תועפות ראם/מ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בנדפס סי' ר"י.
(ב) אך ממני. בנדפס הגי' אף ממנו והוא טעות וצ"ל שם כמש"כ כאן. ומדברי רבינו נראה דריח הגט פוסל מן התורה לכהונה מדלא כ' דין זה בתולדת גרושה וכ"כ הרשב"א בחי' לגיטין פ"ד ב' ועיין רמב"ם פ"י מהל' גרושין ה"א ובנו"כ שם ובשו"ת ש"א ח"ב סי' ב'. וכיוצא בזה תמהתי על הנשמת אדם כלל ד' אות א' שכ' שם צ"ע בטפח מגולה וכן שוק שמצינו בקרא שנקרא ערוה כדכתיב תגל ערותך אם הוי ערוה דאורייתא ונ"מ אם מהני עצימת עינים ועוד נ"מ דדבר שאסור מן התורה בתפלה צריך לחזור עיי"ש ולפלא שלא ראה דברי היראים בנדפס סי' י"ב שכ' להדיא תולדה כו' טפח כו' שוק כו' הרי מבואר דס"ל להרא"ם דטפח ושוק אינם אלא דרבנן ושמעתי' דהיראים שגורין בפי הנ"א וכאן עבר עליו ולא ראהו. וכי"ב כתבתי לדקדק עמש"כ רבינו ביראים הנדפס סי' י"ח דין מזוזה ולא כ' שם תולדה למזוזה הא דהשוכר בית בא"י חייב במזוזה לאלתר דאינו אלא מדרבנן משום ישוב א"י כמש"כ המנחת חינוך מ' תכ"ג לדבר פשוט עיי"ש ובמק"א יבואר אי"ה.
(ג) המגרש. ט"ס וצ"ל הזורק [פ"א א'] וגם בנדפס יש ט"ס זה. ושם כתוב מקודם ובגיטין בפ' האומר וצ"ל בפ' המגרש [פ"ב ב'].
(ד) והלכה כב"ה. ראיתי בס' שם חדש באור לס"י הנדפס סי' קל"ט עמש"כ שם הרא"ם וקי"ל כב"ה שדקדק עליו למ"ל להרא"ם לומר דהלכה כב"ה והא פשיטא דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ע"ש וכאן אין להקשות כלל לפי המתבאר בירושלמי פ"ח דגיטין ה"ח שאמר רב לר' חייא למ"ל להכניס עצמו לספק זה המרובה להכשיר לכתחילה לכהונה ושפיר חידש רבינו דלא כרב.
(ה) גרו'. ברור דהרי"ש הוא בטעות וצ"ל גדול. וכ"כ הסמ"ג לאוין קכ"ג כלשון הרא"ם כאן וז"ל ובקדושין נחלקו אביי ורבא בכהן גדול בגרושה אביי אמר כו' אבל בס"י הנדפס ליתא תיבת גדול שכ' שם פלוגתא בגרושה דאביי ורבא כו' ולפמש"כ רבינו כאן הוא חולק על פרש"י קדושין שם שכ' בד"ה כ"ג באלמנה. דה"ה כהן הדיוט בגרושה וחללה איכא לא יחלל וכ"כ שם בד"ה קידש. כה"ג או כהן הדיוט אחת מן הפסולות האמורות בענין. וגם הוא חולק על הרמב"ם פי"ז מא"ב ה"ג שאמר שם דלא יחלל הוא רק באלמנה לכה"ג אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו. ודעת רבינו הוא כדעת המ"מ שם שאין בהדיוט כלל משום לא יחלל אבל בכה"ג איכא משום לא יחלל בכולהו דקרא אכולהו קאי עיין בדבריו וז"ש דפלוגתא דאביי ורבא בכה"ג בגרושה. אולם גם הסמ"ג לאוין קכ"ג כ' כלשון רבינו כנ"ל ואפ"ה כ' בלאוין קכ"ה כדעת הרמב"ם הנ"ל וצריך לומר דמש"כ הסמ"ג לאוין קכ"ג בכ"ג בגרושה דקי"ל כרבא דאמר דצריך קדושין ובעילה ואז לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל פי' כשגמר ביאתו כדרך נשואין ולקי אף בגרושה משום ולא יחלל זרעו וא"כ ה"ה בבעל כי האי גוונא בגרושה בלא קדושין לקי נמי משום ולא יחלל זרעו דמה"ט לא אמר רבא קידש לוקה לא קידש אינו לוקה למעוטי בעל בלא קידש דלא פסיקא ליה כמבואר במהרש"ל קדושין שם ולא אוכל לירד לס"ד מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין קכ"ג שכ' לא בעל אינו לוקה כו' וה"ה בעל בלא קדושין אינו לוקה לפי חללה כדלקמן עכ"ל דא"כ איך יפרנס סו"ד הסמ"ג שכ' דצריך קדושין ובעילה ואז לוקה שתים כו' לא יחלל והרי בגרושה קיימינן ואין כאן אלא אחת משום לא יקח אם לא כמו שכתבתי לפרש וא"כ ה"ה בעל לחוד כה"ג נמי לקי משום ולא יחלל זרעו. מיהו בדברי רבינו אין נראה לי לפרש כבסמ"ג אלא בפשיטות כהמ"מ. ובמה שפי' הסמ"ג בדברי רבא בעל לוקה דהיינו לוקה שתים כן פרש"י בעל אחר קדושין לוקה שתים וכ"כ הריטב"א בחי' לקדושין שם והתוס' בב"מ י' ב' ד"ה דאמר דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקדושין כדמוכח בריש תמורה וז"ל המהרי"ט בחי' לקדושין שם ע"כ צ"ל כן [כפרש"י] דאין לומר דבבעל אחר קדושין אינו לוקה אלא אחת דא"כ לשתוק קרא מלא יקח כיון דלא עבר אלא משום לא יחלל עכ"ל ואף לפי מש"כ הפנ"י כתובות כ"ט ב' בתוד"ה חילולין דהא דמשנינן בתמורה ה' ב' אליבא דרבא שאני התם דא"ק לא יחלל היינו משום דמעיקרא ל"ק להו מאלמנה לכה"ג טפי משאר חייבי לאוין אלא מדכתיב בלשון לא יקח דמשמע לשון קדושין וע"ז משני רבא דע"כ האי לא יקח לאו קדושין גרידא הוא דהא כתיב בתריה לא יחלל ודרש רבא גופי' בקדושין ע"ח א' מ"ט לא יקח משום לא יחלל ולא לקי משום לא יקח אלא כשבעל א"כ האי לא יקח לאו איסור קדושין הוא אלא איסור ביאה שלא ישאנה שהוא המביא לידי חלול עכ"ל הפנ"י וא"כ יש לדחות ראיית התוס' מתמורה שם ומיושב ג"כ הצע"ק שכ' במראה כהן הגהות למס' תמורה שם. אך לפי ענ"ד פי' הפנ"י תמוה דא"כ מאי הקשו בתמורה שם ולאביי נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל אחד לו ואחד לה דהא בלא"ה לאביי לק"מ דהא אביי ס"ל בקדושין שם קידש לוקה משום לא יקח ופליג אדרבא דאמר מ"ט לא יקח משום לא יחלל וא"כ ס"ל שפיר אביי לפי שיטתו אי עביד מהני. וראיתי בס' באה"ט לס' ויקרא כ"א י"ד שכ' על פרש"י דקדושין וז"ל ואיני יודע מנין לו לרש"י הא דלמא רבא ל"ל מלקות כלל משום לא יקח ודלא כרב יהודה וכ"נ מהא דמתיב רבא שם בגמרא אהא דרב יהודה עכ"ל ואשתמיטתי' כל הנ"ל דע"כ גם לרבא לקי אלא יקח וזה ג"כ אין לומר דרבא ל"ל מלקות משום לא יחלל דאינו אלא טעם ללא יקח וכמש"כ הרמב"ם בשורש החמישי מם"ה שלו בלאו דולא תחטיא את הארץ שהוא טעם ללא יוכל וכן ולא תטמאו שהוא טעם אל תשקצו דהא אמרו להדיא קדושין שם ומודה רבא בכה"ג באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה ולא יחלל זרעו בעמיו א"ר וה"ה חילל הרי דגם לרבא הוי לא יחלל לאו כלאוי דעלמא ולקי עלי' ועכצ"ל דאף דמתיב רבא לרב יהודה קיבל תשובתו ודברי מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין קכ"ה שכ' שם מאחר שרבא הקשה שם אף שהיה משני לי' מ"מ אשינויא לא סמכינן והלכה כרבא עכ"ל איני מבין דהא קושיית רבא הוא על עיקר מימרא דרב יהודה שאמר חייב ב' ע"ז מתיב רבא דלא לילקי אלא חדא וצע"ג. ובמש"כ א"ש לשון הגמרא ומודה רבא בכה"ג באלמנה שאם בעל כו' מאי מודה ופי' הריטב"א שם דה"ק דלא תימא דתרוייהו צריכי אהדדי כו' עיין בדבריו ואכתי צריך טעם היכי הו"א כן אבל לפי הנ"ל א"ש דלפי שאמר רבא מ"ט לא יקח משום לא יחלל א"כ הו"א דלא יחלל אינו אלא טעם ללא יקח ותרוייהו צריכי אהדדי קמ"ל שהוא לאו בפ"ע. מיהו הרמב"ם בעצמו מפרש מדאמרינן ומודה רבא כו' ש"מ שבכל ח"ל פליגי אביי ורבא ולא פליגי באיסור כהונה בלבד ורבא סבר שכל הבועל אחת מחייבי לאוין אינו לוקה. מאותו השם עד שיבעול אחר הקדושין כמחזיר גרושתו חוץ מאלמנה לכה"ג שמודה רבא לאביי שאם בעל לוקה אעפ"י שלא קידש כמש"כ הרמב"ם בפט"ו מהל' א"ב ה"ב ומבואר בתשובותיו לחכמי לוניל ועיין לעיל סי' ל' או"ב מש"ש. וראיתי להמעין החכמה בלאו דפ"ד וכ"ש שכ' לא ידענא מאי קשיא להו על הרמב"ם מסוגיא דכתובות ל"ה ב' אי ר' יצחק קשיא ממזרת דהתם ר"פ לאביי הוא דמקשה דס"ל לוקה אביאה גרידא אבל לדידן דקי"ל כרבא שפיר י"ל דדוקא באלמנה לכ"ג משום לאו דלא יחלל זרעו לוקה אביאה גרידא ולא בשאר חייבי לאוין עכ"ל ובאמת הדברים עתיקין שכן תי' ר' אהרן ב"ר משולם ז"ל מלוניל אבל הר"ר מאיר ב"ר טודרוס הלוי ז"ל דחה תי' זה דבכולהו נוסחי דידן עתיקי וחדתי לא גרסי' לה להא שמעתתא דחדוש הוא שחדשה תורה בקנס לרבה אלא לרבא גרסינן לה דהוא בר פלוגתי' דאביי גבי שמעתתא דקדושין עיין ספר אגרות הנדפס בפאריש תרל"א להרב רמ"ה ותמצא שם כל דברי הראשונים בזה ובזה אמינא ליישב קושיית בן ההפלאה בס"ס הפלאה בחי' נחמדים על סדר הש"ס שהקשה שם עמ"ש בגמרא יבמות צ"ז א' ות"ל משום יבמה לשוק דהא לשיטת הרמב"ם דכל ח"ל אינו לוקה עליהם עד שיקדש ויבעול ולשמואל דס"ל יבמות צ"ב ב' קדושין תופסין ביבמה לשוק הו"ל לאו דיבמה לשוק בכלל שאר ח"ל דאינו לוקה עד שיקדש ויבעול וא"כ בשומרת יבם של אביו כיון דהיא אשת אחי אביו דלא תפסה בה קדושין ולא חלה הקדושין כלל תו אינו לוקה עליה משום יבמה לשוק ושפיר אצטריך קרא דלא יגלה כנף אביו דחייב מלקות ומ"פ ות"ל משום יבמה לשוק ונ"ל לתרץ דקושיית הגמרא הוא כדי לאוקמה אף לאביי דס"ל דלקי אף אביאה לבד ופסק הרמב"ם הוא כרבא ובאמת לרבא לק"מ. ומש"כ שם עוד בן ההפלאה דאפי' החולקים על הרמב"ם וס"ל דבכל ח"ל לוקה אפילו בלא קדושין מ"מ ביבמה לשוק לשמואל דס"ל דתופסין בה קדושין ופרש"י יבמות מ"ט ב' ד"ה שו"י דנפק"ל מדאפקא רחמנא ללאו דידה בלשון הויה דהכי א"ק לא תהי' וגו' לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר א"כ פשוט דביבמה לשוק בודאי אינו חייב עד שיקדש ויבעול וקשה כנ"ל דמאי פריך ות"ל משום יבמה לשוק אין הדבר פשוט כ"כ ועיין נו"ב מהד"ק חאה"ע שאלה פ' אות כ"ד שכ' שם דגם ביבמה לשוק הוי מחלוקת הרמב"ם עם הראב"ד והרמב"ן וכ"כ במ"ת חאה"ע ס"ס ע"ב אך תמיהני על הנו"ב שלא ראה שיטת הרמב"ן הובא בחי' הריטב"א קדושין ע"ח א' וז"ל ומיהו יבמה לשוק אליבא דשמואל דסבר דלא תהי' דכתיב ביה ללאו הוא דאתא כיון שהוא לשון הויה וקדושין קדושין תופסין בה הו"ל בלא יקח ולדידי' קידש לוקה בעל ולא קידש אינו לוקה עכ"ל ואיך א"כ כ' הנו"ב דלדעת הראב"ד והרמב"ן דס"ל דכל ח"ל לוקה על הביאה בלי קדושין חוץ מח"ל דכהונה אין ענין כלל לומר ביבמה לשוק לענין קדושין אין שליח לד"ע דמה שייכות קדושין להעבירה אם יבעול אפי' בל"ק יש איסור יבמה לשוק ואם לא יבעול אין איסור בקדושין כלל אתמהה ועיין בהקדמת ס' פנ"י להגאון מוהר"ר בערוש זצ"ל שהביא ג"כ דברי הריטב"א. וראיתי שם בהקדמה בד"ה והואיל ואתא לידן כו' שכ' להוכיח דר' יצחק דאמר אין מלקות בת"כ ע"כ ס"ל כר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין עיי"ש ונפלאתי עליו דבין לפרש"י יבמות מ"ט א' ובין לפי' התוס' שם אין ראיה כלל דר' יצחק ס"ל כר"ע דלפרש"י י"ל דר' יצחק יסבור כשמעון התימני דיש ממזר מח"כ ולאו דלא יגלה כנף אביו בשומרת יבם ש"א מיירי ואתי לאורויי לאסמוכי ללאו דלא יבא ממזר דיש ממזר מח"כ ולאו ללאו יתירי כתיב ולעולם ק"ת בח"ל ולפרש"י סוגיית הגמרא דיבמות צ"ז א' דמוקי ללאוי יתירי אתיא כר' יהושע כמש"כ בדו"ח יבמות ד' א' עיי"ש. ולפי' התוס' י"ל דר' יצחק ס"ל כר' יהושע דיש ממזר מחייבי מב"ד ולא יגלה מיירי בשומרת יבם של אביו ואתי לאורויי דמלא יקח עד לא יגלה דוקא ולאתויי שאר מב"ד הוא דהוי ממזר אבל מלא יגלה ואילך דהיינו ח"כ לא הוי ממזר דלא נימא ללמוד ח"כ בהקישא דר' יונה דהוקשו כל עריות זה לזה ולאו ללאוי יתירי הוא דאתא ולדידהו סוגיית הגמרא דיבמות שם דמוקי ללאוי יתירי אזלא לר"ש התימני דס"ל יש ממזר מח"כ ולדידי' שפיר מייתר לא יגלה אי בשו"י ש"א הכ"מ דלהורות דיש ממזר מח"כ בלא"ה ידעינן מהקישא דר' יונה אע"כ דאתי לעבור בב' לאוין וכמו שביאר כ"ז בדו"ח שם יודע דמה שדקדק הגאון רעק"א שם על השמטת הרמב"ם והסמ"ג והחינוך לדבר זה דעובר בב' לאוין עיין מש"כ הרמב"ם בסה"מ שורש תשיעי ובקונטרס דבר מצוה מל"ת שנ"א מש"כ בזה על המעה"ח]. ובס' חקרי הלכות סי' ד' הקשה ג"כ עמש"כ בהקדמת פנ"י דר' יצחק ע"כ ס"ל אין קדושין תופסין בח"ל דלכאורה יש להוכיח דאף מאן דס"ל ק"ת בח"ל סבר כר"י דאין מלקות בחייבי כריתות דהא ביבמות ריש די"א מוכח דר"ש ס"ל ק"ת בח"ל וגם יש להוכיח דר"ש ס"ל כר' יצחק דבמכות י"ד א' מבואר דלר"י נאמרה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות. ואחותו דסיפא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ולחייבו על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו גמר מדיני דאחותו בת אביו או בת אמו וא"כ ס"ל דעונשין מן הדין דלרבנן דידי' קאמר התם דמבע"ל כרת דאחותו לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ואחותו דסיפא דקרא מבע"ל לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מה"ד ולפי"ז ר"ש דס"ל בסנהדרין דע"ג דעונשין מה"ד ע"כ דלא ס"ל כרבנן אלא כר"י הרי מוכח דגם מאן דסבר ק"ת בח"ל מצי סבר כר"י ותי' דלא אמר ר"ש בסנהדרין דעונשין מה"ד אלא היכא דס"ל דאינו אלא גלוי מילתא בעלמא וא"כ אפשר דגבי אחוחו בת אביו ובת אמו מצריך קרא דלא עניש מדינא וס"ל שפיר כרבנן דר"י דח"כ לוקין. ולדעתי אין דבריו נכונים לפי המבואר בירושלמי פ"ג דכתובות ה"א דתני רשב"י רט"א נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביוה"כ מה כרת האמור בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת האמור ביוה"כ אין מכות אצל כרת הא מבואר דר"ש ס"ל כר' יצחק ודוחק לומר דתני בשם ר"ט ואיהו לא ס"ל ומש"כ החקרי הלכות שם לדייק מב"ק דע"א דר"ש לא ס"ל כר"י דפריך התם על ר"ש אמאי חייב בגנב וטבח ביוה"כ הא אין לוקה ומשלם והשתא מאי קושיא הא ר"ש לשיטתו דס"ל כר"י דמלקות בח"כ ליכא באמת אין כאן מלקות כלל וכן ראיתי בס' כרם יהושע מכות י"ד א' שהקשה מהא דב"ק שם על הירושלמי דכתובות והניח בצ"ע ובאמת ל"ק דהא ר"ש דיליף גז"ש כרת ביוה"כ מכרת דשבת לפי הירושלמי לדידי' פוטר כרת גם מתשלומין כמו שבת וז"ש בב"ק שם דמקשה אהא דמוקי מתניתין כר"מ דסבר לוקה ומשלם דאכתי הא כיון דר"ש פוטר בשני אלו מכלל דבכולה מתניתין מודה וא"כ קשה הא לר"ש בטבת ומכר ביוה"כ נמי פטור דהא לר"ש כרת פוטר מתשלומין כמו מיתה כההיא דירושלמי ומשני דמודה בטבח ומכר לרפואה ולכלבים אבל בהשאר פליג דס"ל דח"כ פוטר עיין נועם ירושלמי פ"ז דב"ק ה"ד שפי' כן. ובעיקר היסוד שהניח החקרי הלכות דר"ש ס"ל ק"ת בח"ל וראייתו מיבמות ריש די"א אין זה נכון דהא לא נזכר שם בברייתא דברי ר"ש דהברייתא סתס נשנית ומאן מפיס מאן קתני לה והגמרא לא אמרה שם אלא רב אשי סבר לה כר"ל ומתרץ לה כר"ש ופי' דתנא דברייתא סבר כר"ש בייבם ולבסוף נולד אבל לא דר"ש הוא מרא דהך ברייתא ואכתי י"ל דר"ש ס"ל אק"ת בח"ל מאחר שסבר כר"י דאין מלקות בח"כ אבל מה שכתבתי לדחות דבריו הוא ברור לענ"ד. ועיין נחל איתן פט"ו מהל' א"ב ה"ב שתי' שם קושיית בן ההפלאה דלא קפיד הרמב"ם אקדושין בח"ל רק היכא דמהני בהו הקדושין ותפסי בהו אבל היכא דלא מהני בהו ולא תפסי בהו קדושין לא בעי קדושין וחייב על בעילה לחוד וכמש"כ הנו"ב מ"ת חאה"ע ס"ס ע"ב דבח"כ דלית בהו קדושין לא תלוי הביאה בקדושין ונסתלק עפי"ז קושיית בן ההפלאה דבכה"ג דאק"ת לקי בלא קדושין אלו ד' הנ"א שם ואני שמעתי ולא אבין דהא הלאו דכתיב גבי יבמה לשוק לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר ודאי ל"נ כ"א על הביאה שאחר קדושין כשאר ח"ל להרמב"ם ולשמואל דס"ל ק"ת ביבמה לשוק וא"כ אף דבבן הבא על שומרת יבם של אביו אק"ת לו בה שהיא מח"כ מ"מ לא לקי משום לאו דלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר ולהכי כתבה רחמנא לאוי אחריני דהיינו לא יגלה כנף אביו דמיירי בשומרת יבם של אביו וערות אחי אביך לא תגלה דעלייהו לקי שפיר בביאה בלא קדושין כשאר ח"כ והדרא קושיא לדוכתא מאי פריך בגמרא ות"ל משום יבמה לשוק. אולם עם ד' הנ"א והנו"ב יש ליישב קושיית הרב ר' שמשון ב"ר אברהם בס' אגרות להרמ"ה הנ"ל צד ק"כ שהקשה שם להרמב"ם מהא דאמר רב המנונא סוטה י"ח ב' שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם ובלא קדושין איירי מדקאמר זינתה ועוד מדדייק בגיטין פ' ב' נשאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא לרב המנונא כו' והשתא אם כדברי הרב דלא אסר הכתוב אא"כ קידש תחילה כיון דמן התורה ביאה התירה היא אמאי מתסרא ליבם אע"ג דלית הלכתא כרב המנונא כדאמר בסוטה שם לאו מכח טעם זה הוא עכ"ל ולפי דבריהם ל"ק להרמב"ם די"ל דרב המנונא סבר כרב דאמר יבמות צ"ב ב' אין קדושין תופסין ביבמה וכל היכא דלא תפסי קדושין גם הרמב"ם מודה דלקי אביאה בלי קדושין וגם התוס' בסוטה שם כ' בד"ה שומרת דרב המנונא ס"ל כרב דאין ק"ת ביבמה לשוק. ומה שהקשה שם עוד הרשב"א על הרמב"ם מיבמות ס"ח א' וז"ל והשתא לת"ק האיך עמוני ומואבי וממזר פוסלין בביאה בלא קדושין והלא אין ביאתם בעבירה ולא דמי לכה"ג באלמנה דלקי בביאה בלא קדושין עכ"ל הנה הפנ"י קדושין ע"ח א' כ' מיהו נראה ברור דאף לשיטת הרמב"ם היינו דוקא לענין חיוב מלקות אבל בהא ודאי מודה דבכל פסולי קהל או כהונה שנבעלו אף שלא ע"י קדושין פסלוה כו' דדוקא לענין עיקר איסורא אמרינן דומיא דאלמנה לכה"ג משא"כ לענין מלקות לא אמרינן דומיא דאלמנה לכה"ג עיי"ש. וראיתי בביאור ווי העמודים לספר יראים הנדפס סימן זה שהקשה כאן על ד' הרמב"ם בסה"מ ל"ת קס"ב שכ' שם שכהן הדיוט נאסרו עליו הנשואין כמו שאמרנו לא יקחו והוא איסור הנשואין אבל אינו לוקה עד שיבעול כו' וז"ל משמע דבקדושין ליכא איסור אבל בנשואין אפי' לא בעל אסור ואינו לוקה וצ"ע מנ"ל כו' ולא ידעתי מאי קשה ליה דפשוט דנשואין שכ' הרמב"ם ר"ל קדושין ודעתו כמש"כ בס' היד פי"ז מהל' א"ב ה"ב דאם בא עליה דרך זנות אינו לוקה שנאמר לא יקחו עד שיקח ויבעול.
(ו) אינה. ט"ס וצ"ל אינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |