תוספות הרי"ד/קידושין/א/ד

תוספות הרי"ד קידושין א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ריב"פ בעי מסר לו את המפתח מהו. עי' בדברינו בפ"ק במס' פסחים שהארכנו בזה הרבה ת"ל עי"ש:

(השמטה מפרק קמא הלכה ד'). ר"י אמר ב"פ בעי מסר לו את המפתח כו' בהאי סוגיא יש להבין סוגית הש"ס דאין בעינן מסירת המפתח דהנה התוס' ז"ל במס' ב"ק דף נ"ב ע"א ובב"ב דף י"ג כתבו דשיטת רש"י ז"ל והרשב"ם ז"ל דמסירת המפתח הוי קנין רש"י ז"ל הוא במס' פסחים דף ד' ע"א והרשב"ם ז"ל הוא בב"ב דף נ"ג והתוס' ז"ל מקשיס על זה מסוגיא מפורשת דמס' ב"ק דף נ"ב גבי הא דאמר רישב"ל המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו המפתח קניה ה"ד אי בכספא ליקנו בכספא אי בחזקה ליקנו בחזקה לעולם בחזקה ובעי למימר ליה לבחזקה וקני וכיון שמסר לו המפתח כמאן דאמר לו לך חזק וקני ע"כ הרי סוגיא מפורשת דמסירת המפתח לא קני יהא דבמס' פסחים דף ד' ע"א אמרינן דבמחירת המפתח על השוכר לבדוק דווקא גבי חמץ הוא דתלי במסירת המפתח דמי שמפתח בידו עליו לבדוק כיון שהוא יכול לכנוס בזה הבית עליו לבדוק ע"כ תוכן דברי התוס' ז"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל וכל הפוסקים ז"ל דמסירת המפתח לא קני כלים רק לענין שא"צ לאמר לך חזק וקני כהך סוגיא מפורשת דמס' ב"ק הנ"ל:

ונראה להמליץ בעד רבותינו הר"י והרשב"ם ז"ל ועי"ז מתבאר היטב גם הבנת התוס' ז"ל במס' פסחים דף ד' ע"א וז"ל מפרש ר"י ז"ל דהכא שמסר לו המפתח ולא החזיק ומי שיש בידו המפתח כשחל י"ד חייב לבדוק דאותו שאין בידו המפתח איך יכנוס ויבדוק מיהא אם הפקיד אדם מפתח ביתו אצל אדם אחר אינו חייב הנפקד לבודקו אלא דווקא כשרוצה להחזיק בבית ולקנות עכ"ל ז"ל וקשה להבין מאי נ"מ בין אם רוצה להחזיק בבית ולקנותו או אדם אחר הנפקד אצלו המפתח יצריך טעם לזה וכי בשביל שרוצה לקנות הבית וכי בשביל זה מחויב הוא לבדוק אע"פ שלא קנה עדיין ולא שכרה כיון דתלה במי שיש בידו לבדוק מי שהמפתח בידו מה לי הוא מה לי אדם אחר. אך לפענ"ד עומק הענין הוא כך דלכאורה קשה לי על שיטת התוס' ז"ל דמיירי שמסר לו המפתח ולא החזיק אבל אם החזיק כתב בתפארת שמואל על הרא"ש ז"ל דלדעת התוס' ז"ל אם החזיק חייב לבדוק אף שהמפתח ביד המשכיר דלא כדעת הר"נ ז"ל דמפרש להסוגיא דמיירי שהחזיק ומ"מ אם המפתח ביד המשכיר על המשכיר לבדוק ובעינן תרווייהו החזיק ומפתח בידו אז על השוכר לבדוק ואולי לדעת התוס' ז"ל אם החזיק השוכר חייב לבדוק אף שאין המפתח בידו עיי' בס' ת"ש ז"ל הנ"ל וקשה לי על דעת התוס' ז"ל קושיא עצומה דגרסינן בירושלמי פרק כל שעה המשכיר בית לחבירו אם עד שלא נכנס בה השוכר [פי' הק"ע ז"ל עד שלא החזיק] על המשכיר לבדוק ואם משנכנס בה השוכר [פי' הק"ע ז"ל דהחזיק בה] על השוכר לבדוק אמר ר"ש אימתי בזמן שמסר לו המפתחות אבל אם לא מסר לו המפתחות על המשכיר לבדוק הרי בהדיא כשיטת הר"נ ז"ל ולא כשיטת התוס' ז"ל וקשה מהאי ירושלמי על דעת התוס' ז"ל. לכן מתחלה נתרץ דעת רש"י ז"ל והרשב"ם ז"ל וממילא ירווח לן שמעתתא דגרסינן בפ' כל שעה בתר הך ירושלמי הנזכר כו' ב"פ בעי מסירת המפתח מהו א"ר זכרי' חתנו דר"ל מחלוקת ב"ש וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח תני ר"ש מטמא עכ"ל הירושלמי פרישא דמתניתן מובא במס' ע"ז דף ע' ע"ב ופירש"י ז"ל דלחכמים הבית טהור ושלא מסר לו אלא שמירת המפתח ונתפס עליה בגנב ולר"ש יש ליה רשות ליכנס וע"כ לשיטת רש"י ז"ל דמפרש בפסחים דבמסירת המפתח לחוד לא חל חיוב הבדיקה על השוכר רק מחמת שקונה השוכר הבית במסירת המפתח ע"כ דלר' זכריה חתנו דר"ל דתליא הענין דמסירת המפתח בפלוגתא דר"ש וחכמים ע"כ דס"ל דלר"ש מהני מסירת המפתח לקנין ולחכמים לא מהני לקנין וס"ל לר"ז חתנו דר"ל דשוכר ומשכיר תלי במסירת המפתח לאדם בעלמא כמו דפליגי באדם בעלמא כן נמי בשוכר ומשכיר דלרבנן לא הוי קנין משום שלא מסר רק שמירת המפתח ולר"ש מסר לו רשות הכניסה והשתמשות והוי קנין ואבל לש"ס דילן הגם דקי"ל כחכמים דס"ל דלא מסר לו אלא שמירת המפתח ומ"מ קי"ל דבשוכר ומשכיר קני מסירת המפתח אפילו לחכמים דאימתי ס"ל לחכמים שלא מסר לו רק שמירת המפתח הנ"מ באדם דעלמא אבל לא בשוכר ומשכיר דלשוכר מסר המפתח לכניסה ויציאה לפתוח במפתח דה"א קי"ל במס' גיטין דף ע"ז ע"ב גבי ההוא שכ"מ דגרסינן שם ותיחוד ותפתח עיי' ברא"ש ז"ל דיש מפרשים דפתיחה במפתח נמי הוי קנין ויש מפרשים דבעינן שיפתח כשהי' הבית סגור ואח"כ יסגור ויש מפרשים וכו' דלהרמב"ם ז"ל בעינן נעילה ואח"כ פתיחה וכיון שקי"ל במס' ב"ק כיון שמסר לו המפתח כמו שאמר לו לך חזק וקני דמי ויתן לו רשות לעשות כל החזקות שבעולם שירצה ופתיחה נמי בכלל וצריך לפתוח ואח"כ לסגור א"כ בשוכר ומשכיר לא מסר לי' שמירת המפתח לבד אלא דרשות לפתות ולכנוס שם א"כ הוי ע"כ מסירת המפתח לחוד קנין כמו לר"ז חתנו דר' לוי אליבא דר"ש והא דאמרינן במס' ב"ק או בחזקה ליקנו בחזקה לעולם בחזקה ובעי למימר לך חזק וקני ה"פ דמקשן לא סבירא ליה דמסירת המפתח כמאן דאמר לך חזק וקני דמי דהא לא מסר לו רק שמירת המפתח כחכמים ע"כ מקשה הא שמירת המפתח לחוד לא קני ובחזקה לא בעינן מסירת המפתח דע"כ אמר לו בפירוש לך חזק וקני דלא דמי מסירת המפתח לאומר לך חזק וקני וע"כ דקני בחזקה כד"ת וא"כ ל"ל מסירת המפתח ומסירת המפתח לחוד לא הוי קנין ע"ז השיב התרצן דלעולם בחזקה ובעינן נמי מסירת המפתח לענין לך חזק וקני ולא כהקס"ד דבחזקה לא בעינן מסירת המפתח ז"א אלא דגם בחזקה בעינן מסירת המפתח לענין לך חזק וקני והשתא שכן הוא דבמסירת המפתח כמאן דא"ל לך חזק וקני א"כ לפי האמת הוי שפיר מסירת המפתח קנין דדמי המפתח בלוקח כמו לר"ש ולפ"ז הוי ראיה מהירושלמי דלר"ש הוי מסירת המפתח קנין וא"כ לבתר המסקנת הגמ' דכמאן דא"ל לך חזק וקני דמי ממילא לדידן אפילו לחכמים קנה הלוקח ולעולם הוי מצי למימר דבמסירת המפתח לחוד קני רק דנקט בהאי לישנא דלאשמועינן או דינא אחריתי ואפי' הלך הלוקח והחזיק חזקה אמרת כגון דרפק בה פורתא דאז לא קני במסירת המפתח אלא בחזקה דהוי כמו דאמר לי' לך חזק וקני עיי' בחו"מ סי' קצ"ח ס' י"ב ותמצא כדברי ונמצא דמהא גופה דחזקה בעי מסירת המפתח דמסירת המפתח כמאן דאמר לי' לך חזק וקני דמי שמעינן מזה גופה דמסירת המפתח לחוד נמי קנה והא דגרסינן במס' ב"ב דף ע"ו ע"ב באמר לי' לך חזק וקני דמר סבר קפידא ובמסירה לא קנה ומר סבר מראה מקום הוא לי' וקי"ל בח"מ סי' קצ"ח דקפידא הוא הנ"מ קאמר לי' בפירוש לך משך אבל בשמסר לי' המפתח דהוי כמאן דאמר לי' לך חזק וקני ולא שאמר בפירוש לך חזק וקני הרשות ביד הלוקח לקנות במה שירצה או במסירת המפתח או בחזקה אחריתי וא"ר לשיטת הר"י ז"ל דלר' זכרי' חתנו דר' לוי דס"ל דאליבא דר"ש יש לו רשות לפתח במפתח ולכנוס וליוצא הוי מסירת המפתח קנין א"כ ע"כ מוכרח לש"ס דילן בשוכר ומשכיר בחוכר ולוקח דכמאן דאמר לי' לך חזק וקני דמי דדמי לר"ש הנ"ל. בודאי הוי מסירת המפתח קנין והוי מהירושלמי ראי' גדולה לשיטת רש"י ז"ל והרשב"ם ז"ל. ולשיטת התוס' ז"ל דס"ל במסירת מפתח לא הוי קנין לא קשה מהירושלמי דמשמע דלר"ש דס"ל שבמסירת המפתח בשלא רשות לפתח ולכנוס הוי חזקה והרי קים דבמוכר ומשכיר כמאן דאמר לי' לך חזק וקני ויש לי' רשות לפתוח ולכנוס ולמה ס"ל להתוס' ז"ל דלא הוי קנין ז"א דהתוס' ז"ל לטעמם דבדיקת חמץ לא בעינן קנין אלא ממי שיש לו רשות לכנוס ולפתוח וכיון דלר"ש יש לו רשות לכנוס ולפתוח ס"ל לר"ז חתנו דר' לוי דלר"ש חל חובת הבדיקה על המוכר ולרבנן לא חל על המוכר שאין לי רשות לכנוס ולפתוח שלא מסר לו רק שמירת המפתח לחוד והגם דאנן קי"ל כחכמים מ"מ ס"ל דחל חובת הבדיקה על השוכר משום דקי"ל בש"ס דילן במס' ב"ק דף נ"ב הנ"ל דכמאן דא"ל לך חזק וקני דמי נמצא דבשוכר כולהו ס"ל דיש לו רשות לכנוס ולפתוח ע"כ החוב על השוכר לבדוק כמו אליבא דר"ש ולא משום קנין נגע בה דאפילו לא קנה השוכר מחויב הוא לבדו. וע"פ הדברים הללו יש להבין עומק הענין דהתוס' מחלקיי במסירת המפתח שמסר לאדם אחר אין עליו חיוב לבדוק רק שמסר המפתח לשוכר שרוצה לקנות חל עליו החוב לבדוק וצ"ב מ"ש מזל"ז:

ועוד צ"ב בפשיטות הגמ' דלכאורה הפשיטות לא לפי האיבעיא דהאיבעיא עיקר הספק אי אזלינן בתר מי דחמירא דידיה או בתר מי דברשותיה היא והפשיטות הוא דאזלינן בתר מסירת המפתח ואע"פ דמסירת המפתח לא הוי קנין והרי לפ"ז לא אזלינן לא בתר החמירא דידי' ולא מי שאיסורא ברשותי' אלא בתר מסירת המפתח אבל לפי הירושלמי הזה שפיר ניחא דמסירת המפתח לר"ש הוא דלא מסר לו שמירת המפתח לחוד אלא כל הרשות מסר לו לכנוס ולבוא ויהא הבית ברשותי' אפילו למאי דקי"ל כרבנן מ"מ במשכיר ומוכר לשוכר ולוקח מסר לו כל הרשות הכנסה והוצאה כנ"ל ונמצא דמסר את הבית ברשותו כמו לר"ש באדם דעלמא אע"פ דלא קני מ"מ ע"י מסירת המפתח הוי ברשותו וא"כ הוי הפשיטות לפי האיבעיא דאזלינן בתר מי שאיסורא ברשותי' קאי וכשמסר לו המשכיר לשוכר המפתח הוי איסורא ברשותיה דשוכר אע"פ שאין הבית שלי אבל ע"י מסירת המפתח ברשותיה קאי דהא כיון דהמפתח ביד השוכר וביד המשכיר אין מפתח ונמצא דעומד רשות הבית ביד השוכר וע"כ שפיר ניחא שיטת התוס' ז"ל דבאם החזיק השוכר לא בעינן מסירת המפתת והא דאיתא בירושלמי דאפילו בשהחזיק השוכר בעי נמי מסירת המפתח הוא משום דבירושלמי קאמר ר"ש כן ור"ש לטעמי' דלר"ש אפילו בשמסר המפתח לאדם בעלמא נמי צריך לבדוק דלר"ש אין נפ"מ בין שוכר לאדם בעלמא דהא ס"ל דמסר לו רשות הבית וע"כ אפילו החזיק השוכר כיון דהמפתח ביד המשכיר לא גרע המשכיר מאדם דעלמא ומחויב המשכיר לבדוק משא"כ לפי מה דקי"ל כרבנן ואינו מועיל מסירת המפתח רק בשוכר ע"כ בשהחזיק השוכר לא איכפת לן מה שהמפתח ביד המשכיר דדמי כאילו מסר המפתח לאדם אחר דאין עליו החיוב לבדוק דאין לו רק שמירת המפתח עכ"פ מוכח האי סוגיא דמסירת המפתח לשוכר שרצה לקנות ולהחזיק בבית נקרא דחמירא ברשותיה קאי:

ולפי דברינו יש לחקור באם מכר החמץ במסירת המפתח י"ל לפי שיטת הגאונים ז"ל דס"ל דכשהחמץ אינו ברשותו אינו עובר בב"י משום דכתיב ל"י בבתיכם וע"כ לפי שיטת רש"י ז"ל פשיטא דהוי קנין גמור ואפילו לפי שיטת התוס' ז"ל מ"מ בשוכר שרוצה לקנות אע"פ שלא קני מ"מ הוי ברשותו ולפי דעת הגאונים ז"ל דבעינן שהחמץ יהא בביתו וגבי ואיש כי יקדיש את ביתו בעינן דיהא ברשותו ג"כ והכא איסירא ברשותיה דלוקח קאי דהא נפשוט האיבעיא דע"י מסירת המפתח קרינן איסורא ברשותיה קאי וע"כ לפי דעת השג"א ז"ל בהבנת דעת הגאונים ז"ל דכשהחמץ אינו ברשותו אינו עובר המפקיד אפילו כשלא קיבל הנפקד אחריות. והכא לא שייך סברת הר"י ז"ל כיון שהשאילו מקום א"כ ברשותי' קאי ז"א דהכא הא לא השאילו מקום אלא דממילא נמצא החמץ שם ותדע דהא איבעיא לן דילמא על השוכר לבדוק משום דאיסורא ברשותיה קאי ולא אמרינן דמקום החמירא מושאל לו משום דממילא מונח שם וע"כ בקמח סולת דהיה ספק חמץ ונתערב ברור מחר הפסח והיה המכירה במסירת המפתח צ"ע אולי מצטרף זה לסוף דלא עבר המוכר על ב"י וב"י וצ"ע להלכה למעשה ודוק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף