תועפות ראם/כח
|
< הקודם · הבא > |
(א) בנדפס סימן קצ"ט.
(ב) אחד. צ"ל אחת וכ"ה בנדפס.
(ג) וגבי אתרוג. כו' ראיה זו חסר בנדפס אבל המרדכי ר"פ הערל הביא בשם הרא"ם בס"י ככל הכתוב כאן וכ"כ הסמ"ג לאוין קי"ח אלא שלא זכר שם רבינו על זה. וז"ל מהרש"ל שם בביאוריו פי' ניקבו נקב מפולש דכל נקבים שבתלמוד מפולשים הם כו' אע"פ דלא צריך נקב מפולש לגמרי דכיון דיש לו חלל ומפולש דלתוך חללו סגי ולא צריך עוד ומ"מ מפולש דביצים לפי שאין להם חלל צריכין מפולשין לגמרי עכ"ל. והריטב"א בחי' ליבמות כתב ד"ז ע"ש תוספות ועיין ביאור הגר"א אה"ע סי' ה' סקי"ב. ודע דמש"כ רבינו ותנן אפילו ניקבו כו' אין זה משנה אלא ברייתא ורבינו לא דייק בזה בספרו כאשר תראה בכ"מ. והנה מסדור הברייתא משמע דניקב בכלל פצוע וכ"כ הב"ש אה"ע שם סק"ל וז"ל. ובש"ס משמע ניקב בכלל פצוע וכ"כ ברי"ו שם ובסמ"ג כתב דהוא בכלל נכרת ועיין. בפי' מהרא"ש עכ"ל ומש"כ מהרא"ש ע"ד הסמ"ג הוא דברי הרא"ם כאן בספר יראים עיין בסימן כ"ט ועיין נו"ב מה"ק חאה"ע שאלה וא"ו בסופו שהעיר בזה וסיים וכתב ולדידי אין הפרש ביניהם כו' אבל לדינא אין חילוק ושניהם נכתבו לומר שאפילו במקצתו עכ"ל ועם דברי הנו"ב שם אמרתי לבאר דברי הספרי דברים פ' רמ"ז וז"ל ל"י פ"ד וכ"ש. איזהו פ"ד כל שנפצעו הביצים שלו אפילו אחת מהן אין לי אלא כולו מנין אף מקצתו ת"ל וכ"ש כל שנכרת הגיד עכ"ל וכתב שם בהגהות הגר"א וז"ל ת"ל דכה. וכ"ש כל כו' עכ"ל ותמיהני דלפי המתבאר מסוגיא דיבמות ע"ה ב' שלשה פסולין הן. הא' פצוע. והב' דכה. והג' כ"ש וא"כ מאי פשיטותא דהספרי לפצוע אפי' במקצתו מדכתיב דכה והא אכתי תיבעי לן על דכה גופיה אין לי אלא שנידך כולו נידך מקצתו מניין אתמהה. ובמאיר עין שם פי' כפי הגירסא שלפנינו ת"ל וכ"ש וז"ל ופירש רבינו הלל כל שנכרת הגיד ושופך דכיון דנכרת הגיד ושופך הזרע אע"פ שלא נכרת לגמרי פסול וה"ה לפצוע דכה דשמעינן ליה מכ"ש עכ"ל וכן פירש בהגהות וביאורים הנדפסים בסוף הספרי לחד מן קמאי וא"כ לפי"ז נסתר מש"כ הנו"ב שם שיהיה נפסל בדך במקצת הביצה או במקצת הגיד זה לא מצינו ואין לנו לפסול על מעוט הביצה עיי"ש דהא לפי המבואר בספרי פה לא נמצא גם בפצוע שיהא הוא אפילו במקצת אלא דשמעינן ליה מכרות שפכה וא"כ. ה"ה בדכה שמעינן מכ"ש דהרי הוא אפילו במקצתו ובספר ב"ד בק"א סי' א' הוכיח באמת מדברי הספרי דלא כהנו"ב שם אולם אם לדין יש תשובה לפירוש ר"ה שפי' הספרי כנ"ל דמנ"ל באמת למידק מכרות שפכה דאפילו מקצתו והא בעינן תיבת שפכה למ"ש ביבמות ע"ה ב' דכ"ש באותו מקום ומזה ילפינן לפ"ד שהוא ג"כ באותו מקום ודוחק לומר דהספרי ס"ל כהא דתנו במתניתא שם נאמר ל"י פ"ד ונאמר ל"י ממזר כו' וא"כ אייתר ליה שפכה ללמד דאף במקצת הוי כרות דאכתי לסוגיית הגמרא דלא יליף מהך גז"ש מנ"ל דפ"ד וכ"ש אפילו במקצת ואפושי בפלוגתא לא מפשינן ועוד דלפי"ז הוי ספיקא דדינא. והנראה לי בפי' הספרי עפ"י מש"כ הנו"ב שם וז"ל וצריך לתת לב מה בין פצוע לכרות דחשבי' קרא כ"ש בפ"ע ופצוע בפ"ע כו' ולכן נלע"ד דהתורה כתבה תרווייהו דאי הוי כתיב חדא הו"א בכולו דהיינו שנפצע לשנים או נכרת לשנים ולכן כתבה התורה פצוע וכרות חד בכולו וחד אפי' במקצתו ושוב אין הפרש בין פצוע לכרות ודא ודא חדא הוא עכ"ל וז"ש הספרי מניין אף מקצתו ת"ל וכ"ש כל שנכרת הגיד כלומר ותרתי למ"ל אמאי חשיב קרא כ"ש בפ"ע ופצוע בפ"ע אע"כ לומר שאפילו במקצתו וכמש"כ הנו"ב הנ"ל ושניהם נכתבו לומר שאפילו במקצתו ומש"כ בספרי אח"ז הוא מילתא באפי נפשיה לבאר כרות שפכה. ואף שהבית דוד שם כתב ע"ד הנו"ב וז"ל ולענ"ד לא נראה לי דבריו בזה דפשטא דמילתא דכרות הוא שנכרתה לגמרי ואינה מעורה כלל וכמו שרצה לפרש בריש דבריו שם וכיון שכן ליכא כאן קרא יתירא דפצוע מכרות לא אתיא משום דכרות לגמרי אפשר דגרע טפי וכמו כן י"ל בהיפוך דכרות מפצוע לא אתיא משום דאיכא למימר דפצוע גרע טפי וכדעת ר"ת ביבמות ע"ה א' תוד"ה שאין דנטולה לגמרי עדיף טפי דפצוע מכאיב ליה ביותר עכ"ל אומר אני דבמחכ"ת אשתמיטתיה מה שאמרו בשבת קי"א א' אם על כרות חייב על נתוק לא כש"כ ופי' שם בתוס' ד"ה להביא דכרות הוי שלא נכרתו לגמרי ממקום חיבורן אלא עדיין מעורין קצת ונתוק היינו שניתק לגמרי אלא שהם בכיס וא"כ שפיר אתיא כרות מפצוע אלא ע"כ דבא להורות דאפילו במקצת הוי כ"ש וה"ה פצוע דהוי אפילו במקצת אבל שיהיה נפסל בדך במקצת הביצה או במקצת הגיד זה לא מצינו ושאני פצוע וכרות שהם נלמדין מקרא פ"ד וכ"ש מדכתב שניהם פצוע וכרות אבל דכה שלא מצינו לימוד ע"ז אין לנו לפסול על מעוט הביצה כדברי הנו"ב ולחנם כתב עליו הב"ד שם דאשתמיטתיה להנו"ב דברי הספרי דמיניה יש ללמוד אף לדכה במקצת. הן אמת שהנו"ב לא ראה דברי הספרי דאל"כ לא הוה שתיק להביאו לפצוע וכרות במקצת מ"מ לפי פירושי בספרי עם דברי הנו"ב בעצמו ליכא למילף מיניה שיהיה דכה במקצתו ומעצמנו אין לחדש כן אע"פ דגם דך אפילו באחד מהם לא מצינו מפורש בגמרא ומ"מ מפורש ברמב"ם נדוכה א' מהם. שאני התם דהא דאפילו בא' מהם לא ילפינן מקרא כ"א מצד הסברא כדמוכח בהספרי דמתחילה אמרו ואפילו באחד מהם ואח"כ שאלו מניין אף מקצתו ת"ל כו' וא"כ מילתא דתליא בסברא מסתבר דל"ש פצוע ול"ש דכה הוי אפילו באחד מהם [לבד בכרות מסתבר לר"ת דלא הוי באחד מהם דומיא דניטל הטחול דכשר] משא"כ מילתא דלא מסתבר אלא דילפינן ליה מקרא היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי. וראיתי עוד בב"ד שם שהשיג עמש"כ הנו"ב שם לדייק מדאמרו בגמרא יבמות ע"ה ב' ונפיק מיניה כחוט מוגלא ולא אמר כחוטי בלשון רבים מכלל דלא ניקבה רק אחד מהם וז"ל הבית דוד אדרבה בהיפך דלישנא דחרזי סילוא דקאמר הש"ס משמע להדיא שנתחב הסילוא בשתי הביצים דלישנא דחרזי פרש"י שהוא מלשון מחרוזת של דגים ובמחרוזת של דגים הדבר ידוע שהוא שחורזין הרבה דגים קטנים על קנה אחד וכן כשמותחין הרבה מרגליות על חוט אחד נקרא חורז כדאיתא במדרש כו' ועיי"ש במת"כ מה שפירש בשם הערוך כו' וא"כ גם כאן דקאמר הש"ס וחרזי סילוא משמע להדיא ששתי הביצים נחרזו על הסילוא דבלא"ה לא שייך לישנא דחרזי עכ"ל וכ"כ בתשובת הגאון רח"ו ז"ל שבס"ס בית הלוי ח"א סימן א' אות ד' בהג"ה דעובדא הוי דתרווייהו אינקבו וכדאמר שם דחרזיה סילוא בביצים ל"ר וגם לשון מחריזה הכי משמע עכ"ל ולענ"ד הנה הערוך ערך חרז כתב חרז שתי פעמים ומתחילה כתב חרז חולין צ"ה ב' כו' יבמות ע"ה ב' כו' גיטין פ"ד א' כו' ואח"ז כתב חרז ב"מ כ"א א' כו' בוי"ר ע"כ וא"כ מבואר מדברי הערוך דב' פירושים יש לתיבת חרז הא' מענין דיצה ונעיצה והב' מענין סדר וחבור וההיא דיבמות וחרזיה סילוא בביצים הביא בפי' הא' ואף לפרש"י י"ל דעיקר פי' חרז הוי לשון דיצה ונעיצה ומחרוזת של דגים היינו ג"כ משום דנתחבים וננעצים בעץ וכן ההיא דוי"ר אני מחרז ד"ת לנביאים פי' ג"כ נועץ ד"ת לנביאים והיינו חבור ולק"מ מלשון דחרזי' לראיית הנו"ב ועיין ביד"מ ש"ר פ"כ סי' ט' ישב וחרז שפירש מנקב אותן ואין מן ההכרח שם להרבה ביחד דגם באחד מנוקב די לפמש"כ היד"מ שם. ודע דלפירוש הערוך שם בחרוזין הרי זה סימן דחולין צ"ה ב' דפי' דץ ביה קוץ או מידי אחרינא בשנים או בג' מקומות הר"ז סימן כו' מיושב קושיית התוס' חולין שם בסה"ע דלא דמי כלל להא דאמרו מחרוזת של בשר ודו"ק.
(ד) בכולן. פצוע בכולן בין כו' חוטי ביצים דך בכולן בין שנידך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים כצ"ל ועיין בנדפס וגם שם יש ט"ס. והנה מדברי רבא שמענו דפצוע דכה וכרות שפכה הם ג' דברים ומזה קשה לי למוני המצות שחשבו פ"ד וכ"ש ללאוין שתים ה"ה הסמ"ג לאוין קי"ח קי"ט ורבינו כאן שחלקם לב' סימנים ומפורש כתוב בריש וו החמישי ח"ל ט"ו י"א בישראל כו' פ"ד. וכ"ש. ודלא כהרמב"ם שחשבם למצוה אחת שלא יבא סריס בקהל וכן נראה מבה"ג במנין שלו כדברי הרמב"ם ואף שבכ"מ רבינו הרא"ם נמשך אחר הבה"ג מ"מ לפי הנראה מדבריו כאן ס"ל דנחשבים לשתים וא"כ הו"ל לחושבם בשלשה לאוין. א' פצוע. ב' דכה. ג' כ"ש וצל"ע.
(ה) בנדפס חסר מכאן עד ומניין כו' ודע דבגמרא א"ש פצוע דכה בי"ש כשר ורבינו כאן ובסי' הסמוך העתיק דברי שמואל פצוע בי"ש כשר אבל הסמ"ג לאוין קי"ט כתב בלשון רבינו פצוע דכה בי"ש כשר ועיין ב"ח אה"ע סי' ה' שכתב דלדעת הרא"ם כ"ש פסול אפילו בי"ש דלא כהתוס' יבמות ע"ה א' ד"ה שאין והבה"ג סי' ל"ב דה"ה כ"ש בי"ש כשר ועיין בסי' כ"ט אות ה' דאין דבריו מוכרחין ורבינו כתב כאן בלשון רבא היינו דקרי פצוע ול"ק פצע ועיין בגמרא ופרש"י וערוך ערך פצע.
(ו) שחוזר. בנדפס הגי' וחוזר להכשירו דתניא כו' ובספרי לא נקט דפ"ד יש לו רפואה אלא שפ"ד חוזר ופי' הגאון ר"ח זצ"ל שזכרתי לעיל או"ג דהיינו שחוזר ונסתם. והנו"ב מ"ק חאה"ע ס"ו כתב שנראה לו לפרש שפ"ד חוזר פי' בפ"ד אף שנסתם הנקב אינו מתקיים וחוזר ונסתר לכך אינו מועיל בו סתימה וכ"ש אינו חוזר ונסתר ומתקיים הסתימה ולכך נסתם כשר כו' וכ"ז אני אומר לפי שמתיירא אני להגיה אבל היותר נ"ל להגיה בספרי שפ"ד אינו חוזר וכ"ש חוזר ופירושו שפ"ד אינו חוזר ונסתם שאינו מקבל שום רפואה שו"ר בנ"י הגירסא ג"כ פ"ד אינו חוזר והיה נוח לי יותר להגיה כי אף שאין בין פירושי להגהתי כלום ושניהם חוזרין לכוונה אחת כו' עכ"ל ותמיהני על הנו"ב איך לא הרגיש שע"כ ט"ס הוא בנ"י וכן בחי' הריטב"א שממנו לקח הנ"י דבריו שהרי הנ"י והריטב"א כתבו דבריהם ע"ש רא"ם וכ"כ בעל ספר המצות והרי מפורש בספר יראים כאן שהביא מהספרי שפ"ד יש לו רפואה וחוזר להכשירו וכ"ש אינו חוזר וכ"ה בסמ"ג עיין בסי' כ"ט שדברי הסמ"ג המה דברי הרא"ם דסי' כ"ט וכצ"ל בהנ"י והריטב"א פי' הרא"ם ז"ל דאינו פסול לבא בקהל שאין זה פצוע דכה וכ"ש שהרי אמרו בספרי דכ"ש אינו חוזר לברייתו כו' והוא ברור. ופי' שהרי אמרו בספרי כו' הוא לסתור שאין זה כ"ש והטעם שאין זה פצוע דכה עיין מש"כ מהרא"ש והרש"ל בביאורם לסמ"ג ואעתיק דבריהם בסי' כ"ט ויפה כתב בזה הגאון ר"ח זצ"ל שם בדעת הרא"ם דס"ל דהספרי קאי אפ"ד וכ"ש דמתניתין ר"פ הערל וכדנקיט הכי גם בספרי לעיל מינה איזהו פ"ד כו' וכ"ש כל שנכרת הגיד דמשמע מפשטא דמתניתין דכל פסול שבביצים מיקרי פ"ד וכל שבגיד מיקרי כ"ש ואהא הוא דנקט מאי בין פ"ד לכ"ש אלא שפ"ד חוזר וכ"ש אינו חוזר דהיינו כל שבביצים חוזר ושבגיד אינו חוזר מש"ה קשיא ליה הברייתא דתני ניקב חוזר ונסתם ומשמעות הסוגיא דקאי אגיד ועיין סי' כ"ט אות ג' ואות ה'. ובמש"כ הגר"ח זצ"ל לפרש דברי הרא"ם אזדא לה מש"כ הב"ש הבאתיו אות ג' דבש"ס משמע ניקב בכלל פצוע ובסמ"ג כתב דהוא בכלל נכרת ועיין בפירוש מהרא"ש עכ"ל דבאמת אין צורך לדברי מהרא"ש דמה שהקשה שמא גבי ניקב פסול האיש משום פ"ד וכ"כ מהרש"ל שם לק"מ דיהיה מה שיהיה פ"ד או כ"ש עכ"פ אגיד קאי ולדברי הספרי לפירוש רבינו כל שבגיד אינו חוזר ואיך משכחת לה נסתם כשר אלא ע"כ צ"ל דמיירי שהוא סריס חמה דיש לו רפואה כיבמות ע"ט ב' וא"כ כשר לבוא בקהל אף קודם שנסתם ומה ששנינו בברייתא פסול פי' רבינו פסול הולד ולעולם גם דעת רבינו דניקב בכלל פצוע ולא בכלל נכרת וכמו שכתב רבינו להדיא ס"ס כ"ט ניקב וכרות שני דברים הם ועמש"כ שם אות ז'. ועיין העמק שאלה (שאילתא קנ"ב אות ח') שכתב שם דהרא"ם בס"י מכשיר כל פסול שחוזר להכשירו אפילו לע"ע לא הוכשר. וא"מ דבריו דמה יענה לפ"ד.
(ז) גר כו' ט"ס הוא ובנדפס הגי' ממזר מותר בגיורת וכ"ה בקדושין שם גר מותר בממזרת.
(ח) בקהל. כן הוא לשון המשנה ובנדפס הגירסא בקהל ישראל ואין צורך להגיה כאן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |