תועפות ראם/קמח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ל"י מדוע פסק כך והא הלכה כר"ע מחבירו וכ"פ הרמב"ם פ"א מהל' תרומות הכ"ב וי"ל משום דגבי חדש דכתיב מושב דרשינן קדושין ל"ז א' כ"מ שאתם יושבים משמע למימר דחדש נוהג מה"ת אף בחו"ל ולכאורה מנ"ל למידרש כן דילמא מושבותיכם אתי לאורויי בחדש של א"י שיצא לחו"ל וכמ"ש רבנן בירושלמי שילהי ערלה אע"כ דס"ל כרבי אליעזר כאן בחלה דאף גבי חלה אף שיצא לחוץ נמי חייב בחלה א"כ ל"צ קרא להשמיענו גבי חדש וע"כ אתי קרא לרבות דאף חדש חו"ל נמי אסור ועיין שו"ת משכנ"י שהעיר בזה וא"כ דעת רבינו דחדש בחו"ל מה"ת.
(ב) שבלל הקמחים כו' אולם הט"ז ביו"ד סי' שכ"ד סק"ב כתב עמש"כ המחבר כשעירבן קמח, דה"ה אם עשה מכל אחת עיסה בפ"ע ועירב העיסות עד שנעשו גוף אחד מצטרפין כשאין בכל אחד כשיעור דהא אמר בירושלמי דדוקא בדיבוק ע"י נשיכה אין הכל מצטרפין משמע דאם הם נעשו לאחד הוי בלול עכ"ל וכן נראה מלשון פסקי תוס' מנחות סי' רי"ב שכתבו שם עשה עיסה מכל מין ומין בפ"ע א"מ אלא כמו שמפרש הש"ס כוסמין מין חטין ש"ש ושיפון מין שעורין אבל לשן כולן כאחד מצטרפין עכ"ל משמע מזה דאם לשן כולן כאחד קאי אכל הנך עיסות שעשה מכל מין ומין בפ"ע דאם אח"כ לשן כולן כאחד מצטרפין ויש לדחות ומש"כ בפסקי תוס' שם אח"ז אם יש בכל אחד שיעור חלה אין מצטרפין אלא כדאמר הש"ס פי' כשעשה עיסה מכל מין ומין בפ"ע והיה בכל אחד שיעור חלה א"מ אלא כדאמר הש"ס בריש כלאים ואע"ג שנשכן זו בזו והיינו כמש"כ התוס' מנחות ד' ע' ד"ה תנא ועוד יש לפרש כו' ואולי ט"ס תיבת אלא ויהיה פירוש א"מ כדאמר הש"ס כוסמין מין חיטין ש"ש ושיפון מין שעורים שזכרו שם מקודם והיא היא. ובירושלמי פ"א דחלה דתני ר' חייא שם וכולן שבללן תבואה קמחות ובציקות מצטרפות ופי' הגר"א בשנ"א דר"ל אם בלל תבואה של שעורין בתבואה של כוסמין כו' או קמח של שעורין בקמח של ש"ש מצטרפין והוא דלא כמש"כ האו"ז בהל' חלה סי' רי"ד בביאור הירושלמי עיי"ש א"כ אמר ר' חייא להדיא שאם בלל בציקות מצטרפות והיינו כל הה' מינין ביחד וכמש"כ הט"ז דדוקא בעירס ראשי עיסיות א"ר יוסי בירושלמי שם דאינו מצטרף משא"כ בבלול שעירבן ובלל כל העיסה זה בזה ולא ראשי עיסיות שפיר מצטרף, והש"ח כ' דזש"ר בנשוך עירב העיסות והנשיכן זו בזו דהיינו ע"י נשיכה ועירוב קצת ולא עירוב גמור עד שיעשה גוף אחד דהתם מצטרפין עם הכל כמש"כ הטו"ז.
(ג) דה"ק כו' בנדפס חסר התירוץ האחר וכ' שם ואי אפשי לכתבו כי עיקר אותה דירושלמי ונראה שמדברי המסדר הוא שכ' שלא רצה להעתיק התי' האחר כי עיקר אותה דירושלמי אבל היראים בעצמו כ' התי' האחר דה"ק ומצטרפין זה עם זה כמפורש במק"א וכן פרש"י במנחות ע' א' עמש"ש במשנה ומצטרפין זע"ז וז"ל מפרש בגמרא עכ"ל ור"ל למש"ש בגמרא תנא כוסמין מין חטין ש"ש ושיפון מין שעורין עיי"ש פרש"י ובתוד"ה תנא ולפמש"כ הגר"א בשנ"א דמ"ש בירושלמי ר' יוסי אמר לה סתם פי' מאי דקתני בפ"ד דחלה מ"ב החיטין א"מ כו' והשעורין כו' הוא פירוש על מאי דקתני במתני' ריש חלה ומצטרפין זע"ז דתני לה התם סתם וא"כ פירש"י יש לו ג"כ מקום בירושלמי לדעת ר' יוסי ואין מזניחין פרש"י אך רבינו הרא"ם ושארי ראשונים מפרשים ר' יוסי אמר לה סתם לא בשם ר' יוחנן ור' יונה אמר בשם ר' יוחנן כו' ולכן דחו פירש"י והרע"ב בריש מסכת חלה כתב מתחילה בפי' המשנה כהפי' אחר שכ' רבינו והיינו כפרש"י ואח"כ כ' תי' הירושלמי ובס' מלאכת שלמה שם כ' משם ה"ר יוסף ז"ל פי' הראשון שפי' הרע"ב נ"ל טעות גמור כי במשנה תנן שה' דברים אלו חייבין בחלה ומצטרפין כולם יחד כו' ובמחכ"ת שלא כדין כ' על פי' הראשונים שהוא טעות גמור.
(ד) לחם כצ"ל [הגרא"ד].
(ה) גלגלה בחטים וטמטמה בשעורים האוכל כו' כצ"ל.
(ו) רע"א הכל הולך כו' קודם קרימה עיסת ישראל קרינא כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל.
(ז) כתבואת גורן ט"ס הוא וצ"ל כתרומת גורן וכ"כ האו"ז בהל' חלה סי' רכ"ז על שם הספרי רבתא פ' שלח לך וז"ל שם ת"ל כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן אחת אף חלה אחת עכ"ל ויש לפרש מ"ש רבינו ת"ל כתרומת גורן עפ"י מ"ש בירושלמי רפ"ג דחלה כתרומת גורן מה ת"ג ניטלת מן הגמור אף זו ניטלת מן הגמור והקשו שם מעתה לכשתאפה עיי"ש והספרי יליף באמת מזה דאף לכשתאפה אם לא הפרישו מן העיסה אבל בספרי שלפנינו פ' ק"י הגירסא ת"ל והיה באכלכם מלחם הארץ והרי"ף בפרק אלו עוברין הביא ברייתא דתניא רא"א אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו ועיי"ש בהר"ן והספרי יליף מן והיה באכלכם מלחם הארץ אליבא דכ"ע כשלא הפריש חלה מן העיסה שיפריש מן הלחם וה' המבי"ט ח"ג סי' מ"ז הביא דברי היראים בשם הספרי ככתוב לפנינו והשם חדש תמה עליו והגיה בדברי היראים דצ"ל ת"ל והיה באכלכם מלחם הארץ כתרומת גורן מה תרומת גורן מדמעת וכו' ובאמת אין להגיה בדברי רבינו היראים וכנ"ל אלא דמש"כ המבי"ט כתבואת צ"ל כתרומת ותל"מ.
(ח) עיין לקמן ס"ס קנ"א ובביאורי שם אות ה'.
(ט) ממ"ח כצ"ל.
(י) המרדכי בפסחים פ' א"ע סי' תקצ"ט כ' ד"ז בשם היראים ובשו"ת הראבי"ה סי' קס"ו כ' דברים אלו על שם ר"ת ועיין בשבה"ל השלם סי' רי"ב שהביא שם ג"כ דברי היראים וחלק עליו ועיין תוס' נדה ז' א' ד"ה ומקפת כדברי היראים והוא דלענין מוקף חמיר טפי דבעי נגיעה ולענין צירוף לכשיעור לא בענין נגיעה רק צירוף סל עיי"ש והעיטור בעשרת הדברות הל' מצה ומרור כ' ובהא מילתא דסל מצרפן איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר לחייב עיסה שנילושה שלא כשיעור כו' וזהו דעת היראים.
(יא) מכביצה כצ"ל.
(יב) בנדפס ובשבה"ל איתא ויש להסב הדברים לצדדין וליתא שם מש"כ כאן ואין בהם ממש.
(יג) ועוד לפנינו שם תיבת ועוד ליתא גם איתא שם הן ושאורן וסובן כו' ודע דסיימו במשנה שם ניטל מורסנן מתוכן וחזר כו' וכ' שם התפא"י בהלכתא גבירתא ומשמע דהא סובן שהוא הדק אפילו ערבן מצטרפין ועיין הגרש"ש במשנה שם וכן העלה הג"ו למהר"א הלוי חי"ד כלל ד' סי' ו' דמורסן לאו דוקא ובשנ"א שם בפי' הקצר מבואר דה"ה לשאור או סובן עיי"ש.
(יד) שהוא איפה יהיה עומר עישורו מלבר ונמצא כו' מדבר כך היתה שכל כו' כצ"ל ועיין בשבת ט"ו א' תוד"ה שמא.
(טו) מלגו כצ"ל וכן הוא בדפוס.
(טז) חסר המלה בכת"י. המעתיק. וגי' הכת"י א"ש ביותר שעז"א בעודו פטור [והיינו ג"כ בשבלים] שפטור.
(יז) כגון שאמר כו', מבואר דס"ל להיראים דאין חילוק בין מעשר ותרומה לחלה ודלא כהר"ש ספ"א דתרומות והרשב"א בחי' לקדושין דמ"ו ב' שכ' דמעשר רחמנא רבי' מדכתיב והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר ודרשינן מיני' ולא ת"ג ותרומת מעשר מן המעשר וה"ד בשהקדימו בשבלין וממילא שמעינן נמי מינה דאם הקדימו בשבלין דחייל עלי' שם מעשר ובתוס' רי"ד לקדושין שם כ' דכתיב קרא אחרינא עשר תעשר את כל תבואת זרעך ואע"ג דלא אידגן איקרי תבואה וזרע ומש"ה הוה מעשר אבל גבי חלה לא כתב כ"א עריסותיכם וכ"כ התוס' בע"ז דנ"ו א' ד"ה שמותר דשאני לענין חלה דכ"ז שהוא קמח אין כאן חיוב חלה כלל אבל תרומה ראוי' משעה שהיא בענבים מידי דהוה אמעשר שהקדימו בשבלים אבל דעת רבינו אינו כן אלא דשוין מעשר ותרומה וחלה ומעשר שהקדימו בשבלים מיירי שאמר לא יחול שם תרומה [ר"ל מעשר] עד שתמרח ויגיע לחיוב וכענין הזה מועיל גם בהמפריש חלתו קמח, ובביאור ווי העמודים הקשה לדעת רבינו מהא דתנן בפ"א דתרומות מ"ה אין תורמין מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ואם תרמו אין תרומתן תרומה ושם במ"י תנן אין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו כו' ואם תרמו תרומתן תרומה וע"כ בחד גווני מיירי וא"כ לדעת רבינו צ"ל בדבר שלא נגמרה מלאכתו כגון שאמר לא יחול שם תרומה עד שיגמר מלאכתו ומש"ה תרומתו תרומה וא"כ קשה דבכה"ג גם במחובר כשאמר כשיתלשו נמי תרומתו תרומה, ובעיקר דברי רבינו עיין בבית מאיר ליו"ד ריש סי' שכ"ז שכ' שם להקשות עמשכ"ר לחדש המפריש קמח ואמר כשתיעשה עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימים וראי' מראב"י וז"ל שם ואף ראב"י שם אף שמקיל נמי בעד שלא הביאו שליש שיש בו נמי הריעותא דדבר שלב"ל מ"מ לא הקיל אלא בחדא ערוגה לריעותא הא בתרתי ערוגות לריעותא לא מצינו שהקיל כו' וא"כ איך יוכל לומר על קמח שיהי' חלה לכשילוש מדמיון תרומה הא שם גופא לא מצי להפריש תרומה בשניהם מחוברים לכשיתלשו וה"ה הכא על שניהם קמח שיהי' חלה לכשיגבילו שניהם עכ"ל עוד כ' שם במש"כ הרא"ם דקי"ל כראב"י מה ענין ראב"י להכא דאטו בתלה בקמח הריעותא. דדבר שלב"ל איכא כו' בחלה הריעותא מדאינו עיסה וצ"ע עכ"ל אולם הגר"א בביאוריו ליו"ד שם סק"א כ' לבאר דברי רבינו עיי"ש שכ' ול"ד על ערוגה זו תלושה דה"ה על מחוברת אחרת או על עצמה מדפריך שם איתיבי' האומר כו' מתקיף כו' ואלא כו' עוד כ' שם הגר"א ואפשר דמ"ש כראב"י היינו משום דס"ל דגם רישא ראב"י היא ולכן פסקו כראב"י דר' יוחנן ס"ל כוותיה כו' וכמש"כ הגר"א כן פי' בתוס' רי"ד קדושין דס"ב ב' שאמרו שם יתר ע"כ אמר ראב"י כו' וז"ל נראין הדברים שגם ברישא ראב"י אמרה ור' יוחנן כוותי' ס"ל כו' עיי"ש דלפסק הלכה ס"ל לתוס' רי"ד דלא קי"ל כראב"י ודלא כמשכ"ר עכ"פ לפמש"כ הגר"א אין מקום לדברי הבית מאיר ודוק. וראיתי להשם חדש שכ' ע"ד הגר"א הנ"ל וז"ל ולא זכיתי להבין דבריו חדא במ"ש דמשמע מדה"ת דלא מהני קמח וכמ"ש פירות ערוגה מנ"ל לומר דמהתם יליף והרי התוס' כתבו בהדיא הטעם כיון דמחוסר לישה וגילגול לא מיקרי כל שבידו לעשות דמהכא משמע אבל מפריש על קמח כיון דאינו מחוסר מעשה גם מאי דמסיק ולא היא כו' ומסיק דהתוס' מודו דיכול להפריש חלה מן הקמח לא ידעתי פי' דבריו ואיך יתישב לשון התוס' שכ' כיון דמחוסר לישה כו' ואם איתא דס"ל לר"ת כסברת רבינו באומר לא יחול אלא כו' לא הוה ק"ל מידי עכ"ל ובמחכ"ת דבריו משובשין ומוטעים ודברי הגר"א מזוקקין שבעתים הנה רבינו הגר"א כ' דמש"כ התוס' נזיר י"ב א' ע"ש ר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח לכשיהא נילוש ודברים שבידה קיימים זהו כדברי רא"ם שבספר יראים ומש"כ התוס' שם ומ"מ בה"ט לחודא לא סגי לן למימר דמצי למיעבד שליח כאן כיון דבידו ללוש ולגלגל פי' הגאון שם דה"פ דמשום ה"ט מה שבידו ללוש שיכול לעשות שליח לא סגי לן אלא משום ה"ט כיון שיכול להפריש עתה מעיסה מגולגלת על קמת לכשיהי' נילוש וע"ז אמר הגר"א עוד דאע"ג שמדה"ת משמע דוקא מעיסה מגולגלת תוכל להפריש על קמח לכשיהי' נילוש אבל מקמח עצמו לא וכמש"כ התוס' פירות ערוגה זו תלושה יהא תרומה כו' דהיינו חדא לריעותא ואילו לדברי היראים מבואר דאפילו בתרתי לריעותא מקיל ע"ז אמר הגר"א ולא היא פי' דמש"כ התוס' פירות ערוגה זו תלושה לאו דוקא דה"ה פירות ערוגה זו מחוברת יהא תרומה על מחוברת אחרת לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין והיינו כדברי היראים ותל"מ ובביאור הגר"א בדה"ת אזדא לה דברי הרב אורח מישור ע"ד התוס' נזיר שם בד"ה ותו דמעיקרא לק"מ כו' דבאמת התוס' קאמרי נמי הכי. עוד כ' השם חדש להגיה בדברי רבינו במ"ש כגון שאמר לא יחול שם תרומה עד שתמרח ויגיע לחיוב דכצ"ל כגון שאמר יחול שם מעשר בעודו שבלין אבל אם אמר לא יחול עליו שם תרומה [ר"ל מעשר] עד שתמרח ויגיע לחיוב חייב הלוי גם בת"ג וכענין הזה מועיל כו' ודבריו תמוהים לענ"ד והפי' שפירשתי דברי רבינו לעיל הוא הברור והנכון בלי הגה"ה כלל.
(יח) מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו כו' כצ"ל.
(יט) תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת כו' כצ"ל.
(כ) הלכך לחמניות שלישתם כו' כצ"ל ובנדפס הגי' שלישתם עבה שלועזין קניטלש נוולש אובלידש קורבריץ אפילו אינה נאפית כעין לחם אחרי שלישתם עבה כו'.
(כא) כמו. צ"ל כגון.
(כב) כגון נילוש דהיינו כו' אחרי שאפייתן כו' חייב לר' יוחנן כצ"ל וכ"כ המרדכי בפ"ב דפסחים ע"ש הרא"ם ובנדפס חסר מן הלכך עד ומנלן וז"ש המרדכי שם עד והמחמיר תבא עליו ברכה הכל הוא מדברי הרא"ם כמבואר כאן בהכת"י אבל בנדפס אין זכר דיש לפסוק כר"ל.
(כג) דהא קא מותבינן כו' ר' יהודה היינו ת"ק כו' כצ"ל ובדברי רבינו כאן יתבאר מש"כ התוס' בפסחים ל"ז ב' ד"ה דכ"ע דהלכה כר"ל מדקאמר דכ"ע מעשה אילפס פטורין וכ"כ הרא"ש בהל' חלה ס"ב ועיי"ש במעי"ט אות ל' שתמה ע"ז דהא לא מצי למימר דכ"ע מ"א חייבין דא"כ ר' יהודה לא מצי קאי דהא אמר אין לחם אלא האפוי בתנור הלכך איצטריך בגמרא למימר דכ"ע מעשה אילפס פטור וכיון דלא מצי למימר בענין אחר אין ראיה מזה לפסוק הלכה עיי"ש ולפמש"כ רבינו יש לומר דגם כוונת התוס' כן הוא כיון דכל עיקר תי' ר' יוחנן תנאי היא היינו מתוך קושיא ר' יהודה היינו ת"ק וההיא קושיא נידחית במאי דקאמר דכ"ע מ"א פטורין והכא כגון שחזר ואפאו בתנור קא מיפלגי א"כ מנין לו לר' יוחנן לחלוק על הברייתא דאיתותב מינה אחרי שאין לו ראיה דתנאי היא, ואף שכ' התוס' שם ד"ה א"ל דללישנא דאמרי לה זה וזה לחיוב איכא תנאי בהך ברייתא גופה עיי"ש מ"מ כיון דחזינן לר' יוחנן דלא חש להו והוצרך לומר תנאי היא דתניא כו' שפיר כ' התוס' והיראים ראי' דלא כר' יוחנן וכבר כ' שם הגרי"ב בהגהותיו שבשס"ח ד' ווילנא דואמרי לה זה וזה לחיוב אינו מלשון הברייתא רק דהגמרא קאמר דאמרי לה כו' דיש גורסין כן בדברי ר' יוסי והגמרא הכניס דבריהם באמצע הברייתא עיי"ש.
(כד) הנה חשיב שם חליצת מעוברת דתניא כוותי' דר"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה הלכתא וי"ל דשאני התם דלא הקשו בבהמ"ד מהברייתא לר' יוחנן וא"כ י"ל דלא חש לה ר' יוחנן משא"כ כאן שנשאו ונתנו בה בבהמ"ד לאותובי' לר' יוחנן ותי' שלו לא קאי שפיר י"ל דהדר בי' ועדיין צ"ע.
(כה) כשיטת ר"ת שבתוס' פסחים ל"ז ב' ד"ה דכ"ע ובס' המכריע סי' ס"ג הביא פי' ר"ת ודחאו עיי"ש.
(כו) כן פי' המאור ספ"ב דפסחים והרמב"ן במלחמותיו שם שדא ביה נרגא דעכצ"ל. חלוט משום עוני ממעטינן ליה עיי"ש ואף שפי' רבינו כפיר"ת כנ"ל מ"מ בפי' הברייתא דלחם עוני פרט לחלוט ואשישה נטה מפיר"ת שמפרש דחלוט אימעט ג"כ מעוני עיי"ש בתוס' ובנדפס חסר מן והא דאמרינן ביבמות כו' עד ואם עשאן כעין לחם כו'.
(כז) ליתא בכ"י והוספתי שלא במכון. יאפ"ז. וכ"ה בנדפס.
(כח) שתעשה לצורך אכילת אדם כו' רבינו ס"ל כהרמב"ם שפסק כשמואל ור' חייא רבא דירושלמי דפי' אם אין הרועים אוכלין ממנה שעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו הרועין ממנה ועיין יו"ד ס"ס ש"ל וביאור הגר"א שם והנה הר"ש בפ"א דחלה מ"ח והרא"ש בהל' חלה סי' ג' הביאו בטעם המשנה דעיסת כלבים דאינה חייבת בחלה כשאין הרועים אוכלים ממנה דבספרי זוטא דריש לה מדכתיב עריסותיכם שלכם חייב ושל חיה פטור ומדברי רבינו כאן נראה דממעטינן לי' מדכתיב והי' באכלכם מלחם הארץ וכ"ה בסמ"ג עשין קמ"א, ובמנחות ס"ז א' שאמרו שם תרי עריסותיכם כתיב חד כו' וחד כו' אין זכר לההיא דספרי זוטא ועיי"ש בתוד"ה חד וכן ממה שאמרו במשנה דעיסת כלבים ואין מברכין עליה ואין מזמנין עליה משמע כדברי רבינו והסמ"ג דלא מיקרי לחם אם אין הרועים אוכלים ממנה והיינו מדכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ פי' מה שנעשה לצורך אכילת אדם מיקרי לחם ואי לא לא וראיתי בס' המכריע סי' ג' שכ' שם דממה ששנינו במשנה אם אין הרועים אוכלין ממנה אין מברכין עליה ואין מזמנין עליה מוכח דלשלשה אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן ומש"ה בעינן הכא שיהיו הרועים אוכלין ממנה שתהא חשובה פת לזמן עליה דבעינן שכל הג' המזמנין יאכלו פת עכ"ל ותמיהני עליו דאפילו להסוברים שנים שאכלו פת ואחד ירק מזמנים עיין ברכות מ"ח א' תוד"ה תשעה אתי שפיר המשנה כפי' הרע"ב ומזמנין עליה שלשה שאכלו ממנה כאחת חייבין לזמן עכ"ל ובאמת האו"ז הל' חלה סי' רכ"ב כ' ומזמנים עליה פי' אם אכלו שנים לחם נאה והשלישי אכל מזו העיסה מזמנים עכ"ל אבל לא ידעתי למה דקדק לפרש כן ומי סני לי' לפרש המשנה שכל השלשה אכלו מזו מזמנים וכפי' הרע"ב, גם מה שדקדק בס' המכריע שם לפרש"י ביצה כ"א א' שפי' מברכין עליה המוציא וז"ל דקתני מזמנין תחלה והדר מברכין ש"מ דהאי מברכין ברכת הזימון היא עכ"ל באמת בנוסחתינו הגי' מברכין ברישא והדר מזמנין.
(כט) בטבלה כך כו' כצ"ל.
(ל) דכתיב עריסותיכם אכל ישראל כו' עיסת גוי אבל כו' כצ"ל ועיין מנחות ס"ז א' ובנדפס חסר מן ובחלה כו' עד ולת"ק ומש"כ רבינו ולת"ק דר"ש מנין כו' פי' מנין דחלה נוהגת בשל כהנים דכן תרימו גם אתם בתרו"מ קאי אבל חלה מנין עז"א דנפק"ל מדנקראת חלה תרומה והש"ח כ' בשם הרד"ף בפי' לספרי ד' טעמי תריצי דהכהנים חייבים בחלה והטעם הד' דכתיב ראשית עריסותיכם תרימו כו' ומדאצטריך למעוטי עיסת תרומה והיינו לכהנים ממילא הא של חולין חייבים אפי' כהנים עיי"ש והוא כדברי הכת"י כאן וראיתי בס' דורש לציון דרוש ז' שכתב לפי דרשת הספרי צריך גם אתם לפירות כהנים ואין לנו מיעוט על נכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה עיי"ש.
(לא) אמר שמואל תרומת חו"ל כו' בנדפס חסר מימרא זו ותחת זה כתוב שם אמר שמואל תרומת חו"ל מבטלה ברוב פי' לכתחילה עכ"ל וחסר זה בכאן גם מש"כ כאן רבינו אידך מימרא דשמואל אין תרומת חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה מגופו כ' אח"ז בנדפס והנ"מ באכילה אבל בנגיעה ל"ל בה אמר רבינא הלכתא נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן שלא יצאה עליו טומאה מגופו ואי ליכא כהן קטן שקל לה בריש מסא כו' ונראה שדלוג יש כאן בין מגופו הראשון למגופו של אחריו ועמשכ"ר בנדפס פי' לכתחילה כ' הווי העמודים הרמב"ן במלחמות פא"ע כתב לדעת הרי"ף דכי אמרינן מבטלה ברוב היינו לומר שאם נתערבה בכמותה או פחות ממנה מרבה עליה חולין ומבטלה אבל לבטלה לכתחילה לא וכן הסכים הרשב"א בתשו' סי' של"ו עיי"ש אבל הרשב"א בפסקי חלה שלו כ' דמשמע דאפי' לכתחילה נוטל ומבטל וכ"נ דעת רבינו והרמב"ם בפי"ג מהל' תרומות הי"א וכ"נ דעת הרמב"ן עצמו דאפי' לערב לכתחילה מותר עכ"ל ומש"כ בנדפס אמר רבינא הלכתא לפנינו בגמרא א"ר הילכך ופרש"י הילכך דבנגיעה אינו מוזהר נדה קוצה לה חלה וכ"ה בבה"ג הל' חלה וראיתי להעיר בכי"ב בברכות ל"ח א' שאמרו שם והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא כו' ובאמת אין בזה מחלוקת ומאי והלכתא דקאמר ועיין בפרישה לטוא"ח סי' ר"ב ובפנ"י אולם באו"ז הל' סעודה אות קס"ו כ' הלכך תמרים דעבדינהו טרימא כו' ונראה שכן הי' גירסתו בגמרא. ובזה מיושב מה שהקשה אלי הרה"ג וכו' מהרז"ו שליט"א מנישוועז עמש"א רב אסי האי תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא ואסור לעשות מהן שכר דמאי חידש בזה והלא תוספחא ערוכה היא בפ"ב דמס' מע"ש אין שורין תמרים להוציא מהן שכר תמרים כו' אבל שוחקן ועושה אותן טרימא והשבתיו דלגי' האו"ז והילכך א"ש דכל זה הוא מדברי רב אסי עד כדמעיקרא וא"כ חידוש רב אסי הוא והלכך כו' מברכין בפה"ע כו'.
(לב) צ"ל מסא וכ"ה בנדפס ועי' פרש"י ותוס' שם ואו"ז ח"א סי' רנ"א באורך.
(לג) כהר"ן פ' אלו עוברין שכ' דאפשר שאינו מותר בתרומת חו"ל בטבילה בלבד בלא הערב שמש עיי"ש וכדעת הרא"ם כ"כ בסה"ת ריש הל' חלה סי' ע"ט ועיין הע"ש שאי' ק"ח אות ח' ובס"ס שו"ת מקור ברוך תשובת הרב הגאון ר"ב הכהן.
(לד) חלה אחת. דע דהרוקח סי' שנ"ט כ' חלת האור לחמם בהישראל אינו אסור דבירושלמי בפ' בתרא דכתובות לגבי נודר מן הככר בעי התם אם יכול לחמם בו ומסיק דמותר עכ"ל אולם המעיין בירושלמי שם יראה שאין שם מסקנא דמותר וכ"כ הר"ן בנדרים ל"ה א' ירושלמי נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו ולא איפשטא עכ"ל וכ"פ בשו"ע יו"ד סי' רכ"א לחומרא ובהגהות יד שאול ליו"ד ס"ס שכ"ב כתב ליישב פסק הרוקח אבל לא הרגיש במש"כ הרוקח ומסיק דמותר ש"מ דמפרש דהאיבעיא נפשטה להתירא ואין זה ספיקא דדינא בדרבנן דניזיל ביה להקל ואומר אני והרוקח מפרש מש"ש בירושלמי תלמידוי דר' יונה בשם ר' בון ב"ר חייא כיני באומר לא אוכלינו ולא אטעמינו לא אסרו עליו אלא לאכילה עד כדון צריכא נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו דלא כמש"ש הפני משה כלומר דלעולם לא תפשוט כו' דא"כ הול"ל כיני מתניתא באומר כו' ועוד האיך יתפרש רישא דברייתא אמר הככר הזה הקדש אכלו כו' דמרישא איכא למידק נמי לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר ושם אין לומר כדחוי תלמידוי דר' יונה דהאמר הככר הזה הקדש אלא הכי מפרש הרוקח. כיני פי' כן הוא הדין. באומר לא אוכלינו ולא אטעמינו לא אסרו עליו אלא לאכילה ור"ל דבכה"ג לא איבעיא לן מהו לחמם בו את ידיו דה"ה שאר הנאות פשיטא לן דמותר עד כדון צריכא נדר מן הככר פי' שנדר סתם מן הככר דהנודר מסתמא אסר גם הנאה עליו ורק מיבעיא לן מהו לחמם בו את ידיו אם חימום היד הוי כדרך הנאתן ואסור או לא משום דמיקרי שלא כדרך הנאתן ומש"ה מותר ופשיטות הירושלמי דלעיל שאמרו נישמעינה מן הדא כו' לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר קאי וכוונת פשיטת הירושלמי הוא כמש"כ ידי"נ הגרמ"א ראבינאוויץ שליט"א בס' נר למאור סי' ל"ח דר"ל מדדייק למיתני ואכלו ולכאורה יותר הו"ל לאשמעינן דאף בשאר הנאות מעל וידעינן מזה דאף נהנה ולא פגם מעל בקונמות עיין מעילה י"ח א' במשנה וגמרא שם אע"כ משום דבככר לא משכח"ל עפי"ר נהנה ולא פגם רק לחמם בו את ידיו וכיו"ב וזה באמת אינו חשיב הנאה וע"כ קתני דוקא אכלו והרשב"א בחי' לנדרים שם הביא דעת הירושלמי ולא אמר בה הרשב"א דלא איפשיטא כהר"ן וי"ל דהרשב"א מפרש ג"כ כהרוקח דאפשיטא להיתר וראיתי להמל"מ בפ"ד מהל' מעילה ה"ט שעלה על דעתו לומר דהא דיש מעילה בקונמות הוא דוקא כשאינו מזכיר אכילה דכיון שלא הזכיר אכילה אסור אף בהנאת אותו דבר ומש"ה איכא מעילה משום דדמי להקדש אבל באוסר עליו אכילה ליכא מעילה דכיון דאינו אסור בהנאה לא דמי להקדש עיי"ש שהוכיח מדברי הרמב"ן דס"ל דאף שהזכיר אכילה איכא מעילה. והוא פלא דהא בירושלמי הנ"ל מבואר דאף שהזכיר אכילה איכא מעילה דהא מוקי לה בירושלמי הך ברייתא באומר לא אוכלנו כו' שלא אסרו עליו אלא לאכילה ואפ"ה קתני מעל אך לפי מה שבארתי הירושלמי לשיטת הרוקח אין ראיה משם כלל ודו"ק. ולפי' הפני משה שהקשיתי האיך יתפרש רישא דברייתא אמר הככר הזה הקדש כו' י"ל דלפי' הר"ן ורש"י והרשב"א בחי' לשבועות כ"ב א' ליש מי שגורס וכ"כ התוס' בשבועות כ"ב ב' דפי' הרישא הוא שאסרה בקונם לכל כהקדש שהוא אסור לכל אדם שכיר יש לומר כדיחוי הירושלמי שמיירי בפירש בהדיא שאוסרה לכל מאכילה ומטעימה ומש"ה לחמם בו את ידיו מותר משא"כ להרא"ש בפי' לנדרים שם שפי' ככר זה הקדש פי' הקדש גמוד כו' ומש"ה פי' וחכ"א אחד זה ואחד זה לא מעל בין הוא בין חבירו לא מעל דאין מעילה בקונמות ולא פליגי רבנן כלל ארישא דברייתא וכ"כ הרשב"א בחי' לשבועות כ"ב א' איכא מאן דגריס ככר זה הקדש אכלו כו' וזו הוקדשה לשמים והקדש בה"ב הוא ולפיכך לכ"ע יש מעילה ויש לה פדיון כו' וכן אמרו משמו של ר"ת ולפי גירסא זו הא דאמרי חכמים בין הוא בין חבירו לא מעל אסיפא קאי עכ"ל דלפי"ז שפיר יש לדייק מרישא דברייתא כפשיטות הירושלמי לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר וכנ"ל. ובמ"ש הירושלמי אחרים לא מעלו לפיכך אין לו פדיון ראיתי להרשב"א בחי' לנדרים שם שהעתיק בזה"ל "אחרים אומרים לא מעל לפיכך אין לו פדיון" וצ"ל לגי' הרשב"א דלפיכך אין לו פדיון דברי הכל הוא לפי המבואר בבבלי בנדרים ושבועות דבככר זו עלי הקדש גם ר"מ ס"ל דאין לה פדיון ועכצ"ל דלפיכך אין לו פדיון חוזר גם לדברי ר' מאיר וא"ש ובס' פנים מאירות הנד"מ להגרמ"י אבדק"ק יאנאווא ביאור לירושלמי נדרים פ"ד ה"א הניח בצ"ע דעת הר"ן דנדרים ל"ה א' דבאומר הנאת מאכל פשיטא דאסור לחמם בו ידיו לפי מסקנת הבבלי דהא לא גרע מלעיסת חיטין שם ל"ג א' ואין דמיונו עולה יפה לפענ"ד דשאני חימום ידיו מן הככר דנהנה ולא פגם הוא. וע"ע תפארת ירושלים פ"ה מ"א דנדרים אות מ"ב לתורעק"א וביד שאול ליו"ד סי' רכ"א סק"א עיי"ש וביד יוסף סק"ג.
(לה) ליתא בכ"י המלות המוקפות. המעתיק.
(לו) שלהי פ"א [כ"א א] כצ"ל ומן ויש לה"ר אחרת כו' עס"ס חסר בנדפס.
(לז) במצות כצ"ל ועיין לעיל ס"ס נ"ג ומש"ש.
(לח) שעשה עיסה מהן כו' כצ"ל.
(לט) נ"ל שכ"ז העתיק רבינו היראים ממה שכ' בחי' לע"ז פ"ד וז"ש כאן מע"ז פ"ד ועיי"ש נ"ח ב' בתוס' ואולי ט"ס פ"ד וצ"ל פ"א והיינו הך דלעיל.
(מ) צ"ל ביטול.
(מא) בק' או בס' כצ"ל [הגרא"ד].
(מב) בני צ"ל בקי, ועיין בפסקי תוס' מנחות פר"י סי' קצ"ה שכ' הר"י פירש אם המתין ליקח החלה עד שנתחמץ אסור לזר כל העיסה עכ"ל והיינו כדברי היראים כאן ומש"ש בפסקי תוס' אח"ז הוא מילתא באפי' נפשי'. וכבר כ' מהרי"ו סי' מ"ח והובא בד"מ יו"ד סי' שכ"ג עיסה שנתבשלה ולא הפריש ממנה חלה יפריש אח"כ פחות ממאה דאע"ג דבשעת בישול כולו טבל אמרינן ברירה בדרבנן והד"מ שם חלק עליו והובא בש"ך שם סק"ה ועיין טו"ז סי' שכ"ד סקט"ו שביאר שם דברי מהרי"ו וה"ר לזה מזרוע בשילה בפג"ה ומי יגלה עפר מעיני הט"ז ויראה שכיון לדברי היראים כאן ומש"כ היראים לחלק בין זרוע בשילה המבוררת להלוקח לחלה שאינה מבוררת י"ל שנכלל במש"כ הט"ז שם שאני זרוע דא"א בענין אחר משא"כ כאן שאפשר להפריש ע"ז ממק"א ונמצא אין כאן איסור ודאי ובדברי הט"ז שם יש חסרון הניכר ואחר כל שאין ביטול נגדה צריך להוסיף: וע"ז תי' כיון דאח"כ הפריש אמרינן ברירה דה"נ מצינו גבי חלת חו"ל דאמר אוכל והולך ואח"כ מפריש דקשה נמי כיון כו'. והגרש"ש בנדרים דנ"ט תמה דאפי' חלה דאורייתא הלא אינה קדושה אלא משעת הפרשה אבל לא למפרע והלא תרומת יין דמפריש אחד מחמשים ול"א דמדמע למפרע ועיין בר"ש פ"ז דדמאי מ"ב שהביא מהירושלמי מה אנן קיימין אם באומר מכבר. משקה מעורב הוא. אם באומר לכשאשתה כו' עיי"ש משמע דכשאומר לכשאשתה ליכא חשש עירוב עכ"ל ועיין בהגהות יד שאול ליו"ד סי' שכ"ג סק"ה ולי נראה לתרץ תמיהת הגרש"ש דבדין מהרי"ו בתשובה עיסה שנתבשלה ולא ניטלה ממנה חלה דאי אזלינן בתר השתא לאו בר חלה היא כדדרשינן בספרי זוטא הובא באו"ז הל' חלה סי' רי"ז מלחם הארץ ולא כל לחם פרט למבושל וכ"כ האו"ז שם סי' רי"ח בשם הראבי"ה על מתני' דתחילתה עיסה וסופה סופגנין כו' חייבת בחלה. וז"ל הואיל דלאפיית תנור נתכוין תחילה נתחייבה בחלה ושוב אינה פטורה אבל עשאה לעיסה לבשלה ולא לאפות בתנור פטורה כדתניא בספרי כו' פרט למבושל עכ"ל וא"כ כל עיקר חיובה הוא משום תחילתה עיסה לכן שפיר ס"ל הד"מ דאי הוי חלה דאורייתא מדמעת למפרע משא"כ כל היכא דאפשר להיות מפריש לא אמרינן רואין כאילו הפריש מקודם ונתדמעה דמאי חזית לומר שנתרמה מראש נימא שתורם השתא דהשתא נמי ראוי להפריש ומדוייק דברי מהרי"ו ג"כ דדוקא בעיסה שנתבשלה אמר שיטול ממנה שיעור מועט שישאר בעיסה ק"א נגד החלה וכן גבי אוכל והולך ואח"כ מפריש דהשתא לאו בר אפרושי הוא כ"א מה שנתחייבה העיסה מקודם טרם שנתבשלה והלחם טרם שנתאכל אמרינן רואין כאילו בשעת חיובה נתרמה ומדמעת אבל כל היכא דאפשר בהפרשה מפריש כל כמה דבעי ואינה מדמעת כלל ואף דנאפית בלא הפרשת חלה מפריש אח"כ וש"ד ובזה א"ש מה שעמד הגאון בעל גליא מסכת בס' חוט המשולש ס"ס ל"ו וז"ל שם וכפי הנראה ענין פשטידא המוזכר שם סי' שכ"ד סעי' י"ב בהג"ה דומה ממש למעשה דמהרי"ו ולא ידעתי למה דחק א"ע הד"מ בזה ולמה לא אפשר לעשות ההפרשה השתא על העיקר ועל הבלוע ביחד עכ"ל דלפי הנ"ל אין זה ענין אחד דשאני אפייה מבישול וכן מש"ש עוד הגאון הנ"ל וז"ל והט"ז דמסיק להלכה למעשה כדעת מהרי"ו ולכן מזהיר דכל מי ששכח להפריש חלה שאוכל ואח"כ מפריש יקח שיעור קטן וקשה דהו"ל להזהיר כן לכל אדם המפריש מפת עכ"ל דלפי מה שבארתי לק"מ דבכל אדם המפריש מפת ההפרשה הוא מעכשיו ולא למפרע כמש"כ הגרש"ש להוכיח משא"כ באוכל והולך ואח"כ מפריש עכצ"ל רואין כאילו נתרמה מקודם וא"כ מדמעת ולכן יקח שיעור קטן אבל על רבינו הרא"ם והתוס' קשה דאף לאחר חימוצה ואפייתה מרבינן דראוי' להפרשה כמבואר בדברי רבינו למעלה מהספרי דא"כ אינה קדושה אלא משעת ההפרשה אבל לא למפרע וכהוכחת הגרש"ש ומה ראה רבינו להחמיר להפריש חלה קודם חימוץ העיסה וכקושיית הגאון ר' דוד הנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |