תועפות ראם/קכה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) יעבור עליהם בדרך ויגד לאבימלך כצ"ל ועיין ב"ק ע"ט ב'.
(ב) דלא מיטמר כצ"ל וכ"ה בנדפס.
(ג) ונזול אחנותא. לפנינו בגמרא הגירסא וליזיל לשב חנותא וכ"ה בנדפס וכ"ה בערוך ערך מך וכתב לי הרב הגאון מהרמ"א ראבינאוויץ שליט"א בעל ס' נר למאור וז"ל יתכן עפי"מ דתנן (פאה פ"ח מ"ה) אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטים כו' חצי לוג יין כו' ושאר כל הפירות אר"ש כדי שימכרם ויקח בהן מזון ב' סעודות וכ"פ הרמב"ם (פ"ו ממת"ע ה"ח) ושיעור מזון ב"ס הוא פונדיון כמבואר שם (מ"ז) אין פוחתין כו' מככר בפונדיון ועיי"ש ברע"ב וגם חצי קב חטים הוא שיעור פונדיון לפי חשבון ד' סאין בסלע. ולפי"ז נראה דגם חצי לוג יין הוא עכ"פ לא יותר מדמי פונדיון דלא עדיף משא"ד שאין נותנין לו יותר משוה פונדיון שהוא שיעור ב"ס פת ואף דמבואר שם בירושלמי דשיעור זה הוא משום דכתיב ושבעו תן להם כדי שביעה והוא מזון ב' סעודות וחצי לוג יין הוא שיעור מזון ב"ס לאכול בו כמבואר בעירובין (ל' א') מ"מ עכ"פ אינו עולה דמיו יותר מפונדין דכל שיכול למכור ולקנות בדמיו מזון ב"ס אינו מחויב ליתן לו יותר ואדרבה נראה דביין הוא פחות מפונדיון ועכ"פ לא יותר [ומ"ש בפסחים כ' ב' שותין מלוג בסלע ומזלפין בשתים הוא ע"ד גוזמא. ועיין ב"מ מ' א' באתרא דר"י רמו מ"ח כוזי בדנא אזל דנא בשיתא זוזי כו' אך לא נתבאר שיעור כוזא כמה עיי"ש בפרש"י] ופונדיון שני איסרים נמצא רביעית יין לא יותר מדמי איסר ולפי"ז למ"ד ששה פרוטות באיסר כשיטעום בשב חנותא שיעור רביעית יגיע לכאו"א פחות משו"פ שאין בו דין ממון וזהו שהורה להם שאף לצורך אין לעשות הערמה כ"א באופן זה שלא יפסיד רק פחות משו"פ לכאו"א ואחולי קמחלי ליה עכ"ל ודפח"ח אך לפמש"כ כאן בהכת"י נראה דלאו דוקא הוא. והנה ראיתי בספר זכרון שמואל בב"ק קי"ט א' שכ' שם דלר"ש דס"ל כל שהוא למכות ול"נ שיעורין אלא לקרבן א"כ לאו דלא תגזול נאמר אפי' אפחות מכשיעור אלא כיון דממון ניתן למחילה אינו עובר דהוי כאילו כבר השיב הגזילה וא"כ לר"ש ודאי אם יש אדם שמקפיד ודאי עובר עליו אפי' בפחות משו"פ והברייתא דב"ק קי"ט ב' דמחלק בין מקפיד ללא מקפיד ע"כ אתיא כר"ש ובזה מיושב הרמב"ם ושו"ע שהשמיטו דין הברייתא דחייב להחזיר במקפיד משום דברייתא כר"ש ואנן קי"ל כרבנן דאפילו במקפיד פטור להחזיר ואע"ג דבסי' שנ"ט אסר גזל בפחות משו"פ היינו לכתחילה לגזול אבל אומן דבהתירא אתא לידי' ודאי אין צריך להשיב וכמו שנתבאר בפרש"י ב"ק קי"ט א' במשנה וז"ל ואין הבעה"ב מקפיד ומן הדין הם שלו והמקפיד לא הוי קפידא עכ"ל רש"י אלו תוכן דבריו שם ואני אומר דאשתמיטתי' דברי המ"מ פ"ו מהל' גניבה ה"ח עמש"ש הרמב"ם וכל הדברים האלו וכי"ב הולכין בהן אחר מנהג המדינה וז"ל המ"מ למד זה מדאמרינן בברייתא ובגמרא בזמן שבעה"ב מקפיד עליהם פי' שדרך אנשי המקום להקפיד ואמרי' גבי מוכין דסורק מקום שנהגו להיות שלו הרי אלו שלו הנה שהכל לפי המנהג וכ"כ ז"ל עכ"ל וא"כ לא השמיטו הרמב"ם והשו"ע מש"א בברייתא בזמן שבעה"ב מקפיד עליהן הרי אלו של בעה"ב ואתי שפיר ג"כ פרש"י דבמשנה דלאו בבעה"ב תליא מילתא דאם אין מדרך אנשי המקום להקפיד אע"פ שבעה"ב זה מקפיד אין בהם משום גזל וכ"כ להדיא המאירי הובא בש"מ לב"ק שם וז"ל ובין בדין משנתינו ובין בדין מנהג אפי' הי' בעה"ב קפדן ומראה עצמו שאינו מוחל אין דינו של אומן נפקע בכך שזכיה זו דין גמור הוא עכ"ל ונראה מדברי המאירי דהיינו דוקא באומן שמאחר שאין מנהג המקום לדקדק בכך זכה בו האומן אבל לענין מש"א בברייתא שילהי ב"ק מסתתי אבנים פי' מנכשי זרעים ועודרי ירקות בזמן שבעה"ב מקפיד עליהם יש בהם משום גזל אין בעה"ב מקפיד עליהם אין בהם משום גזל דלא מיירי בדין פועל אלא בכל אדם אי רשאי ללוקח או לא וכמש"כ היש"ש וראי' מתוספתא דשילהי ב"ק דבתר הך ברייתא קתני השוכר את הפועל לנקף עמו בהגין ולזמר עמו במזמרות מקום שנהגו להיות שלו ה"א שלו של בעה"ב ה"א של בעה"ב ואין משנין ממנהג המדינה ש"מ דהא דקתני ברישא מנקפי הגין כו' לאו בפועל מיירי בזה י"ל דתליא בדעתו של אותו בעה"ב וכן משמע לשון המאירי שעל הך ברייתא מסתתי אבנים כו' כתב כולם תלוים בדעתו של בעה"ב וכל שרואים מדרכו שמקפיד אסור וא"ש דלפי"ז לא יקשה דהברייתא סותרת מרישא לסיפא דבסיפא דהך תוספתא קתני השוכר את הפועל לנקף עמו בהגין כו' מקום שנהגו כו' הרי דתליא מנקפי הגין במנהגא ואילו ברישא דתוספתא המובא בגמרא קתני מנקפי הגין דתליא בקפידתו של בעה"ב אבל לפי המ"מ מש"א בברייתא בזמן שבעה"ב מקפיד עליהם פי' שדרך אנשי המקום להקפיד היינו נמי לפי מנהג המקום כמ"ש בסיפא דברייתא לענין פועל ודו"ק ובמש"ש רב יהודה כשות וחזיז אין בהם משום גזל נ"ל דרב יהודה קאי על הברייתא שאמרה מנכשי זרעים ועודרי ירקות דתליא בזמן שבעה"ב מקפיד עליהם עז"א רב יהודה כשות וחזית פי' מנכשי ועודרי כשות וחזיז אין בהם משום גזל דאינו חשוב כ"כ להיות מקפיד עליהם בניכוש ועידור שלהם שלא ליטלם אם לא באתרא דקפדי ובזה מיושב מש"א בב"ק נ"ח ב' אכלה חזיז כו' הרי דיש בה דין תשלומי נזקין ואיך אפשר לומר שאין בהם משום גזל והיש"ש סוף ב"ק דחק מאד בזה דבשחת של ספיחין קאמר רב יהודא שלא זרעו אותה הבעלים עיי"ש ולפמש"כ לפרש לק"מ ובמה שפרש"י מתא מחסיא אתרא דקפדי הוא. מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב והח"א מהרש"א דקדק עליו דאמילתא דרב יהודה שאמר באתרא דקפדי הו"ל לפרש כן ועיין חי' הש"ס להגרי"פ שכ' דלמאד עמקו מחשבות רש"י דקשיא לי' אחרי דהקפדה מדה גרועה למאד הוא למה זה סיים הש"ס המסכתא בהך מילתא כי לא טוב הדבר אשר הוא עושה כו' עיי"ש ולי נראה דרש"י קשה לי' אדברי רבינא דעביד איסורא שדיבר לשון הרע אמתא מחסיא ואמר שהם מקפידים ואין לומר דהותר לרבינא לומר ד"ז כדי להציל איש אחר מאיסור גזל שיבוא ליקח כשות וחזיז ולא ידע שהם מקפידים דא"כ הול"ל ובמתא מחסיא יש בהם משום גזל ותל"מ ולמ"ל לומר אתרא דקפדי הוא לכן פרש"י טעם להקפדתם דמקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב וא"ש:
(ד) הריקנטי סי' שצ"ה כ' לשון זה ע"ש ר"ת וכ' שם בביאור מעשה בצלאל בזה"ל ודברי ר"ת הוא בב"מ מ"ז ב' תוד"ה אי. ואינו שם כלשון רבינו וצ"ע עכ"ל ובאמת הוא ממש לשון היראים. והסמ"ג עשין פ"ב כ' ד"ז ע"ש רבינו יעקב.
(ה) מכאן עד ודברים בלא מעות חסר בנדפס.
(ו) ומפני מה אמרו כו' ואי איכא כצ"ל.
(ז) אי שמע דקבעי למנסבא לסטין וטעות הלכך כו' כצ"ל.
(ח) קמי' כו' פי' באופנים שפי' רבינו לעיל לענין דברים ואיכא בהדייהו מעות דקאי במי שפרע דהיינו היכא דהדר בי' מחמת יוקרא וזולא בכה"ג אם היו דברים בלא מעות יש בהם חסרון אמנה וזש"ר באותן דברים שפירשתי קמי' מי שפרע ובנדפס הגי' ובדברים בלא מעות יש בהם אמנה באותן הדברים וקאי במי שפרע וט"ס וצ"ל דקאי וכוונת הנדפס ג"כ כמש"כ באותן הדברים דקאי במי שפרע [אם נתן מעות] בכה"ג בדברים בלא מעות יש בהם אמנה. וראיתי בריקאנטי ס"ס שס"ג שכ' בזה"ל והר"א ממיץ פסק על ההיא דמתנה מועטת דקאי עלה במי שפרע ולא חילק בין מחוסר אמנה למי שפרע עכ"ל ועיי"ש בביאור מעשי בצלאל שכתב רבינו [הריקאנטי] נראה דנחית בשיטת היראים לחלק בין מקח בדברים בעלמא לבין הבטחה דמתנה מועטת וצ"ע עכ"ל ועל דעת המבאר שם דט"ס נפל ביראים הנדפס ותחת וקאי צ"ל ולא קאי ובמחכ"ת אינו כן וברור להגיה כמו שכתבתי וכמו שנראה מהכת"י ואף כוונת הריקאנטי צ"ל כן ויש להגיה בריקאנטי והרא"ם פסק על ההיא דמתנה מועטת באותן הדברים דקאי עלה במי שפרע כו' ור"ל כמו שפרשתי דברי היראים ונמצא דדעת הרא"ם כהי"א שכ' הרמ"א בחו"מ סי' ר"ד סעי' י"א דאפי' בתרי תרעי יש בדברים משום מחוסר אמנה והרמ"א שם הכריע כדיעה זו ובס' ערוך השלחן להגאון מהרי"מ עפשטיין שליט"א כתב שם ונראה דמדינא וודאי אין בזה משום מחוסרי אמנה רק ממידת חסידות עכ"ל ואינו נראה מדברי רבינו היראים אלא מדינא הוא בדברים בלא מעות מחוסר אמנה היכא דהדר ביה מחמת יוקרא וזולא ודע דבגמרא דב"מ מ"ח א' איתא ואמר רבא אנו אין לנו כו' ועיי"ש בתוס' שהקשו מאי קמ"ל רבא ותירוצם דחוק דא"כ מהברייתא לק"מ רק מרבא וכי גברא אגברא קרמית ותו מאי והתניא וראיתי בבה"ג סי' מ"ד שכתוב שם אמר רבא כו' בלא וי"ו וא"כ פירושו דרבא בא לתרץ מאי דקשיא לר"ל וזש"א אנו אין לנו כו' אלא החילוק הוא דברים ואיכא בהדייהו מעות כו' דברים וליכא בהדייהו מעות כו' ותו ל"מ.
(ט) בנדפס רבא בריה ואינו מובן והנראה דצ"ל שם ור' אבהו אבל כמש"כ כאן הוא הנכון ולגי' הנדפס רבא צ"ל דתיבת בריה ט"ס וצ"ל דברי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |