בית מאיר/עירובין/עב/ב
תוס' ד"ה מי שיש להם. וא"ת אי בבית שער דבית תיפוק לי' משום בית דאסור על בני חצר. ותימא לי הא בדף פ"ה ע"ב ד"ה בית התבן פירשו דמה דנאמר הכא בת"ק דר"י דהיינו ר"מ בית התבן אוסר היינו דוקא כשיש שם תבן. וא"כ מה להו הכא דיאסור הבית אם אין דרים בו והוא פנוי מכל מכח מידי דהוי אבי תבן. הא בי תבן כשנוא פנוי נמי אינו אוסר. ואולם בדבריהם בדף פ"ה צ"ע דמנ"ל זה דלר״מ בי התבן אינו אוסר אלא כשיש בתוכו תבן כמו דלר״י אינו אוסר אלא מקום פיתא. הא בהדיא פליגי ר״מ ור״י בדף פ״ו וס״ל לר״מ דירה בלא בעלים אוסר. וא"כ י"ל ה״ה בית התבן אף כי פנוי הוא לגמרי נמי ס״ל דאוסר. ואלו כן אזלי דבריהם דהכא שפיר. אך דבאמת דבריהם שבדף פ"ה מוכרחים מדקאמר שם והדר שם אוסר. ובשלמא לדבריהם שבדף פ"ה שאף לר״מ בית התבן אינו אוסר אא"כ יש בו תבן שפיר שדחקו שם נמי מה שנאמר והדר שם לאו דוקא אלא ה״ה כשיש בו תבן משא"כ למשמעותם הכא קשיא מה אירי' והדר שם אוסר הא אפילו פנוי לגמרי נמי אוסר להת״ק דהיינו ר״מ. אבל ראיתי בהרבינו יהונתן שאצל האלפסי והדר שם אוסר ומי שאוכל שם אוסר וכו׳ והכי הלכתא והיינו כר״י. ושוב כתב ור״י אוסר אם יש לו תפיסה וכו׳ ומילתא דר״י הלכתא הוא ואין חולק עליו כנראה מפרש לכולה מתני׳ כר״י וא״כ ודאי אין מוכרח דלר״מ בעי בית התבן דלינח בו תבן. וזה נראה נמי מחשבתם הכא. עכ"פ דבריהם סותרים. וצ"ע.