ריטב"א/עירובין/עב/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
מהדורה תליתאה ורביעאה

רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש
גליוני הש"ס

שינון הדף בר"ת


ריטב"א TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png עב TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ונפלגו כו'. פי' לאו למימרא דלשביק כאן דב"ה דהלכה כמותן משום כחן דב"ש אלא לתנייה במסיפס נמי אף להודיעך כחן דב"ש כי כדאי הם לאשמועינן כחו ופרקי' כח דהיתירא עדיף כלו' כח דהיתרא הוא טוב להשמיענו אפי' לב"ש אבל בזה שהו' כח דאיסורא אין בו שום רבותא להאריך בו מפני ב"ש ובמסכת יבמות בפרק כיצד יש לשון עדיף שפירשו:

גרסינן הכי אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר' יהודה הסבר אף על גב דלישנא קמא דרב נחמן פליג עלה דר' יהודה הסבר אתיא הא כלישנא בתרא דרב נחמן אי נמי הא דידיה הא דרביה. ויש ספרים שגורסין אמר רב יהודה אמר רב תנא בד"א כו' ואף על גב דמהא לא ילפינן מידי אלא לב"ש כדאי הם לפרש דבריהם ותו דאשמעי' אגב ארחיה דאפי' במוליכן את ערובן למקום אחר אמרי' ב"ה עירוב אחד לכלן. ופרש"י ז"ל דאליבא דהאי תנא לא פליגי ב"ש וב"ה במחיצות ודכ"ע טרקלין מחברן ומות' לטלטל מזו לזו בלא עירוב דאי במחיצות פליגי וסברי ב"ש דאין טרקלין מחברן כי עירוב בא אצלן מאי הוי אלא ודאי כדאמרן ולא פליגי אלא בחמשה שגבו את עירובן כשהן מוליכין עירובן לחצר אחרת אם צריך עירוב לכ"א ואחד או ערוב א' לכלן דהני נמי כמי שגבו את עירובן כמו שהטרקלין מחברן. והיינו דאמרי' כמאן אזלא הא דתניא כו' דאלמא פלוגתא דהכא בההיא תליא והקשו עליו ז"ל דאי לא פליגי במחיצות אליבא דהאי תנא אם הויא דלא כסברא דר' יהודה הסבר וכלהו אמוראי דלעיל והוה לן למרמי מיהא למתניית' דר' יהודה הסבר ולאקשויי מינה לאמוראי דלעיל ולומ' דאינהו דאמרי כר' יהוד' הסבר ורבותי פירשו דאתיא הא מתנייתא כלישנא קמא דרב נחמן דאמ' דפליגי במסיפס דהתם לכ"ע מותרין החבורו' זו עם זו וכדפריש' לעיל והוו להו כמי שגבו את עירובן לדברי הכל ואפ"ה פליגי ב"ש וב"ה כשמוליכין את ערובן למקום אחר וסבר ב"ש דכיון דמבררי להוציא לחוץ והם חלוקין בדיורין קצת דצריך ערוב לכל חבור' ודכותה קאמרי' חמשה שגבו את ערובן (באו) להבי' ערוב אצלן דמכנפי וקיימי ערוב א' לכלן וס"ה בחמשה שגבו את ערובן. וגם זה הפי' אינו מחוור בעיני דא"כ הוה לן למימר הכא דלישנ' קמא אזלא בהאי ברייתא ודלא כאידך אמוראי דלעיל וכי היכי דאמרי' לעיל במתנייתא דר' יהודה הסבר לפי' הנכון בעיני דהאי תנא אשמעינן דלכ"ע אפילו למאן דמוקים לה (עשרה) במחיצה מודו ב"ש דלגבי דין חבורות עצמן זו עם זו טרקלין מחברן ואינן צריכין ערוב ביניהם וכמי שגבו את ערובן דמו וה"ה לענין ערוב בא אצלן ולא נחלקו אלא להוליך ערוב למקום אחר והכי נמי הוו פליגי בחמשה שגבו את ערובן והא דאמרי' ערוב אחד לכלן לאו דוקא דהא מקום שמניחין בו ערוב אינו נותן בו אלא לומר דכבית אחד הם נדונין כלם ואלו היו צריכין לתת בעירוב לא היה להם לתת אלא ערוב אחד כמאן דלא כחד פי' לפום האי שטתא דמדמי' הא דטרקלין לחמשה שגבו את עירובן ומיהו אפשר היה לומר דשאני מתני' שלא ערבו והם חלוקין בדיורין קצת למאן דמוקי' מתני' במחיצו' עשרה אבל למאן דאוקמה במסיפס הויא ודאי דלא כחד ולהכי פסיק ואומר הכין וק"ל אמאי לא מתרצינן דחמשה שגבו את ערובן משום דליכא דיורין אחרים ומתנייתא דהכא בדאיכא דיורין אחריני דמגו דאינהו אסרי הכי נמי אסרי דהא לקמן דרמיין אמתני' דהאחין שהיו אוכלין על שלחן אביהם מהא מתנייתא דחמשה שגבו את ערובן הכין תרצה רבה וי"ל דהא מתנייתא פי' דרישא דמתני' היא ואמתני' קיימא בד"א כו' וכיון דבמתני' לא חלק התנא בין דאיכא דיורין אחרים לדליכא דיורין אחרים כמו שחלק במתני' דהאחין דלקמן מכלל דמתני' דטרקלין בין הכי ובין הכי אתניא כן תרצו רבותי:

האחין כו'. לא' השותפין שאין עסק לשותפו' בכאן דכלה מילתא כשאוכלין על שלחן אביהם ממש אלא שמקבלין ממנו פרס ומתני' אליבא דהלכתא דקי"ל כרב במקבלי פרס מאביהם מתוקמא שאלו היו אוכלין ממש על שלחן אביהם מקום פיתא גורם ועירוב א' לכלם והא דקתני וישנים בבתיהם פרש"י ז"ל בבתיהם שיש להם באותה חצר עצמה ומשמע דבהא הוא דאהני להו מה שמקבלין פרס מאביהם שאם אין עמהם דיורין אחרים בחצר שאינם צריכין לערב ואינם אוסרין זה על זה ולא על אביהם כדקתני סיפא ונראה מדבריו ז"ל שאם הם דרין בחצר אחרת אע"פ שבחצר אחת הם דרין וישנים כ"א בביתו לא אהני להו פרס מאביהם ואוסרין זה על זה וכן פירשו המפרשי' ז"ל ומיהו ק"ל לישנא הש"ס דאמרי' לקמן על הא דאמרי' שהרב ותלמידיו כאחין עם אביהם דמו דהא בי ר' חייא אמר אנו צריכין לערב שהרי אין אנו סומכין על שלחנו של ר' חייא וכיון דקאמר אנו אין אנו צריכין לערב משמע דרב אמר כן לחבריו על דיורין שלהם ולא על חצרו דר' חייא שהיו ישנים בבתיהם בחצרו דא"כ לא הוה להו למנקט האי לישנא אלא ודאי היה נראה שאפי' הם דרין באנפי נפשייהו בבית מיוחד לכל א' בחצר אחד ושלא בחצרו של ר' חייא כיון שמקבלין כלם פרס מר' תייא הוו להו כיחידים שאינם צריכין לערב כי שולחן רבי חייא מחברן לענין זה כאלו אוכלין על שלחנו ממש כיון דמקום פתא גורס ואינו אוסר אלא בית שיש בו מקום פתן מה דין חדש ולכן הצ"תיי:

גמרא שמעת מינה. פי' קס"ד דאוכלין על שלחן אביהם ממש קתני ואפ"ה לפי שאינם ישנים שם קתני שצריכין עירוב לכ"א וא' וק"ל ואי מקום לינה בלחוד גורם כי אם דיורין אחרים עמהם בחצר למה אין צריכין לערב דהא מקום לינה גורם וחלוקין הם בדיורין שכ"א ישן בביתו וי"ל דאפי' למ"ד מקום לינה גורם אע"פ שהוא עיקר מודה הוא דכי אוכלין על שלחן אחד אהני להו דאם אין עמהם דיורין אחרים בחצר שאין צריכין לערב אבל מפני שאין ישנים במקום הפסידו בשיש שם דיורין אחרים שצריכין לערב והפסידו ג"כ כשמוליכין ערובן למקום אחר דלא גרע פתא ממש למ"ד מקום לינה גורם ממקבל פרס למ"ד מקום פתא גורם דאהני להו קבלת פרס אח' שאם הם חלוקין בדיורין אין צריכין לערב כדמפרש בסמוך אליבא דרב וזה נר' לי ברור.

אמר רב יהודה כו'. פי' דמתני' לאו באוכלין על שלחנו ממש דא"כ אע"פ שישני' בבתיה' עירוב א' לכלם כשמוליכין עירובן למקום אחר ולענין חצים ג"כ אין צריכין לערב אלא שנטפלין לערוב שנותן אביהם ואע"פ שיש עמכם דיורין אבל מתני' בשאוכלין וישנים כ"א בביתו אלא שמקבלין כ"א פרס מאביהם ואהני להו קבלת פרס למאי דקתני סיפא דמתני' שאם אין עמהם דיורין אחרים בחצר אין צריכין לערב וכן אם ערוב בא אצלן דערוב א' לכלן. וקי"ל כהאי אוקמת' דהכי רהטא כל הסוגיא ופי' קבלת פרש"י ז"ל ובתוספו' שמקבלין הוצאתן מבית אביהם וכן פירשו רבותי: והרמב"ם ז"ל פי' שאינם אוכלים על שלחנו תמיד אבל אוכלים ימים ידועים על שלחנו בשכר מלאכה שעושין לו אז בטובה כמו שהועד אצל חברו שבוע או חדש:

ת"ר מי שיש לו וכו' פי' ואע"פ שדרים בו וכדאי' בהדיא בפ' כיצד משתתפין. ואם הוא בית שער דבית נותן בעל הבית את ערובו אבל הדר בבית שער אינו נותן כלום. רב אמר כו' ושמואל אמר כו' פי' הר"א ז"ל אף מקום לינה גורם וה"ה דמודה במקום פתא גורם לדבריו קושיין דמתנייתא דהרועים בין לרב בין לשמואל והנכון דברים כפשוטן דלשמואל אף מקום פתא גורם לגמרי אלא דאהני ליה מאי דאהני קבלת פרס אליבא דרב כדפרישית במתני' וקשיין דבסמוך לרב בלחוד היא וכדאי' במקצת פרש"י ז"ל והלכת' כרב דהלכת' כוותיה באיסורי במאי דפליג בהדי שמואל ומיהו אפשר דמודה שמואל בדין מקבלי פרס משום מתנייתא דבסמוך:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון