תוספות/שבת/סד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מניין לרבות את הקילקלי והחבק. ואם תאמר והא לא מיטלטל מלא וריקן ואי משום דאפשר לקפלה אם אינו עשוי לכך לאו כלום הוא כדאמר לקמן גבי קב הקיטע דאע"ג דיש לו בית קיבול לראש שוקו אם אינו עשוי לקבל טהור וי"ל דהני נמי לשם כל צורכן הן עשוין מתחלה אך קשה דלעיל פ' במה מדליקין (דף כז. ושם) מפיק דבר הבא מן העזים דמטמא בשרצים מאו בגד וקילקלי וחבק באין מן העזים ומפיק להן הכא מאו שק וע"ק דהתם מרבה לנוצה של עזים לג' על ג' ואילו שק שיעורו בד' ואומר ר"י דתרי גווני נוצה של עזים הוו והתם מיירי [בדקה] שעושים ממנה בגדים חשובים והלכך איתרבו לשלשה על שלשה כמו שאר בגדים והכא מיירי בנוצה גסה שממנה עושין קילקלי וחבק וחבלים ומשיחות ושק:
שמע מינה לאפנויי. הקשה ה"ר אליעזר ממיץ כיון דאיתקש שרץ ומת לשכבת זרע א"כ ג"ש דבגד ועור ל"ל דכל מה שיהיה במת ניתן בשכבת זרע וכל מה שיהיה בשכבת זרע ניתן בשרץ וכן להפך דהא קי"ל דבר הבא מן ההיקש חוזר ומלמד בהיקש חוץ מן הקדשים:
מידי הרהור מי יצאנו. וא"ת והא אפילו יפת תואר הותרה להם[1] וי"ל דמכל מקום שייך בה איסור כדאמרינן (קדושין דף כב.) וחשקת בה ולא בחברתה:
- ↑ בדומה לכך הקשה הפענח רזא (במדבר לא נ): תימה, למה הוצרכו לכפרה, הלא במלחמה הותרה יפת תואר. ויישב בג' אופנים: א' "שמא קלקלו בביאה שניה". ובביאור רזא דמאיר הביא דברי הדעת זקנים שכתב שלא הותרה אלא ביאה ראשונה ואשה אחת בלבד, אבל מביאה ראשונה ואילך אסור אפילו בהרהור [וכעין יישוב התוספות], ועפ"ז כתב שלכך כוונת הפענח רזא שקלקלו בהרהור. אך ודאי שאין כוונתו שקלקלו בביאה ממש, כמפורש בגמרא. ב' "שלא הותרה יפת תואר עד ביאתם לארץ". ומקור לדבר מביא הפענח רזא מדרשת הפסוקים, "וזהו 'ונתן ה' בידך' ואז 'וראית בשביה'". ג' תשובת הר"ר שמעון מיינביל"א ש"כיון דמלחמת מדין היתה על זנות, על דבר כזבי, לא הותרה בזנות".
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |