תוספות הרי"ד/פאה/א/ד

תוספות הרי"ד פאה א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבי אבון דבר השוה בשניהם מלמד ושאינו שוה בשניהם אינו מלמד. פי' המפרשים ז"ל דבר קאי על ההלכה דהוא פאה ששוה בזית וכרם מלמד על כל אילנות. ובאמת לפ"ז דחוק לשון מלמד האם הלכות פאה מלמד הלא הזית וכרם מלמד על כל אילנות והכי הול"ל דבר השוה בשניהם נלמד והי' הפי' עולה יפה דנלמד הלכות פאה על כל אילנות והי' זית וכרם מלמד על כל אילנות ונקרא זית וכרם המלמד ודבר הלמד הוא דין פאה ומלבד שהלשון דחוק קשה ג"כ מאד דמאי משני דאין ללמוד רק פאה דשוה בשניהם דהוא בזית וכרם ודבר שאינו שוה בשניהם דהוא פרט אינו מלמד ז"א דזה גופא יקשה דנלמוד זית מכרם על פרט ג"כ דיצא כרם ולימד על כל אילנות פרט וזית נמי בכלל כל אילנות. וקושיא הזאת הק' בתוס' ז"ל במס' חולין (דף קל"א ע"א) עיי"ש ולכאורה יש לתרץ דדוקא לפי שיטת הבבלי שפיר הק' בתוס' ז"ל דנילף זית מכרם לענין פרט ונשארו בקושיא משום דבבבלי לא גמרינן פאה בכרם אלא מזית בג"ש דאחריך אחריך וע"כ שפיר הק' בתוס' ז"ל דכמו כן נילף זית מכרם לענין פרט בג"ש זו משא"כ לשיטת הירושלמי דבכרם נמי כתיב פאה דכי תבצור הוא לא תדקדק א"כ אי ס"ד דזית נמי גמר מכרם לפרט א"כ ישאר הקושיא דיאמר כרם ואל יאמר זית והי' גמרינן פרט ופאה מכרם. וע"כ הוא כדמשני בגמ' שהייתי אומר כרם שחייב בפרט חייב בפאה זית שפטור מן הפרט פטור מן הפאה וכן אילו נאמר זית ולא נאמר כרם הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייב בפאה כרם כו' כדאיתא בסוגיא וא"כ מוכח ע"כ דזית פטור מן הפרט דלפיכך צריך למכתב גבי' פאה אבל ז"א דא"כ יקשה מאי דפריך בסמוך ע"ד דרבנן לאיזה דבר נאמר פאה בכרם ז"א דאם לא יאמר פאה בכרם הוי אמינא דזית חייב בפרט דנילף מן כרם והא דכתב פאה גבי זית ולא גמר מכרם הוא משום דלא כתב גבי כרם. ועוד קשה מה דגרסינן בת"כ ומובא בתוס' ז"ל במס' פסחים (דף נ"ו) ובמס' שבת (דף סח) אילנות מנין ת"ל שדך יכול הירק והקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות הכל בכלל ת"ל קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום יצאו ירקות אע"פ שלקיטתן כאחת אין מכניסן לקיום יצאו התאנים אע"פ שמכניסין לקיום אבל אין לקיטתן כאחת ע"כ וקשה דא"כ כיון דממעטינן לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום מן קציר א"כ מאי האי דפסק התנא ותני הדין הזה בפאה כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה ולמה פרט פאה יותר הא בלקו"ש נמי כתיב קציר כמו גבי פאה וכדפירש הר"ש ז"ל דסתם קציר היא לקכ"א ומל"ק. ע"כ נראה לפענ"ד בהאי סוגיא ע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מ"ע דלשיטתו ז"ל כל אילנות חייבות בפאה מדאורייתא והא דילפינן משדך לרבות אילנות היא מדאוריתא ואצטריך זית וכרם למילף על לקיטתי' כאחת ומכניסו לקיום דזה לא ילפינן מקציר והא דילפינן בת"כ מקציר הוא אסמכתא בעלמא כמו שכ התוס' ז"ל הנ"ל דדרשת דת"כ אסמכתא בעלמא כי היכי מעשר בירק עי"ש רק דלהתוס' ז"ל גם אילנות הוי אסמכתא ולהרמב"ם ז"ל כיון דאילנות מובא בירושלמי הוא מדאוריתא וכן הדרשא כי תבצור כרמך כי תחבוט זיתך הוא ג"כ מדאוריתא ופריך יאמר כרם ואל יאמר זית ומשני דה"א דזיתים פטורין דאין ללמוד מכרם דהא יש לפרוך מה לכרם שכן חייב בפרט ואע"ג דעוללות נמי חשיבא פירכא כדאיתא בתוס' ז"ל במס' חולין (דף קלא) דעוללות לא שייך גבי זיתים משום דאיזהו עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף עי"ש ומ"מ חשיבא פירכא כדאיתא בתוס' במס' ב"ק (דף פ"ח) גבי שכן אשה אינה במילה דחשוב פירכא אף בדבר שאינו שייך וכמבואר בפנים בדברינו ולמה רק חד מינייהו נקט ז"א דפרט שפיר הוי פירכא משום דבזה ל"ל כמו גבי ביכורים קצירך אפילו קציר דוחן ואורז ז"א דקציר דוחן ואורז נמי חייב בלקט דהוא בתבואה כמו פרט בכרם כידוע משא"כ עוללות דליתנהו בדוחן ואורז ג"כ ע"כ לא נקט הפירכא דעוללות ג"כ דהא בכרם איכא ד' מתנות וב' מתנות יותר מכל אילנות דהוא פרט ועוללות ז"א דלענין עוללות מרבינן מקצירך אפילו קציר דוחן ואורז דליתנהו בעוללות כמו בביכורים ואי דתנא זיתים הו"א משום דפטור מפרט כו' וע"ז פריך ויצא כרם ולימד על כל אילנות פרט והכונה על זית ג"כ ולמה אמרינן ד' מתנות בכרם במס' חולין (דף קלא) עי"ש וב' מתנות יותר מכל אילנות דהוא פרט ועוללות ולמה לא ילמוד על כל אילנות פרט בשלמא עוללות לא משכח"ל באילנות כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל אבל פרט איכא בכל אילנות ג"כ וע"ז משני ר' אבון הפירכא שכן כרם איכא בעוללות וחשיבא פירכא כנ"ל יאמר דבר שהוא שוה בשניהם מלמד דבר שאינו שוה בשניהם אינו מלמד ופי' דבר הוא דבר שרוצה ללמד עליו ההלכה אם שוה דבר הלמד מן דבר המלמד בשניהם בב' הדינים מלמד משא"כ בשאינו שוה בשניהם אינו מלמד משום דהלכה השני' הוי פירכא על הלכה זו שאתה רוצה ללמוד וכזה איתא בירושלמי במס' פסחים (פרק תמיד נשחט) דפריך שם דנילף מקטיר אימורין על חמץ ומקבל ומהלך על חמץ מזבח ומשני דמה לזבח שכן חייבין עליו מבחוץ יצא מקבל ומהלך מה זבח שמעכב הכפרה יצא הקטר אימורין ופריך ר"י בר"ז קומי ר' יוסה עד דאת דינה לפטור דינה לחיוב דיכול המקבל והמהלך פטור ת"ל דם דמעכב הכפרה אף אני ארבה המקבל והמהלך דמעכב הכפרה יכול המקטיר אימורין יהי' פטור ת"ל זבח מה זבח מיוחד שחייבין עליו בחוץ אף אני ארבה המקטיר אימורין שחייבין עלי' בחוץ א"ל דבר שוה בשניהם מלמד שאינו שוה בשניהם אינו מלמד מה זבח מיוחד שמעכב הכפרה וחייבין עליו בחוץ יצא המקטיר שאין מעכב הכפרה יצא המקבל שאין חייבין עלי' בחוץ ועי"ש והפי' פשוט דכיון דדבר זה שאתה רוצה ללמוד עליו ההלכה אינו שוה בשני הדינים אי אפשר ללמד עליו הלכה זו משום דהלכה שני' הוי פירכא מה לזבח שכן חייבין עליו בחוץ ע"כ אין ללמד על המקבל והמהלך אע"פ ששוה לענין עיכוב כפרה אבל אינו שוה לענין בחוץ ודבר נקרא המקבל ובשניהם הוי ההלכתות שיש בפסח שאתה רוצה ללמוד ממנו כיון שאינו שוה בשני ההלכתות אינו מלמד פי' דהפסח אינו מלמד על הדבר דהוא המקבל כיון שאינו שוה בשני ההלכתות דפסח וה"נ דכוותי' דהדבר דהוא אילנות וזית דאתה רוצה ללמד עליו אינו שוה לכרם בשני הלכתות אינו מלמד והא דלא נקט הכא' בפירוש עוללות משום דכן דרך הירושלמי לנקוט הלשון דאיתא בעלמא ותפסה לשון הגמ' דמס' פסחים וכן בבבלי איכא ג"כ כן דנקט הכא לישנא דאיתא בעלמא וכמבואר בפנים בדברינו ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף