. אף שאמרנו שהכל בגזירת הקב"ה מ"מ בחירת המעשה הן לטוב הן לרע לא תצא מפי עליון. ומה שאמר הרעות בלשון רבים והטוב בלשון יחיד היות כי גם העונש הרע אינו בא בעצם מאתו כי מאתו לא תצא רע רק הרע הבא על האדם העון עצמו עושה כי ע"י העון בורא מלאך משחית אשר הוא המציק לו כמ"ש (ישעיהו ס״ד:ו׳-ז׳) ותמוגגינו ביד עונינו ולזה אמר הרעות בלשון רבים כי אין הקב"ה סיבה לא לרוע המעשה ולא לרוע העונש משא"כ בהטוב הקב"ה היא סיבה לטוב התגמול ולא לטוב המעשה כי הוא תלוי בבחירת ב"א. וכתוב זה מוסב למעלה שאמר מי זה אמר ותהי ה' לא צוה אל תאמר שהקב"ה הוא סיבה עצמיות גם על מעשה הרע כי מפי עליון לא תצא הרעות שהחטא בעצמו העושה הרע רק כשיש זכות המגין הקב"ה מסככו באברתו לבל יגע בו הרע וכשנתגבר העון הקב"ה מסיר סוכתו הרי הוא כאילו נתן רשות למשחית ולכך.

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. גם זה בלשון תמוה וכי מפי עליון המושל בכל מאתו לא תצא הרעות שהן לתכלית הטוב (והוי"ו של והטוב משמשת בלשון למ"ד התכלית כמו ביומא פ"ו משנה ז' נתנו במגיס והקטירן שפירושו כדי להקטירן אח"כ שבשעה זו עדיין לא הקטירן ע"ש):

לט

מה יתאונן אדם חי. מי שהוא צדיק במדרגת אדם חי אין לו להתאונן ולהתרעם על הקב"ה רק גבר על חטאיו יש לו להתאונן שהם המצירים והמריעים לו: או אפשר לפ' אלו הפסוקים באופן אחר

גבר על חטאיו. שכובש את יצרו ומתגבר עליו אין לו להתרעם על היסורים הבאים עליו כיון שנתבאר למעלה שהכל בגזירה מאת הקב"ה ולא חשיד קב"ה למעבד דינא בלא דינא:

מ

נחפשה. ועתה אין לנו תקנה רק לחפוש דרכינו בעצמינו ונחקורה על חטאינו אצל אחרים בכדי שיתוודע לנו חטאינו כי אין אדם רואה חוב לעצמו ואחר זה נשובה אל ה':

ומאי לבבינו אל כפים. המעשה נקרא בשם כפים כמו שמצינו זה כמה פעמים בכתוב ולבב נאמר על המחשבה לזה אמר נשא לבבינו אל כפים כלומר נייחד המעשה והמחשבה רק לשם ה' ואז יהיה ה' אתנו להצילנו:)

מב

נחנו פשענו. ולכך נכתב חסר אל"ף לומר בעת שהיינו מכינים בשם נחנו שהקב"ה שהוא האל"ף לא היה אתנו ולכך פשענו ומרינו אתה לא סלחת:

מג

סכותה. מאחר שלא סלחת לעונינו עשית מחיצה בינינו ובינך באף ותרדפנו בו כמו שפי' רש"י:

מה

סחי ומאוס תשימני. בתמיה וכי סחי ומאוס תשימני:

מו

פצו וגו'. כלומר וכי סחי ומאוס תשימני כי הלא פצו וגו':

מז

השאת והשבר. מה שנשאת אותנו מקודם למעלה על הכל והשבר שהיה לנו אח"כ מאיגרא רמא לבירא עמיקתא זה היה לנו לפחד ופחת. ואף שנכתב במדויקים בשי"ן ימנית וכן הוא ברש"י מ"מ יש לפרש בו ענין זה והשאת הוא מלשון הכאה והסתה כי העושר הוא המשיא והמפתה את האדם לדרך רע:

מח

פלגי מים וגו'. זהו תשובת השכינה למען לא יתייאשו: (מט)

עיני נגרה. מוסב על תשובת השכינה:

נא

עיני עוללה לנפשי וגומר. האומות נקראים בנות ירושלים והנה מבואר בדברי החוקרים כי כשאדם רואה הגדלת שונאו הוא יותר רע ומר מכל הצרות הבאות על האדם ולזה אמר עיני עוללה לנפשי הכנס"י מתאוננים ואומרים עינים שלי עוללין ועושין לי רעה מכל בנות עירי מהטוב שאני רוא' שיש לבנות עירי: )(

נב

צדוני כצפור. חשב הגליות שהיה להם כי בגלות מצרים צוד צדוני כצפור אשר ניצוד על גרעוני חטה כן צדוני במצרים על דבר החיטין שמכרו שם ונשארו ע"י כן במצודה רעה שסומה שאמר חנם כי יעקב ובניו שירדו מצרימה לא היה בסיבת חטא:

נג

צמתו וגו. זה היה בגלות בבל בדניאל (רש"י):

נד

צפו מים על ראשי. בגלות החיל הזה הצרות גדלו כל כך עד שהמים כאילו הן צפין על ראשי עד שאמרתי נגזרתי:

נה

קראתי מבור תחתיות. חוזר לבקש ואומר הנה אז במצרים קראתי וגו' היינו במצרים אף שהייתי משוקע בטומאה עמוקה עד שכמעט נכנסתי בתוך שער החמישים ועם כל זה כשקראתיך משם קולי שמעת:

נו

אל תעלם אזניך. לזאת אנו מבקשים שגם עכשיו אל תעלם אזניך:

לרוחתי לשועתי. כי החטאים הן מחיצה מפסקת בינינו ובין אבינו שבשמים וזה שאמר לרווחתי כי כשהקב"ה רוצה לקבל תפלת השבים צריך לחתור חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל התשובה כמו שעשה למנשה וזה שאמר לרוחתי שירויח מקום שיכנס בו שועתנו לפניו:

נז

אמרת אל תירא. על הים אמרת אל תיראו ופסוקים אלו רומזין על גלות מצרים והפסוקים הבאים על גלות בבל ומדי הסמוכים:

נח

גאלת חיי. זהו נגד דניאל שהוא ניצל והאויבים אכלום האריות:

נט

ראיתי ה' עותתי. מבקשים הכנס"י אף אם אתה רואה עותתי ועונותי היה אתה בעצמך שופט משפטי ואל תניחנו ביד אויבינו כי הן עושין רק דרך נקימה. ולזה אמר:

ס

ראיתה כל נקמתם. כי הנך רואה כשאני נופל בידם הן מתכוונים להנקם ממני ונקמתם רעה מאוד ע"כ הנני מבקש נפלה נא בידך והיה אתה השופט:

סא

חרפתם ה'. חרפתם הוא רק לחרף אלקים חיים:

מחשבותם לי. רק להרע לי:

סב

והגיונם עלי. כל דיבורם הוא רק ממני:

סג

שבתם וקימתם הביטה. הבט שכל שיבתם וקימתם רק ממני אני מנגינתם. אני להם במקום נגינה כי שוחקים עלי תמיד:

סד

גמול. נגד מחשבתם. כמעשה ידיהם. נגד המעשה:

סה

תאלתך. שיהיו נואלים ממועצותיהם ומחשבותיהם שחושבים עלי (רש"י):

סו

תרדוף באף. ביקש שהרדיפה יהיה באף למען ישמדו מתחת שמי ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.