תועפות ראם/רכו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לומר כיון שגדולים הם שביתתן על עצמן ת"ל עבדך ואמתך שביתתן על כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס ופי' דברי רבינו דבאמת כיון שמלו וטבלו לשם עבדות ה"ה כשאר נשים גמורות ובני עונשין הם לעצמן אלא דקמ"ל דגם רבו מוזהר עליו למונעו וכמש"כ המ"מ לדעת הרמב"ם ספ"כ מהל' שבת בחלק הא' של עבד והוא שמל אסור בכל מלאכה ומוזהר עליה ונענש כמו שאמרה תורה לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובלבד זה בהיותו ברשות אדוניו דעת רבינו [הרמב"ם] שהאדון מוזהר עליו כמו שמוזהר על בהמתו עכ"ל ומדברי היראים נראה דאין בזה כ"א עשה דלמען ינוח עבדך ואמתך דברים ה' י"ד וכמו שאמר המ"מ שהאדון מוזהר עליו כמו שמוזהר על בהמתו ועיין שבת נ"א ב' תוד"ה במה דאדם מוזהר על שביתת בהמתו דכתיב למען ינוח וגו' ולשון הבה"ג בסדר מנין המצות לשבות עבדך ואמתך ובהמתך כמוך ורבינו הרא"ם כאן כ' בראש הסימן להשבית עבדך ואמתך כמוך ולא כ' "ובהמתך" כלשון הבה"ג ובעי טעמא ועי' בסמ"ג לאוין ס"ה שכ' בזה"ל מותר להניח לעבדו עובד כוכבים לעשות מלאכתו בשבת כשהמלאכה לעובד כוכבים עצמו וליכא לאו דלמען ינוח כדאיתא פ"ד ממחוסרי כפרה עכ"ל הרי דאיכא לאו בשביתת העבד שמחלק הא' וכמו שכ' הפמ"ג בא"א ריש סי' ש"ד סס"ק א' ובא"ר א' בשם החינוך דעובר בלאו ועיין בחינוך מ' ל"ב שכ' כן בשם הרמב"ן דעל מלאכת בנו הקטן ועבדו הכנעני מוזהר בלאו וכן נראה באמת מהרמב"ן בפי' החומש שמות כ' ט' והמהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שם כתב ד"ה דליכא בהן לאו דלמען ינוח. פי' לאו הבא מכלל עשה וק"ל עכ"ל ולפמש"כ הרמב"ן אין צורך לזה ועפי"ז י"ל דבכוונה שינה רבינו היראים לשון בה"ג דרבינו ס"ל למען ינוח עבדך ואמתך כמוך שהוא ג"כ בלאו מוזהר על שביתת עבדו ואמתו משא"כ בהמה שאינו רק בעשה.
(ב) אבל אם אינו עושה לדעת אביו אין אביו מוזהר על שביתתו כו' ביראים הנדפס איתא בזה"ל אבל אם הוא כ"כ קטן שאינו עושה על דעת אביו אינו מוזהר כו' עכ"ל וכתב ע"ז הווי העמודים מוכח דס"ל דקטן שאין בו דעת להבחין שאביו נוח לו לעשות כן א"צ להפרישו וכן משמע מדברי הסמ"ג סוף לאוין קמ"ח וכן דקדק הב"י באו"ח סי' של"ד מדברי רש"י עיי"ש עכ"ל אבל מלשון היראים כת"י שלפנינו אין נראה כן. גם כתוב בנדפס בסוף סי'. ק"א פי' לדעת אביו יודע שלאביו נוח לו בעשותו כן עכ"ל ובאמת אין זה מספיק כקושיית הגמרא שבת שם דכוותה גבי נכרי דקעביד לדעתא דישראל מי שרי עד דמשני שם נכרי לדעתא דנפשיה עביד ופרש"י שם ואפי' יודע שנוח לו לישראל הוא להנאת עצמו מתכוין כו' ומה מאד יפה כתב כאן בהכת"י בקטן העושה לדעת אביו שיודע שנוח לו לאביו ומתוך שאביו חפץ בעשותו עושה דמש"כ ומתוך כו' היינו להבדילו מן העובד כוכבים ועיין בשו"ת הרי"מ חלק או"ח סי' ג'.
(ג) ומנין עוד כו' בנדפס ליתא תיבת עוד גם כתוב שם בזה"ל ומנין שהכתוב אינו מדבר בעבדים דתניא בכריתות כו' וכתב שם השם חדש פי' המשך דברי רבינו שהביא ברייתא דכריתות הוא ללמד דפי' בני ברית דמכילתא אינו מדבר בעבדים דהיינו שלא נימולו אלא שקבלו שבע מצות שהרי בברייתא דכריתות מתיר לעבד ואמה התושבים לעשות מלאכה בשבת אלא ודאי דמיירי בבני ברית שהם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות שמצווה על שביתתן וזהו שמסיים רבינו פי' עבדים כנענים שנימולו וגופן קנוי לישראל עכ"ל. ואחר משכ"ש ראיה מכריתות כ' היראים בנדפס בזה"ל ואמרינן מנ"ל ותנן נמי בש"א אין נותנין עורות לעבדן כו' וב"ה מתירין עכ"ל וכ' שם השם חדש מה שכתב רבינו ואמרינן מנא ליה כו' עד מתירין אין להם קישור להדברים ובטעות נעתקו כאן עכ"ל וברוך המאיר לארץ ולדרים עליה בנוסח הכת"י שלפנינו בסימן זה אלא שדבריו צריכין ביאור. הנה השו"ע או"ח ס"ס ש"ד כתב נכרי גמור שהוא שכיר אין רבו מצווה על שביתתו וכתב המג"א שם פי' שאפי' הוא עושה מלאכת רבו אין אסור מדאורייתא כיון שאינו קנוי קנין עולם עכ"ל והוא כמש"כ האגודה פ' כ"כ סי' קמ"ו וז"ל וכ' רבינו אבי"ה עבד ושפחה המושכרים לשנה או פחות אדעתא דנפשייהו עבדי ואם עושין מעצמן א"צ למחות עכ"ל ובהגהות מרדכי פ' כל כתבי בסופו כ' דברים אלו ע"ש הרא"ם בזה"ל וכ' רא"ם עבד נכרי או שפחה המושכרים לשנה או פחות נמי אדעתא דנפשייהו עבדי בשביל ריוח שלהן ואין עליו למחות כו' והב"י שם סי' ש"ד הביא ד' הגהות מרדכי פי"ד והד"מ שם אות ב' כ' והאריך שם בזו מתשובת רא"ם עכ"ל ונראה דט"ס הוא וצ"ל מתשובת הר"ם והוא ר' מאיר ב"ר ברוך מר"ב. והש"ל סי' קי"ג [בהשלם] כ' שאל ר' צדקיהו ב"ר בנימין אחי שני זצ"ל להר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל ישראל ששוכר נכרי לשנה לחמר אחר בהמתו או לעשות לו מלאכה אחרת בבית ובשדה אם הוא מותר לעשות בשבת שום מלאכה משום שנאמר וינפש בן אמתך לרבות שביתת העובדי כוכבים משמע שאסור לעשות שום מלאכה בעודו תחת ישראל והשיב לו כי ודאי מה שאמרו לרבות שביתת העובדי כוכבים דוקא בעובדי כוכבים שקנה גופו כגון אלו שקונין הסקלאבי שגופן קנוי לו אבל אלו השכורין שהן שכירי שנה או יותר או פחות אין גופן קנוי לישראל ואינו יכול לכופו ולמנעו מלעשות מלאכה אך בדבר שנהנה הישראל כו' אסור לעשות עכ"ל. ומכל הנ"ל אומר אני דבנדפס צ"ל ומנין שהכתוב אינו מדבר אלא בעבדים ור"ל ולא בעובד כוכבים שכירים שאין גופן קנוי להם לישראל וכמבואר כאן בהכת"י וע"ז ה"ר מכריתות ועוד ראיה ממשנה דשבת י"ז ב' עורות לעבדן אלא שכאן כתב וראיה אחרונה יש לדחותה כו' ע"ס ובנדפס ליתא ומשכ"ש תיבות אלו ואמרינן מנ"ל אינם מס' יראים והוא הגה"ה מהרר"ב המסדר להקשות ע"ד רבינו שה"ר מכריתות ועז"א ואמרינן מנא ליה פי' מאין הרגלים משם שאין הכתוב מדבר בעובד כוכבים שכירים שאין גופן קנוי להם לישראל ובאמת שצ"ע בהך ראיה דכריתות ואי משום שאמרו שם עבד ואמה התושבין א"כ ממקומו הוא מוכרע דכתיב עבדך ואמתך וינפש בן אמתך ואמרו ביבמות בעבד ערל הכ"מ ואין צורך לרבינו לחפש ראיות אע"כ דהו"א דעובדי כוכבים שכירים לזמן ה"ה כעבדים וא"כ אין ראיה לזה מברייתא דכריתות דלא אמרינן הכי ודע דהגרי"פ הגיה בכריתות ט' א' בדברי ר"ש אחד ג"ת וא' נכרי עבד ואמה התושבים כו' ולא ידעתי למה הגיה תיבת נכרי ואף שיש לפרשה דעבד ואמה התושבים פי' שקיבלו עליהם שלא לעבוד עבודת כוכבים ונכרי פי' עבד ואמה שגם ע"ז עובדים אבל ז"א אלא לדעת הרשב"א שהביא המ"מ ספ"כ מהל' שבת והוא דעה ראשונה של המחבר בשו"ע ריש סי' ש"ד משא"כ לדעת הרמב"ן שם ואולי צ"ל תיבת נכרי מסובב בשני חצאי עגולה וכונת הגרי"פ למוחקה. וראיתי להגרעק"א בחידושיו לאו"ח ריש סי' ש"ד שכתב ועיין בהה"מ דאפי' [הג"ת שקיבל עליו ז"מ] אינו שכירו ולקיטו מ"מ כיון שמצויהו לעשות מלאכתו הוי שכירו לפי שעה לאותה מלאכה וצ"ע דהשמיטו השו"ע והאחרונים עכ"ל ונראה ליישב בפשיטות דמשום דאין דין קיבל עליו ז"מ נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כמש"כ המג"א שם סקי"ב לכן לא האריך השו"ע בזה ורבינו ירוחם נתיב י"ב סוף חלק י"ב כתב עבדו מצווה על שביתתו ולאו דוקא עבדו שמל אלא אפי' ערל דכתיב וינפש בן אמתך והגר וזה מיירי בעבד ערל כך פשוט ביבמות פ' הערל עכ"ל. ולא ביאר לחלק בין עבדו שמל וטבל שחייב בכל המצות שהאשה חייבת שאותו עבד מתוייב לשבות ורבו מוזהר עליו ג"כ אפי' במלאכת עצמו משא"כ עבד ערל שעליו אה"כ וינפש בן אמתך רבו מוזהר עליו במלאכת רבו אבל לא במלאכת עצמו. ואולי הוא כשיטת רש"י פ' החולץ דוהגר שבאותו פסוק מוזהר אפי' במלאכת עצמו והה"נ בן אמתך שאמר שם אבל מסוגיא דכריתות קשה לפ"ה כמו שכתבו התוס' וכל הראשונים ואפשר דרבינו ירוחם כהראב"ד ס"ל שלא ירד לחלק בין עבד לעבד ועבד מהול ג"ע מהול לחוד אבל לא טבל לשם עבדות שמחוייב במצות כאשה וז"ש רבינו ירוחם דל"ש מהול ל"ש ערל ושניהם רבו מוזהר על שביתתם במלאכת רבו ולא במלאכת עצמם ועיין בב"י סי' רמ"ד ובס' מחה"ש סי' רמ"ז מג"א סק"ט דאפי' שכרו לכל המלאכות מתיר הגהות מרדכי בשם הרא"ם דלא כהרמב"ם שכתב שם ודו"ק.
(ד) ר' יוסי אומר כו' לשון האו"ז הל' ע"ש סי' ל"ו ר' יוסי אומר ג"ת עושה מלאכה בשבת לעצמו כישראל בחוש"מ. פי' דהיינו דבר האבוד. עבד ואמה התושבין עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול וביראים הנדפס הגירסא ר' יוסי אומר ג"ת עושה מלאכה לעצמו כחוש"מ עבד ואמה התושבין עושין מלאכה כחוה"מ לעצמן ונראה שט"ס שם וצ"ל כמש"כ באו"ז וגי' היראים כת"י כמו שהוא לפנינו בגמרא שם ומשכ"ר ורבנן ל"פ עליה דר"י אלא בג"ת ר"ל לת"ק ור"ע שם דת"ק ס"ל כישראל בחוש"מ ור"ע ס"ל כישראל בי"ט וע"ז סיים אבל בעבד ואמה מודו דהיינו כישראל בחול ולפנינו בגמרא לא נזכר בדברי ר' יוסי עבד ואמה התושבים והוא מוכרח לגרסתינו שר' יוסי אומר בג"ת כישראל בחול ואי אמר ר' יוסי כן בעבד ואמה היינו ר"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |