תועפות ראם/לט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בנדפס סי' ר"ט.
(ב) הפסולין לכהונה. ותניא אידך חללה אין חללה אלא מאיסור [כהונה] וטעמא דעל פסולי כהונה נאמר ולא יחלל זרעו בעמיו אלמא כו' כ"ה בנדפס ותיבת כהונה המוסגר הוא מהגהתי שם והלשון שבכאן מגומגם.
(ג) חללה אלא מאיסור כו' כצ"ל ובנדפס חסר מן ואם נבעלה כו' עד דאמרינן ביבמות ולכן אין הבנה לדבריו שם.
(ד) ולתרומה. צ"ל לתרומה דהיינו הפרט. שכ' מקודם פסלה לכל דיני כהונה ומפרש ואזיל דלתרומה בהדיא כתיב לאו ולכהן ילפינן בק"ו כו' ובנדפס איתא וקיימא לתרומה ולאו והוא ט"ס וצ"ל בלאו.
(ה) מיתות נמי מיפסלא כו'. לשון הנדפס ונבעלה לחייבי כרת לא מפסלא דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר בהוייה משתעי קרא. והוא כאית דמפרש שבפרש"י יבמות ס"ח ב' ודחאו בשתי ידים עיי"ש והאבני מלואים לאה"ע סי' ו' סעי' ח' סק"ג הקשה מזה עמש"כ ביראים סי' רי"א [ובכת"י הוא לפנינו סי' מ"ה] שאשת כהן שנבעלה באונס מיפסלא משום כי תהיה לאיש זר וז"ל כיון דאשת איש היא היכי מפסלא משום כי תהיה לאיש זר כיון דבהוייות משתעי קרא ואשת איש לא תפסי בה קדושין והנית בצ"ע ועתה זכינו לאור הכת"י דמפורש בו דרבינו מפרש כפי' התוס' שם ד"ה נכרי בשם ר"י דח"כ ומב"ד נמי מפסלא מלאיש זר ואע"ג דכתיב כי תהי' דמשמע בני הויה לאו לאפוקי מח"כ אלא לרבות חייבי לאוין וברור הדבר דבנדפס ט"ס וכצ"ל שם ונבעלה לחייבי כריתות נמי מיפסלא דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר [ור"ל ואין לך זר יותר מזה] ומש"ש אח"ז בהוייה משתעי קרא ר"ל דבהוייה נמי משתעי קרא ומפני שהמעתיק המסדר קיצר הכת"י וחיסר שם כל הביאור שבדברי הגמרא שהאריך רבינו פה אין הבנה לדבריו שם ושבשו המדפיסים תיבת נמי וכתבו תחתי' תיבת לא ופנים חדשות באו שם וזאת תורת הקצר ומש"כ כאן ונבעלה לחייבי מיתות יותר נכון להגיה לחייבי כריתות וכדכ' בסמוך.
(ו) ואין. ט"ס וצ"ל ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כו'.
(ז) בנדפס כתוב תחת נכרי תיבת גר והוא טעות.
(ח) אלא מלאיש זר כצ"ל וכ"כ התוס' יבמות ס"ח ב' סד"ה נכרי עיי"ש.
(ט) להוא. ט"ס וצ"ל לה. ומדברי רבינו נראה דס"ל כמש"כ המרדכי ר"פ הבע"י בשם בה"ג דדוקא בחייבי כריתות דלא תפסי בה קדושין ההיא ביאה הויא זנות וכן פר"ח ועיין תוס' יבמות ס"א א' ד"ה שנבעלה ושם מ"ד ב' תוד"ה ה"נ ועיין גיטין פ"ט א' תוד"ה בעולה ומהרש"א שם ופנ"י כתובות י"ג א'. מיהו זהו דוקא לדעת חכמים דלעיל סי' ל"ח אבל דעת רבינו שם דחוששין כדברי כולם להחמיר דבכולם יש איסור זונה וכ"כ מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין קכ"ב.
(י) מן הכהונה. כגי' מהרש"ל שם והריטב"א בחי' שם. ומש"כ רבינו מטעמים שפרשתי זהו כהפי' בקונטרס שהביאו התוס' שם ל"ה א' דטעמא דשמעתין משום בת כהן כי תהיה לאיש זר ועיי"ש במהרש"ל שאין זה פרש"י שלפנינו שם אבל כן הוא פי' רבינו הרא"ם וכן מש"כ הרא"ש בפ' הבע"י סי' ו' אבל אי שייך בהו כו' רומז ג"כ לשיטת הרא"ם וכמש"כ בס' רביד הזהב פ' נשא ד"ה והיא לא נתפשה ואף שציין הרא"ש כמו שכתבתי בפ' החולץ ולא מצינו זה בפסקיו שם ל"ל בה די"ל שכ' כן במק"א בחי' לפ' החולץ ומש"כ התוס' שם דמבת איש כהן לא שמעינן אשת איש וכל ח"כ הנאסרות ע"י קדושין משום דלא הוי זר אצלה מעיקרא עיין לקמן סי' מ"ה דרבינו מתרץ לה כיון שיכול להיות זר אצלה מעיקרא כגון שקדשה אביה כשהיא פחותה מבת ג"ש זר אצלה קרינן ביה ומה שהוכיחו התוס' שם מיבמות נ"ו ב' דקאמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה ומשום טומאה ואם כשיטת רבינו א"כ יהא לוקה נמי מהאי קרא וכן הקשה האבני מלואים לאה"ע ס"ו סעי' ח' סק"ג על היראים ולא זכר שהוא קושיית התוס' לפי' הקונטרס לענ"ד יש לתרץ להרא"ם דרבא לא חשיב אלא דבר חידוש דבזונה וטומאה הוא חידוש דלוקה דלא נימא כקושיא דר"ז שם דאינה אלא לאו הבא מכלל עשה קמ"ל דהכל היו בכלל כו' כמש"ש אבל משום כי תהי' לאיש זר אין כאן שום חידוש לדעת רבינו דאף באונס מ"מ הוא איש זר והלאו בהדיא כתיב בה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |