קרן אורה/עירובין/עב/ב
גמרא תנא במה דברים אמורים כו' שיטת רש"י ז"ל בזה דלהני אוקימתא דלעיל פליגי ב"ש וב"ה במחיצה לב"ש מחיצה חולקת וכל חבורה הוי כחדר בפ"ע וצריך עירוב לכ"א אפילו ביניהם בפ"ע וב"ה ס"ל דכולן כבית אחד חשיב ובכל גוונא די בעירוב אחד לכולם ולמאי דתנא בברייתא אפי' ב"ש ס"ל דמחיצה כזו אינה מחלקת ואין צריכין לערב ביניהם וכן אפילו עם אחרים כשעירוב בא אצלן אבל כשמוליכין עירובן למקום אחר ס"ל דצריך עירוב לכל חבורה וחבורה וה"ה ב"ה שגבו את עירובן צריך כ"א ליתן עירובו וב"ה ס"ל בין ב"ה שגבו את עירובן בין כה"ג די בעירוב אחד לכולן והא דתנן ומודים בזמן שהן שרויין בחדרים ובעליות לפ"ז אין זו ענין מחלקותן דהכא כיון דאיכא מחיצות דמחלקות אפי' כשבא עירוב אצלן או ביניהם לבד צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה ולאיכא דאמרי פליגי היכא דעירב בא אצלן דב"ש סברי אפילו ב"ה שגבו עירובן ועירוב בא אצלן צריך עירוב לכאו"א וב"ה ס"ל בעירוב בא אצלן עירוב א' לכולן אבל ביניהם לבד אפילו לב"ש אין צריכין לערב והא דלא פירש רש"י ז"ל לאיכא דאמרי דב"ש טעמייהו משום מחיצות המחלקות נראה משום דתני בברייתא בד"א כשעירוב בא אצלן ולא קאמר בד"א ביניהם לבד משמע דביניהם מודה ב"ש ועיין מהרש"א ז"ל והתוס' ז"ל הקשו וכי טעמא דב"ש אתא לאשמעינן ותירצו דנ"מ גם לב"ה בשרויין כעין חדרים ועליות דמודו ב"ה לא מודו אלא במוליכן עירובן למקום אחר אבל בעירוב בא אצלן עירוב אחד לכולן. ויש לדקדק לדבריהם ז"ל אמאי לא הוי כה' שגבו את עירובן דעירוב א' לכולן וכי תימא דשאני הכא דאיכא מחיצות א"כ מנ"ל דהא ד"ה שגבו את עירובן אתיא דלא כב"ש דילמא לב"ש שאני הכא דאיכא מחיצות דס"ל דאפילו מחיצות שאין מגיעות לתקרה מהני לענין זה אם מוליכין עירובן למקום אחר צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה ועוד דמשמע לקמן דכל שאין צריכין לערב בפ"ע דמי לה' שגבו את עירובן גבי הא דפריך והא אחין דכגבו עירובן דמי ועיין בריטב"א ז"ל שכתב דהוי מצי הש"ס לשנויי הכי והרי"ף והרמב"ם ז"ל לא כתבו אלא לחלק בין מחיצות מגיעות לתקרה לאין מגיעות משמע מד' דבמחיצות מגיעות לתקרה בכ"ג צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה ובמחיצות שאין מגיעות לתקרה בכ"ג עירוב אחד לכולן. והרא"ש ז"ל כתב לשיטת התוס' וכ"ז היכא דליכא דיורין אחרים בטרקלין אבל אם יש דיורין אחרים בטרקלין כתבו התוס' דאפשר גם ב"ה מודו כמו באחים שאוכלין על שולחן אביהם והטור ז"ל והש"ע ז"ל בסי' ש"ע כתבו דמחיצות המגיעות לתקרה ג"כ אינן מחלקות אלא היכא דיש דיורין אחרים ומוליכין עירובן למקום אחר אבל אם אין דיורין אחרים עירוב אחד לכולן והוא דלא כשיטת התוס' ז"ל ועוד דא"כ ב"ש במחיצות שאין מגיעות לתקרה נמי מיירי ביש עמהם דיורין ואמאי קאמר הש"ס דברייתא דחמשה שגבו עירובן אתיא דלא כב"ש הא ב"ש מיירי ביש עמהם דיורין והוא פלאי ולא ראיתי כעת מי הרגיש בזה ורבינו יהונתן ג"כ כתב דבמגיעות לתקרה בכ"ג בעינן עירוב לכל חבורה וחבורה וע"ש מה שפירש בהא דתנן בזמן שמקצתן שרויין בחדרים ובעליות ודו"ק היטב:
שם גמרא במקבלי פרס שנו ופירש"י ז"ל היינו שהוצאה שלהם היא מאביהן ואוכלין וישנים בבתיהם ומש"ה כשמוליכין עירובן למקום אחר עירוב לכאו"א כיון דאוכלין במקומן אבל עירוב בא אצלן אין צריכין לערב מפני שמקבלין פרס. והרמב"ם ז"ל פי' מקבלי פרס היינו שאוכלין אצל אביהם לפרקים כמו השכיר שמקבל פרס והא דלא פירש כפירש"י ז"ל י"ל דאם הוצאה אחת להם הוי כמו שאמרו בירושלמי גבי חמשה ששבתו בטרקלין דאפילו שרוים בחדרים ועליות אם הם שותפין בעיסה או בתבשיל עירוב אחד לכולן וא"כ צריך לפרש מקבלי פרס היינו דווקא במזון וזה דוחק קצת ע"כ פי' דאוכלין על שולחנו ממש אבל לפרקים והנה לפי מש"כ לעיל דהא דמיבעי לעיל ה' שכירו ולקיטו מהו היינו בישראל וכתבו התוס' לעיל דמיירי אפילו שרויין כ"א בחדר בפ"ע ואפ"ה פשיט דאין אוסרין כיון דהבעה"ב דהוא העיקר א"כ הכא צ"ל דהאחים ישנים בבתיהם דווקא ועיין ריטב"א ז"ל גבי פלוגתא דנשים ועבדים ובירושלמי נראה דמקבלי פרס פירושו כפירש"י ז"ל דהתם נמי משני הכי ופריך מ"מ אינן שותפין במה שהן אוכלין וא"כ אמאי צריכין עירוב לכל א' כיון דהם שותפין בעיסתן ומשני דאביהם אינו מזכה להם אלא מה שהן אוכלין וא"כ אין להם שותפות בתחילה עכ"פ משמע דמקבלי פרס היינו הוצאה וק"ל:
לעיל אבל כשעירוב בא אצלן ד"ה עירוב א' לכולן עיין ריטב"א ז"ל שדקדק הא אין צריכין עירוב כלל דבית שמניחין בו עירוב א"צ ליתן כלל ועיין בירושלמי פליגי בזה ב"ש וב"ה ב"ש ס"ל דצריך ליתן עירוב ואליבא דב"ש קאמר עירוב א' לכולן וי"ל דבזה פליגי הני תרי לישנא דברייתא אליבא דב"ש וק"ל:
שם גמרא מי שיש לו בית שער כו' אינו אוסר עליו בית התבן ובית הבקר הרי זה אוסר עליו ור' יהודא אומר אינו אוסר אלא מקום דירה. נראה דפלוגתא זו לא שייך לפלוגתא דדירה בלא בעלים דהתם מסקינן לכ"ע לא שמה דירה ואפילו מאן דאסר לא אסר אלא משום גזירה כדקאמר הש"ס לעיל בפרק הדר והכא פליגי באיזה ענין חשוב דירה ות"ק ס"ל דבית התבן נמי חשיב דירה כמו לענין מזוזה דבית התבן חייב במזוזה ור' יהודא ס"ל דאינו אוסר אלא מקום דירה או מקום פיתא או מקום לינה והא דתנן לקמן בכיצד משתתפין גבי בית התבן והדר שם אוסר אתיא כר' יהודא דבעינן מקום דירה ולענין זה עדיף בית התבן מבית שער דאם קבע שם מקום פיתא או מקום לינה בבית שער אינו אוסר ובבית התבן אוסר אבל מפירש"י ז"ל לעיל גבי יורש משמע דהכל חד טעמא הוא הא דדירה בלא בעלים והא דבית התבן וסוגיא דשמעתין נראה כמש"כ. ויש להסתפק לרבנן אם דר בבית שער אם אוסר משום דלא גרע מבית התבן או דילמא לאו מקום דירה הוא כלל ומלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד נראה דהא דתנן לקמן הדר בבית שער אינו אוסר אתיא לר' יהודא דז"ל שם הלכה ח' לפיכך אם קבע לו מקום לאכול בבית שער ה"ז אינו אוסר לפי שאינו מקום דירה ע"ש וגם זה יפלא ממני מה שלא ביאר ז"ל אם קבע מקום לאכול בבית התבן מה דינו ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |