רידב"ז/תרומות/ב/א

רידב"ז תרומות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה יקב אי איפשר שיהא מקצתו טהור ומקצתו טמא. כן גי' הגר"א ז"ל בירושלמי שת"י בכתב יד קדשו:

עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו. פי' בעבודתו ואכילת תרומה נקרא עבודה כדאיתא במס' פסחים (דף עב ע"ב):

תרו"מ לימדה על ת"ג שהיא נטלת מן המוקף דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ונשתרבב מכאן להא דבסמוך היו שתי אגודות מה צורכה דאמר ר"י בשם ר"י ונחשב וגו' ושם מיותר ושייך לכאן פי' דילפינן מדכתיב כדגן מן הגורן דמשמע דנוטל הדגן מן הגורן גופי' במוקף דלפיכך יליף ר"י בשם ר"י מה יקב אי איפשר שיהא מקצתו טמא. ומקצתו טהור דמשום דע"כ נוטל במוקף מן היקב ע"כ אי איפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור דאי ס"ד דאינו מן המוקף א"כ משכח"ל שיהא מקצתו טהור ומקצתו טמא אלא דדרשינן דגן מן הגורן ממש מלאה מן היקב ממש וע"כ מוכח דבעינן מוקף:

תרו"מ לימדה על ת"ג שלא תהא ניטלת אלא מן הגמור. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק תרו"מ לימדה על ת"ג שלא תהא ניטלת אלא מן הטהור על הטהור והיא ניטלת [והוי כמו דגרס הר"ש ז"ל ברישא תרו"מ לימדה על ת"ג שלא תהא ניטלת מן הטהור ענ הטמא והיא ניטלת ולא מסיק מן הטהור על הטמא אלא והיא ניטלת וממילא מובן וכמו כן הכא נמי לא מסיק רק והיא ניטלת] ר"ל ניטלת מן הכל ומסיק תרו"מ ניטלת מן הטהור על הטהור ומן הטמא על הטמא ומן הטהור על הטמא אבל אינה ניטלת מן הטמא על הטהור ר"נ אומר כשם שאינה ניטלת מן הטמא על הטהור כך אינה ניטלת מן הטהור על הטמא ומודה ר"נ בדמאי כן גירסת הגר"א ז"ל בכי"ק וכן גרס הר"ש ז"ל בהתוספתא ועיי' במס' ב"ק (דף קטו):

עד כדון שהיה לו מאותו המין. פי' שהי"ל מאותו מין שצריך לאכלו היינו מן הטמא דיכול להפריש ממנו גופי' ולשייר כדי אכילתו אבל שאין לו מאותו המין אם מותר להפריש מן הטהור עליו נישמעיני' מן הדא ר"ח ענתונא סליק עם ר"ז לחמת גרר זבין לי' קלוסקא בעי מתקנא מיום לחישריה פי' דלא היה מספיק על אכילת ב' ימים והיה רוצה לקמץ אכילה של יום זה לעשות ממנו תיקון על אכילת מחר והיה רוצה לתקן מן הטמא על הטמא ולקמץ מיום זה לחבריה משום דחשש להא דר"נ דס"ל דאסור לתרום מן הטהור עליו א"ל לית אנן צריכין חששין ליחידאי ומותר להפריש מן הטהור על הטמא ואית לך מימר כשהיה לו מאותו המין וע"כ דלא היה לו מאותו המין (א"כ מוכח מזה דר"נ חשש אפילו כשאין לו מאותו המין נמי אסור לתרום מן הטהור עליו:

מכיון דתנינן היו ב' עיגולין בשנו"א ז"ל גריס כך היו ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות לא יתרום מזע"ז ומפרש דכל אגודה היא מאגודות הללו שמקצתן טהור והו"א כשם שיכול להפריש ממנו עליו כן נמי מפריש ממנו למקום אחר קמ"ל דלא [והוי כההיא דרפ"ד המפריש מקצת תרו"מ תורם ממנו עליו ולא ממנו למקום אחר] ואח"כ גרסינן תיבות מכיון דתנינן וה"פ מכיון דתנינן אין תורמין מן הטהור היו ב' עיגולין ב' אגודות כו' מה צורכה ומשני כהדא היו לפניו ב' כריים מאחד הפריש ממנו מקצת תרו"מ וכו' מהו שיתרום מזע"ז כו' אין תורמין ומעשרין מזע"ז אלמא דאף דתורם ממנו עליו מ"מ מאחד על חבירו אין תורמין וה"נ כשב'. אגודות הוי כל אחד מקצתו טהור ומקצתו טמא אין תורמין ומעשרין מזע"ז אף דמפריש ממנו עליו:

בערימה של קישואין ודלועין היא מתניתא. דבערימה של דגן היינו אגודה ועיקר החידוש הוא בקישואין שאין דרכן לעשותן אגודה אלא הם נפרדים ואפ"ה תורמין כן פי' בשנו"א ז"ל ולפי הגירסא שלפנינו וכן הגר"א ז"ל בכי"ק לא הגיה כאן רק דמחק תיבת דמר ר"י בשם ר"י ונחשב לכם מכאן וכתב דשייך לעיל גבי מן המוקף ונשאר הגי' כמו שהוא לפנינו עולה ג"כ הפירוש יפה וברור וה"פ מכיון דתנינן היו ב' עיגולין שתי אגודות ושתי ערימות מה צורכה פי' דמקשה למה לי כולהו בסיפא גבי ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות דאין תורמין מזע"ז הא בזה מיותר כולהו בשלמא ברישא קמ"ל רבותא במה דמחשב כולן כדאמרינן עיגולה גוף אחת אגודה תפושה אחת ובכל חד רבותא קמ"ל משא"כ בסיפא מאי קמ"ל כיון דתנינן היו ב' עיגולין א"כ מאי רבותא קמ"ל בב' אגודות ובב' ערימות ובאמת לא גרסינן במתניתין ב' עיגולין וב' אגודות וב' ערימות בוא"ו המחבר אלא ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות וה"נ גרסינן ג"כ בגמרא בכאן מכיון דתנינן היו ב' עיגולין ב' אגודות ב' ערימות מה צורכה ומתחלת הקושיא מב' אגודות וה"פ ב' אגודות ב' ערימות מה צורכה פי' מאי רבותא קמ"ל באגודות ובערימות ובירושלמי שת"י בכי"ק של הגר"א ז"ל נמחק הוא"ו מן ושתי אגודות וכן גרסינן מכיון דתנינן היו ב' עיגולין שתי אגודות ושתי ערימות מה צורכה וזה סימן שהתחלת הקושיא מתחלת מן ב' אגודות ושתי ערימות דזה דבר מיותר ומאי רבותא יש בזה ע"ז משני אר"ח ב"א בערימה של קישואין ודלועין היא מתניתא פי' דאיתא במס' שבת (דף צא ע"ב) אמר חזקיה לא שנו אלא בקופה מלאה קישואין ודילועין אבל מלאה חרדל חייב פרש"י ז"ל דבקישואין ודילועין הוי ארוכין דממלא כל רוחב הקופה וע"כ דר"ל דאפילו הקופה ארוכה ביותר מ"מ תחובין אלו באלו ונמצא ממלא כל רוחב הקופה אבל חרדל הוי פירות קצרים וא"כ בשתי ערימות של קישואין ודלועין הסמוכים זל"ז במוקף מגיע עקרי הקשים ארוכים מערימה זו לזו נתחבים זב"ז משא"כ ענבים או דגן בב' ערימות במוקף כל אחד ואחד כרי בעצמו וא"כ בקישואין ודלועין שסוף ענפים של זה תחובים ומעורבים זה בזה הו"א דחשיבי כערימה אחת קמ"ל דחשיבי ב' ערימות ג"כ ואין תורמין מזע"ז ואילו תני עיגולין ה"א דוקא ב' עיגולין אין תורמין מזע"ז דהא אין מתערב ונתחב עגולה זו בזו אבל ב' ערימות של קישואין ודילועין דמתערב ונתחב זב"ז ה"א דחשיבי כערימה אחת קמ"ל:

תמן תנינן התורם את הבור ואמר על מנת שתעלה בשלום שלום מן השבר שלום מן השפיכה. פי' אפילו אם עלה ונשבר לבתר העלאה אינה תרומה דחשיב דלא נתקיים התנאי דהכונה שתעלה בשלום שלא ישבר ויעשה מדומע את החולין ולפיכך כשנשבר לבתר העלאה נמי אינה תרומה כלל מעיקרא כדי שלא ידמע ולא הוי תרומה אלא אם הניחו במקום שאם ישבר שם לא ידמע ואם נתגלגל אח"כ משם ונשבר ונדמע הוי תרומה ועושה מדומע כדאיתא בתוס' במס' טבו"י וכמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות תרומות. אבל לא מן הטומאה אם נטמא לבתר העלאה הוי תרומה טמאה רש"א אף מן הטומאה אריב"ח בטומאת טבו"י היא מתניתא וכדמסיק ר"א שכן טבו"י מצויין בין הגיתות ולפיכך התנה באם שיטמא בין הגיתות לא יהיה תרומה אלא טבל ובטבל לא יטמא בטומאת טבו"י כדמסיק ר' יוסי אין לטבו"י מגע אצל טבל דלא מטמא טבל. תני אר"י בד"א בת"ג שהיא צריכה לתרום מן המוקף פי' ע"כ כונתו שיעלה שלום אפילו לבתר העלאה אם ישבר בין הגיתות וידמע לא יהיה תרומה כלל דעיקר תנאו הוא לבטחון שלא ידמע כי צריך הוא ליטלו במוקף למטה וע"כ כוונתו בתנאי הזה לבטחון שלא ידמע החולין משא"כ בתרו"מ אין הכונה בהתנאי שלא ידמע משום דאי ס"ד דחושש לזה למה לו לקרא שם למטה יקרא לו שם לבתר העלאה כשיטלו לביתו וע"כ אין התנאי לבטחון על המדומע וע"כ אפילו נשבר אפילו שאר כל הדברים שלום הן ובתוספתא בפ"ב מטבו"י גרסינן אבל תרו"מ ושאר כל הדברים שלום הן פי' אבל בתרו"מ ושאר כל הדברים כמו מע"ש וביכורים שלום הן אם עלה בשלום למעלה אפילו שלא נתרחק עדיין מן הבור דאם נשבר יכול למדמע מ"מ שלום הן קרינן ביה דנתקיים התנאי דהכונה של התנאי אינו מחשש מדומע אלא תנאי בעלמא:

היה תורם תרומה ותרו"מ כאחת אינה שלום. פי' דאם נשברו מכיון דלא הוי שלום לענין התרומה וחוזרת הת"ג לטבלה ע"כ לא הוי נמי שלום לענין תרו"מ כדמסיק ר"י בר' אומר לא עלתה על דעתו של זה לעבור על דברי תורה פי' דכיון דלא הוי ת"ג א"כ לא עלתה על דעתו שיהא תרו"מ כדי שלא יקדים תרו"מ לת"ג מתיב רבב"מ והא תנינן אין תורמין מן הטמא על הטהור הגע עצמך שתרם ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על דברי תורה וא"כ אמאי בשוגג תרומתו תרומה נימא ג"כ דכיון דאסור לתרום מן הטמא על הטהור בודאי אין רצונו לעבור והוא לא תרם אלא בשוגג וא"כ קשה אמאי הוי תרומה הא אנן סהדי דאין רצונו בזה ואלא ע"כ דלא אמרינן כן כיון שהיה שוגג ובשעת מעשה רצה שיהא תרומה אפילו לאח"כ שנתודע לו שהוא טמא נמי הוי תרומתו תרומה וכדמסיק רבב"מ גופי' הטעם דלא אמרינן דאין רצונו לעבור על ד"ת דאם אמר את כן דאין רצונו לעבור על ד"ת ואינו רוצה בתיקונו של הכרי א"כ מבריחו את מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל דאם לא יתקן הטבל הוא בעון מיתה ותרומה טמאה אינה אלא בעשה וניחא ליה לתקן הפירות מאיסור טבל אע"פ שמכניס איסור עשה בפירות אחריתי ואולי צ"ל תורם מן הטמא על הטהור בעשה והוא או מתתן לו ולא לאורו והוי לאו הבא מכלל עשה או מכל חלבו כדאיתא בתוס' ז"ל במס' יבמות (דף פט ע"א) וע"כ מסתמא ניחא ליה שיתוקן הפירות מעון מיתה מלתקן הפירות מעון עשה ונמצא דרבב"מ אותיב על האי ברייתא דתרומה ותרו"מ כאחת ממתניתין דאין תורמין מן הטמא על הטהור וע"כ ניחא הא דלא הביא הרמב"ם ז"ל האי דינא דהתוספתא דהיה תורם תרומה ותרו"מ כאחת:

מתניתא בכלים גדולים כו' תרין אמוראין חד אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה וחרנה אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה כו'. פי' דקאי על הא דס"פ במה מדליקין דתני ספק חשיכה אין מטבילין את הכלים חד מ"ד מוקי בשנטמא בולד הטומאה וחד מ"ד מוקי שנטמא באב הטומאה וע"ז מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה דא"כ אפילו בחול נמי אסור לטבול בה"ש משום דצריך הערב שמש כדאיתא במס' ביצה דף י"ט ע"א רשש"ז אומר אף בחול אין מטבילין אותו מפני שצריך הערב שמש א"ל ברוצה להשתמש בהם חולין בטהרה וזה לא צריך הערב שמש ומייתי לה הגמ' הכא מפני מתניתין דידן המטביל כלים בשבת וכן כל הסוגיא מבואר במס' שבת ובמס' ביצה אגב גררא כדרך הש"ס הזה:

ר"י ר"ז בשם רחב"א אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן נמצאת מרבצת ביתה בשבת. איידי דאיירי לעיל דמערים להטביל כלים קטנים וכן דליו בבור נקט האי הערמה ג"כ:

ר"ש בשם ר' אבהו בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. פי' דלאו דוקא ששגג ששבת היום אלא ביודע שהוא שבת ורק ששגג ולא ידע שאסור בשבת. והוי כההיא דגרסינן במס' גיטין בירושלמי פרק הנזקין גבי המטמא והמדמע והמנסך בשוגג עד כדון בשאינו יודע בו שהוא תרומה היה יודע בו שתרומה וסבר שמותר לטמאותה נשמעינה מן הדא כו' עיי"ש והכא נמי ה"ק דאפילו יודע שהוא שבת ורק סובר מימר שמותר להטביל בשבת נמי הדין כן ע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן פי' ברייתא מפורשת אמרה כן המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל בשוגג באיסור במזיד באיסור כן מסיים הברייתא מפורש הרי הברייתא אמרה כן מפורש:

ר"א אמר במזיד כר"מ. אבל בשוגג כר"י מותר מיד למוצאי שבת ולא בעינן כדי שיעשה ר' יוסי אמר בשוגג כר"י פי' דר"י דמתיר בשוגג למוצאי שבת הוא כדי שיעשה אר"מ ויאות א"ר יוסי פי' דע"כ ר"י דמתיר למוצאי שבת הוא בכדי שיעשה והראי' מהנוטע בשבת דס"ל לר"י בשבת בין שוגג בין מזיד יעקור וקשה למה במבשל ס"ל לר"י דבשוגג יאכל ובנוטע בשבת בין שוגג בין מזיד יעקור ואלא ע"כ מפני שהניית שבת עליו וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת כדי שיעשה כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום פי' כיוך דראוי לאכול תיכף ואת אומר לו המתן עד כדי שיעשה מוכח שהוא משום שלא יהנה מחמת שבת כלום אבל גבי נטיעה בשבת דאין הוכחה בכדי שיעשה דלא נהנה מחמת שבת כלום דהא לא משכח"ל בכדי שיעשה דאם הוא נטיעה של אילני סרק אינו ראוי לאכול כלל שיאמרו לו המתן בכדי שיעשה וליכא כלל בכדי שיעשה ואם באילני מאכל הרי אינו ראוי לאכול במוצאי שבת תומ"י שאת אומר לו המתן וא"כ לא משכח"ל בכדי שיעשה ע"כ ס"ל לר"י דאפילו בשוגג יעקור וע"כ הא דסבר ר"י גבי המבשל בשבת בשוגג יאכל הוא ע"כ למוצאי שבת בכדי שיעשה וע"כ יאות אמר ר' יוסי:

מ"ט דרבנן נחשדו על השביעית כו'. פי' דחשדינן ליה שיעשה במזיד וע"כ קנסו שוגג מפני מזיד ד"א מונין לשביעית וע"כ לפ"ז אין חילוק בין שוגג למזיד בלא"ה ולאו משום דקנסו שוגג אטו מזיד ומפרש האיך עבידא פי' למאי נ"מ ומסיק נטע פחות מל' יום כו'. ואתיא כמ"ד מפני מנין ברם כמ"ד מפני חשד וקנסו שוגג אטו מזיד צ"ל איפכא אתיא כמ"ד מפני חשד ברם כמ"ד מפני מנין וקנסו שוגג אטו מזיד בתמיה פי' דבזה לא שייך משום קנסו שוגג אטו מזיד ושייך התיבות הללו למס' שביעית פ"ב ה"ד ומייתי הכא אגב גררא כדרך הש"ס הזה כמובן לכל הרגיל בו ועיין בתוס' הרי"ד ותמצא מבואר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף