תועפות ראם/קמ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בפנים הספר חשב עוד, השמטת כספים, החזרת אחוזה ביובל. שילוח עבדים.
(ב) ואמר אך כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל.
(ג) ביום ל' ללידתו כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס אלא שכ' שם אח"ז ואיזו היא מצותו והנכון כמש"כ כאן ואז היא מצותו וכ"כ רבינו בסמוך שמצותו ביום ל' וכן אח"כ כ' רבינו כאן בהכת"י וז"ל וא"כ מצותו ביום ל' משנה וסוגיא דכולא תלמודא הכי לכן ספק בידי עכ"ל ובנדפס חסר דברים אלו וכן הרוקח תלמיד הרא"ם בסי' ש"ס כתב בזה"ל וביום ל' מצוה לפדותו דכתיב מבן חדש תפדה בפ"א דב"ק בכור שנטרף אין פודין אותו ביום ל' ופדיית יום ל' מעל"ע שלא יקדים כדאמר לענין ערכין בנדה בפ' יו"ד (דמ"ז) מעת לעת והפודה בנו בתוך ל' קי"ל אין בנו פדוי עכ"ל ובביאור דעת היריאים הבין הב"ח ביו"ד סי' ש"ה ובתשובותיו סי' קכ"ה דמונין ל' יום כ"ט י"ב תשצ"ג וכן הסכים הש"ך שם ס"ק י"ב וס"ק י"ט אך הפ"מ ח"א סי' ג' הקשה לשיטת הרא"ם ממגילה ה' א' שאין מחשבין שעות לחדשים גם המג"א סי' של"ט סק"ח דחה דיעה זו ממגילה שם ועיין בס' תפארת צבי שו"ת יו"ד סי' מ"ה מ"ו מש"כ בזה והגאון חכ"צ בתשובותיו סי' קי"ד כ' דגם היראים לא כיון מעולם לחשוב חדש על רגעים וכוונת היראים אינו אלא לבאר מנלן דמשמעות חדש הוא ל' יום דילמא הוא כ"ט יום ע"ז ביאר דחודש משמע חידוש לבנה שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג ממילא ע"כ הוא ל' יום דהיום הולך אחר הלילה ואין מונין במצות לרגעים ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' פ"ז והרב פרח מטה אהרן בתשובותיו ח"ב סי' פ"א חלק על הב"ח וש"ך והעלה דאף אם בדיעבד פדה אחר כ"ט י"ב תשצ"ג יש לחזור ולפדותו הביאו הברכ"י ליו"ד סי' ש"ה סי' ט"ו, גם בס' רביד הזהב פ' קרח פ' ופדויו מבן חדש תפדה כ' בזה"ל כ' בס' יראים סי' שנ"ג דחדש דוקא דהיינו כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים נראה ביאור דבריו משום דאם נולד סמוך לחשיכה אז הני שלשים יום הוויין רק כ"ט יום וחדש לא כלה דהיינו כ"ט י"ב תשצ"ג וקמ"ל דבכה"ג בעינן חדש דוקא לחומרא עכ"ל ובס' האשכול ח"ב סי' מ"א כ' שם יש מי שאומר דל' יום דבכור מנינן לחדש הלבנה שהיא לקבלתינו כ"ט יום ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים וחדש זה יהיה שלם מעל"ע ואח"כ ראוי לפדיון כדאי' ביו"ד [דמ"ז] שבבן ושבבת מעל"ע ואמר למאי הלכתא לערכין מבן חדש ומה בן חדש לערכין מעל"ע כך בן חדש דפדיון מעל"ע וחדש נקרא זמן הלבנה שמתחדשת ונראית אחר שנסתרה ומי שעבר עליו זמן זה בן חדש נקרא עכ"ל והאשכול בעצמו השיג עליו שם וכ' ולא נמצא בגירסתינו כך אלא למאי הלכתא לערכין והיינו לערך שנים ולמ"ד לפרקין דיו"ד הא נמי לשנים אבל לענין ערך חדש ופדיון אמרו ל' יום ואמרו סתם יום ל' כלמטה הימנו בערך ובפדיון כו' ועיי"ש בביאור נחל אשכול דמ"ש האשכול בשם יש מי שאומר הם ממש דברי היראים סי' שנ"ג וכ' שם הנחל אשכול בדעת היראים וז"ל יש בזה קולא אם נולד תחלת יום א' כשיגיע שעה ב' למחרת יום ב' אחר ד' שבועות ראוי לפדיון ולדידן דוקא בתחלת יום ג' יום ל"א ללידה, ולפעמים חומרא אם נולד בשעה אחרונה ביום א' ליראים אינו ראוי עד מחרת יום ג' ולדידן תחלת יום ג' עכ"ל וכ"ז הוא על דרך מש"כ הב"ח והש"ך דלא כמש"כ החכ"צ אולם כולם לא ראו הכת"י שרבינו מסתפק בזה שכ' לכן ספק בידי ואם נפרש כמש"כ הב"ח והש"ך שפיר י"ל דרבינו לא פסיקא ליה זה החידוש דאחר כ"ט י"ב תשצ"ג יהיה ראוי לפדיון אבל אם נפרש כמש"כ החכ"צ הנ"ל דגם היראים ס"ל דבעינן ל' יום ולא כ"ט י"ב תשצ"ג א"כ מאי ספיקו של רבינו בזה, אולם בשכבר הימים נשאתי ונתתי בזה הענין עם הרב הגאון אדמו"ר נצי"ב זצ"ל מוואלאזין ואחר שכיון מדעתו בפי' היראים כמש"כ החכ"צ כ' וז"ל עתה נבא למש"כ היראים וצריך שיהא החדש שלם מעל"ע כדאמרינן בפיו"ד שבבן ושבבת מעל"ע ואמר למאי הלכתא לערכין מבן חדש וכאשר אמרו חכמים לערכין מעל"ע כך נאמר חדש דפדיון מעל"ע והנה ידוע דיש שני שיטות בפי מעל"ע רש"י בנדה מ"ז ב' פי' מעל"ע מיום אל יום ולא אמרינן למנין עולם כו' ולא פי' משעה לשעה ג"כ ופי' מקום הלימוד מדכתיב בבן ששים שנה ומעלה וה"ה בכל שני דערכין וצ"ל דאע"ג דבמס' ערכין די"ח לא מצינו ללמוד מדכתיב ומעלה אלא לענין דשנת ששים כלמטה הימנו וה"נ שנת חמש ושנת עשרים מכ"מ העלה רש"י דה"ה למדין מדכתיב ומעלה שיהא כל שנת ששים כלמטה הימנו היינו שנה שלו ולא של מנין עולם זהו דעת רש"י בנדה אבל בערכין י"ח ב' פי' מעל"ע משעה לשעה ובזה לא ילפינן מדכתיב ומעלה אלא משנה שנה דבתי ערי חומה ועיין הע"ש סי' קט"ז אות ב' ובהרחב דבר פ' בהר כ"ה ל' ואם נימא דהיראים מפרש מעל"ע כפירש"י בנדה והעלה עוד דכמו לענין שנה כל שנת חמש ושנת עשרים כלמטה היינו שנה שלו ה"נ יום ל' דחדש כלמטה ומזה נ"ל יום ל' דבכור וקשה עלינו שהרי לזה הפי' נ"ל מדכתיב ומעלה וא"כ לא נצרכנו ללמוד בכור מערכין הרי מפורש בבכורות דמ"ט דנ"ל בכור חודש חודש מבמדבר דכתיב בפי' ומעלה והובא ביראים אלא ס"ל להיראים כפירש"י בערכין דמעל"ע פי' משעה לשעה וזה לא למדנו מדכתיב ומעלה אלא משנה שנה והעלה היראים דמסתמא ה"ה בן חודש דערכין בעינן שלשים יום מעל"ע היינו משעה לשעה וס"ל דה"ה בן חודש דבכור נ"ל מבן חודש דערכין אבל דבר חדש הוא עכ"ל ולפי"ז י"ל דרבינו כאן בהכת"י מסתפק בחידוש זה, שוב כתב אלי הרב הגאון נצי"ב הנ"ל בזה"ל אחרי העריכי את המכתב נתיישבתי לבאר דעת היראים דודאי מפרש מעל"ע כפירש"י בנדה שאינו משעה לשעה אלא דלא נימא למנין עולם אלא דלא מפרש כרש"י דנ"ל מדכתיב ומעלה דמומעלה לא למדנו אלא שיהא שנת ששים כלמטה וכן בערכין בשארי שנים בין ביום ל' דבן חדש אבל שיהא שנתו שלו לא שמענו מומעלה אלא נ"ל בשני דערכין משנה שנה לג"ש מבתי ע"ח דכתיב שנת ממכרו וכ"ת א"כ ה"נ נלמוד מבתי ע"ח דה"ה משעה לשעה הא לא קשיא דמבואר בערכין דל"א א' דלענין בתי ע"ח ג"כ בעינן קרא בפ"ע מדכתיב ימים נ"ל משעה לשעה וכן לענין קדשים איתא בזבחים דכ"ה ב' דבעינן קרא לענין משעה לשעה ולא נ"ל מדכתיב בן שנתו ולא של מ"ע וא"כ הא דנ"ל בכה"ת שנה שנה אינו אלא מה דלמדנו משנה כמו לענין מ"ע מדכתיב שנת ממכרו וכן לענין שיהא חודש העיבור בכלל מדכתיב שנה תמימה משא"כ משעה לשעה דנ"ל מדכתיב ימים. מעתה צדק היראים דלענין שיהא בן חודש שלו ולא של מ"ע נלמד מבן חדש דערכין וחודש דערכין משנה דערכין ושנה דערכין משנה דבתי ערי חומה אבל משעה לשעה לא ידענו אפילו בשנה דערכין עכ"ל מיום א' לסדר מה טובו אהליך תרמ"ו, ולפי"ז רבינו מסתפק דילמא כפירש"י דכל שנודע שאין נפל פודין אפילו בתוך ל' יום.
(ד) פי' כו' עד וכן תני רמב"ח חסר בנדפס ופי' רבינו הוא כפיר"ת שבתוס' מנחות ל"ז א' ד"ה שומע ובב"ק י"א ב' ד"ה בכור, אלא שרבינו הרא"ם כתב וכמ"ד טריפה אינה חיה וכ"כ הנ"י בב"ק שם אבל הרא"ש בפ"א דב"ק סי"ב כ' ואפילו למ"ד טריפה חיה דגזה"כ הוא כו' והמעי"ט פ"ח דבכורות סי' ה' אות מ"ב כ' בזה"ל ורבינו בב"ק סי' י"ב כ' בכור שנולד בו סימני טריפה בתוך ל יום וחי זמן גדול לאחר ל' יום מ"מ טריפה אינה חיה וחשוב כמת עכ"ל ובאמת הרא"ש כ' שם דאפי' למ"ד טריפה חיה מ"מ גזה"כ הוא שאין האב חייב לפדות בכור שנעשה טריפה בתוך ל' יום ואפשר דכוונת המעי"ט שכ' דטריפה אינה חיה פי' דסופו שימות בחבלה זו ומש"ה חשוב כמת וכמש"כ התוס' בסנהדרין ע"ת א' ד"ה ההורג דההורג את הטריפה פטור אפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ואין כוונת המעי"ט כלל למ"ד טריפה אינה חיה וכיון שכן י"ל דגם הנ"י שכ' כיון דטריפה אינה חיה כו' אין ר"ל למ"ד טריפה אינה חיה אלא אפי' למ"ד טריפה חיה יב"ח עכ"פ סופו שימות בחבלה זו וכדברי התוס' ואין מחלוקת בין הנ"י והרא"ש ודלא כמש"כ בס' מה"ר ערך טריפה חיה אות י"ג ול"ג עיי"ש. וכי"ב כ' מהרש"א בחולין מ' ב' ברש"י ד"ה מחתך כו' שכ' רש"י שם וטעמא דהתם משום דישנה לשחיטה מוע"ס דלא נתכוין להאי לישנא דאמר תלמודא לעיל למ"ד ישנה לשחיטה כו' ולאפוקי למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף כו' עיי"ש ובז"י מש"כ רש"י בב"ק ע"א ב' ד"ה כיון דקס"ד ישנה לשחיטה מוע"ס ומתחילה נאסרה משום ז"מ דר"ל הכא בשוחט לע"ז כל השחיטה מתחילתה וע"ס ישנה בכלל שוחט לע"ז ואף מתחילתה נאסרה משום ז"מ ואין כוונת רש"י כל הפלוגתא אי ישנה לשחיטה מוע"ס או לא אלא ס"ל לרש"י כפי' התוס' שם דאפי' למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף פריך הכא וז"ש רש"י דקס"ד כו' דאילו לפי המסקנא אינו כן דמה ששחט מתחילה לא מיקרי שוחט לע"ז אלא בגמר זביחה הוא עובדה ודלא כהס' מי נפתוח בקדם לעין אות ה' שקיהה בפירש"י דב"ק שם ועיין בדבריו אות נ"ד מה שתי' ובאמת הנכון כמו שבארתי ועכצ"ל כן מדברי רש"י בחולין הנ"ל וגם לא יסתור רש"י את עצמו למ"ש בזבחים ל' א' בד"ה ישנה דרבא אליבא דר"מ ס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף עיי"ש דו"ק בזה כי קצרתי.
(ה) ואיזה דבר חדש שלפעמים כו' כצ"ל.
(ו) דאינה פחותה מכ"ט כו' כצ"ל.
(ז) אינו מפסיד. מלשון זה נראה לכאורה שאם איחר לפדותו לאחר ל' יום אינו עובר בעשה והגרש"ש העלה כן בחי' למס' מנחות דס"ו א' והמהריט"א בפ' א' דבכורות אות י"ד קדם להגרש"ש בראיות אחדות עיי"ש וגם בבל תאחר אינו עובר כמש"כ הטו"א בר"ה ד"ד ד"ה ומעשרות ודלא כהמקנה בקדושין כ"ט ב' שכ' שם דאם הגיע כבר זמן הפדיון קודם הרגל פשיטא דצריך לפדות מיד כמש"כ התוס' בריש ר"ה דבכל נתינת הכהן עובר בהם משום בל תאחר עכ"ל ויש לדחות דמש"ר אינו מפסיד ר"ל דאינו מפסיד הפדייה שהוא פדוי אלא שלא קיים ממה"מ דהיינו שעשה עבירה בזה או עבר בעשה או ל"ת אבל עכ"פ פדוי מיהא הוה משא"כ קודם ל' דאינו פדוי כלל וז"ל התניא רבתי סי' צ"ח ואם פדאו קודם ל' יום אינו פדוי ומכאו"א כל יום ויום עובר עליו בעשה דתפדה עכ"ל והרב מעשה אברהם בחיו"ד סי' נ"ב הביאו בס' דברי חכמים להשדי חמד סי' כ"ו כתב במצות פדה"ב דאחר ל"י כל יומא זימני' הוא וא"ע על מ"ע וכו'.
(ח) כלשון רבינו כאן כ"כ הסמ"ג עשין קמ"ד וא"כ י"ל דר"ל דאע"ג דקי"ל כרב באיסורי היינו באיסורא לבד הכא הלכתא כשמואל כיון דאיכא נמי ממונא וכמש"כ בביאור ווי העמודים ע"ש תשו' ה' כנה"ג חי"ד סי' קצ"ז לדעת מהריב"ל וכ"כ בס' בית מאיר ליו"ד סי' ש"ה סעיף י"ג דהיינו באמת טעמא דגמרא דהכא הלכתא כשמואל מפני שעיקרה אינה אלא ממון והלכתא כשמואל בדיני עיי"ש אבל גי' היראים הנדפס בזה"ל אע"ג כו' הלכה כרב באיסורא וכשמואל בדיני והכא הוי איסורא מ"מ הכא הלכתא כשמואל עכ"ל מוכח בהדיא דחשיב איסור אלא דקי"ל כשמואל בהא הפך הכלל ויש לדחוק גם שם כדברי הבית מאיר עיי"ש ועיין במהריט"א הל' בכורות אות ע"ה ע"ו שהאריך בזה.
(ט) מחמש סלעים ומסקינן אפילו נתעברה מישראל דבפטר רחם תלא רחמנא. ותנן בפ' יש בכור [מ"ט ב'] חמש סלעים של בן כו' כצ"ל וכל משכ"ר כאן ואיני בקי כו' עד ותניא בספר הובא בתניא רבתי סי' צ"ח בשם בעל היראים ז"ל ועיין באבן עזרא שמות ל' י"ג שכ' שם ואלה הגרות גרגרות חרוב הם והוא כשמועת רבינו היראים ובנדפס איתא שמעתי כמה ב' גרה ב' גרעינן של חרובין כו' משקל ב' גרה כו' והוא ט"ס וצ"ל כ' תמורת אות ב' וכמבואר כאן ובהתניא רבתי. ובס' רביד הזהב בפ' קרח בד"ה חמשת שקלים העתיק ד' היראים הנדפס סי' שנ"ג בזה"ל משקל הגרה כ"ד גרעיני חרובין והוא דבר מועט כו' וכ' שם לפרש ד' היראים וז"ל ודבר ברור שמ"ש כ"ד גרעיני חרובין אין הפי' כ"ד והכ' שרשית אלא כ' הדמיון ר"ל כמו ד' גרעינין דאל"כ איך כ' שהוא דבר מועט כו' עיי"ש ובמחכ"ת שגה בפי' היראים מפני הט"ס שנזדקר לפניו בפנים היראים ותחת כ"ד שהי' כתוב לפניו צ"ל כ"כ וה"ק היראים משקל הגרה כ', כ' גרעיני חרובין וא"כ לדעת היראים גרה הוא גרעין חרוב ולפי המבואר בהרמב"ן שהביא הרה"ז הוא ד' שעורות והשקל עשרים גרה הרי פ' שעורות ושפיר כ' היראים שהוא דבר מועט ולפנינו ביראים הנדפס אי אפשר לפרש כלל כפי' הרה"ז ועכצ"ל כאשר הגהתי דצ"ל כ' תחת ב' וזהו ברור ברור ממש. ודע דמ"ש במשנה ה"ס של בן במנה צורי שלשים של עבד וחמשים של אונס ומפתה ומאה של מוש"ר כולם בשקל הקודש במנה צורי. ולא עריב להו המשנה ה"ס של בן בהדי אידך והכי הו"ל למתני ה"ס של בן ל' של עבד כו' ועביד לה"ס של בן מימרא בפ"ע יעויין חי' הריטב"א לקדושין י"א ב' שעמד בזה ומהריט"א בפ"ח דבכורות אות ע"ט הביאו והאריך שם בזה וכ' שם בד"ה וראיתי בסא"ז כו' לתמוה עמש"כ הש"מ כתובות י' ע"א ע"ש תר"י וז"ל ורבינו יעקב ז"ל הי' מתרץ [קושיית התוס' כתובות י' א' ד"ה נותן] שלא נחלקו אלא בתוספת דבקפוטקיא הוסיפו על מנה צורי ואותו התוספת חייב לתת אותו כדחזינן גבי בכור שחייב לתת לכהן התוספת שהוסיפו בסלעים ה"נ חייב לתת אותו התוספת שהוסיפו וחכ"א דכיון שלא גירשה בקפוטקאי אינו נותן לה התוספת שהיו מקילין בדין הכתובה ורשבג"א שאעפ"י שלא גירשה שם נותן לה התוספת ואין זה נכון דבתוספתא משמע בהדיא דבאונס ומפתה אינו נותן התוספת שהוסיפו בשקלים וכתובה מאונס ומפתה נפקא וכי היכי דבהני אינו נותן התוספת ה"נ בכתובה עכ"ל תר"י וכ' ע"ז המהריט"א שם וז"ל ועיקר תוספתא זאת שהזכירו תר"י בקשתיה ולא מצאתיה בשום מקום ולא בכתובות במקומות אחרים דשייכי לזה כו' ואדרבא לע"ד מדברי התוספתא בשלהי כתובות נראה היפך דברי תר"י ז"ל דאמרינן התם בזה"ל ה"ס של בן ל' של עבד נ' של אונס ושל מפתה וק' של מוש"ר כולם אעפ"י שהם בבבל גובה עליהם כסף א"י כסף שדברה תורה בכ"מ זה כסף צורי איזה כסף צורי זה כסף ירושלמית ע"כ הרי דהתוספתא כלל לכולם בהדי ה"ס של בן ובחדא מחתא מחתינהו דנראה דדינם שוה לענין הפרעון וכיון דלענין ה"ס אמרינן דנותן התוספת ה"ה בכולם עכ"ל ובמחכ"ת טעה בפשט דברי התר"י דכוונת התר"י כמש"כ התוס' בכתובות י' א' ד"ה נותן. ואם היינו אומרים דלעולם צריך ליתן לה שקלים שעומדים שם כו' הוה ניתא כדאמרינן גבי ה"ס דפדיון בכור בפ' יש בכור פו' מיהו אין נראה דהחם כשהוסיפו בכ"מ הוסיפו אבל כשמוסיפין במקום אחד אין נראה שבכך תשתנה מידה דאורייתא עכ"ל וז"ש התר"י ורבינו יעקב ז"ל הי' מתרץ כו' והוא כמש"כ התוס' ואם היינו אומרים כו' וכ' ע"ז ואין זה נכון דבתוספתא משמע בהדיא דבאונס ומפתה אינו נותן התוספת שהוסיפו בשקלים כו' ר"ל תוספת כי האי שהוסיפו במקום אחד והוא כמש"כ התוס' מיהו אין נראה דהתם כשהוסיפו בכ"מ הוסיפו אבל כו' והתוספתא שהביאו היינו ההיא תוספתא דשילהי כתובות שהביא המהריט"א בעצמו שאמרה אעפ"י שהם בבבל גובה עליהם כסף א"י ופי' מעות בבל גדולות ושוקלות יותר משל א"י דומיא דתוספתא שמקודם לזה המובא בכתובות ק"י ב' עיי"ש ובאמת התם בתוספתא מני ה"ס של בן בהדייהו ומ"מ אין זה סתירה להגמרא דבכורות דנותן התוספת וכחילוק התוס' שכתבתי דהתם כשהוסיפו בכ"מ הוסיפו כו' ולפי"ז אין התחלה כלל למש"כ המהריט"א שם לתרץ בדברי התר"י קושיית הריטב"א בחי' לקדושין הנ"ל אמאי לא עריב ה"ס של בן בהדי אינך כו' וד"ז אמרתי לפני הרב הגאון הגדול מוהר"ר ירוחם יהודה ליב פערילמאן זצ"ל בהיותו מד"א דמחנינו ואמר קלוס. וראיתי להעיר עוד בדה"ת דכתובות שם שכ' בסוף דבריהם ומיהו בירושלמי דפירקין [פ"א דכתובות ה"ב] גרסינן אמתניתין דכתובה מאתים רבי מונא בשם שמואל אמר בשקל הקדש רבי אבא בר בונא אמר מטבע יוצא וכן מסקי התם כמה אמוראי עכ"ל והסה"ד ח"ב אות מ' כ' בשם היוחסין רב מונא תלמיד שמואל וכ' ע"ז הסה"ד לא מצאתי עכ"ל ונראה שהיוחסין גרם בירושלמי כגי' התוס' רבי מונא בשם שמואל דלא כמו שהוא לפנינו רבי חונא בשם שמואל ושפיר כ' היוחסין רב מונא תלמיד שמואל וביאור דה"ת י"ל שמפרשים דלא כהפני משה שפי' דמ"ד בשקל הקדש ס"ל כמ"ד כתובה דאורייתא ומ"ד מטבע יוצא ס"ל כמ"ד כתובה דרבנן אלא דתרווייהו אזלי אליבא דמ"ד כתובה דאורייתא [וא"ש דרבי אבא בר בונא שכ' התוס' ע"ש הירושלמי ולפנינו רבי בא בר בונא ודא ודא אחת היא הי' תלמיד רב כמש"כ הסה"ד ח"ב אות א' ע"ש היוחסין רבי אבא בר אבינה תלמיד רב עיי"ש וסתמא כרב רבי' ס"ל כדאי' בב"ק קט"ו א' והא ר"ה תלמידי' דרב הוי כו' ורב ס"ל כתובה דאורייתא עיין מה"ר ח"א אות כ' ערך כתובה עיי"ש] אלא דבהא פליגי מ"ד בשקל הקדש מפרש דפי' כמוהר הבתולות אליבא דרשב"ג דר"ל ככתובת אשה ונמצא כתובות למידין מכאן כמש"כ הרא"ש בפ"ק דכתובות סי' י"ט והמרדכי שם וכר"ת וכמבואר במכילתא משפטים פי"ז וז"ל שם כמוהר הבתולות וכי מה למדנו מן מוהר מעתה הר"ז בא ללמד ונמצא למד מה להלן נ' כסף אף כאן נ' כסף והוא מבואר כמש"כ הרא"ש שם ונראה כאילו בא ללמד מכתובת אשה ונמצא כתובת אשה למד מכאן מה כאן חמשים דילפינן מגז"ש אשר לא אורשה אף כאן כתובה חמישים ולפ"ז מפורש בתורה שיעור לכתובה כחמישים כסף דמפתה ואונס דהיינו בשקל הקדש חמשים כסף צורי. ומ"ד מטבע יוצא מפרש בפי' דרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא כפרש"י והרמב"ן והר"ן דפי' כמוהר הבתולות ר"ל כמפורש באונס חמשים כסף ותל"מ ואין לנו מקרא מפורש לכסף הכתובה אלא מלשון כמוהר ילפינן שיש מוהר לאשה מן התורה אבל לא שהיא סך המוהר כסף של אונס ומפתה אלא כסף שיסכימו בו בין שניהם וחכמים השוו מדותיהם למאתים ומש"ה אמר מטבע היוצא וזהו ביאור דה"ת שפי' מתחילה בדעת רשב"ג כפיר"ת ודעימי' ומש"ה תמהו מה ריווח הוא לה כו' עד אין נראה שבכך תשתנה מידה דאורייתא ור"ל הקצוב בתורה חמשים כסף צורי ולבסוף מסקי ע"ש הירושלמי כמ"ד מטבע יוצא וא"ש דנותן כסף מדינה היוצא באותה מדינה שיעור מאתים זוז אותה מדינה. וראיתי בשירי קרבן להק"ע עמש"ש בירושלמי כלום למדו כתובת אשה לא מאונס ומפתה שהביא שם דברי הר"ן שילהי כתובות שזכרתי לעיל והקשה עליו דהכא מפורש דלמ"ד דילפינן כתובה מכמוהר הבתולות אף מאתים דצורי ילפינן מקרא מאונס ומפתה עכ"ל ולפמש"כ לק"מ דדברי הר"ן אתיא כמ"ד מטבע יוצא ודברי הירושלמי שאמרו כלום למדו כו' הוא אליבא דשמואל שאמר בשקל הקדש גם מה שתמה השירי קרבן שם בד"ה ר"ב בר בונא אמר מטבע יוצא עדה"ת בכתובות י' א' הנ"ל לפי מה שבארתי דה"ת א"ש ודע דאין להקשות מ"ש בירושלמי שם מתניתא מסייעה לר"ב בר בונא ה"ס של בן במנה צורי ל' של עבד כו' ולא תנא כתובת אשה עמהן נימא דהך מתניתין ס"ל כתובה דרבנן ודאורייתא קתני דרבנן לא קתני די"ל דלא ניחא להו לאוקמי סתם משנה דלא כרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא ועדיפא משני מכיון דתנינן האונס והמפתה כמאן דתנא כתובת אשה עמהן. והריטב"א בחי' לכתובות י' א' כתב דלא אשכחן מי שיאמר בין לרבנן בין לרשב"ג דמאתים דכתובה הם של צורי והשירי קרבן שם תמה עליו דנעלם ממנו דברי הירושלמי דאיכא דאמר בשקל הקדש ולק"מ שהריטב"א אזיל בשיטת הרמב"ן בחי' שילהי כתובות [המיוחס לפנינו לחי' הרשב"א] שכ' שם פי' דברי הירושלמי שמסקנת הירושלמי דחזר המ"ד בשקל הקדש וכ"ע ס"ל מטבע יוצא ובמחכ"ת השירי קרבן שנעלם ממנו דברי הרמב"ן ולכן דחק שם בירושלמי בד"ה תטמין כתובתה כדי שתטול בשקל הקדש עיי"ש ולפי פי' הרמב"ן א"ש ובס' נועם ירושלמי פי' דברי הירושלמי עפ"י דברי הרמב"ן אך נטה ג"כ מדברי הרמב"ן קצת והא לך לשון הירושלמי עם ביאורי לפמש"כ הרמב"ן שם. אילין אמרין אכן [היינו כל הני רבנן דאמרי מטבע יוצא] ואילין אמרין אכן [ואיך יאמרו חונא (או מונא) בשם שמואל וגם ר' אבין דמתרץ ליה שהוא בשקל הקדש ולשון קושיא הוא] אלא אף הוא חזר וסבר דכוותהון [פי' הני דאמרי בשקל הקדש חזרו מדבריהם וס"ל מטבע יוצא] ולית כל מילייא אכן [וכי אין כל הדברים כן] אילין אמרין אכן ואילין אמרין אכן [ומנ"ל דחזרו בהן] הא אף הוא חזר ואמר דכוותהון [פי' מההוא עובדא דמייתינן בסמוך שפיר נשמע דחזרו הני דאמרי בשקל הקדש] אתא עובדא קומי דרבי חנינא באשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים זוז ואמר תטול מה שכתב לה אמר לרבי מונא [כצ"ל להגורסים למעלה ר' מונא בשם שמואל ולאד"ג שם חונא צ"ל כאן אמר לרבי חונא] שב וחתום א"ל אשוי שיטתך וכה חתום [פי' אשוה ואדמה לשיטתך שתטול מה שכתב לה וכן אחתום] לא רבי חונא [כצ"ל להגורסים למעלה ר' חונא ולאד"ג שם ר' מונא צ"ל כאן ר' מונא] דאמר בשם שמואל בשקל הקדש [פי' אלא עכצ"ל שחזר משיטתו] רבי אבדימא דציפורי בשם רב יחונה משום ויתור [פי' לעולם דלא חזר המ"ד בשקל הקדש וההוא עובדא דפסקו שתטול מה שכתב לה הוא משום שויתרה ומחלה] מעונה [ט"ס וצ"ל מעתה] אשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים תטמין כתובתה כדי שתטול בשקל הקדש [פי' אלא ודאי הדר ביה וסבר מטבע יוצא] אמר [צ"ל אמרין] בשם ר' חונא במקום שאין כותבין כתובה כו' לאו אהא מילתא קאי אלא אמתניתין קמהדר לומר שאם כתב לאלמנה מאתים גובה אותן. כן הוא בפי' הרמב"ן שילהי כתובות והובא בש"מ שם עיי"ש. והנה דעת הרמב"ן שם והריטב"א בתי' לכתובות ד"י דהכותב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא אפשר לומר דלית לה כתובה מדאורייתא ואסור להשהותה עיי"ש ובהגהות מרדכי רפ"ק דכתובות כ' ע"ש הרא"ש פ"ק דכתובות בזה"ל והכותב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא לא הפסיד עכ"ל אולם בהרא"ש שלפנינו פ"א דכתובות ס"ס י"ט הגירסא והכותב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי לא הפסיד ועיי"ש בק"נ שכתב ע"ש הב"ח וז"ל אבל לר"ת כיון דכתובת אשה מדאורייתא אם לא כתב דחזי ליכי מדאורייתא פסול הכתובה עכ"ל וכן הטור אהע"ז סי' ס"ו כ' ע"ש הרא"ש כגירסתינו ועיי"ש בפרישה. וראיתי בס' הנד"מ שו"ת שארית יעקב אה"ע סי' ב' שכ' שם עמש"כ הח"ס אה"ע סי' י"ח שלא מצינו בכל התנ"ך ובכל הש"ס איש שנקרא בב' שמות כו' וז"ל השארית יעקב שם ומה יענה בשם ויתור מעונה המוזכר בירושלמי כתובות פ"א ה"ב יעויי"ש עכ"ל ובמחכ"ת לק"מ לפי מש"כ למעלה בשם הנועם ירושלמי ע"פ שיטת הראשונים וגם משכ"ש ממה שפרש"י בחולין ל"א א' ד"ה זעירא כו' ולי נראה דאושעיא זעירא היה נקרא, איני רואה מזה שום קושיא דזעירא ר"ל קטן כמו שמצינו אושעיא רבה כן נקרא זה אושעיא זעירא אלא דלפי' הראשון שפרש"י תיבת זעירא דבוק אל דמן חבריא והגמרא הוא דקאמר זעירא דמן חבריא משא"כ לפי' הב' אושעיא זעירא כך היה נקרא ור"ל אושעיא הקטן והגמרא הוא דקאמר דמן חבריא ותל"מ, וכן מה שאמרו בירושלמי דסנהדרין פ"י סוף ה"ב הדר עילה היה יליף מצלי ומתענה כיון שנמנה עמהן צלי ולא איתעני ופי' שם הפני משה הדר עילה כך שמו והיה רגיל להתפלל כו' אומר אני במחכ"ת שאינו כן אלא ברור שפירוש הדר עילה ר"ל ועוד היה סיבה וכמ"ש בירושלמי פ"י דתרומות ה"ה ע"י עילה וכן בבבלי כתובות כ' ב' עילה מצאו כו' וכלפי מ"ש שם בירושלמי ב' סיבות שנראתה להם שלא לצרף את שלמה עמהן בא דוד ונשחטח לפניהן וי"א אש יצאה מבית קה"ק וליהטה סביבותיהם עז"א אח"כ הדר עילה פי' עוד היתה סבה היה יליף מצלי ומתענה פי' כאו"א מאותן החכמים שמנו ואמרו ד' מלכים כו' אין להם חלק לעוה"ב היה רגיל להתפלל ולהיות נענה כיון שנמנה עמהן פי' שצירפו את שלמה עמהן צלי ולא איתעני, ומשום כל אלו הסבות נסוגו אחור מלצרף את שלמה עמהן. ודו"ק.
(י) שתים כצ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |