תוספות רי"ד - מהדורה תליתאה ורביעאה/עירובין/עב/ב

תוספות רי"ד - מהדורה תליתאה ורביעאה עירובין עב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה לחצר שכן פרצתה בעשר. פי' מעשר אמות ולמטה היא פתח מעשר ולמעלה הוא פרצה כדתנן התם עד עשר אמות מותר מפני שהיא כפתח יתר מיכן אסור. תאמר במבוי שפרצתו בארבע' טפחים שמד' ולמטה מותר ומד' ולמעלה הוי פרצה ואוסרת כל המבוי כדבעינן למימר לקמן לרב הונא:

ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ פי' כדתנן לקמן בפירקין שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא גדר גבוה י"ט ולא יהא פרצות יתרות על הבנין:

לחנניא אליב' דב"ה צריך לנעול פי' ופליגי עם ב"ש בחדא דלא מצרכי דלתות אלא לחד גיסא או א"ל לנעול ופליגי בתרתי:

אמר אביי עושה צו"פ לגדול ואינך כולהי נשתרו בלחי וקורה פי' קסבר אביי לא יהא אלא כל אחד ואחד היא מפולש בשני ראשיו לרה"ר ודי לו בצו"פ מיכן ולחי וקורה מיכן והילכך עושה צו"פ לגדול ותיקן ראשי כל המבואות הקטנים המפולשין בתוכו שהגדול לא הי' צריך צו"פ כ"א לחי או קורה כדין כל מבוי אלא כדי להתיר ראי המבואות המפולשין לתוכו עושה לו צו"פ וראשי המבואות הקטנים המפולשין לרה"ר עושה לכ"א וא' לחי או קורה א"ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום פי' היאך אינך מתקן העקמומית שמא אתה סבור כשמואל דאמר תורתו כסתום ומפרשת לי' סתום ממש שא"צ שום תיקון והא בנהרדעא דהוא אתרי' דשמואל חשו לדרב אלמא הילכתא כוותיה:

ולרשב"ג ניהוי כנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי פירש אע"ג דאמרי' לבוד והו"ל כולהו כחד למה צריך לחי אחר להתירו ישים אותו שהוא סמוך לפתח שיהא בולט כמעט חוץ לכותל המבוי ואע"פ שזה הלחי הוא מבוי שיש לו ד"א הו"ל ככותל שצדו אחד כנוס מחבירו דאמרי' לקמן בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים שהכניסה נראית מבחוץ ומבפנים הי' שוה ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ שהכניסה נראית מבפנים ומבחוץ הי' שוה נידון משום לחי וה"נ אם תשים זה הלחי בולט מבחוץ קצת הו"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים ואותו קצת הבולט לחוץ ידון משום לאי ולמה מצריך לחי אחר להתירו אבל אם יכנוס הלחי לצד פנים ויהי' ראש הכותל בולט גם זה מותר דהו"ל נראה מבפנים ושוה מבחוץ והאי דנקט ניהוי כנראה מבחוץ ושוה מבפנים מושם דהוא אמר צריך לחי אחר להתירו והיא רוצה למצוא שבלא לחי אחר יהא מותר שיוציאנו לחוץ כמעט מראש הכותל ואז יהא ניותר בלחי זה ואע"פ שוהא חשוב כותל מבוי מפני שיש בו ד"א אבל אם יכניסנו בפנים נמצא שראש הכותל (ה"כ) לחוץ מזה הלחי הוא חשוב לחי המתיר את המבוי ולא זה הלחי והו"ל צריך לחי אחר להתירו כדקאמר איהו דמה לי ראש הכותל מה לי לחי אחד להכי נקט נראה מבחוץ שיוציאנו לחוץ ויהי' ניתר בלחי זה בלא לחי אחר:

ולימא לבוד מרוח אחת ותישרי אי קשיא והא אמרי' לקמן חצר צריכה פס ארבעה והיכי תשתרי האי חצר בשני טפחים תשובה ר' יוחנן היא דאמר לקמן דבעיא פס ארבעה אבל שום תנא לא מצאנו שיהא סובר כן דת"ק סבר בפס א' כל שהוא ור' סבר שני פסין ור' יוחנן לא ס"ל כחד מנייהו אלא הוה בעי פס אחד בין ארבעה ואל כת"ק דשרי בפס כל דהו לא כר' דלא שרי אלא בשני פסין והכא מתניתא היא מש"ה מקשה תשתרי בפס דשני טפחים כת"ק דר':

ה"ק זו תורת מחיצה עלי' ופרצתה ביתר מעשר כו' אי קשיא והא אמרן בפירקין דלעיל תנא והרחב מעשר אמות ימעט ר' יהודא אומר אינו צריך אלמא גם במחיצה נמי הי' מתיר יותר מעשר יש לומר דוקא בפתח המבוי הי' מת יותר מעשר אבל סביב סביב לא דלא פליג ר' יהודא על מאי דתנן שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה כו' עד כל פרצה שהיא בעשר אמות מותרת

והתניא לא ימלא אדם ויתן לפני בהמתו פי' זה הלשון משמע שלא ימלא ליתן הדלי לפני' ותשתה ואל נקט לה אלא היא שותה מאלי' דאי נקט לה הוה תני וישקנה השתא דתני ויתן לפני בהמתו דלא נקט ליה משמע דגזרי' שמא ימשך אחרי' ויוציא הדלי בחוץ ומאי דשרי במתני' כדנקיט לה היא הא איתמר עלה אמר אביי הכא באבוס העומד ברה"ר עסקי' גבוה עשרה ורחב ארבעה וראשו אחד נכנס לבין הפסין גזירה דילמא חזי לי' לאבוס ומקלקל ומפיק ליה מרה"י לרה"ר ומנח ליה פי' לעולם כל היכא דמכניס ראשה ורובה הכניס אע"ג דלא נקיט לה ונקיט למנא שרי ואי הות קיימא פרה ברה"ר והכניסה ראשה ורובה בפנים שרי אף ע"ג דלא נקיט לה וברייתא דתני לא יתן בכה"ג מיירי כגון דקאי אבוס ברה"ר וראש האבוס נכנס לבין הפסין והבהמה עומדת ברה"ר בצד האבוס והכניס ראשה ורבוה בפנים לתוך הפסין התם קא תני שלא ימלא ויתן לפני בהמתו בראש האבוס הנכנס בפני' דלמא חזי לאבוס דמקלקל בראשו השני העומד בחוץ וילך לתקנו וישכח ויצא עם הדלי בידו ויניחנו ברה"ר אבל ממלא ושופך לתוך האבוס והוא שותה שם שכיון ששפך לתוך האבוס לא יוציא הכלי עמו ומש"ה נקט אבוס גבוה עשרה מפני שרוצה לשפוך המים שם ומקשה וכי האי גוונא מי מחייב והאמר רב ספרא המפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך פי' זה האיש עקר הדלי על דעת להניחו בראש האבוס העומד בין הפסים ואם שכח והוציאו בחוץ פטור הוא ואין לומר דילמא בתר דאנחי' בראש האבוס שקיל ליה ומפיק ליה דכיון דאנחי' מאי בעי דליפקי' בחוץ אי חזו לאבוס דמקלקל אזיל בלא הדלי אלא ודאי בעוד שהדלי בידו שעדיין לא הניחו גזרי' דילמא בהדי דנקט ליה בידיה מינשי ומפיק לי הומהדר דילמא הדר מעייל לי' וקמעייל מרה"ר לרה"י:

קרקפנא חזיתי' לרישך בי עמודי כדאמרה ר' יוחנן להא שמעתא מיכן מוכיח שלמד אביי לפני ר' יוחנן מפני שר' יוחנן האריך ימים הרבה כאשר כתוב בשלשלות היחס של גאונים:

אמר ר' אבהו א"ר יוחנן מעלות ומורדות שבארץ ישראל אין חיייבן משום רשה"ר פי' ר' יוחנן ס"ל כר' יהודא כדאמרן וירושלם דניחא תשמישה אמר דאתי דראך הרבים ומבטל מחיצתא ובמעלות ומורדת דלא ניחא תשמישייהו אמר דלא אתי דרך הרבים ומבטל מחיצתא ומילתא דמבעיא ליה לרחבה פשיטא ליה לר' יוחנן:

מבואות המפולשין לבורות פי' הבור היא לו מחיצה שלישית והוי רה"י לשבת מושם דעיילי רבים התם למלאות מים מן הבור הוי רה"ר לטמא והאי דקרי ליה דלא ניחא תשמישיה מפני שיאן לו מעבר שיפלשו ויעברו מן הצד האחד שבביר ויצאו לחוץ:

לא אמרו אלא שיש בזריעה יותר מבית סאתים פי' אבל נזרע מיעוטו אע"ג דאית בזרוע יותר מבית סאתים דהוי כרמלית ומן דינא הוה דילתסר נמי אפילו אותי שאינו זרוע מפני שהיא פרוץ לכרמלית אפ"ה הכל שרי ואפילו הזרועה דכיון דמתחלה הוקף לדירה לא אתי זרעים ומבטלי דירתא עד שיזרע רובן וכי מתמה לקמן לר' שמעון כיון דנזרע רובן הו"ל כי גנה יותר מבית סאתים וליתסר טפי' ניחא ליה לאקשויי מנזרע רובו ואע"פ שאין בו יותר מסאתים מנזרע מיעוטו והוי ותר מבית סאתים מושם דרובא חשיב והוי ככולו אבל מיעוטא לא חשיב:

ניעביד לחי לשביל של כרמים כו' מיכן מוכיח שלא הי' דיורים בשביל ומש"ה הי' ניתר בלתי שלאילו היו בו דיורים היאך הי' ניתר בלחי והא אמרי' לגבי מבוי שאם אין בתים וחצרות פתוחין לתוכו דינו כחצר שהיא צריכה פס ארבעה אבל זה השביל שאין בו דיורין למה נחמיר עליו להצריכו פס בחצר שי שלה דיורין הילכך סגי ליה בלחי כל שהוא:

אלא אמר רבא ליעבוד לחי להך גיסא דלהדי מתא כו' פי' והשתא אישתרו כולהו דכיון דמהני לרחבה ע"י מיגו והו"ל הוקפה לדירה הותרו בין מבוי העיר בין השביל והשתא ליכא למיגזר לשמא יאמרו לחי מועיל לשביל כרמים בעלמא שאין לחי בראש השביל אלא יאמרו מפני שהוא פתוח לרחבה והרחבה היא מוקפת מחיצות מש"ה מותר לטלטל בו הלכך טלטולי במתא גופא שרי פי' במבוי העיר הפתוח לרחבה שרי לטלטולי בי' שכבר ניתקנה הרחבה שהיתה אוסרתו ברחבה גופה נמי שרי פי' דההיא לחי עביד לה מוקפת לדירה ע"י מיגו ממתא לרחבה ומרחב' למתא פליגי בה רב אחא ורבינ' כו' פי' דוק' ממתא לרחבה פליגי וחד אסר משום דזימנים דהיו בה דיורין ויטלטלו מזה לזה בלא עירוב אבל מרחבה לשביל ליכא מאן דאסר שאע"פ שיהיו דיורין ברחבה אין דיורין בשביל שאין דרך בני אדם לבנות בתים בשביל של כרמים והילכך מותר לטלטל בכל השביל כיון שנתיתקנה הרחבה וכם מן השביל לרחבה שאף אם היו בה דיורין ברחבה הי' מותר מפני שאין בה דיורין והמורה כתב טלטולי במתא גופא שרי דהא שרינן ליה בההוא לחי ואפי' היא והרחבה אסורין זה עם זה שניהן משמשין לעצמן כב' חצרות ופתח ביניהן כן ברחבה גופה דלית בה דיורין שיאסרו על בני מבוי הילכך רשות בני מבוי הוא ובני שביל לא אסרי על הדהויא כחצר קטנה שנפרצה לגדולה גדולה מותרת וקטנה אסורה ושביל לא מתקני' ליה גזירה שמא יאמרו לחי מועיל לשביל דעלמא ואינם נ"ל דבריו כלל דמי דוחק אותנו לומר שיש דיורין בשביל עד שנעשה אותו כחצר קטנה שנפרצה לגדולה וגם השביל מותר לטלטל בו כיון שניתקנה הרחבה ואינה כרמלית וליכא למיגזר השתא לשביל כרמים דעלמא דהא לא חזי בי' לחי ושריותא מחמת רחבה היא דמטיא ליה משא"כ בשאר שבילים דעלמא הילכך כולהו שרי:

טחו בטיט ויכול הטיח לעמוד בפ"ע מועיל כו' פי' המורה והאי לאו רבה בו שימי קאמר לה אלא באנפי נפשה היא יכול לעמוד הטיח בפ"ע שעשוי בעובי שאפילו ניטל כותל הראשון יכול זה לעמוד הוי מיעוט ולא הוי מיעוט גרסי' הכא וקשיא לי טובא בההוא פירושא דכיון דעובי הכותל הטיח כל כך עד שמיעטו מבית סאתים אע"פ שאין הטיח יכול לעמוד בפני עצמו אמאי לא הוי מיעוט והרי נתמעט האויר שאין בו יותר מבית סאתים ולמה יאסר ואע"פ שאין הטיח יכול לעמוד בפ"ע אין לומר בו כמאן דליתי' דמי שאע"פ שאינו עומד בפני עצמו הרי הוא עומד עם הכותל ועוד שהוא משבש הספרים שכתוב בהם מועיל וגורס הוי מיעוט והנכון בעיני לומר דלאו מילתא באנפי נפשה היא אלא רבה בר שיש מי קאמר לה וה"פ רבה בר שימי הוה מתני לפלוגתא דרבה ורבא לקולא ולאו כדלעיל דאמרן בפחות משלשה תרווייהו מודו דאינו מועיל אלא אע"פ שסמך הטיח שעשה לשם דירה לכותל אם היא יכול לעמוד בפני עצמו תרווייהו מודו דמועיל ומתיר אע"פ שהיא יותר מבית סאתים וכי פליגי שאינו יכול לעמוד בפני עצמו דרבה אמר אעפ"כ מועיל דכיון דלא מצי לקאי בפני עצמו ולא כלום היא להתיר ההיקף שהוא יותר מבית סאתים:

אמר ר' זירא מודינא בקרפף שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור הואיל ואויר חצר מייתרו פי' אע"ג דבקירה בו בית סאה פליגנא דאין אויר רירויו מייתרו הכא מודינא דכיון דאין כאן קירוי אויר החצר מייתרו ודוקא קרפף שנפרץ במלואו אז אויר החצר מייתרו אבל אם לא נפרץ במלואו שנשארו לו גפופין מיכן ומיכן הויא לה לההיא פרצה כפתח וכסתום דמי ואינו מייתרו ונפרצה חצר כנכגדו פי' שלא נפרצה במלואו אלא כנגד רוחב הקרפף ונשארו לה גיפופין מיכן ומיכן שאלו נפרצה גם היא במלואה היו שניהן אסורים שכיון שהקרפף נאסר ונעשה כרמלית גם החצר היתה אסורה שהיא פרוצה לכרמלית אלא ה"ק הגיפופין הן לה פסין ומתירין אותה מתקיף לה רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו א"ל אביי כמאן כר"ש לר"ש נמי איכא מקום אויר מחיצות פי' רב יוסף הי' תמי' וכי אויר החצר שהי' מותר לו וגם היא עכשיו מותר לעצמו אוסרו מפני שנפרץ לו א"ל אביי כמאן אתה אומר שלא יאסרנו כר"ש כדפרישית במהדורא תנינא לר"ש נמי איכא מקום מחיצות שניתוסף עכשיו על הקרפף ונתרבה יותר מבית סאתים והוא שאוסרו בלא אויר החצר אמר רב חסדא קרפף שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור חצר מ"ט מותרת דאיכא גיפופי זימנין דמשכחת לה איפכא פי' מתמה מ"Y אמרת דחצר מותרת וקרפף אסור אי משום דאיכא גיפופי לחצר ולקרפף הוי מלואו זמנין דמשכחת לה איפכא שיהא הקרפף יותר רחב מן החצר שיהו לקרפף גיפופין והחצר יהא במלואה ונימא קרפף מותר וחצר אסורה ואהדר זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו פי' בוודאי למישרי קרפף אהני הני גיפופי אבל למיסר חצר אע"ג דהוי במלואה לא מיתסרא דדוקא קרפף אויר מחיצות מייתרו מפני שאל הוקף לדירה אבל חצר שהוקפה לדירה כל מה שהיא גדולה אין בבכך כלום והילכך אי הויא איפכא הוי תרווייהו מישתרי להכי נקט קרפף במלואו וחצר כנגדו דחצר שריא ואפ"ה קרפף אסור מפני שאויר מחיצות מייתרו כך נראה לי פתרון שיטה זו ודברי המורה לא נ"ל:

בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו פי' שאם אמר לשליחו צא ותרום ועשר פירותי עד שאל יודיענו כי עישרם אסור ליכול מהם ולא למיסמך אחזקה בשל סופרים חזרה שליח עושה שליחותו שאם אמר לשליחו צא וערב עלי למזרח אע"פ שלא הודיעו סומך עליו והולך בסבת ד' אלפים:

ותניא אידך הקנים מין ירק הן קשיא לי וכיון שבעודן שבעודן ירק הן אסורין ואי כשחזרו ונתקשו הותרו ויש לפרש שאם נטען לתולשם ירק ולהאכילם לבהמות הם כלאים בכרם אבל אם נטען כדי שיתקשו שם אינן כלאים בכרם אי נמי אם נטען קשים כדי שיתעבו שם אינן כלאי בכרם שלעולם לא היו בכרם ירק אבל אם נטען רכים נאסרו ואע"פ שנתקשו הם אסורים:

והתניא ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחת פי' אמתני' דתנן בפ"ו דדמאי קיימא דמשמע שקנה החבר בעבורו ובעבור עם הארץ ביחד כדתנן התם לוקח סתם ופטור דאלמא ביחד קנה וכתב בספרים אוכל וא"צ לעשר ויש לפרשו כך אוכל עם הארץ כלומר מניחו החבר ליכל וא"צ החבר לעשר בעבורו:

המברך צריך שיטעום פי' ואין לומר אל יברך בורא פרי הגפן ואל יטעום דא"כ כוס מה מהני לית הלכתא כרב אחא בר יעקב פי' בשבת בפ' ר' אליעזר אומר תולין אמרינן בשותא בכרוזא עורבא כו' עד רב משרשי' הוה יהיב פרוטה לתינוק גוי וזרע וליתיב לתינוק ישראל דילמא אתי למיסרך וליתב לגדול גוי דילמא אתי לאחלופי בישרלא רב אחא בר יעקב יהיב פרוטה לתינוק ישראל וזרע להו דילמא אתי למיסרך ויומא מושם מצוה שרי למשתי ולכי גדיל עביד שהחיינו על הכוס ושתי לי והמוהל ביוה"כ מה יעשה נ"ל שעושה המילה בלא כוס עיין בפ' חרש במהדורא תליתאה. מפני שיו"Y שלנו הי' מיכן מוכיח שלאחר החורבן נמי הי' נוהג יו"ט של עצי המערכה שהרי אנו פושטי מיכן שגם בדורו של ר"ג לא קיימו דבריו ור"ג בימי החורבן הי' נער ולא הי' ראוי לנשיאת והי' נשיא ר' יוחנן בן זכאי עד שגד א"א זה המעשה אחר חורבן הוי:

ורב הונא אמר לך דילמא במשיכה המורה אמר דלא גרסי' לי' אלא שכיון שנפרץ למקום האסור לה מה לי בזריקה מה לי במשיכה:

ומר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא פי' המורה ורבה לית לי' הא דאמרי נהרדעי לעיל ואי פקח היא עייל לתחומא וכיון דעל על ואינו נ"ל דהיכא אמרינן כיון דעל על הנ"מ כשאין לו מדה קצובה כגון הנצרך לנקביו שהוא יכול ליכנס עד שימצא מקום צנוע וכן מחיצה דגברי דרב חסדא דאמרן דהיכא גברי דמעיילי אפילו לרבנן דלית להו הבלעת תחומין הוא יכול ליכנס ואין שם מדת קצובה שאם יש לו הרבה בני אדם נכנס כל מה שהי ארוצה הילכך אמרי' כיון דעל על אבל הכא דיש שלו מדה קצובה אלפים אמה לא אמר' כיון דעל על שאינו יכול ליכנס אלא כדי מדתו וה"נ אמר'י לרבנן היכא דיצא חוץ לתחום אפילו אעה אחת לא יכנוס והרי יש לו ד"א לכל רוח שהוא יכול ליכנס לתוך התחום ולא אמרי' כיון דעל על מפני שאין לו אלא ד' אמותיו:

האחין שאוכלין על שלחן אביהם כו' פי' הועילה להם שלחן אביהם היכא דעירוב בא אצלן לחברן ובעבור שנפרדין בלינה הועיל להפרידן היכא דנותנין עירובן במקום אחר להצריכן עירוב לכ"א ואחד ואם הי' עירוב בא אצלה או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב הכי משמע פשט מתני' והכי מתוקמא בגמרא ואם הי' עירוב בא אצלם אע"פ שיש עמהן דיורין בחצר או שאין עמהם דיורין בחצר אע"פ שמוליכים עירובם למקום אחר אינן צריכין לערב ואז צריכין לערב כשיש עמהן דיורין אחרים ומוליכן עירובן למקום אחר או באותו חצר או בחצר אחרת:

אמר רב יהודה רב לא תניא פתוחות זו לזו וכן אמר רב כהנא רב לא תני פתוחות לזו פי' וכל עירבו דמתני' עירבה כל חצר לעצמה קאמר ומותרין בחצרות דקתני מותרין בני חצר לעצמן קאמר. א"ל רב יוסף מ"ט דרב כל שיתוף שאין מכניסין ומוציאין אותו דרך פתחים למבוי לאו שמי' שיתוף פי' כל שיתוף שאין כ"א מכניס חלקו דרך פתח חצרו למבוי ודרך מבוי יוליכוהו לחצר שיהא מונח בו לאו שמי' שיתוף שאם יכניסוהו דרך פתחים שמחצר לחצר אין נראה כשיתוף מבוי וה"נ חייש רב דילמא מעיילי לי' דרך פתחים שביניהן והאמר רב יהודא אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום פת שע"ג שלחן סומכים עליו משום עירוב ואמרי לה מושם שיתוף אמר רבה ואל פליגי כאן שמסובין בבית כאן שמסובין בחצר פי' עירובי חצירות צריך להניחו בבית שבחצר:

אבות בר איהי סבר מקום פיתא גורם ושמואל לטעמי' דאמר מקום לינה גורם פי' וכשהתיר לו שמואל המבוי על דעת שיערב עם החזן ואבות בר איהי דסבר דמקום פיתא גורם לא עריב בהדי' וסבר דשמואל בלא עירוב שריי':

חקקו להשלים בכותל בכמה א"ל בעשרה פי' המורה עד י' ישלימנו וכיון דאיכ' בגובה י' רוחב ארבע' הוי בי' שיעור פתח ואע"ג דגבוה כותל טוא לית לן בה וקשיא לי שאנה מצאנו שצריך שיהא המיעוט גבוה י' משך ארבעה מצאנו אבל גובה י' לא מצאנו אלא צריך שיהא מן המיעוט עד ראש הכותל י' טפחים ומאי דאמר נמי ואע"ג דגבוה כותל טובא לית לן בה אינו נראה לי שאם הי' גבוה מן המיעוט ולמעלה עשרה הוי מחיצה ומפסקת כדאמרן לעיל כותל גבוה כ' צריך שני זיזים להתירו ונ"ל לפרש בעשרה כך שצריך לחוק בכותל עד י' טפחים העליונים שלא ישארו מן החקק ולמעלה י' טפחים ומשום דבעי למימר חקקו כולו בכותל מלא קומתו של כותל אמר הכא דלא בעי' מאל קומותושל כותל אלא בי' טפחים העליונים שיכנס החקק בתוך י' טפחים העליונים שלא יהא מן החקק ולמעהל עד ראש הכותל י' טפחים:

שמעת מינה דיורין הבאין בשבת אוסרי' פי' דאל ממתני' ליכא למידק הכי דמדתני מערבין אחד ואין מערבין שנים ממשע בדנמעט מע"ש מיירי דבר עירוב והא ורב הונא דאמר במתני' ובלבד שלא יתן זה לתוך קופתו ויאכל מושם דלא מינכרא מילתא ודילמא מימעט מעשרה טפחים בע"ת ס"ל דדיורין הבאין בשבת אוסרין ומש"ה גזר דילמא מימעט ולאו אדעתייהו:

אבל קורה כתותי מיכתת שיעורי' קשיא לי ולחי נמי נהי דלא בעינן שיעורא לעוביו ולרוחבו לגובהו בעינין שיעור' י' טפחים ותו קורה נמי אמאי מיכתת שיעורה והא תנן בפ' לולב הגזול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול ואקשי' והאמר רבא לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר ואוקימנא מתני' באשרה דמשה דכתותי מיכתת שיעורה ואנה נמצצאת אשרה של משה שיחלקו עלי' ר' חייא בר אשי וריש לקיש:

ניתוספו עליהן דיורין מוסיף ומזכה וצריך להודיע פירוש המורה וצריך להודיע לדיורין שניתוספו אם דעתן בעירוב וכגון שמערב משלהן ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו הוא מערב וריך להודיע אם משלהן היא מערב ואינו נ"ל פתרון זה כלל חדא דפשטא דמתני' לא משמע הכי ועוד דאמרי' בגמר' אמר רב חסד' זאת אומרת חולקין עליו חביריו על ר' יהוד' כו' ולפי פתרון המורה משמע דמאי דאמר ר' שיעשה אדם שליחו של חבירו לערב משל חבירו שלא מדעתו והא אינו נעשה אדם שליח לחבירו אלא מדעתו אלב שלא מדעתו לא כדאמרי' גבי התורם פירותיו שלא לדעתו שאין תרומתו תרומה כדנפקא לן מגם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אבל אם הוא רוצה לתכום מפירותיו על של חבירו רשאי כדאמרי' בנדרים בפ' אין בין המודר והה"נ הכא אימור דאמר רב יהוד' דא"צ להודעי כשמערב לו משלו דזכין לאדם שלא בפניו אלב כשמערב לו משל חברו לא תדע דהכי הוא דהא אמרי' לקמן אמר רב יהוד' אמר שמואל הלכה כר' יהודא ושמואל הוא דאמר אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו ואם איתא אמאי נקט אשתו דהוי כי גופו אפילו אחר נמי אלא לאו ש"מ דוקאי אשתו שהיא כגופו אבל אחר לא א"כ לא אמר ר' יהוד' דמערבין לו לאדם של אמדעתו אלא כשמערב לו משלו ות"ק סבר דאע"ג דמשלו הוא מערב לו צריך להודיעו דדילמא איהו ניחא לי' דליעביד מצוה ואל דליעבדי לי' אחריני ומאי דאמרן לעיל משלו צריך לזכות ומשלהן צריך להודיע ההיא בריית' ר' יהודא הוא דאמר א"צ להודיע כשמערב משלו אבל ודאי כשמערב משלהן צריך להודיע להן שיאן שליח אל אמדעת ושפטא דמתני' דלקמן דפליג ר' יהודא עם ת"ק ואמר דמערבין שלא מדעתו משלו היא דהא כיון שלא זכו לו מעותיו נמצא שהחנווני מערב לו משלו שלא לדע בעל (החצר) ואמר ת"ק דאינו רשאי לערב החנווני שלא לדעת בעל החצר ור' יהודא אמר רשאי לערב לו שלא מדעתו:

ובפ' אין בין המודר אמרי' אבעי' להו התורם משלו על של חבירו צריך דעת או לא מי אמרי' כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או דילמא מצוה דילי' איהו ניחא ללי' למיעבדה ואל איפשיט ובפ' יו"ט גבי עירובי תבשיל אמרי' דלא בעי' דעת מי שהניחו לו אלא מודיעו ביו"ט שעירב בעבורו ודיו ואע"פ שלא הודיעו מבערב:

וכמה הן מרובין אמר רב יהודא אמר שמואל י"ח ירושלמי רב אמר מרובין שבעה עשר ומיעוטים ששה עשר אמר ר' יוחנן כל שאילו יחלקנו ושי בו כגרוגרת לכל א' ואחד היינו מועטים ואם לאו היינו מרובים הוון דבעין מימר ואל פליגין מה דמר רב כר"מ ומה דמר ר' יוחנן כר' יוחנן בן ברוקה:

והכא לא זכו לו מעותיו פי' דמעות אינן קונות ואי בעי בעה"ב למיהדר בי' וליקח המעות שלו מצי מיהדר בי' א"נ כשמערב עליו נמצא כי משלו מערב ומזכה לו וכיון שמשלו היא מערב לו צריך להודיע ואם לא יודיענו לא והי עירוב שאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו:

ר' יהודה ור' חנניא בן עקיבא אמרו דבר אחד פי' כי היכי דאמר ר' חנינא שאורך ורוחב הגזוזטרא אע"פ שלא נעשו בעבור מחיצה כ"א להשתמש עלי' עולה לה משום מחיצה במים הה"נ כותל שבין שתי חצרות אע"פ שלא נעשה בעבור תמים כי אם לחלוק החצרות מועיל גם להיות מחיצה למים:

רבנן היא פי' ואע"ג דגזרי רבנן בחצר בגג לא גזרי שהרי רשאי אדם להעלות כליו מביתו לגגו ואפילו בגגין השוין לשמואל דאית ליה גוד אסיק מחיצתא ואפ"ה אמרי רבנן גגין וחצרות רשות אחת לכלים ששבתו בגגין ולא גזרי מושם כלי בתים דשכיחי וטעמא כדפרישית שאין תשמיש הבית על הגג תדיר מילתא דלא שכיחא היא:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.