תוספות רבי עקיבא איגר/גיטין/ז

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ גיטין ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות עג] בהרע"ב ד"ה אין בדבריו כו'. אין כותבין הגט. כיון דבאותו שעה לאו בר גירושין הוא. ומ"מ אם הוא ישן כותבים כיון דלאו מחוסר מעשה הוא. וכתבו הראשונים בשם הירושלמי דאף בנתן גט לאשתו ואמר הר"ז גט לאחר ל' יום ואח"כ קודם חלות הגט אחזו קורדייקוס אינה מגורשת:

ג

[אות עד] במשנה מהיום ולאחר מיתה. חדא מינייהו נקט והו"ה במעכשיו ולא"מ גט ואינו גט זולת לדעת הרמ"ה בטור (סי' קמ"ה) דבמעכשיו ודאי תנאי הוי. וכבר תמהו עליו:

[אות עה] במשנה ועמד והלך בשוק. הר"ן מסתפק בשטת רש"י די"ל דוקא בהלך על משענתו אבל בהלך בלא משענת אף דלא נתרפא לגמרי לא מהני אומדנא לקיים הגט. ואף אם לא אמר מחולי זה רק סתם אם מתי אם אמר כן כשהיה שכ"מ והלך בשוק בלא משענת להר"ן או דנתרפא לגמרי לכ"ע הגט בטל אף דמת אח"כ. אלא דאם הלך על משענתו ל"צ אומד דאף אם אינו מת מחולי הראשון מכל מקום הוי גט משא"כ בחולי זה בעינן דמחמת חולי הראשון מת:

[אות עו] שם במשנה מחמת חולי הראשון מת. דעת רש"י דאם יש במקצת מחולי הראשון הוי גט דמחולי זה היינו שימות בתוך אותו חולי ולא בעינן שהחולי גורם המיתה [ומ"מ אם נפל עליו הבית או נשכו נחש לא הוי גט דלא אסיק אדעתיה לאונס דלא שכיח]. ודעת הרשב"א והר"ן דבעי' דהחולי הראשון הפילו לחולי האחר שמת ממנו. דמחולי זה היינו מחמת חולי זה:

ה

[אות עז] הרע"ב ד"ה אמר רשב"ג. ואבדה איצטלתו כו'. וא"ת למה הוצרך להגיה דרבנן פליגי עליה ומנ"ל דרבנן פליגי עלה ואור"י דקבלה היתה בידם. תוס' (פי' כיון דקבלה היתה בידם דבצידן אין הלכה כרשב"ג ש"מ דפליגי רבנן). והר"ן כ' עוד הו"ל למתני רשב"ג אומר תתן לו דמים ומעשה בצידן ומדקתני אמר רשב"ג משמע דת"ק פליג עלה:

[אות עח] בא"ד דוקא קאמר לה. וכ' הרא"ש דמדעתו לקבל הדמים הוי גט אף דבמחולים לך ניפשט דלא הוי גיטא היינו משום דלא ציערה אבל הכא דיהבה דמי וציערה יכול למחול על גוף האצטלית וע' תוס' ערכין (דל"ב ע"א ד"ה מדאצטריך וכו') מבואר דלא ס"ל כן:

ו

[אות עט] הרע"ב ד"ה כמה היא כו'. שאם הניקתו. וכ' הר"ן והה"מ בשם הרשב"א דבדיני ממונות ג"כ הכי אם אמר בית זה נתון לך במתנה ע"מ שתזון את בני יש לומר דג"כ כמפרש יום א' דמי. וי"ל גם כן דוקא בגט דלצעורה מכוין והא ציערה יום א' אבל בעלמא להרוחה מכוין כ"ז שצריך קאמר דהיינו כל ימי חייו עיי"ש. והרא"ש בתשובה (סי' כ"ו) כ' בהיפוך דאף לרבא דס"ל בסוגיין דצריכה להניק כ"ד חודש י"ל דוקא בגיטין דלצעורה מכוין אבל בעלמא מודה דיום א' מהני:

[אות פ] תוי"ט ד"ה הרי זה גט. ול"ק דרבנן אדרבנן כמ"ש התוס'. תוס' לא כתבו כן אלא לרשב"ג דס"ל בסיפא דמת הבן מגורשת ומ"מ ס"ל דבאצטלא אם אמר מחולים לך לא מהני והיינו כיון דאפשר לו לקבלם עיי"ש (*בתוס' ד"ה כלל אמר) אבל רבנן דמתני' דהכא דסברי בסיפא דמת הבן אינה מגורשת ע"כ דס"ל דנתכוון לצעורה בחנם. וברישא דמת הבן דמגורשת היינו כיון דלא פריש זמן ההנקה אמרי' דלהרוחה מכוין וכוונתו לינק מה שצריך לו ומש"ה מת הבן מגורשת. והיינו לאוקימתא דרבא דבריש' בסתם בעי' שתינק כ"ד חודש אבל לאוקימתא דרב אשי דיום א' בלבד הוא א"כ הוי כפריש ואמרי' לצעורא מכוין ק' באמת מ"ש רישא ומ"ש סיפא (*כ"כ בתוס' ד"ה בשלמא לרבא. ומ"ש בתוס' ד"ה מתניתין כמבואר בתוי"ט היינו לחלק בין איצטלית לרישא דכאן. אבל רישא לסיפא דמשנתינו קשה באמת כמ"ש רבינו):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.