הון עשיר/גיטין/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ גיטין ז

א

והרכין. לשון עבר הוא, כמו תרגום של ויט (שמואל ב' כב, י) שהוא עבר, משום הכי כתבו הר"ב (עי' תוי"ט) ולא כתב תרגום הטי של תורה (בראשית כד, יד) שהוא עתיד, ואזלא לה הרגשת התי"ט:

ב

אמרו לו וכו'. כתב התי"ט בשם רש"י, דע"כ שהיו שלשה דאלו לשנים אפילו ר"מ מודה וכו', דהיינו שיכתבו ויחתמו הם עצמם, כדתנן במשנה ז' דפרקין דלעיל הכי מפורש בפירוש, וכבר דקדקתי בפ' הנ"ל באותה משנה ד"ה אמר לשלשה איך האי בבא בע"כ אתיא דלא כר"מ, דהא הוא ס"ל חתם סופר ועד פסול, וכשאמר לשנים ה"ל חתם סופר ועד. והנה ראיתי לבעלי התוספות בדף ס"ו ע"ב ד"ה מתניתין מני כר"י, דהרגישו בזה ודחקו עצמם לישבה אליבא דר"מ, ע"ש. אבל קשה דמה להם לדחוק עצמם לפרש המשנה כר"מ, דבירושלמי (פ"ו ה"ז לח.) מפורש הפך, כמ"ש לעיל בפ"ו ד"ה אמר לשלשה:

ג

זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום. דלא אמרינן דלמד של לאחר היא למד בעבור, ויהיה פי' דבריו זה גיטך מיד בעבור אחר מיתה, שלא תהא זקוקה ליבם אם היתה ראויה לכך, וכלומר דרצה לגלות לה שאינו מגרשה מחמת שנאה אלא מחמת אהבה שאינו חפץ בעגונה, וכוונתו הוא שאם לא ימות ויתרצה לישא אותה פעם אחרת שתהיה אהבתה עמו כבראשונה ולא תהיה לה תרעומת על שגירשה, לא אמרינן הכי אע"ג דאמר לאחר ולא אמר אחר בלי למד.

נמצא שהשני צדדים שבלשון הזה הם הכי, האחד הוא אם כוונתו לאחר מיתה ממש, או אם הוא מעכשיו בלי שום תנאי של מיתה, שלאחר מיתה הוא טעם לנתינת הגט ולא תנאי כמ"ש, אבל בשני הצדדים דלשון אם מתי שייך בהו תליית הגט במיתה, או בפירוש דהיינו שיהיה כוונתו שהגט דווקא יחול לאחר מיתה, או בתנאי דהיינו שאם ימות יהיה זה הגט שנתן עתה גט ואי לא לא, ובשני הלשונות אמרינן דלא אמר כלום משום דאין גט לאחר מיתה, נמצא דיש בו רבותא בלאחר מיתה יותר מבאם מתי, ולפי זה אתי שפיר דהוי לא זו אף זו. והתי"ט כתב בשם המפרשים דרך אחר לישב הלשונות שלא יהיו זו ואצ"ל זו, ולפי דבריהם לשון דלאחר מיתה הוא יותר פשוט דהוא לאחר מיתה ממש מאם מתי, וכן משמע מסיפא דמתניתין וכן מלישנא דש"ס. ומ"מ אין זה סותר דברי, דאע"ג דבצד אחד דהיינו בדקדוק הלמד עדיף מאם מתי להתירה בגט זה, ושמצד זה הוי לגבי אם מתי לא זו אף זו, מ"מ מצדו האחר דלא חשבינן ללמד כלל הוא גרוע מאד מאם מתי, דסוף סוף לשון אחר מיתה מורה אחר מיתה ממש, משא"כ לשון אם מתי דאע"ג דאנו מפרשים אותו כמו אחר מיתה מ"מ עינינו רואות דהלשון עצמו אינו מורה בהחלט אחר מיתה כמו לשון אחר מיתה ממש, ולכן כשיוסיף בו תיבות אחרות כמו בסיפא שאמר מהיום לאחר מיתה גריע מאם מתי, הואיל וכבר ידענו מרישא דלא חשבינן ללמד דלאחר לכלום, אבל כל זמן שלא ידענו אי חשבינן ליה או לא כמו ברישא דעדיין לא שמעינן עד סוף הבבא אי הוי גט וכו', לא שייך שפיר לשנותו אחר אם מתי ולהוי לא זו אף זו, מחמת ספיקא דלמד כמש"ל:

ה

מאתים זוז. נקט מנין זה, משום דאורחא דמלתא הוא שרוצה להפטר בהם מכתובתה:

אמר רשב"ג מעשה. זה דומה למעשה דמשנה ו' פ"ו, אלא שהכא הקדים רשב"ג למעשה, לגלות דמביא מעשה זה לראית דבריו דווקא, מכלל דאיכא דפליג עליו, משא"כ בפ"ו דליכא דפליג עליו במתניתין, ובזה החסרון מובן ואינו צריך טעם:

ו

על מנת שתשמשי את אבא וכו'. ברישא שנא מניקת בנו לבסוף, לסמוך לו כמה היא מניקתו. ובסיפא שנא מיתת האב לבסוף, אגב סיפא דסיפא דבעי לסמוך לו או שאמר האב דפליג עלה רשב"ג:

ח

שנים עשר חדש. במשניות הקודמות קתני שלשים יום, וטעמא, דהוקשו יציאה והויה אהדדי, ובהויה ניתנו שני זמנים אלו שלשים יום לאלמנה ושנים עשר חדש לבתולה משתבעם הבעל לפרנס את עצמם (כתובות פ"ה מ"ב), ולסירכא דשני זמנים אלו נקט אלו השנים הכא בענין הגט, ואע"ג דבמשנה ראשונה דלא מת קתני שלשים, והכא דמת קתני י"ב חדש, אין לתמוה כי סוף סוף החדש קודם לשנה:

ט

אם לא באתי וכו'. משום פלוגתא דר"י דלא פליג אלא בסיפא כללם בבבא אחת:

זו היא שאמרו. בענין כזה של באתי ואם לא באתי וכו', ואפשר לומר דמתחילה מספקא להו באיזה פרט מענין זה אמרו דין זה, ועתה קאמר דבפרט זה אמרוהו, אבל אינו מוציא בזה העניינים אחרים שלא יהיה בהם דין זה, שיש ויש וכדמצינו במשנה ז'. והתי"ט פירש בדרך אחר, אבל בפירושו אין לשון המשנה מדוקדק:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.