תועפות ראם/קלא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כלשון היראים כ"ה בספרי דברים פ' רס"ו רעך פרט לאחרים פרט לגבוה. ולפי המתבאר בש"ס ב"מ פ"ז ב' ובפרש"י שם צ"ל בפי' הספרי פרט לאחרים ר"ל רעך ואל כליך לא תתן אבל כרם אחרים גם אל כליך תתן והיינו למ"ד גזל נכרי אסור אצטריך קרא למישרא פועל ופרט לגבוה ר"ל כרם רעך ואכלת אבל כרם הקדש אסור לאכול וכמו שיתבאר ד' הספרי כ"ה פי' לשון היראים אך לפמש"כ הש"מ בשם הריטב"א שם יתבאר דברי הספרי בפשיטות יותר דרעך פרט לאחרים ופרט לגבוה שניהם שוין דלא יאכל פועל לא משל הקדש ולא משל אחרים דאחשבי' רחמנא כגזל כיון דעובד כוכבים לאו בר מצוה הוא ולא יגרוס בגמ' היינו דאצטריך קרא למישרא פועל וכמש"כ בס' שער משפט לחו"מ ריש סי' של"ז הביאו בפ"ת שם וכן יתפרש דברי היראים אלא שמש"כ שם ראיה מדברי היראים לפי' הריטב"א שבש"מ שם במחכ"ת לא ראה שדברי היראים לקוחים מהספרי ונוכל לפרש דברי הספרי ג"כ כפרש"י כנ"ל וא"כ גם מהיראים לא מכרעא מידי.
(ב) ולא ענבים וד"א. רש"י פי' בב"מ פ"ז ב' ולא ענבים וד"א לטבול ענבים במלח למתקן שיאכל הרבה וכ"כ הסמ"ג לאוין קפ"ב ענבים ולא ענבים וד"א שלא יאכלם לא בפת ולא במלח וכ"מ ממ"ש שם בגמרא פ"ט ב' מלח ודאי כענבים וד"א דמי ולפי"ז מה ששנינו במשנה צ"א ב' היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים אין לפרש כהרמב"ם בפיה"מ שכ' וז"ל אמר רחמנא בפועל ואכלת ענבים ובאה הקבלה ענבים ולא דבר אחר וכ"כ החינוך מ' תקע"ו והוא מהירושלמי ספ"ב דמעשרות ופ"ז דב"מ ה"ג וספרי דברים פ' רס"ו דהא ענבים מבע"ל לההיא דענבים ולא ענבים וד"א ומש"ה יפה כ' הסמ"ע בחו"מ סי' של"ז סקכ"ב ג"ז נדרש ממ"ש ואל כליך לא תתן ממה שאתה נותן לכליו של בעה"ב אתה אוכל והתוי"ט בפ"ז דב"מ משנה ד' נתקשה בדברי הסמ"ע ולכאורה הדין עם הסמ"ע אלא שהרמב"ם בחיבורו פי"ב מהל' שכירות ה"י כתב היה עושה בתאנים כו' שנאמר בכרם ואכלת ענבים. ודע דמש"כ הרמב"ם שם והעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחרת ובאמת הוא בעיא דלא איפשטא בגמרא וכ"כ הסמ"ג עשין צ"א ולכן פסק המחבר בחו"מ שם ס"י דהיה עושה בגפן זה לא יאכל בגפן אחר ואי אכל לא מפקינן מיניה ולא מנכין לו מאגריה וה"ט דספיקא הוא וא"כ מהתימא על הראב"ד שלא הגיה ע"ד הרמב"ם כדבסמוך עמש"ש הרמב"ם ולא יהיה בניו או אשתו מהבהבין לו השבלים באור וז"ל א"א בעיא היא ולא איפשיטא עכ"ל והלח"מ נתקשה בזה ואף שראיתי להמגדל עוז שכ' שם ע"ד הראב"ד בזה"ל אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה ע"כ במחכ"ת דבריו תמוהים דנ"מ רבתא לדינא דלדעת הרמב"ם באיבעיא דלא איפשיטא מהני תפיסה כמו שהאריך הש"ך בס' תקפו כהן וא"כ צריכין אנו לדעת אם הדין הוא פשוט לאיסור ומוציאין ממנו מה שאכל או לא, והנראה דלהרמב"ם פשיטא ליה דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר מהירושלמי ספ"ב דמעשרות והובא בהר"ש שם.
(ג) לפנינו בהיפך אמר ר' ירמיה אר"ל. ובנדפס חסר מן יש לשאול עד תנן בהשוכר אה"פ.
(ד) דהא למעוטי מציצה אפקיה כצ"ל דברי רבינו צריכין ביאור דנהי דממעטינן מואכלת מוצץ מ"מ ממילא נשמע ג"כ דאכילה גסה אסור דזה ל"מ אכילה כמ"ש ביבמות מ' א' אכילה גסה מי שמה אכילה וצ"ל דכוונת רבינו הוא כמש"כ התוס' בב"מ פ"ז ב' ד"ה שבעך שכ' שם אי לאו דכתיב שבעך והוה ממעטינן מואכלת אכילה גסה לא הוה ממעטינן מואכלת ולא מוצץ דשתיה בכלל אכילה עיי"ש וכ"ה כוונת רבינו כאן דמש"ה לא מפקינן מואכלת אכילה גסה דהא למעוטי מציצה אפקיה ואם היינו דורשין אותו למעוטי אכילה גסה לא הוה ממעטינן מיניה מוצץ. והרב הגאון מד"א דמחנינו זצ"ל אמר ליישב קושיית התוס' והיראים עפמש"כ הפמ"ג בפתיחה להל' שחיטה בשורש הב' דע"כ ל"א כ"מ שנאמר אכילה בכזית אלא במניעה או בציווי כמו בערב תאכלו מצות משא"כ באכילת רשות וא"כ ה"נ י"ל דאע"ג דאכילה גסה ל"ש אכילה היינו דוקא באכילת מצוה או איסור משא"כ ואכלת ענבים שהוא רשות לא מפקינן ממשמעותיה אכילה גסה ומש"ה דרשו שבעך ולא אכילה גסה עוד פי' ליישב קושייתם ע"פ מש"כ התוס' ע"ש ר"ת בפסחים ק"ז ב' ד"ה דלמא דתרי גווני אכילה גסה יש אחת שנפשו קצה מלאכול ועל אותה פטור ביוה"כ ויש אכילה גסה שאינו מתאוה לאכול אך יש בה טעם וא"כ י"ל דשבעך ולא אכילה גסה פי' שאינו מתאוה לאכול אך יש בה טעם וכההיא אכילה גסה דנזיר כ"ג א' ובכה"ג א"א ללמוד מן ואכלת דשפיר מיקרא אכילה אכילה גסה כזו עכ"ד אבל בירושלמי ספ"ב דמעשרות אמרו שבעך שלא יהא אוכל ומקיא וזה הלשון משמע שנפשו קצה מלאכול ואפ"ה ילפי לה למעוטי מן שבעך ולא מואכלת מיהו תי' התוס' והיראים לא אזדא לפי הירושלמי שדרשו שם שבעך שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ בענבים ולא דרשו למעוטי מוצץ מואכלת וז"ל הש"מ ב"מ פ"ז ב' ואכלת ולא מוצץ כלומר אסור לפועל שיאכל הענבים בשעה שאינו תאב להם שאינו יכול לאכול החרצנים והזג אלא מוצץ היין מן הענבים וזורק הקליפה החיצונה דבודאי הוא אוכל אותה באכילה גסה ואין זה כנפשך שבעך לפי שיותר משבעך הוא עכ"ל והיינו כמ"ש בירושלמי, והווי העמודים העיר ג"כ ליישב קושיית התוס' באופן הב' מאכילה גסה וכמש"כ ע"ש הגאב"ד דמחנינו וכ"כ השם חדש לדינא דהכא בפועל אסור האכילה גסה אפי' אותה שיש בה טעם עיי"ש.
(ה) מיקריא שבעה ותניא בברכות כו' כצ"ל.
(ו) אכילה גסה למיפק כו' כצ"ל ועיין בש"מ כתובות ס"ד ב' ובנו"ב מ"ק ח' או"ח סי' ל"ח ישוב לשאלות רבינו ובסמ"ג עשין קס"ב כ' ודבר תימא הוא כו' כדברי היראים.
(ז) בפ"ו מהל' מת"ע ה"ח כ' הרמב"ם ואם מן הכוסמין לא יפחות מקב וצ"ע דבעירובין כ"ט א' אמרו קב וחצי כוסמין.
(ח) בקדושין [י"ז א'] בקרא דהענק כו' כצ"ל.
(ט) בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד כו' כצ"ל.
(י) שור שור משבת וכ"ה בב"ק נ"ד ב' שור לאגמוריה שור שור לחסימה כו' ואמרו שם עוד בהמתך לאגמוריה בהמתך בהמתך לכלאים א"ה אפי' אדם נמי ליתסר אלמה תנן כו' א"ק למען ינוח עבדך ואמתך כמוך להנחה הקשתי' ולא לדבר אחר ע"כ ומזה הקשה בס' מעה"ח במצות חסימה עמ"ש בב"מ פ"ח ב' כנפשך מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור דמה צריך קרא להכי הא בלא"ה אימעט אדם מלאו דלא תחסום דליכא למילף משבת דלהנחה הקשתיו ולא לד"א כמש"כ התוס' בב"ק נ"ד א' ד"ה הוה אמינא והניח בצ"ע ותמיהני שלא הרגיש בפרש"י דב"מ פ"ח ב' שכ' בד"ה פטור וז"ל ולא תילף מינה לחיובא מק"ו כדלקמן עכ"ל וברור דכוונת רש"י ליישב קושייתו ולי נראה עוד דהו"א דמאחר דכתב רחמנא לא תחסום שור לאקושי חוסם דהיינו אדם לנחסם דהיינו שור ונחסם לחוסם כמבואר כאן הו"א דגם בזה איתקש חוסם לנחסם מה נחסם עובר בלאו אם חסמת אף חוסם דהיינו אדם עוברין בלאו אם חסמוהו להכי אצטריך כנפשך מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור ונראה דעכ"פ בדברי רש"י יתבאר מש"כ הרמב"ם במנין המצות שלו בראש ספר היד מ"ע ר"ב לעזוב משא מעל חבירו או מעל בהמתו שנאמר עזוב תעזוב עמו עכ"ל והלא בב"ק שם אמרו חמור לאגמורי חמור חמור לפריקה וא"כ מהיכי תיתי אדם והא להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר אולם לפמש"כ רש"י א"ש דמק"ו ידעינן דמכש"כ לאדם ובס' המצות להרמב"ם מ"ע ר"ב כ' להוריד המשא מעל הבהמה שנתיגעה במשאה בדרך כו' ולא זכר שם מעל חבירו ואילו במ"ע ר"ג כ' להקים המשא על הבהמה או על האדם היפך ממש"כ בראש חיבורו ס' היד אולם במל"ת ר"ע כ' בס' המצות ומגביה עמו משאו אם על גבו אם על בהמתו כו' עיי"ש ובקצר לא זכר אלא בהמה ועיין בקונטרס דבר מצוה מה שהעיר ע"ד המגיה בחינוך מ' תק"ס וז"ל הש"מ לב"ק נ"ד ב' ד"ה להנחה הקשתיו ולא לד"א וא"ת א"כ פריקה נמי לא תנהוג באדם הטעון משוי ובפ' א"מ [ל' ב'] משמע דנהגא גבי ההוא דדרי פתכא דאופי' וי"ל דמדרבנן נהגא. תלמיד הר"פ ז"ל עכ"ל, ולפי הנ"ל י"ל דהוי דאורייתא מדין ק"ו וכפרש"י גבי חסימה ונראה דדעת תלמיד הר"פ הוא כהרדב"ז בשו"ת סי' תשכ"ח הביאו הברכ"י ליו"ד סי' שע"ב שהאדם בעל שכל ולא הי"ל לטעון עצמו יותר מהראוי לו עיי"ש באורך וק"ו פריכא הוא ודין פריקה וטעינה אחד הוא כדמוכת מהש"מ שראש דבריו הוא בפריקה והביא מב"מ ל' ב' דמיירי שם בטעינה ודו"ק ועיין שו"ת עמודי אש סי' כ"א אות כ"ו אם באדם נוהג חסימה עיי"ש.
(יא) הבודל כצ"ל.
(יב) המנכש בשומים כו' הואיל ואין שעת כו' אוכל בו כצ"ל.
(יג) כדה"ת פ"ט א' ד"ה גידולי ובנדפס חסר עד וכיון.
(יד) בכרם רעך כי תבא בקמת כו' אמר שמואל כצ"ל.
(טו) דבמ"ת כ"ע סמוכין כו' כצ"ל ובמשכ"ר ו' מוסיף על ענין ראשון עיין בסמ"ג לאוין קפ"ג שסיים אמנם בספרי ספרד אין שם וא"ו עכ"ל והשם חדש ביראים הנדפס סי' קס"ג לא זכר דברי הסמ"ג וישכחהו ועיין להלן סי' רי"ד.
(טז) פועל קישות אפי' בדינר כו' ר"א חסמא אומר לא כו' כצ"ל. [הגרא"ד]. וכ' השם חדש אע"ג דלית הלכתא כר"א חסמא מ"מ הביאו רבינו דמיניה נשמע דברי ת"ק דקתני אפי' בדינר הוי אפילו הוא יותר על שכרו עכ"ל ולפמש"כ כאן א"ש שהביא כל המשנה כדי לסיים וחכמים מתירים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |