תועפות ראם/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הטמאה תפדה כצ"ל.
(ב) שה. ט"ס תיבה זו וצ"ל לא בעגל.
(ג) שה כצ"ל.
(ד) לפנינו רב הונא וכ"ה בנדפס.
(ה) וזה כו' צ"ל ושה שפודין בו אין כו'.
(ו) לשון הסמ"ג עשין קמ"ה "בר זוזא" ופי' כלומר יכול לפדותו אפי' בשה כחוש שאינו שוה אלא דינר עכ"ל וכמשכ"ר כ"ה בגמ' לפנינו ועדיפא קאמר בר דנקא שאינו שוה אלא מעה שהוא שתות דינר.
(ז) לפנינו אמר רבא וכ"ה בנדפס.
(ח) רבא אמר דבר שעושה אותה טריפה ר"ח אמר כו' אותה נבילה כצ"ל [הגרא"ד]. ועיין להלן סי' קמ"ב אות ה'.
(ט) עיין בכורות ג' א' תוד"ה ר"ח.
(י) דלא חיישינן כו' ט"ס כאן וצ"ל דחיישינן לטעותא כו' לאוני עוברא דבה"ג כו' [הגרא"ד] ופי' דברי רבינו שהיה ר"מ מקנה לנכרים עובר בכור בעוד שהפרה לא היתה עדיין מעוברת כלל והי' אומר לגוי משוך פרה זו לאוני עוברה לאחר שתתעבר הבהמה דכה"ג קני כו' ועכצ"ל כן דבסמוך כ' רבינו מיהו להקנות כו' דלא אתי למעוטי כו' היתה פרה מעוברת ומשך פרה לקנות אוני עובר כו' מכלל דהכא מיירי בשלא היתה הפרה מעוברת ומשך פרה לאוני עוברה שיהיה אח"כ וז"ש ביראים הנדפס סי' שנ"ב שהי' רב מרי מקנה אזני העוברין קודם שבאו לעולם ור"ל קודם שהפרות נתעברו מהם אלא שחסר שם עיקר הדברים שהיה אומר לגוי משוך פרה זו לאוני עוברה ועיי"ש שחסר שם הרבה ממש"כ בהכת"י והמרדכי פ"א דב"מ סי' רמ"ו כ' שם פי' רא"ם בס"י בהלכות פדיון פטר חמור דאפי' למ"ד כו' וזהו כמש"כ בהכת"י שלפנינו משא"כ לפי הנדפס ליתא בהל' פדיון פ"ח כ"א בסי' שנ"ב בהל' בכור בהמה טהורה, וד' רבינו היראים הם מפיר"ת שכ' האו"ז הל' בכורות סי' ת"פ וז"ל מפרש ר"ת דר"מ ידע לאקנויי קנין גמור שאוזן גוף העובר הי' מקנה לגוים ובמשיכת האמהות ובענין הזה יכול להועיל קנין אפי' הקנה לו קודם שהיתה מעוברת דאמר לו פרה לעוברה אני מוכר לך דהוי כמו דקל לפירותיו כו' וכ"ע לא ידעי לאקנויי קנין גמור אלא יאמרו אזני עוברי אני מוכר לה ויהיו סבורים שחל הקנין אפי' הקנה לו קודם העיבור כמו קניינו של ר"מ כו' וכ"כ בשו"ת סי' תשנ"ב אות ו' אלא שרבינו חולק עם האו"ז שם דלרבינו אעפ"י שמפרש כפיר"ת מ"מ כ' להדיא דאם כבר נתעברה הפרה הרוצה להפקיע פטר חמור מקדושת בכור יקנה לגוי במשיכה אוני עובר שכ"כ בסמוך היתה פרה מעוברת ומשך פרה לקנות אוני עובר דיו וגם אח"ז כ' רבינו או אוני עובר אם כבר נתעברה הפרה כו' אבל לדעת האו"ז שם לדברי ר"ת אין מקנים לנכרים גוף העובר כלל דבהקנאת גוף העובר יש לחוש לתקלה אלא גוף הבהמה והגוי יקנה במשיכה אלא שאח"כ כ' האו"ז שם דאפי' לדברי ר"ת דפסק דנכרי במשיכה הוא דקני ולא בכסף מיהו היכא דל"ל מה ימשוך קני בכסף לר' יוחנן כו' הלכך אתבריר לן היכא דהוכר העובר מקני אוזן העובר לנכרי אפי' לר"ת ודיו עיי"ש אבל במשיכת הפרה לקנות אוני העובר לשיטת האו"ז לא יעשה כן לפיר"ת אפי' היכא דהוכר העובר עיי"ש בדברי האו"ז וסברת האו"ז היא דאתי למיטעי שיסברו העולם דאזני עוברי הוי כמו פרה לעוברה אני מוכר לך ופרה לעוברה מהני אפי' הקנה לו קודם העיבור כמו קנייינו של רב מרי וסברי דאין לחוש באיזה לשון יאמר ויאמרו אזני עוברי אני מוכר לך ג"כ קודם העיבור ואתי לידי תקלה דהוו דבר שלב"ל אבל סברת היראים הוא דקודם שנתעברה הפרה אין לעשות כרב מרי פן יטעו לומר אזני עוברי אני מוכר לך אבל לאחר שהוכר העובר שפיר דמי דאף שיאמרו אזני עוברי אני מוכר לך וימשכו האמהות דיו, והנה התוס' בבכורות ג' ב' ד"ה דקא הביאו ג"כ פיר"ת בזה"ל עוד פיר"ת ר"מ שהיה מקנה אוזן עובר לנכרי הוי דבר שלב"ל אלא היה מקנה בהמה לאזני עובר כו' ועיי"ש בגליון בשם הצ"ק שהגיה ר"מ לא היה מקנה אזן עובר לנכרי דהוי דבר שלב"ל כו' ובאמת אין להגיה ואדרבה הנוסחא שלפנינו בתוס' מדוייק מאד כפי מה שהביא האו"ז דברי ר"ת וכפי מה שמפרש היראים שנראה שהוא פיר"ת וזהו שאמרו התוס' ג"כ על שם ר"ת ר"מ שהיה כו' הוי דבר שלב"ל ור"ל שהיה מקנה אוזן עובר לנכרי קודם שהיתה הפרה מעוברת דאז הוי ודאי דבר שלב"ל אלא היה מקנה בהמה לאזני עובר כו' וטעה אינש ואמר אזני עובר היה מקנה כו' ואתי לידי תקלה ר"ל להקנות בכה"ג ג"כ קודם שהיתה הפרה מעוברת ובאזני עובר ודאי הוי דבשלב"ל כנ"ל ואף שבהרא"ש ריש בכורות איתא בלשון ר"ת כמש"כ הצ"ק מ"מ העיקר כנוסחת התוס' וצריך ליישב גם דברי הרא"ש על דרך זה. וממה שסיימו התוס' והרא"ש שם אבל כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא אתי למיטעי ותל"מ ולא זכרו היתר לאקנויי אזן עובר אחר שהוכר עוברה ש"מ דס"ל להתוס' והרא"ש כסברת האו"ז דאף אחר שהוכר העובר אין למשוך הפרה לקנות אוזן העובר דילמא אתי למיטעי להקנות אף קודם העיבור כדרך שהיה רב מרי עושה ולא ידעי לאפרושי בין מקנה הפרה לעוברה בין אזני עובר אני מוכר לך ודלא כמש"כ הרא"ם. וראיתי בקצה"ח סי' ר"ט סק"ב שכתב שם אמנם גבי עובר לא קנה כלל אפי' מקצת שבא כבר לעולם וראיה מוכרחת לזה מהא דכתב התוס' והרא"ש ריש בכורות גבי מכירת עובר לאפקועי מבכורה דצריך למכור פרה לעוברה דאל"כ הו"ל דבר שלב"ל וע"ש ואי נימא דזוכין בעובר בקצתו שגדל א"כ הו"ל שותפת נכרי ופוטר עכצ"ל דעובר ליתא כלל במכירה כו' משום דמכסיא ליתא כלל במכירה ואפילו מה דגדל כבר והנתה"מ שם דחה ראייתו דשם בלא"ה היה יכול להקנות אזן הבהמה לפוטרו מהבכורה וע"כ לא רצה להקנות לנכרי שיהיה לו חלק בגוף הבהמה כו' עיי"ש ותמיהני דבאמת מש"כ הקצה"ח ראיה מוכרחת לזה מהתוס' והרא"ש ריש בכורות לאו ראיה היא כלל לפי מה שבארתי דכוונת התוס' והרא"ש להקנות אזן עובר לנכרי טרם עיבור הפרה והא דלא מהני גם אחר שהוכר העובר הוא משום דלא ליתי לידי תקלה כמבואר באו"ז ע"ש ר"ת ולחנם טרח הנתה"מ לדחות ראייתו דבלא"ה א"ש ואדרבה ראיה מפיר"ת דעובר תשיב דבר שבא לעולם וכמבואר להדיא באו"ז בשמו של ר"ת ואזדא לה תמיהת המהריט"א בחי' להל' בכורות על הב"י בחו"מ סי' רי"ב שנסתפק במש"כ הרא"ש פ"ד דב"ב ס"ז. אם היה הבהמה או השפחה מעוברת כשמכר לו ולדותיהן אם קנה כו' וע"ז כתב המהריט"א ומהתימא על מרן הב"י איך לא הביא סברת ר"ת שהביאו התוס' והרא"ש שהדבר מפורש דעובר דבר שלא בא לעולם חשיב עכ"ל ולפי מה שבארתי אין התחלה לתמיהתו דמש"כ התוס' [וכן צריך לפרש בהרא"ש] ר"מ שהיה מקנה אזן עובר לנכרי הוי דבר שלב"ל פי' שהיה מקנה טרם שנתעברה הפרה והוא ברור בכוונת התוס' גם התה"ד סי' ע"ר הבין דהרא"ש במס' בכורות שכ' דלא מהני מכירת העובר משום דאין אדם מקנה דשלב"ל וצריך להקנות בהמה לעוברה כמו דקל לפירות חולק עם האו"ז דכתב דמהני מכירת העובר עיי"ש בדבריו והובא בקצה"ח סי' ר"ט סק"י ולפענ"ד לא כן הדבר דדברי הרא"ש במס' בכורות הן הן דברי התוס' שם ע"ש ר"ת וכמבואר באו"ז דלהכי צריך להקנות בהמה לעוברה דמהני אף טרם שנתעברה הבהמה מהעובר וכן עשה רב מרי אבל אחר שהוכר העובר גם הרא"ש מודה דמהני מכירת העובר אלא דלענין בכורה למכור לנכרי לא יעשה כן לכתחילה דילמא אתי לידי תקלה ואפי' בהמה לעוברה לא כנ"ל.
(יא) אותן כצ"ל.
(יב) דמסקינן כצ"ל.
(יג) קנה ומ"ד כו' לא קנה ואפי' לר' מאיר סבר כו' כמ"ד אין זכין כו' מי שמת והלכך אינו כו' כצ"ל דהא ר"ה אמר בב"ב קמ"ב א' אף לכשתלד לא קנה ואיהו ס"ל כר"מ ועיין כתובות ז' ב' תוד"ה המזכה ובגיטין י"ג ב' תוד"ה לדבר וע"ד היראים א"ש ועיין במרדכי ר"פ יש נוחלין סי' תקע"ט:
(יד) עיין גיטין י"ג ב' תוד"ה לדבר שעמדו ביה ותי' בענין אחר ובתי' רבינו כאן נ"ל שחסר תיבה אחת וכצ"ל קנה מיד [ולא] כשיבאו כו' ויש לפרש גם בלי הגה"ה וה"ק קנה מיד דהיינו מעכשיו כשיבאו לעולם ונמצא דהעובר כשנולד זכייתו בהדבר הוא בעוד שלא היה בעולם ועיין חי' הרשב"א קדושין דס"ג א' ד"ה כגון דכתב. שכתב שם דלא כדברי רבינו וכעת נדפס יד דוד להגאון ר"ד אב"ד דקארלין וראיתי בד' ס"ב ב' שתמה שם ע"ד הרשב"א וכ' שם להגיה.
(טו) ולא כמו שכתב רבינו שלמה בפי' דאינש אחרינא סבר דרב מרי כו' כצ"ל.
(טז) עיי"ש בתוד"ה הואיל ובע"ז ע"א א' ד"ה ר"א שיטת ר"ת וכ"ה ד' היראים.
(יז) עריפה מחלוקת כו' לאחר עריפתו כו' כצ"ל.
(יח) בשה כצ"ל.
(יט) כ"כ גם הסמ"ג עשין קמ"ה וז"ל הטור יו"ד סי' שכ"א וא"א הרא"ש ז"ל לא כ' כן עכ"ל וטעם הרא"ש נראה לפמש"כ הב"ח באו"ח סי' כ"ב להחזיק כדעת התוס' סוכה מ"ו א' ד"ה העושה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו שהחיינו ומש"כ התוס' שם וקשה מפדיון הבן כ' לתרץ וז"ל כיון דאין הפדיון חל אלא לאחר חדש ימים חשבינן ליה קביע ליה זמן ולברך שהחיינו וכ"מ בדברי הר"ן פ' לולב וערבה עכ"ל וא"כ בפדיון פ"ח שפודהו לאלתר כרבנן דלא מקשי עיין בכורות י' ב' וי"ג א' מיקרי לא קביע ליה זמן ואינו חייב לברך שהחיינו וגם השו"ע שם סעיף ו' לא זכר לברך שהחיינו וז"ל העיטור סוף הל' מצה ומרור ומה"ט לא מברכין זמן אלא בדבר שיש בו הנאה ושמחה כו' ופדה"ב שיצא בנו מספק נפל עכ"ל וא"כ א"ש בפשיטות דבפדיון פ"ח אין שייך שמחה כלל ועיין רוקח סי' שע"א.
(כ) ותנן בפ"ק דקדושין [ל"ו ב'] כל כו'. כ"ה בנדפס ונכון, והנה ד"ז דפטר חמור נוהג בין בארץ בין בחו"ל אינו שייך לתולדה שכ' רבינו מקודם דפטר חמור נוהג מדאורייתא בחו"ל כמבואר בחי' הרמב"ן ספ"ק דקדושין עיי"ש ומש"כ הרמב"ן בשמות י"ג י"א והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני. בעבור כי מצות פטר חמור איננה נוהגת אלא בארץ עכ"ל היינו למעט שאינה נוהגת במדבר עד שלא באו לארץ וכן מוכח לשון הרמב"ן אבל כשיבאו אל הארץ מן היום ההוא תתנהג בכ"מ כ"כ בשיורי ברכה להברכ"י יו"ד ס"ס שכ"א ועיין בס' קה"י בחי' על הרמב"ם השייכים למס' פסחים שהקשה שם על הרמב"ן בפי' החומש דהא בתפילין ליכא למ"ד שלא נתחייבו עד שנכנסו לארץ ודומיא דתפילין מוקי פטר חמור בקדושין ל"ז ב' עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ דבחדא פרשה נאמרו ומשמע שם בקדושין דקאי אליבא דכ"ע והיאך כ' הרמב"ן, והיה כי יביאך, בעבור כי מצות פ"ח אינה נוהגת אלא בארץ עכ"ד אולם בספרי ריש פ' תבוא אמרו ג"כ עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ אף שודאי מצות ביכורים אינו אלא בארץ ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |