תועפות ראם/קכד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) למיקט ע"מ לשנם תשלומי כפל ע"מ כו' כ"ה בנדפס וכצ"ל אולם בסה"מ להרמב"ם ל"ת רמ"ד כתוב כמש"כ כאן וכ"ה בשאלתות דרא"ג שאילתא ד'.
(ב) פ"ז דב"ק ושם איתא ז' גנבים הם וכ"ה במכילתא משפטים פי"ג.
(ג) וכתיב [ש"ב ט"ו ו'] ויגנב אבשלום את לב כו' כצ"ל.
(ד) שננח ד' וה' [ל"ח א'] כצ"ל.
(ה) האי בעמיתו לא כו' כצ"ל והסמ"ג לאוין קנ"ה כ' לא תגנובו לא קאי אבעמיתו במליצת הלשון דא"כ היה לו לומר מעמיתו ועוד כי ניגון טעם כו' וחידוש בעיני שלא זכר שם רבינו ע"ז, וראיתי בס' קובץ להרמב"ם פ"ב מהל' דיעות ה"ו שכ' דאפי' לפי הסוברים דגנ"ד אסור מה"ת אף לגוי היינו דוקא במכירה אבל גבי מתנה דג"כ אסרינן גניבת דעת ודאי אינו אלא מדרבנן עיי"ש ואינו נראה כן מלשון היראים דכלל המרבה לו בתקרובות ויודע בו שאינו מקבל כו' בכלל שארי גנבים במידי דממון ונראה מדברי רבינו שפי' לא תגנוב ע"מ למיקט כהי"מ שכ' הש"מ לב"מ שם דמיירי שאינו רוצה לעכב הגניבה בידו אלא הוא גונב ע"מ לצערו וכמש"כ רא"ג סי' ד' והדר אהדריה ניהליה עיי"ש הע"ש אות ו' דודאי מיקרי גונב דעת הבריות במידי דממון והוי דאורייתא כמבואר בדברי רבינו ועיין נדרים ע"ח ב' השותק ע"מ למיקט כו' ובס' ידות נדרים יד שאול אות כ'.
(ו) מה"ת כו'. בס' רביד הזהב פ' קדושים פ' לא תגנובו כ' ע"ז תימה הרי ס"ל ר' יוחנן (נדרים ל"ז ב') דמקרא אסור ללמוד למודר הנאה דפיסוק טעמים לאו דאורייתא וכתב הר"ן דרב ור' יוחנן הלכה כר"י וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' נדרים עכ"ל וראיתי להגאון יעב"ץ בסדר תפלה שלו בחלק מגדל עוז עליית הכתיבה שכ' וז"ל אמנם למסקנא דגמרא שם [נדרים ל"ז ב'] גם פס"ט דאורייתא. ועלה מייתי ההיא דויקראו בתורת האלהים כו' זה פס"ט א"כ מ"ז דאמר התם בחגינה [ו' ב'] נ"מ לפיסוק טעמים אליבא דר' יוחנן אמרה למילתיה. וראב"ד פליג עליה ואמר נ"מ לעולה שהקריבו ישראל במדבר. סבר כרב ואליבא דהלכתא עכ"ל המג"ע. ותרי תמיהי חזינן הכא. א) אנה מצא מסקנא בנדרים דפס"ט דאורייתא. ב) מה שאמר דהלכתא כרב הוא להיפך ממש"כ הר"ן לענין הלכה רב ור"י הלכה כר"י וכ"פ הרמב"ם ז"ל וכמש"כ הרה"ז כנ"ל והנה הריטב"א שסביב להרמב"ן במס' נדרים כ' וז"ל ר' יוחנן אמר שכר פס"ט דבעי למקרא כדנפ"ל מקרא דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים וגו' ויבינו במקרא זה פס"ט והא ליתא בכלל ואותי צוה ה' ושכר למודו שרי עכ"ל ולכאורה דברי הריטב"א תמוהין הא בגמרא הובא דברי רב שאמר ויבנו במקרא זה פס"ט לסיועי לדבריו שאמר שכר שימור אבל שכר פס"ט דאורייתא ואסור ליטול שכר פס"ט משא"כ ר' יוחנן ע"כ לא ס"ל דרש זה וכמש"כ התוס' בנדרים שם ד"ה ואמרי לה אלו המסורת וז"ל מאן דאית ליה פס"ט לאו דאורייתא מפרש אלו המסורת חסירות ויתירות עכ"ל ומה זה שהביא הריטב"א בדר' יוחנן מדרש רב בר פלוגתיה ובאמת קשה לי דהנה רב חננאל אמר רב דריש ג"כ מפורש זה תרגום וא"כ הוי תרגום ג"כ דאורייתא דומיא דפס"ט ואסור ליטול שכר על התרגום ולהדיא אמרו בירושלמי דנדרים פ"ד ה"ג יכול מקרא ותרגום ת"ל חקים ומשפטים חקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום עכ"ל והובא בר"ן ורא"ש ורי"ף מבואר מזה דאף על תרגום רשאי ליטול שכר וע"כ הנראה לי מזה דבאמת הירושלמי פליג על הבבלי דבבלי מפרש דר' יוחנן דאמר שכר פס"ט ס"ל דפס"ט לאו דאורייתא והירושלמי ס"ל דאע"ג דפס"ט דאורייתא מ"מ מדכתיב ראה למדתי וגו' חקים ומשפטים ילפינן מזה דדוקא חקים ומשפטים אסור ללמוד בשכר ולא מקרא [ר"ל פס"ט] ותרגום ואזדא לה בזה מש"כ בס' תעודה בישראל מ"ת שער הראשון פי"ג בהערה תשובה נצחת להחכם מהרמ"ק בס' בן יוחאי מענה פ"ט שאמר שהנגינה ופס"ט הלמ"מ וז"ל ואס"ד דמסיני הוה היה אסור למלמד ליטול שכר פס"ט ג"כ משום ראה למדתי כו' עכ"ל ולפמש"כ הדין עם הבן יוחאי ואע"ג דכל היכא דפליגי הירושלמי והבבלי הלכה כבבלי מ"מ בטעמא דר' יוחנן דהוא סתמא דירושלמי סמכינן יותר על הירושלמי כיון דנראה משם ברור דעת ר' יוחנן מאי טעמיה וגדולה מזו עיין במהרי"ק שורש ק' ובזה א"ש ד' הריטב"א דאף ר' יוחנן ס"ל ויבינו במקרא זה פס"ט ואפ"ה ליתא בכלל ואותי צוה ה' ושכר לימודו שרי ומתורץ עתה ד' היראים והסמ"ג מתמיהת הרה"ז דס"ל כשיטת הירושלמי וכהריטב"א ולא כדברי התוס' דהתוס' כ"כ לפי שיטת תלמודא דידן שו"ר בס' הנד"מ פנים מאירות על הירושלמי להגאבד"ק יאנאווא נדרים פ"ד ה"ג שכ' גם כן דהירושלמי ס"ל בהא דלא כגמרא דילן אך משכ"ש בענין מקרא שבירושלמי במחכ"ת לא הבין דפי' מקרא ר"ל פס"ט גם הטעם שכ' שם ע"פ הגמרא דנדרים ל"ח א' וז"ל אבל מדרש והלכות דהם נדרשים ע"י פלפולא זאת ניתנו למשה לבדו והוא נהג טובת עין ונתנה לישראל בחנם כו' מש"ה ע"ז ילפינן ממשה דמה אני בחנם אף אתם בחנם ומש"ה דרשו כאן בירושלמי חקים ומשפטים בחנם כו' הוא תמוה מאד דחקים ומשפטים אינם פלפולא בעלמא שניתן למשה לבדו כמ"ש בגמרא דנדרים שם אלא פלפולא בעלמא ולשון אלא מוכח דהגמרא הדר משינויי קמאי אותי צוה ואני לכם אלא דחקים ומשפטים צוה השם למשה שילמדם לישראל הרי דאינם פלפולא בעלמא ובעיקר דבריו שם שמשה קיבל שכר בעד תורה שבכתב היינו פסולת של הלוחות חלילה לומר כן ודו"ק עייין תשב"ץ קטן סי' תקכ"ה שהביא שם לשון הירושלמי דנדרים בזה"ל מה אני בחנם אף אתם בחנם יכול אף שכר מלמדים ושכר סופרים ת"ל ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים חקים ומשפטים בחנם אבל לא שכר מלמדים ושכר סופרים עכ"ל.
(ז) פ' כצ"ל משכ"ר ושום שכל אלו פסוקי הטעמים צ"ל דהיינו לא"ד שם דויבינו במקרא אלו המסורות א"כ נפק"ל משום שכל פיסוק טעמים ג"כ כמש"כ בס' שלמי נדרים שם ועיי"ש בר"ן ד"ה ושום ויותר נראה דגירסת רבינו שם בגמ' להיפך ושום שכל אלו פס"ט ויבינו במקרא אלו הפסוקים וכ"ה בתוס' ב"ב י"ד ב' ד"ה בפורענותא וכגי' הירושלמי פ"ד דמגילה ה"א.
(ח) ואבלע ליה זוזא. וכ"ה בנדפס ועיין ברי"ף ורא"ש שלא אמרו זה אלא גבי שמואל דזבן לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי ואבלע ליה זוזא. ובסמוך בהא דרבינא צ"ל ועייל דעיקרא דגוי כו' ובנדפס חסר תיבת דעיקרא ועיין להלן סי' רמ"ה אות ג', ועיין בריקאנטי ד' פיעטרקוב תרנ"ד סי' רט"ז ובביאור מעשה בצלאל שם שכ' ביראים לא מצאתי זה כו' עד סוף ובאמת תחת משכ"ש בריקאנטי דגבינת גוי צ"ל דגניבת גוי וא"כ הוא מבואר ביראים כאן ובנדפס ואין זה שייך לדיני מאכלות כ"א לדיני ממונות כן אמר לי הגאב"ד דקאפוליא המחבר שו"ת בית אב ודפח"ח וש"י ועיין יד שאול יו"ד סי' רנ"ד או"ג.
(ט) דמטמר מאינשי כדאמרינן בפרק הכונס צאן לדיר [נ"ז א' ] כיון דמירתת מאינשי גנב הוא. כ"ה בנדפס וכצ"ל כאן ולפנינו שם בגמרא כיון דמיטמר מאינשי וגי' רבינו שם דמירתת ועיין בב"ק ע"ט ב' שאמרו שם ור"י הא דקא מטמרי דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מינייהו וא"כ אימתי נקרא גנב היכא דמיטמר משום דמירתת מאינשי. וראיתי להעיר פה בדברי רש"י ב"ק ע"ח ב' ד"ה גנב פטר עצמו כו' שכ' שם ואפסידא דהקדש פטור דמבית האיש כתיב כו' ואליבא דר"ש כו' עכ"ל והגרי"פ בחי' הש"ס שלו שבס"ס קשות מיושב כ' מוכח מדברי רש"י דבגנב מן ההקדש פטור אפי' מן הקרן ולא ידעתי מנליה שהרי וגונב מבית האיש למעט הקדש היינו מכפל כו' וכ"כ הרמב"ם רפ"ב מהל' גניבה כו' הרי דקרן ודאי חייב ולפי שעה נעלם ממני עכ"ל ועיין חשק שלמה בשס"ח ולענ"ד הפשוט בדעת רש"י דס"ל כהראב"ד שכ' הרשב"א בחי' לב"ק וז"ל דלדעת ר"ש קמבע"ל ולתשלום כפל לבעלים דבענין הקדש' ודאי שור הוא משלם שהרי הזיקו שור אבל הכפל שהוא משלם לבעלים שהרי מבית האיש קרינן ביה הואיל וחייב באחריותו לדעת ר"ש מאי משלם כבש שהרי לא הזיקו אלא כבש שהוא פוטר עצמו בכבש א"ד מצי א"ל בק"ג בעינא עכ"ל וכן הוא כוונת רבינו שמחה ב"ר שמואל שכ' האו"ז לב"ק ד' קט"ז א' וז"ל שם ע"כ לא קמבע"ל אלא דוקא הפריש שור לעולה דאין כאן דבר הגורם לממון אלא תור או בן יונה דלא נשאר ביד הגנב ממונו כלום כששלם הפסד דבר הגורם לממון דהיינו תור והמותר משל הקדש דאמר רחמנא וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש עכ"ל ור"ל נמי לענין תשלום הכפל דהא מקרן לא ממעטינן הקדש וא"כ משלם הגנב להקדש שור אך כפל לר"ש כשישלם הפסד דבר הגורם לממון דהיינו כבש לרבנן ותור או בן יונה לראב"ע יצא דלא נשאר ביד הגנב ממונו כלום.
(י) הנה בב"ק ע"ח ב' אמרו ת"ק סבר וטבחו כולו בעינן או מכרו כולו בעינן ובמכילתא משפטים פי"ב אמרו הקיש הכתוב טובח למוכר ומוכר לטובח כו' מה טביחה כלה אף מכירה כלה וקשה למ"ל ההיקש מכרו כולו משמע וי"ל דההיקש הוא מה טביחה כולה כאחת אף מכירה כולה כאחת ולאפוקי מכרה חציין או מכר חצייה לזה וחצייה לזה וכההיא דירושלמי פ"ז דב"ק ה"ה עיי"ש בגלה"ש למפרשי הים וא"כ בעינן מכרו לאדם אחד אבל מכר לשני בני אדם פטור מד' וה' וה"ה נתן במתנה דוקא לאדם אחד חייב ולא לשני בני אדם דומיא דמכירה וא"כ גנב שור אי שה והפקירו פטור מד' וה' דלא עדיף הפקר ממתנה ודלא כמו שכתב בספר הנד"מ משכנות ישראל סי' כ"א דהפקר מתחייב בד' וה' מה לי נתנו לאחד מה לי נתנו לרבים עכ"ל דאדרבה נתנו לרבים פטור וה"ה הפקר שנתנו לכל העולם לזכות בו ואע"ג שלא זכה בו אלא אחד מ"מ בשעה שהפקירו נתנו לכמה בני אדם שיכולין לזכות בו כאחת, גם מה שחידש שם דהא דחייבה תורה תשלומי ד' וה' בגונב שור ומכרו לאו דוקא שימכור לאחרים אלא אפי' כשמכרו להנגנב עצמו נמי משלם ד' וה' ולא מצינו שום חילוק בזה עכ"ל לא כן הדבר דלהדיא אמרו במכילתא שם מה מכירה חוץ לרשותו אף טביחה חוץ לרשותו הרי דמכירה פשיטא שהיא חוץ לרשותו ולא כשמכרו לבעליו ודברי המכילתא שאמרה טבח ברשות הבעלים דפטור ר"ל גנב וטבח ברשותם כמשנתנו ב"ק ע"ט א' וילפינן לה ממכירה דמכירה ע"כ מוכר חוץ לרשות' הבעלים, אולם הנוב"י מ"ת חיו"ד סי' קנ"ד חידש שיכול להפקיר דבר לאחד לנוכח עיי"ש וא"כ בכה"ג יתחייב בד' וה' ובס' ערוך השלחן להגרי"מ עפשטיין שליט"א לחו"מ סי' רע"ג ס"ו דחה דברי הנוב"י דאין זה גדר הפקר ופי' ד' המג"א סי' תמ"ח סק"ד דהטעם הוא משום דהוי הפקר בטעות ובמחכ"ת ז"א דא"כ הוה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה כיון דלא אפקריה.
(יא) נ"ב הכ"י חסר לאו דלא תעשוק. יאפ"ז. ועיין מה שכתבתי ראש עמוד הרביעי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |