תורה תמימה/איכה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ איכה ד

א

איכה יועם זהב. מהו יועם, ר' שמואל אומר, יכוסה, כמה שנאמר (יחזקאל כ״ח:ג׳) כל סתום לא עממוך^{א)|ודכותה אמרו בספרי נשא על הכתוב ונעלם מעיני אישה ולא שיהא בעלה רואה ומעמעם כלומר מכסה על עונה (וכעין מ"ש בגיטין י"ז משום ב"א ופי' בערוך שמא יחפה עליה) ובאופן זה א"א לו עוד להשקותה.}}, ורבנן אמרי, כהה, ודכותה גחלים עוממותא*)|כהות וכבויות, היפך לוחשות.}}[מ"ר].}

איכה יועם זהב וגו׳. דבר אחר איכה יועם זהב – ביאשיהו המלך הכתוב מדבר^{ב)|ר"ל בעת שנהרג יאשיהו ויקונן עליו ירמיהו כמבואר בד"ה ב' ל"ה, ורמז קינתו כאן משום דקשה סלוקן של צדיקים מחורבן ביהמ"ק כמבואר במ"ר לעיל פרשה א' פסוק ט'.}}, איכה יועם זהב – שהיה דומה לתכשיט של זהב, ישנא הכתם הטוב, שהיה גופו דומה לאבן טובה ומרגליותג)|דכתם היינו קבוצת אבנים טובות ומרגליות או כלי נוי זהב שהם לעדי ותכשיט, וכפירש"י כאן.}}, תשתפכנה אבני קודש – זה כל רביעית דם שהיה ירמיה נוטלו וקוברוד)|כי כמבואר בד"ה שם ירו בו הרבה חצים, וכל דם שהיה יוצא ממנו לאחר יריה היה ירמיה נוטלו וקוברו. ובמ"ר מסמיך זה על הפסוק בד"ה ב' ל"ה ויקבר בקברות אבותיו וכי בכמה קברות נקבר, אלא מפני שהיה קובר כל רביעית דם לעצמה, ואע"פ שירמיה היה כהן, אך זה הדם היה יוצא ממנו בעודו בין החיים והמות, או משום דאחר שנבלע בקרקע שוב אינו מטמא, כמבואר בפ"ג דאהלות, דכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור.}}[שם].}

איכה יועם זהב וגו׳. דבר אחר איכה יועם זהב – באנשי ירושלים הכתוב מדבר, איכה יועם זהב – שהיו דומין לתכשיט של זהב, ישנא הכתם הטוב – שהיה גופן דומה לאבן טובה ומרגליות^{ה)|עיין משכ"ל אות ג'.}}, ואם יאמר לך אדם אין הכתוב מדבר באנשי ירושלים אמור לו, כבר כתיב (פסוק ב׳) בני ציון היקריםו)|ונסמך על הדרשה שבתחלת פסוק הבא, ומה היתה יקרותן, עירוני [בן המדינה] שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב, וזה היה מפני שהיו יפים ביותר, וא"כ מבואר דהלשון איכה יועם זהב אבני ירושלים קאי.}}[שם].}

תשתפכנה אבני קודש. כשהיו החכמים יוצאין לבקש מזונותיהם^{ז)|מפני דוחק השעה.}}היו קורין עליהם תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצותח)|ואבנים כנוי לתלמידי חכמים כמבואר בב"ב קמ"ב ב' עה"פ מסיע אבנים אלו בעלי משנה, ובמ"ר פ' ויצא והאבן גדולה ב"ד הגדול שבלשכת הגזית, ובזוהר [תקונים ס"א ב'] ודברתם אל הסלע אלו בני נשא שמשתדלין באורייתא, ושם קמ"ג ב' אבן מאסו הבונים אנון מארי מתניתין, ובתענית ד' א' עה"פ ארץ אשר אבניה ברזל כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח, וקרוב לומר שכינו כן את הת"ח על שם הכתוב (איוב י״ד:י״ט) אבנים שחקו מים, דכמו שהאבנים שוחקים [מזקקים] המים כך תלמידי חכמים מזקקים דברי תורה, ועיין באדר"ן פ"ו. וגם י"ל כי נקראו אבן להיותם יסוד האומה.}}[שם].}

ב

בני ציון היקרים. מה היתה יקרותן, עירוני שנשא ירושלמית היה נותן לה משקלה זהב, וירושלמי שנשא עירונית היו נותנין לו משקלו זהב^{ט)|עירוני הוא בן ערי המדינה חוץ מירושלים, וטעם המשקל הזה הוא מפני שהיו יפים ביותר, ועיין מש"כ לעיל אות ו'.}}, דבר אחר מה היתה יקרותן שבשעה שהיה אחד מהן נושא אשה גדולה ממנו היה עושה שולחנות יותר מן היציאות, שפלה ממנו היה עושה הוצאות יותר מן השולחנותי)|בנוסחאות ישנות ממדרש [הוצאת ר"ש באבר נ"י] איתא בענין זה שהיה עושה יציעוֹ יותר מסעודתו. ופי' יציעו הם מטות ההסבה להקרואים, וצריך לפרש לפי"ז כונת הלשון שלחנות שבכאן דמוסב על הכנת השלחן ועריכתו ברב פאר ויופי, ויציאות – הם הוצאות אכילה ושתיה, וכל מה שהכבוד והיקר מרובה באנשים מוציאים על הפאר והיופי יותר מעצם הוצאת המשתה. וזה היתה יקרותם שהיו מקפידין על הכבוד והיקר לכל אחד כערכו.}}[שם].}

בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן – שלא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה ועד שהיה יודע עם מי סועד, ועד שהיה הופך בית יד שלו כדי שלא יטעיננו אחר טענת חנם^{יא)|מנהג היה בירושלים שמי שהוזמן לסעודה והמזומן הסכים ללכת, היה הופך באותו יום את בית יד שלו לסימן שהוזמן היום לסעודה, וזה היה לתכלית הידיעה שלא יזמינוהו עוד לסעודה אחרת ויצטרך להחזיק טובה להמזמן השני בחנם, כיון שלא ילך אצלו, וזה הוא טענת חנם, או שאם לא יהיה לו סימן יטעיננו אחר ויתאונן עליו על שלא ילך אצלו לסעודה, וזה ג"כ טענת חנם, כיון שאי אפשר לו לילך גם אליו מסבת ההזמנה הראשונה, ויש עוד פירושים בזה.}}[מ"ר]. בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן, שהיו מוסרין הסעודה לטבח, ואם נתקלקל דבר בסעודה היו עונשין את הטבח הכל לפי כבודו של בעל הבית ולפי כבודן של האורחיםיב)|טבח נקרא כאן עורך המאכלים ומכינם ומסדרם, ור"ל שבעל הסעודה בעצמו לא טפל עצמו בהכנת הסעודה, יען כי העורך המיוחד לזה הוא אומן מומחה לדבר זה, ואם בכל זאת אירע קלקול בסעודה היו נפרעין ממנו לפי הכבוד.}}[שם].}

בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן, שבשעה שאחד מהן עושה סעודה היה צר כל מיני סעודה במפה, כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו^{יג)|יתכן הכונה שהיו רושמים על מפה כל מיני מאכלים שהוכנו לסעודה, וכל אחד מהקרואים היה בורר לו מה שנראה לו והיה מצוה להביאם לו וכמו שנהוג היום בבתי מאכל לאורחים נכבדים.}}[שם].}

בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן [שלא היו יושבין בדין אלא א"כ יודעים מי יושב עמהם] ולא היו חותמין על השטר אלא א"כ היו יודעין מי חותם עמהם לקיים (פ׳ משפטים) אל תשת ידך עם רשע^{יד)|מה שהוספנו במוסגר כן היא בגמרא סנהדרין כ"ג א'. ונראה בטעם הדרשה אל תשת ידך, דמפרש ידך – מקומך ותחומך, ומלשון הכתוב על יד היאור, על ידי ארנון, איש על ידו לדגליהם, ולענין חתימה על השטר מפרש ידך – חתימת ידך. וע"ע מש"כ בתו"ת פ' משפטים בפסוק המובא בזה (כ"ג א').}}[שם].}

בני ציון היקרים. דבר אחר מה היתה יקרותן – שלא היה אחד מהם מוליד חסר ובעל מום^{טו)|כמש"כ כולך יפה רעיתי ומום אין בך. ואמנם לא אמר שלא היה בהם חסר ובעל מום, דזה דבר רחוק שלא יארע כזה ע"י חולי ומכה, אלא שמטבעם בתולדתם נולדו שלמים.}}[שם].}

המסלאים בפז. מאי המסולאים בפז, אילימא שהיו מכוסים בפז, והאמרי דבי ר׳ שילא, תרתי מתקלי איסתרא פיזא נחות בעלמא, חדא נחית ברומי וחדא בכל העולם, אלא שהיו מגנין את הפז ביופין^{טז)|והיינו המסולאים מלשון סולו לרוכב, לא תסולה בכתם אופיר, שמשובחים היו ביופי מן הפז, וכונת המסולאים המשובחים בפז שהיו משובחים יותר מן הפז וה"א הידיעה מרמז על זה.}}[גיטין נ"ח ב׳].}

נחשבו לנבלי חרש. מעשה באחד מגדולי ירושלים שאמר לנערו לך והביא לי מים, והיה עומד ומצפה לו על ראש ההר, בא ואמר לו לא מצאתי מים, אמר ליה השלך כדך ושבור אותו לעיני, השליכו ושברו, ונפל הוא מראש הגג ומת^{יז)|כי מרוב צערו על צמאונו קץ בחייו.}}ונתערבו אבריו עם החרסין, ועליו הכתוב אומר בני ציון היקרים איכה נחשבו לנבלי חרש [מ"ר].}

ד

דבק לשון יונק. א"ר אבא בר כהנא, אמת המים שהיתה באה מן החנויות^{יח)|מקום היה בהר הבית ששמו חנויות ושם היה מעין ונמשך ממנה אמת המים.}}עמדו המציקים החריבוה ושפכוה, והיה אדם מוליך את בנו לאמה ולא מצא מים והיה מדבק לשונו לחכו בצמאיט)|ומפרש יונק לא יונק שדים אלא סתם תינוק, ובלשון חז"ל רגיל לקרוא לתינוק ינוקא.}}[מ"ר].}

פרש אין להם. [מהו פורש], ר׳ יהודה אומר, מענין (ירמיה י"ז) ולא יפרסו להם על אבל, ואם אין מי שיתן להם מי ינחמם^{כ)|מדייק מדלא כתיב נותן אין להם, ודריש דהוא לשון תנחומין מלשון לא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת, והכי קאמר, עוללים שאלו לחם לפי שאין נותן להם וכש"כ אין מי שינחמם בהבראה, וזה הוא מענין טירודן וטירופן כי לא יחושו לתנחומי אבלים וכבסמוך.}}, ר׳ נחמיה אומר, מענין (ישעיהו נ״ח:ז׳) הלא פרוס לרעב לחמך, אין מי שיתן להם פרוסה של לחם, ורבנן אמרי, מענין מפרסת פרסה, אין להם מי שיעמוד בשורה לתנחומי אבליםכא)|כמש"כ בסוף אות הקודם.}}[שם].}

ה

האכלים למעדנים. ר' חנינא אמר, גלוסקין וחמר עתיק^{כב)|מקביל לעומת הלשון לאמותם יאמרו איה דגן ויין, לעיל פרשה ב' פסוק י"ב, ועיין מש"כ שם.}}[שם].}

חבקו אשפתות. נזרקים באשפה^{כג)|ר"ל דמפרש דחבקו הוא לשון מליצי, ועיקר הכונה שהיו מתים ומושלכים באשפות.}}[שם].}

ו

ויגדל וגו'. מהו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, ר׳ אחא אומר, בסדום נאמר (פ, וירא) וחטאתם כי כבדה מאד ובישראל נאמר (יחזקאל ט׳) עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד^{כד)|ופסוק זה איירי ביושבי ירושלים, דלמעלה מיני' כתיב עבור בתוך העיר בתוך ירושלים וגו' ויושבי ירושלים הם שבטי יהודה ובנימין, וקראם בית ישראל, שגם הם בני ישראל.}}, ור' תנחומא אמר [כתיב מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים], בסדום לא פשטו ידיהם במצות ובירושלים פשטו ידיהם במצות, שנאמר (פסוק י') ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהןכה)|ר' תנחומא אית ליה בהיפך דחטאת סדום היתה גדולה יותר מחטאת ישראל ויהודה דכאן אמר ההפוכה כמו רגע ולא נשתייר מהם שריד ופליט, ובישראל ויהודה נשארו פלטים והוא מטעם שפשטו ידיהם במצות והוא הכונה של ר' תנחומא שאמר אית לי חרי כלומר אני דורש בהיפך, ועיין רש"י סנהדרין ק"ד ב'. והלשון פשטו ידיהם במצות אולי הכונה במצות קיום נפשות, ויש עוד גירסות ופירושים שונים בזה.}}[שם].}

ויגדל וגו'. הובא לעיל פרשה א' פסוק י׳׳ג בדרשה ממרום שלח אש.

ז

זכו נזיריה וגו'. זכו נזיריה משלג – מאלו שהיו רוחצין את השלג^{כו)|ע"ד לשון הכתוב (איוב ט') אם התרחצתי במי שלג.}}, צחו מחלב – מאלו שהיו שותין את החלבכז)|כמ"ש בכתובות נ"ט א', הרוצה להלבין בתו ישקנה חלב סמוך לפרקה.}}[שם].}

ספיר גזרתם. וכיצד גזרת הספיר, כההוא שהלך למכור ספיר ברומי, אמר ליה הלוקח, אקחנו על מנת לבודקו, נתנו על גבי הסדן והתחיל להכיש עליו בפטיש, נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר עמד במקומו^{כח)|ר"ל שבא להורות במעשה זו שלא נימא דספיר זה היינו סתם ספיר, שהוא קל, משום דא"כ מאי רבותי', אלא כספיר כזה שעומד בפני כל הכחות כמבואר. ומליצה יפה היא על תכונת עם ישראל בגולה, שכל הצרות והתלאות אשר עברו עליו לא הכחידוהו מן העולם והוא עומד וקיים עד היום. וע' במ"ר פ' שמות פ' ג' עה"פ והסנה איננו אכּל.}}[מ"ר].}

ספיר גזרתם. דבר אחר ספיר גזרתם – א"ר יודן, כל גזירה וגזירה שהיתה בירושלים היתה קשה כספיר^{כט)|וכמש"כ באות הקודם.}}[שם].}

ח

חשך משחור תארם. [מאיזה שחור – רבי אבא בר כהנא אמר – משחור הדיו, ור' לוי אמר – מחושך הלילה]^{ל)|הוא תואר לתוקף השחרות, ויש בזה גירסות שונות והעתקנו מה שיותר פשוט.}}[שם].}

לא נכרו בחוצות. א"ר אלעזר ב"ר צדוק, מעשה בעני אחד שבא ועמד על פתח בית אבא, אמר לי אבא, צא וראה אם מבני ירושלים הוא, הלכתי ומצאתי אותה אשה שנשל שערה ולא היה אדם יודע אם זכר אם נקבה היא ולא היתה תובעת אלא דבילה^{לא)|נראה הכונה שלא היתה יכולה עוד לסבול כל דבר מאכל זולת יניקת תמצית הדבילה וכמו שאמרו (גיטין נ"ו א') בר' צדוק שלאחר רוב תעניותיו לא היה יכול לסבול כי אם מיץ תאנה.}}לקיים מה שנאמר לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם [שם].}

צפד עורם וגו׳. ההוא דאתא לקמיה דרבי, אמר ליה, [כנסתי בתולה] ולא מצאתי דם, אמרה ליה, רבי, עדיין בתולה הייתי, ושני בצורת היו, ראה רבי שפניהם שחורים, צוה עליהם והכניסום למרחץ והאכילום והשקום, בעל ומצא דם, אמר ליה רבי, לך זכה במקחך, וקרי עליהם צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ^{לב)|ר"ל שמחמת הרעבון נתיבש כל לחלוחית שבגוף.}}[כתובות י׳ ב'].}

צפד עורם וגו׳. א"ר אליעזר ב"ר צדוק, אראה בנחמה, אע"פ שחיה אבא כל אותן השנים אחר החורבן לא חזר גופו לכמות שהיה לקיים מה שנאמר צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ^{לג)|ר"ל שמחמת רוב הצומות שהיה צם שלא יחרב ביהמ"ק בימיו נחלש מאד כמבואר באגדה דהנזקין ובמ"ר פרשה א' סי' ל"ב, וע' לעיל אות ל"א.}}[מ"ר].}

ט

טובים היו וגו׳. טובים היו חללי חרב מחללי רעב – מלמד שהרעב קשה מחרב, ואי בעית אימא, סברא היא, האי מצטער והאי לא מצטער^{לד)|ובזה יתבאר הפסוק דירמי' ט"ו והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב, וא"ר יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו, והוי רעב קשה מחרב, ונ"מ בזה י"ל לענין צדקה ופדיון שבוים כאלה, ועיין ביו"ד סי' רנ"ב מענין פדיון שבוים, וחידוש שלא ביררו הלכה זו מיתרון פרט אחד על חבירו. ואע"פ שאמרו בגמרא שהשבוי כולהו איתניהו בי', כלומר כל הרעות, בכ"ז הלא אפשר שימצאו מקרים שצריך לחקור איזה לבכר על חבירו, כגון אם אחד מוכתב לעונש מיתה ואחד גוע ברעב, מי קודם להצלה, וכדומה מקרים שונים, וצ"ע.}}[ב"ב ח׳ ב׳].}

מתנובות שדי. [בחורבן ראשון איירי] שהיו מתים מריח ירקות רעים, לקיים מה שנאמר שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי^{לה)|ר"ל הא דכתיב מחללי רעב מוסב על זמן חורבן בית ראשון שהיה הריח הרע מהירקות נכנס לתוך נפוחי הרעב והיה כריסן נבקעת, והיינו דכתיב שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדי שכריסן זב מבקיעת כריסן ע"י ריח תנובת שדי.}}, אבל בחורבן האחרון לא היו אלה הירקות, והיו מביאין גדיים וצולין אותן במערבה של עיר והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתיםלו)|ר"ל ולכן לא איירי קרא בענין בית שני כיון דמתנובת שדי כתיב וכמש"כ באות הקודם.}}[מ"ר].}

י

ידי נשים וגו׳. הובא לעיל פרשה א' פסוק י"ג בדרשה ממרום שלח אש ובפרשה זו פסוק ו׳ בדרשה ויגדל עון בת עמי.

בשלו ילדיהן. [וכי אפשר כן], אלא היה לאחת מהן ככר אחת והיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה יום אחד, וכיון שמת בנה של שכנתה היתה נוטלת אותה הככר ומנחמת אותה בה, והעלה עליהן הכתוב כאלו בשלו ילדיהן למצות, הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, וכל כך למה – בשביל שהיו לברות למו^{לז)|ומפרש לברות מענין סעודת הבראה.}}[שם].}

יא

ויצת אש בציון. אמר הקב"ה, אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב׳:ט׳) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה^{לח)|ודריש ע"פ זה בדרך רמז הפסוק כי תצא אש ומצאה קוצים שלם ישלם המבעיר את הבערה, אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש וכדמפרש הכא. ועיין עוד מש"כ בתו"ת בפ' משפטים בפסוק הנזכר.}}[ב"ק ס׳ ב׳].}

ותאכל יסדתיה, כתיב (תהלים ע"ט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך, אמרו ליה לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם, מזמר אנכי ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא על ישראל, הדא הוא דכתיב^{לט)|פשוט הוא דעצים ואבנים אפשר לבא תמורתם לכשיעלה רצון מה', משא"כ באבדן האומה ח"ו אין זה בהשבה עוד. והמפרשים פרשו כאן בדרך רחוקה ודחוקה. אך צריך באור טעם הראיה מפסוק זה שלפנינו לענין זמר דהוא שמחה, וגם עכ"פ לשמחה בחורבן מה זו עושה. וצ"ל דטעם הראיה מלשון כלה ה' את חמתי, ומפרש דבזה שהצית אש בציון ותאכל יסודותיה – בזה כלה חמתו אשר היה לו על ישראל, ושוב אין לו חמה עליהם, וזה באמת דבר שראוי לשמוח על זה.}}ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה [מ"ר].}

יב

לא האמינו וגו׳. בשעה ששלח נבוכדנצר את נבוזראדן להחריב את ירושלים עשה שם שלש שנים ומחצה, בכל יום הקיף את ירושלים ולא היה יכול לכבשה ובקש לחזור^{מ)|המספר שלש שנים ומחצה לא נתבאר מקורו, וקרוב לומר כי מכון הוא למ"ש בילקוט תהלים רמז תרמ"ז דג' שנים ומחצה קודם חורבן הבית היתה השכינה יושבת על הר הזיתים ומצפה אולי יעשו ישראל תשובה, ולפי"ז י"ל דאותן הג' שנים ומחצה לא עלה לנבוכדנצר לכבוש את ירושלים, ואחר זמן זה שלא שבו ישראל וסרה השראת השכינה והשגחתה משם עלה וכבשה.}}, נתן הקב"ה בלבו התחיל ממדד בחומה והיתה שוקעת בכל יום טפחיים ומחצה עד ששקעה כולה, ונכנסו השונאים לירושלים, ועל אותה שעה הוא אומר לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים [שם].}

יג

מחטאת נביאיה וגו'. על איזו שעה נאמר זה – על שעה שהרגו את זכריה^{מא)|דקשה ליה לפרש כפשוטו מחטאת נביאיה וכו' כי האש רק הנביאים והכהנים חטאו והלא כולם חטאו, ולמה פרט אותם, ולכן דריש דהפי' מחטאת שעשו בנביאיה ובכהניה הוא דם זכריה שהיה כהן ונביא.}}[שם].}

יד

נעו עורים וגו'. סומין שבהם אמרו, מי יראה לנו אותו מקום שהרגו את זכריה שנלך ונחבקנו ונשקנו לקיים מה שנאמר נעו עורים בחוצות נגואלו בדם^{מב)|ר"ל מרוב חיבתם את זכריה ודאבון נפשם על הריגתו היו רוצין להתגאל בדמו ולנשק את המקום שנהרג שם, וכעין מ"ש בר' אבא שהיה מנשק את אבני א"י (כתובות קי"א א') ונקט עורים לרבותא אע"פ שקשה להם ההליכה, וכש"כ שהיו עושין כן הפקחין והתמימין, וכן הכונה בדרשה הבאה בחגרין.}}[מ"ר].}

בלא יוכלו וגו׳. חגרין שבהם אמרו, מי יראה לנו את הדם של זכריה שנלך ונפרכס בה לקיים מה שנאמר בלא יוכלו יגעו בלבושיהם^{מג)|כמש"כ באות הקודם, ור"ל לקיים מ"ש בלא יוכלו שהחגרים שלא יוכלו לנוע בחוצות אעפ"כ היו מבקשין לפרכס עצמן, בדמו של זכריה, וכמש"כ למעלה.}}[שם].}

טו

סורו טמא וגו׳. כתיב (מ"ב י"א י׳) והשלישית בשער סור^{מד)|ר"ל חלק שלישי משומרי המלך יעמדו בשער סור, ונקרא שלישית [בל"נ] משום דחלק שם המשמרים לידות, אחת, שנית, שלישית, וזה כתוב ביהוידע הכהן.}}למה נקרא שמו סור, ששם היו טמאין פורשין, הדא היא דכתיב סורו טמא קראו למו [ירושלמי עירובין פ"ה ה"א].}

כי נצו וגו׳. רבי חנינא אומר, לא גלו ישראל עד שנאצו להקב"ה, ורבי סימון אמר – עד שנעשו בעלי מצות להקב"ה^{מה)|ומפרש נצו מלשון וכי ינצו אנשים, ולא ניחא ליה לפרש כמ"ד הקודם מלשון נאצו משום דכתיב חסר א', ור' חנינא ס"ל דכך דרך אות א' להשמט, כנודע במקרא, כמו שלתך במקום שאלתך (ש"א א') ולעמשא תמרו במקום תאמרו (שמואל ב י״ט:י״ד) והרבה כהנה.}}[מ"ר].}

טז

פני ה׳ חלקם. [חלקו בערים] והחליקן מן מאה מאה מן מאתים מאתים^{מו)|ר"ל פזרן בין האמות לא בקבוצים גדולים כי אם בחלקים קטנים זעיר שם זעיר שם, מן מאה ומן מאתים.}}[שם].}

יז

בצפיתנו צפינו וגו׳. פעם אחת שלחו ישראל אצל פרעה נכה להושיעם במלחמה והלך עמהם וכשנזכר מה שעשו לו אבותיהם מיד חזר, הדא הוא דכתיב (ירמיהו ל״ז:ז׳) הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים, לכך נאמר בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושיע^{מז)|דרשה זו מתבארת בצירוף הדרשה שבפירש"י בפסוק זה עודינו תכלינה עינינו וגו' כשבאה עלינו הרעה עדיין היו עינינו צופיות אל חיל פרעה שנאמר בהם (ישעיהו ל׳:ז׳) ומצרים הבל וריק יעזורו שהיו מבטיחים אותם לעזרה ולא באו, כמו שנאמר (ירמיהו ל״ז:ז׳) הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים, ע"כ. וכאן מפרש סבת הדבר ששב, והמשך ענין דרשה זו ע' לקמן בפרשה הבאה פסוק ו' בדרשה מצרים נתנו יד ומש"כ שם.}}[שם].}

יח

צדו צעדינו וגו'. כשהיו אנשי ירושלים מערימין ומצערים את בני ביתר היו בני ביתר מקללים את העיר ואת בית המקדש, הדא הוא דכתיב צדו צעדנו [שממו צעדנו]^{מח)|כי השורש צדה מורה גם על ענין שממה, דכן תרגום תהו ובהו צדיא ורקניא.}}, קרב קצנו – קיצו דההוא ביתא, מלאו ימינו יומא דההוא ביתאמט)|ר"ל דמפני שלא היו רוצים להתראות את בני ירושלים ועם זה היו מוכרחים לעלות לשם מפני חובות ביהמ"ק לכן היו מקללים שיחרב ביהמ"ק ולא יצטרכו עוד ללכת לשם.}}[מ"ר].}

יט

על התרים דלקנו. רבי יעקב דכפר חנין אומר, אלו שהציתו אש בירושלים, ורבנן אמרי, אלו דולקיהם של ישראל^{נ)|ר' יעקב מפרש הלשון דלקונו מענין דליקה ושריפה, ועל ההרים כנוי לירושלים על שם הכתוב ירושלים הרים סביב לה, ור"ל ששרפו גם מקומות ההרים הסובבים את ירושלים כדי שלא יהיה מקום לברוח, ורבנן מפרשי לשון דלקונו מענין רדיפה שהיו רודפים אחריהם, ובקהלת רבה פרשה ה' הלשון אלו רודפיהם של ישראל, וזה מפורש כמש"כ.}}[שם].}

כא

בת אדום וגו'. בת אדום זו קסרין, יושבת בארץ עוץ – זו פרס^{נא)|מפרש בת אדום ויושבת בארץ עוץ בתרתי ופליג על התרגום דחשיב בחדא כמ"ש חדיאי ובדיחי ברתא דאדום דיתבא בארעא דעוץ.}}[שם].}

כב

תם עונך וגו׳. ת"ר, הרואה תמרים בחלום תמו עונותיו, שנאמר תם עונך בת ציון^{נב)|תמרים – נוטריקון תם מִרְיָם, מלשון מֶרִי והיינו בעלי עון, וזהו תמו עונות [רש"א], והוא ע"ד רמז ואסמכתא, וע' מש"כ מכלל ענין המראות בחלום ופתרונם בתו"ת ר"פ מקץ בפסוק ויהי כאשר פתר לנו כן היה.}}[ברכות נ"ז א׳].}

תם עונך וגו'. רבנן אמרי, טובה היתה מגלת קינות לישראל מארבעים שנה שהתנבא עליהם ירמיה, ולמה, מפני שבה נטלו ישראל מחילה שלמה על עונותיהם ביום שחרב ביהמ"ק, הדא הוא דכתיב תם עונך בת ציון^{נג)|ר"ל טובים היו הצרות והחורבן שהוזכרו במגילת קינות מארבעים שנה שנתנבא עליהם ירמיה להשיבם בתשובה ולא הועיל, וזהו מפני שע"י זה קבלו מחילה גמורה על עונותיהם כדמפרש.}}[מ"ר].}

פקד עונך בת אדום. א"ר הושעיה, למה נבראו היסורין כדי לתלותם לבית דאית להון למיזל, היא הוא דכתיב תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום^{נד)|ר"ל לא לחנם נבראו היסורין, שאם נועדו לבא על איזה איש מפני חטאיו ועשה תשובה לא יבטלו בכ"ז היסורים, רק ינטלו ממנו ויבאו על שונאיו הראויים להם, וכמש"כ תם עונך בת ציון פקד עונך בת אדום, והיינו שמעתה יפקוד עון אדום וישובו העונשין עליהם.}}[שם].}

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---