תוספות הרי"ד/תרומות/ב/א

תוספות הרי"ד תרומות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הגע עצמך שתרם ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת. מסוגיא הזאת קשה לי קושיא עצומה על התוס' ז"ל במס' יבמות דף פ"ט ע"א דגרסינן שם ולרב נתן בר הושעיא דאמר לא עשה ולא כלום לתקן את השירים אבל תרומה הוי מ"ש מנא דתנן מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עלה תרומה ומעשר ממקום אחר שאני הכא דמדאורייתא תרומה מעליא היא כדר' אילעאי דאמר ר' אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה וכו' והקשו בתוס' ז"ל לפי ההו"א דקס"ד דמדאורייתא לוא הוי תרומה והוי הכרי טבל רק מדרבנן הוי תרומה והכרי הוי טבל מדאורייתא א"כ קשה אמאי בשוגג תרומתו תרומה ומתרצין דהקרא לא קפיד רק אמזיד כדכתיב ולא תשאו עליו חטא דמשמע מזיד אבל בשוגג תרומתו תרומה עכ"ל ולכאורה קשה מהאי ירושלמי כיון דס"ל דע"כ קרא קפיד דווקא אמזיד כדכתיב ולא תשאו עליו חטא א"כ מאי פריך בסוגיא דידן הגע עצמך שתרם ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת וקשה הא אי הוה כתב רחמנא גבי איזה ל"ת לדוגמא גבי שעטנז לא תלבש שעטנז במזיד אם היה אחד עבר בשוגג על לבישת שעטנז הכי שייך למימר דעבר בשוגג על הל"ת דלא תלבש שעטנז במזיד בתמי' כיון דכתיב בהדיא לא תלבש שעטנז במזיד רק עכשיו דלא כתיב במזיד אם עבר אחד על לבישת שעטנז עובר על דלא תלבש שעטנז בשוגג ואם לבש במזיד עובר על הל"ת במזיד משא"כ אם היה כתוב בפירוש במזיד לא שייך למימר כשלבש בשוגג דעבר על הל"ת דלא תלבש במזיד וא"כ הכא דקפד קרא אמזיד דווקא האיך שייך למימר כשתרם בשוגג תרומת מעשר קודם לת"ג עבר על הנשיאות חטא במזיד וא"כ מאי פריך הגע עצמך שתרם ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת מתורם מן הטמא על הטהור בשוגג דלא עלתה על דעתו לעבור על ד"ת הא האיסור לתרום מן הטמא על הטהור הוא מכל חלבו כדאיתא בתוס' ז"ל בדיבור הקודם ובשוגג אין שום איסור ומאיזה מקום ידעינן לפי המסקנא דהתורה לא הקפידה אמזיד דווקא הא כתיב ולא תשאו עליו חטא דמשמע מזיד וא"ל ע"פ התוס' ז"ל במס' ב"מ דף נ"ו ע"א אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה מקשין בתוס' ז"ל דמנ"ל דילמא הנשיאות חטא על שאוכל בלא הפרשה שניה ומתרצין דמשמע ליה דעל הפרשה עובר ע"כ וא"כ לפי ההו"א והקס"ד היה ס"ל דהנשיאות חטא קאי על אכילה דאוכל בלא הפרשה שניה א"כ דווקא מזיד עובר על אכילה דטבל אבל על הפרשה עובר אף בשוגג ז"א דא"כ מנ"ל להתוס' ז"ל למידק דבשוגג אינו עובר כיון דכתיב חטא וחטא הוא מזיד דווקא אבל בשוגג מותר לאכול בלא הפרשה שניה ז"א דכיון דעל אכילה עובר ובאכילה הוי מזיד ולא שוגג דלא הוי שוגג רק על הפרשה אבל לא על האכילה א"כ כשתרם בשוגג אמאי יאכל הטבל בלא הפרשה דהא השתא על אכילה מזיד הוא. אכן לא קשה כלל ע"פ התוס' ז"ל במס' קידושין דף מ"ו ע"ב ד"ה אם מקשין דילמא לעולם אימא לך דאינו קדוש ואפ"ה איכא נשיאות חטא דעבר אמילתא דקאמר רחמנא וי"ל דוודאי בעלמא וכו' כלומר אז דעבר אמילתא דקאמר רחמנא כיון דבקרא כתיב בהרימכם את חלבו וכו' ואם לא הקרא מחלבו פשיטא דעובר א"כ למה כתיב האי קרא לא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו וכו' אלא פשיטא דלהכי כתביה ל"ל דהתורם מן הרעה על היפה דאיכא שני חטאות חטא שעבר על מה דקאמר רחמנא דיתרום מן היפה וחטא על תרומתו דהוי תרומה מן הרעה והיינו דקאמר מכאן לתורם מן הרעה על היפה כו' עכ"ל ולפ"ז מובן מאד הנ"מ בין הקס"ד להמסקנא דלהו"א דאינו קדוש והנשיאות חטא דכתב רחמנא מיותר הוא לגלות על בהרימכם את חלבו דקפידא הוא על המזיד דווקא אבל בשוגג אינו עובר על חלבו כלל אבל להמסקנא לעולם עובר על בהרימכם את חלבו על שוגג ג"כ והא דכתב נשיאות חטא מיותר לגלות דבדיעבד תרומתו תרומה ועובר בנשיאות חטא על התרומה שתרם דהוי תרומתו תרומה ודוק:

האיך עבידא נטע פחות משלשים יום לפני שביעית אין תימר מונין יש כאן מונין וכו' ואתיא כמ"ד מפני מונין ברם כמ"ד מפני החשד וקנסי שוגג אטו מזיד. לא מצאתי פירוש לתיבות הללו ובפ' כירה הגירסא להיפך כמ"ד מפני החשד ברם כמ"ד מפני מנין וקנסו שוגג מפני מזיד וכל המפרשים ז"ל דחקו א"ע יש מקיימין עיקר הגירסא דפ' כירה ויש מקיימין עיקר הגירסא כמו הכא ולא הבנתי פירושיהן והנו"י ז"ל כתב דעיקר הגירסא כמו שהיא כאן ומפרש דקאי על הא דר' אחא דמוקי במזיד כר"מ אבל בשוגג הא ר"מ ס"ל דבשוגג יאכל אף בשבת ואי כמ"ד מפני החשד ולפיכך קנסו בשוגג מפני מזיד בשביעית משא"כ בשבת דלא נחשדו הא איתא לעיל בירושלמי דאימתי לא נחשדו גבי שבת רק דווקא גבי בישול אבל נחשדו להיות מניחין א"כ בברייתא הזאת דמיירי ממניח וע"ז נחשדו א"כ אף בשוגג לא יאכל ודבריו תמוהין דממ"נ היכי מיירי הברייתא אי קודם גזירתא [עיי' בבבלי במס' שבת דף ל"ח ע"א] הא לא נחשדו על הנחה כמו על בישול ואי לאחר גזירתא א"כ לא תלי בפלוגתא דמונין או מפני החשד דאפילו למ"ד דמונין וס"ל לא נחשדו גם על שביעית רק מפני מנין נמי קשה כיון דלאחר גזירתא דנחשדו בפירוש גזרו על השוגג במניח כיון דנחשדו ע"ז שיניחו ולא תלי כלל בפלוגתא דמונין ובאמת הא דמוקי ר' אחא במזיד כר"מ הוא בוודאי קודם גזירתא. אבל האמת יורה דרכו דזה קאי על הא דפ"ב דמס' שביעית כאשר נבאר בע"ה דגרסינן שם נטעו ומת בנו מהו שיהא מותר לקיימו [וכההיא דאיבעיא לן בבבלי במס' מ"ק דף י"ג ובגיטין דף מ"ד מהו שיקנסו בנו אחריו לדידי' קנס הו רבנן והא ליתא או דילמא לממונו קנסוהו רבנן והא איתא ומדייק שם דלא קנסו] תני ר' יעקב בר אביי דברדליה נטעו ומת בנו אסור לקיימו וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג דשמיטה ויובל הי"א וגבי נטייבה או נדיירה פסק כש"ס דילן דלא קנסו לבנו והיינו מטעם דכתב גבי נטיעה כיון דמפני מראית העין הוא בנטעו פחות מל' יום לפני שביעית שמא יאמר הרואה בשביעית נטע אותם והוא מפני שישראל מונין לשביעית א"כ מה לי הוא מה לי בנו בשלמא גבי נטייבה או נדיירה דהוא מפני קנס קי"ל דלא קנסו בנו אחריו אבל גבי נטיעה דהוא משום שישראל מונין לשביעית וגבי נטיעה דשייך מנין א"כ מה לי הוא מה לי בנו. והנה בהא דמבעיא ליה להירושלמי גבי נטיעה אם בנו מותר לקיימו והא דפשיט דבנו אסר לקיימו יש לחקור כאיזה מ"ד אתיא אם מפני המנין או מפני החשד ובוודאי הפשיטות דאסור לקיימו יש לפרשו בשני פנים או דמפני קנס וס"ל דקנסו בנו אחריו דלממונו קנסו רבנן והא איתא או דמפני מנין ובוודאי בני אסור לקיימו אבל האיבעיא דמבעיא לן ע"כ לא אתיא כמ"ד מפני מנין דאי מפני מנין מה לי הוא מה לי בנו וע"כ דאזיל האיבעיא כמ"ד מפני החשד וע"כ מיבעיא ליה אי קנסו בנו אחריו לדידי' קנסו והא ליתא או לממוניה והא איתא והיינו דמסיק הירושלמי שם כמ"ד מפני החשד וע"כ מיבעיא ליה אבל מפני המינוי כצ"ל ונתחלפה אות מ' באות ב' וטעות דמוכח הוא ברור כשמש דבינוי אינה שום תיבה וע"כ דנתחלף אות מ' באות ב' והוא דבר מענינו דפליגי אם מפני החשד או מפני המנין וע"ז קאמר וע"כ אתיא כמ"ד מפני החשד ע"כ מיבעיא ליה אם קנסו בנו אחריו אבל כמ"ד מפני המיניי [או דב' יודי"ן של תיבת המיניי הראשון הוא וא"ו וכן צ"ל מינוי והכל אחד] אב ובנו מונין א"כ מה לי הוא מה לי בנו דאב ובנו מונין א"כ מאי קא מיבעיא ליה וע"כ כמ"ד מפני החשד אבל להפשיטות אינו מוכרח דא"ל מפני המינוי וא"ל מפני החשד וקנסו בנו אחריו דלממונו קנסו רבנן והא איתא וז"ב כשמש. והשתא בסוגיא הזאת דעיקר הפלוגתא מפני המנין ומפני החשד ע"ז קאמר ומסיק הא דשביעית כדרך הירושלמי כידוע לבעלי הירושלמי ואתיא כמ"ד מפני החשד ע"כ מיבעיא ליה ברם כמ"ד מפני מנין וקנסו שוגג מפני מזיד בתמיה כלומר אין שייך לומר מפני קנס דקנסו שוגג מפני מזיד וא"כ מאי מיבעיא ליה מה לי הוא מה לי בנו כיון דלא הוי משום קנס אלא מפני המנין ואב ובנו מונין כדאיתא שם אלא ע"כ דמפני החשד ומטעם דקנסו שוגג אטו מזיד וע"כ מיבעיא ליה אם קנס לבנו לדידי' קנסו רבנן והא ליתא או דילמא לממונו קנסו והא איתא ודוק:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף