תוספות הרי"ד/פאה/א/ה

תוספות הרי"ד פאה א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח. רבי יוסי ב"ר יעקב ב"ר זבדי בשם ר' אבוה ר' נחמי' בר עקיבא ומטי בה בשם ר' יוחנן הפריש בכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה ר' חיי בשם ר"י מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח הא אם מירח חייב משא"כ בתרומה ולימא אף בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח ויידא אמרה דא ולמה נקראו שמן בכורים שהן בכורים לכל וכל הקודם את חבירו חבירו חייב בו ע"כ. והסוגיא הזאת חמורה מאד דמאי הוא החילוק שבין תרומה למעשרות דתרומה פטור אף לאחר מירוח ורק מעשרות חייב לאחר מירוח ואין לנו שום הבנה לפי פירוש המפרשים זי"ע וגם הקשו המפרשים ז"ל מתוס' ב"ק (דף ל) וסנהדרין (פ"ח) וכן קשה לי לקמן בסוגיא דגרסינן מתניתא דב"ש היא דב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר ע"כ ופירש הר"ש ז"ל דהגמ' מפרש להמתניתין דלעולם הוא נותן משום פאה משמע אע"פ שנתן פאה פעם אחת ונתן עוד יכול לחזור וליתן ופטור ממעשרות עד שימרח והא כיון שנפטר פעם אחת שוב אין תורת פאה על מה שחזר ונתן ולמה פטור ממעשרות אלא דאתיא כב"ש דס"ל דהפקר לעניים הוי הפקר ולפיכך פטור ממעשרות ע"כ וג"ז קשה לי ע"פ מ"ש התוס' ז"ל במס' פסחים (דף נו ע"א) גבי בן בוהין דכתבו שם אף לב"ש אם נתן בתורת פאה ובאמת אינו פאה לירק חייב במעשרות משום דהפקר בטעות הוא דהוא נתן בתורת פאה ואינו פאה עי"ש ותמהני על הר"ש ז"ל דגם הוא ז"ל כ"כ (בפ"ו) דפאה עי"ש גם קשה לי הא גרסינן כן לעיל ר"י בשם ר"י לעולם הוא מוסיף והולך ופי' בשנו"א ז"ל דר"י ס"ל אף שנתן כבר השיעור מ"מ יש לו להוסיף ופטור ממעשר כשלא נתכוין לפטור שדהו כדאויתא שם לעיל בסוגיא וא"כ מאי דוחקי' לאוקמי כב"ש אבל משום זה לא אריא דא"ל מדנקט לעולם הוא נותן ולא נקט לעולם הוא מוסיף משמע דאף בשנתכוין לפטור שדהו אבל הקושי א הראשונה קשה לי מאד דהא בנותן בתורת פאה ואינו פאה אף לב"ש אינו הפקר ונראה לפענ"ד לפרש הסוגיא כעין חומר בע"ה. דהנה התוס' ז"ל במס' ב"ק (דף צד) מקשין על הברייתא דגרסינן מצות פאה להפריש מן הקמה וכו' מירחו מעשר ונותן לו. למה לא תני אף תורם ונותן לו וא"ל דתרומה בלא"ה יפרוש העני דכל פאה חייב בתרומה חדא דא"כ מקדים מעשר לתרומה ועוד בהדיא גרסינן במס' תרומות פ"א אין תורמין מן לקט שו"פ וכו' וכו' ונראה לפענ"ד לפרש דברי התוס' ז"ל דהא דרצו לאמר דפאה חייב בתרומה ורק דפטור ממעשר וצ"ב מ"ש מעשר מתרומה ונראה לפענ"ד דהוא משום דפאה אינו הפקר דהפקר צריך להיות אף לעשירים והא דהפקר פטור ממעשרות לאו דילפינן לי' כל עיקר מן ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצא הפקר שידך וידו שוים בו דאיתא בירושלמי בפ"ק דתרומות ובפ"ק דמעשרות ובפ"ק דחלה ז"א אלא דהפקר פטור ממעשרות אף בלא הקרא דובא הלוי אלא משום דכתיב זרעך זרעך המיוחד לך כדאיתא בפ' המשניות בריש מס' מעשרות וכן גם פאה דקיימא לן כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר למעוטי הפקר דפטור מן הפאה ילפינן בת"כ מן קציר דסתם קציר אינו הפקר וכן פי' הר"ש ז"ל (בפ"ק דמסכת פאה) והת"כ הזה מובא בתוס' ז"ל מס' פסחים (דף נו) ובמס' שבת (דף ס"ח) עי"ש וכ"כ הר"ש ז"ל דידעינן דהפקר פטור מפאה דהא שדך כתיב וכמו כן בתרו"מ ידעינן דהפקר פטור ממעשרות אף בלא קרא דבא הלוי וכן איתא ברש"י ז"ל במס' ב"ק (דף צד) ד"ה חייב בפרט עי"ש דממעטינן הפקר מדכתיב שדך כרמך דגנך והעיקר דצריכין למילף מבא הלוי הוא לענין לקט שו"פ ע"ז ילפינן בספרי יכול יהא לקט שו"פ חייבין במעשרות ת"ל ובא הלוי כו' שידך וידו שוין ופי' התו' ז"ל במס' פסחים (דף נו) ובמס' ב"ק (דף כח) דידך וידו שוין דאם הלוי הוא עני יכול נמי ליקח פאה עי"ש וע"כ על פאה ולקט ע"כ דלא ילפינן רק מקרא דבא הלוי דהא אינו הפקר עד שיפקיר אף לעשירים ופאה אינו פטור ממעשרות מתורת הפקר רק מקרא דבא הלוי וזה מפורש בתוס' ז"ל במס' ב"ק וכאשר נבין דעת התוס' ז"ל אז נבין הסוגיא בע"ה ומתחלה נפרש דברי התוס' ז"ל ואח"כ נפרש הסוגיא דידן בע"ה וז"ל התוס' ז"ל במס' ב"ק (דף כח ע"א) ד"ה זה ופאה דמיפטרה מן המעשר לא מטעם הפקר דהא תנן במס' פאה (פ"ו משנה א) בש"א הפקר לעניים הפקר ובה"א אין הפקר עד שיפקיר אף לעשיר' כשמיטה אלא היינו טעמא דמיפטרה כדדרשינן בספרי מובא הלוי כי אין לי חו"נ עמך יצא זה שיש ללוי חלק ונחלה עמך שאם הוא לוי עני נוטל פאה וטעמא דב"ש דילפי מפאה דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם מה ת"ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת שהיא כזו כגון הפקר לעניים ולא לעשירים וב"ה ילפי משביעית דכתיב תשמטנה ונטשתה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו כגון הפקר לעניים ולעשירים עכ"ל התוס' ז"ל וצריך הבנה דברי התוס' ז"ל הנ"ל למה להו להאריך ולפרש טעמא דב"ש וטעמא דב"ה דב"ש ילפי מפאה וב"ה ילפי משמיטה למאי נפ"מ מהיכן דילפי אמנם ביאור הענין הוא כך דשם בירושלמי יליף ר"י טעמא דב"ה דילפי ג"כ מפאה משום דכתיב גבי פאה תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים אבל במקום אחר לעניים ולעשירים ונפ"מ בזה דלפי הדרש הזה ס"ל לב"ה נמי דפאה חשוב הפקר אך דמיעט רחמנא אותם דהפקר זה הוא לעניים ולא לעשירים אבל הפקר אחר בין לעניים ובין לעשירים וא"כ ע"כ דפאה נמי חשוב הפקר דאל"כ אלא דפאה לא חשיב כלל הפקר א"כ מנ"ל למילף הפקר דעלמא דבין לעניים ובין לעשירים מדמעט רחמנא אותם גבי פאה הא פאה לא הוי הפקר והאיך נילף הפקר דעלמא מדמצינו מיעט בדבר שאינו הפקר הא לא הוי ממין הטענה בשלמא אם פאה הוי הפקר ניחא מדמיעט רחמנא גבי הפקר זה ש"מ דהפקר בעלמא אינו כן אבל האיך ילפינן הפקר מדמעט גבי פאה כמו דלא נוכל לילף הפקר מדכתב רחמנא גבי תרו"מ דנותן לכהן מכלל דהפקר צריך להיות לכל ישראל הא בודאי אין זה לימוד כלל והאיך נלמוד מדכתב רחמנא מיעט גבי פאה מכלל דכל הפקר בעלמא אינו כן מאי שייכות למעט הפקר דעלמא מן פאה הא פאה לא הוי הפקר א"ו דפאה נמי מתורת הפקר ע"כ שפ ר ממעטינן הפקר דעלמא מהפקר דפאה דזה הוי דומה בדומה כמו כל המיעוטין דילפינן בעלמא לדוגמא מדאמר רחמנא גבי יחזקאל פארך חבוש עלך מכלל דכל אבל אסור וממעטינן אבלים מאבילות דיחזקאל אבל לא ממעטינן חתנים מאבילות דיחזקאל וה"נ האיך ממעטינן הפקר דעלמא מפאה אם לא דפאה נמי הוי הפקר לזאת מסיים בתוס' ז"ל אחר שכתבו דפאה לא הוי הפקר דטעמא דב"ה דילפי משמיטה ורק ב"ש ילפי מפאה דלדידהו פאה הוי הפקר אבל לב"ה לא הוי פאה הפקר דילפינן הפקר בכל התורה משמיטה דזה הוי הפקר משא"כ בפאה דלאו הפקר הוא זאת כונת התוס' ז"ל והשתא לפ"ז דפאה אינה מתורת הפקר ואינה פטורה מן המעשר מטעם הפקר רק מקרא דובא הלוי שידך וידו שוין דאם הוא עני נוטל ג"כ בפאה א"כ לא ממעטינן רק מעשרות אבל לא תרומה דקרא ובא הלוי מיירי במעשר לחוד אבל לא בתרומה וזה נפ"מ גדולה בין אם נימא דפאה פטורה ממעשרות מטעם הפקר ובין אם נימא דפאה אינה פטורה מטעם הפקר רק מקרא דובא הלוי דאם הוא מטעם הפקר ע"כ דפטורה מתרומה ומעשרות כמו הפקר דעלמא אבל אם אינה פטורה רק מטעם דובא הלוי אינה פטורה רק ממעשרות לחוד אבל מנ"ל לפוטרו אף מתרומה ע"כ רצו התוס' ז"ל לאמר במס' ב"ק (דף צד ע"א) דפאה חייבת בתרומה ופטורה ממעשרות ולפיכך רצו לאמר דלפיכך תני מירח מעשר ונותן לו ולא תרומה דתרומה בלא"ה יפרוש העני ומה שדחו זאת דאי אפשר לאמר כן דא"כ נמצא מקדים מעשר לתרומה גדולה נראה לפענ"ד שע"פ הירושלמי במס' תרומות (פ"ג) לא חשיב מקדים מעשר לתרומה דגרסינן שם אימתי הוא עובר ר"ח בר בא אמר מתחלה ר"ש בר"י אמר לבסוף מה נפיק מביניהון לשירוף הכרי ע"ד דר"ח ב"ב עובר ע"ד דרשב"י אינו עובר ומסיים שם באם נשרף הכרי ולא הפריש כלל תרומה אינו עובר רק כשמפריש תרומה לאחר מעשר אבל אם לא הפריש תרומה כלל אינו עובר בל"ת דהמקדים נמצא דלדעתי' דרשב"י אינו עובר כלל בל"ת דהמקדים דהבע"ב שמפריש מעשרות ואינו מפריש תרומה אינו עובר כלל והעני שמפריש תרומה אח"כ ג"כ אינו עובר דהא הוא לא הפריש המעשרות תחלה והרי אתה מחייבו להפריש והאיך יעבור [עי' בירושלמי יומא (פ"ד) אומריים לו הכנס ואת אמר הכין דעובר בתמי' עי"ש גבי הכנסה יתירה] בשלמא כשהוא בעצמו הקדים עובר באחרונה אע"פ שמחויב ליתן בע"כ התרומה אבל משום דהוא בעצמו הביא לזה לעשות תרומה באחרונה משא"כ העני שאינו בעל חיוב בזה ונמצא דלדעתי' דרשב"י לא קשה כלל דהא מקדים מעשר לתרומה ומה דמקשים התוס' ז"ל ממתניתין דפ"ק דמס' תרומות אין תורמין מן הלקט שו"פ וההפקר דמשמע משם דפאה פטורה מתרומה י"ל דאף דלקט ופאה חייבין בתרומה מ"מ לא מוכח כלל ממתניתן הנ"ל ע"פ פי' המשניות להרמב"ם ז"ל דכתב על ההיא משנה ז"ל ידוע כי הלקט ופאה שהוא לעניים ואין לבעל השדה להם זכות ולפיכך לא יתרום התרומה החייבת לשום דבר מנכסיו משום דבר מאלו הדברים הנזכרים שהם חוקי העניים אבל ההפקר אולי תהי' הסברא שיהי' מותר לו להוציא ממנו התרומה החייבת לממונו כיון שיש לו זכות בהפקר כי ההפקר מופקר לכל העולם אבל כו' יצא הפקר כו' עכ"ל ז"ל הרי דלא מוכח מהך מתניתן דלקט ופאה פטורין מתרומה דלא תנינן שם רק דאין הבעה"ב תורם מלקט ופאה דאין אדם תורם מדבר שאינו שלו וע"פ פי' המשניות הנ"ל אין הוכחה מהך מתניתן דפאה פטורה מן התרומה וא"כ א"ל דאי פאה לאו מטעם הפקר ופטורה מן המעשר רק מקרא דובא הלוי ע"כ לא נוכל למעט רק מעשר אבל לא תרומה [והא דגרסינן בירושלמי לבתר מתניתן דאין תורמין מלקט שו"פ והפקר בפ"ק דמס' תרומות ר"י בשם ר"י ובא הלוי וגו' היינו כדרך הש"ס ירושלמי דנקט אגב דוכתי אחריתי דגרסינן שם בפ"ק דמס' חלה הך ר"י בשם ר"י והתם תנן דלקט שו"פ פטורין מן המעשרות וחוזר ושונה גם הכא] ועפ"ז יתבאר הסוגיא דידן כעין חומר בע"ה יתברך. דר"י בר"י בר"ז בשם ר"א רנב"ע ומטי בה בשם ר"י הפריש בכורים מכרי ממורח פטור מת"ג וקמ"ל דלא תימא דאימתי בכורים פטור מתרומה דוקא כשמפרישו קודם מירוח בזמנו אבל כשמפרישו לאחר מירוח דחל עליו חובת תרו"מ ע"כ לא מצינו בזה דפטור בכורים מתרומה ע"ז קמ"ל דל"ש דלעולם הוא פטור מתרומה וע"ז קאמר ר"ח קומי ר"י מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן משום פאה ופטור ממעשרות עד שימרח הא אם מירח חייב משא"כ בתרומה דס"ל להירושלמי דאינו חייב רק במעשרות משא"כ בתרומה כמו דרצו התוס' ז"ל למימר דתרומה בלא"ה יפרוש העני דכל פאה חייבת בתרומה רק דפאה פטורה ממעשר ע"כ מחויב בעה"ב להפריש מעשרות כדי שלא יפסיד לעני כמו שפרש"י ז"ל במס' ב"ק (דף צד ע"א) דאם הי' נותן לו קודם מירוח בזמנו הי' העני פטור לעשר אבל לאחר מירוח אפי' הפקר לאחר מירוח חייב במעשרות ע"כ צריך בעה"ב לפרוש המעשר אבל תרומה לא הפסיד לעני דבלא"ה החיוב על עני להפריש תרומה אף אם הי' נותן לו קודם המירוח ונתמרח ביד העני דפאה לא הוי הפקר ואינו פטור העני רק ממעשרות משום דקרא דובא הלוי יצא זה דידך וידו שוין ובא הלוי לא מיירי רק במעשרות כנ"ל וא"כ לפ"ז כל עיקר דחייב הבעה"ב לפרוש מעשרות על הפאה לאחר מירוח הוא רק משום פסידא דעני משא"כ בתרומה כיון דליכא פסידא לעני אין חיוב על הבעה"ב להפריש תרומה והגם דבכל מקום צריך בעה"ב להפריש חיוב הראשון כמו תרומה ונותן המעשר אח"כ וחיוב התרומה שיש במעשר חל על הבעה"ב ולא על הלוי או על הכהן וא"כ למה לא חל החיוב של תרומה ג"כ על הבעה"ב ולא על העני כמו בחיוב דתרומה שיש במעשר חל על בעה"ב ז"א דהתם חל חיוב התרומה קודם ע"כ צריך ליתן להלוי מעשר שלם בלא שום ניכוי תרומה משא"כ בפאה דחיוב פאה חל עליו קודם חיוב תרומה ואילו הי' נותן לעני קודם מירוח הי' חייב העני להפריש תרומה השתא נמי דנותן לאחר מירוח חייב העני. ואי נימא דכשנותן ביכורים לאחר מירוח חייב בתרומה משום דהחיוב שחל עכשיו הוא קודם להחיוב שלפני המירוח א"כ ה"נ בשנותן פאה ממורחת הי' צריך הבעה"ב להפריש תרומה כיון דעכשיו נתחייב בתרומה היא קודמת לפאה שחלה לפני מירוח וחייב ליתן לעני פאה מותרמת. א"ו דהחיוב שלפני מירוח לעולם הוא קודם אפי' אם כבר מירח וע"כ לא חל חיוב תרומה על הפאה וא"כ בביכורים נמי אף שהפרישן מכרי ממורח פטור מת"ג [וה"ה ממעשרות ות"ג לרבותא נקט עיין במה"פ ז"ל] כיון דחיוב ביכורים כבר הי' לפני מירוח גם אחר מירוח הוא קודם והוא פטור מתרומה [והירושלמי קאי בשיטת רשב"י דמס' תרומות הנ"ל דבשירוף הכרי אינו עובר]. וכ"ת מנ"ל למידק משא"כ בתרומה דילמא תרומה בכלל מעשרות הוא כדאשכחן בסיפא דהך מתניתין דידן מאכיל לבהמה כו' ונוטל מן הגורן וזורע פטור מן המעשרות ופשיטא דגם תרומה בכלל וכן בכ"מ דנקט מעשרות לא מפקינן תרומה מכללא [זולת במקום דתני מעשר בלשון יחיד ולא מעשרות עיין במס' דמאי (רפ"ו) תורם ונותן לו מעשר ונותן לו] ז"א דדוקא במקום דתרומה ומעשר חד טעמא אית להו וליכא למיטעי אז תרומה בכלל מעשרות משא"כ הכא דאיכא טעמא במעשר משום הפסד העני דלא שייך בתרומה אי ס"ד דתרומה בכלל מעשרות הו"ל למיתני בהדיא תרומה כי היכי דלא נטעה א"ו דאה"נ דתרומה לא הוה בכלל מעשר. ומדחה ר' יוסי דז"א דא"כ לימא אף בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח ר"ל דהו"ל לתנא לפרש דיהא בעה"ב חייב להפריש בכורים על חלק הפאה אע"פ שלא מירח ויידא אמרה דא ר"ל ומנין לנו זאת [כדרך הש"ס הזה] דביכורים קודמים לפאה דהא למה נקראו שמן ביכורים שהן ביכורים לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו ונמצא דפאה חייבת בביכורים וא"כ יתחייב בעה"ב להפריש ביכורים על פאה אלא ע"כ מתניתא דבית שמאי היא דבש"א הפקר לעניים הפקר ולדידהו פטור פאה מטעם הפקר וע"כ פטורה אף מתרומה ומביכורים ותרומה ומעשר הוו בחד טעמא והוה תרומה בכלל מעשרות ולא תידוק מיניה מה שאין כן בתרומה כמבואר בפנים בע"ה. והרמב"ם ז"ל פסק פרק ד' מהלכות תרומות דנקט ופאה פטורין מן התרומה משום דס"ל דפאה פטורה ממעשרות מטעם הפקר כמו שכ' בשיטה מקובצת במסכת ב"ק (דף כח) דמוכח מהך סוגיא דב"ק דפאה פטורה מטעם הפקר כדגרסינן שם זה וזה פאה לפוטרן מן המעשרות כדתניא המפקיר את כרמו וכו' ורק התוס' ז"ל מדאין הראי' מהך סוגיא אבל להרמב"ם ז"ל י"ל דס"ל דלקט ושו"פ פטורין ממעשרות מטעם הפקר דאף לב"ה חשוב הפקר ופסק כר"י בירושלמי פ"ו דפאה דס"ל דטעם דב"ה דיליף ממיעוטא דאותם הפקר זו לעניים ולא לעשירים אבל במקום אחר לעניים ולעשירים א"כ ע"כ דאף לב"ה פאה פטורה מטעם הפקר והירושלמי בסוגיא דידן אזיל בשיטת רשב"ל דלדידי' לב"ה פאה אינה פטורה ממעשרות מטעם הפקר ע"כ דחי שפיר דאף א"ת דלב"ה פאה אינה מטעם הפקר עכ"ז לא נוכל לדייק ממתניתא דמשא"כ בתרומה דאימא מתניתא ב"ש היא אבל אליבא דר"י דאף לב"ה פאה הוא מצד הפקר ופאה פטורה אף מתרומה ולפי הנראה דהלכה כר"י לגבי רשב"ל דהרי התם בירושלמי (פ"ו) במס' פאה גרסינן בהפקיר לישראל ולא לנכרים פלוגתא דר"י ורשב"ל ע"ד דר"י הוי הפקר ולכאורה משמע מש"ך ז"ל בחו"מ (ס' ס"ו ס"ט) דהוי הפקר וע"כ דהלכה כר"י וא"כ פאה הוי הפקר ופטורה מתרומה אליבא דכו"ע ועוד נראה דהרמב"ם ז"ל אפילו יסבור דלב"ה פאה אינה מטעם הפקר אלא מובא הלוי מ"מ פטור מתרומה ג"כ דוקא ר"ח מדייק כן ממתניתין דידן אבל הסתמא דגמ' פליג עלי' וס"ל כמסקנת התוס' ז"ל דאפילו דמטעם ובא הלוי נמי פאה פטורה מתרומה כמסקנת התוס' ז"ל במס' ב"ק (דף צד) דאל"כ מקדים וכר"ח ב"ב רק ר"ח ס"ל כרשב"י כנ"ל וגם ממה דגרסינן בתר המשנה אין תורמין מן הלקט כו' הא דובא הלוי אלמא דס"ל להגמ' דאפילו ממיעוט דובא הלוי נמי נתמעט תרומה ג"כ ורק ר"ח ס"ל כהא"מ בתוס' ז"ל אבל לפי הסתמא דגמ' ממעטינן מובא הלוי כל המעשרות ונמצא לענין חיוב דתרומה ומעשרות אין נפ"מ בין הוא מטעם הפקר או מטעם ובא הלוי דהא מובא הלוי נתמעט כל המעשרות אבל עכ"פ בזה נפ"מ באם פאה הוי מטעם הפקר או מטעם ובא הלוי לענין חיוב של פאה בלקט כשהעני קוצר קמת פאה שהשאיר בעה"ב לשם עניים ונפל מידו לקט אם חייב העני ליתן לקט או לא תלי בזה אם פאה הוי הפקר פטור מלקט דהפקר פטור מכל משא"כ אם הוא מובא הלוי חייב העני בלקט דהא פשיטא דמובא הלוי לא נתמעט מתנות עניים דאין בכלל ובא הלוי רק כל המעשרות אבל מאי שייך מתנות עניים לובא הלוי ע"כ בלא שום ספק דחייב העני בקוצר הפאה בלקט ועי"ז יתבאר היטב דבר נחמד מה דגרסינן לקמן במס' תרומות (פ"ו ה"ב) סוגיא חמורה אשר נלאו המפרשים ז"ל לבררה ולפי דברינו הוא קילורין לעינים בע"ה דגרסינן שם במתניתין גבי תשלומי תרומה אין משלמין מן הלקט והש"פ ולא ממע"ר שנטלה תרומתו ולא ממע"ש והקדש שנפדו שאין הקדש פודה את הקדש וחכמים מתירין באלו וגרסינן שם בגמ' רשב"ל אמר על תרתי אחרייתא פי' דרבנן מתירין באלו רק בתרתי אחרייתא דהוא מע"ש והקדש שנפדו למה מפני שיש בהם זיקת תרו"מ ולקט וכו' אין בהם זיקת תרו"מ אלא בנשיכת פאה ובקמת פאה אנן קיימין לית הדא פשטא שאילתא דחולפי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש א"ל ר"י והא תנינן לקט אית לך מימר פאה בלקט ר"י א"ל על כולהון ע"כ הסוגיא אמורה והמפרשים ז"ל הגיהו כל אחד ע"פ פירושו ולפענ"ד שאין כאן שום גירסא אחרת רק כמו שהיא לפנינו וע"פ היסודות החזקים שבארנו בע"ה דנ"מ בין אם פאה הוי מטעם הפקר או מטעם ובא הלוי אף לפי המסקנות התוס' ז"ל דפטורה מתרומה ג"כ אף מטעם ובא הלוי מ"מ נ"מ לענין לקט וע"פ הכלל שבארנו בפי' התוס' ז"ל במס' ב"ק (דף כח) הנ"ל דבארנו ההתקשרות סיום דברי התוס' ז"ל בטעמא דב"ש וב"ה לדבריהן הקודמין דשייך לדבריהן הקודמין משום הפלוגתא דר"י ורשב"ל בטעמא דב"ה דלר"י דס"ל בטעמא דב"ה משום דילפי נמי מפאה מדכתב רחמנא אותם אותם לעניים ולא לעשירים הא הפקר דעלמא הוי לעניים ולעשירים א"כ הוי ע"כ פאה מטעם הפקר ושייך המיעוט הפקר דעלמא מההפקר זה משא"כ לרשב"ל דילפי ב"ה משביעית א"כ לא הוי פאה הפקר משום דבעינן לעניים ולעשירים כנ"ל. וע"פ כללים האלה נתבאר סוגיא דידן כעין חומר דר"י ורשב"ל אזלי לטעמם דלרשב"ל פאה לא הוי הפקר ומיפטרי פאה ממעשר או אפילו מתרומה מקרא דובא הלוי ונמצא דלא מיפטרי פאה מן מתנות עניים וכל פאה חייבת בלקט כמו הא"מ בתוס' ז"ל דכל פאה חייבת בתרומה כן לפי המסקנא לענין מתנות עניים דאין לו שייכות לקרא דובא הלוי בודאי חייבת אבל לר"י דפאה מפטרי מטעם הפקר והפקר פטור מכל [עי' בסוגיא שם השקלא וטריא אם פאה חייבת בבכורים עי"ש] ע"כ קאמר רשב"ל דהא דחכמים מתירין הוא דוקא בתרתי אחרייתא אבל בלקשו"פ דרישא אין מתירין למה מפני שתרתי אחרייתא יש בהן זיקת תרו"מ משא"כ לקשו"פ ופריך ולקט אין בהם זיקת תרו"מ דהא איבעיא דלא איפשיטא היא דחולפוי שאל לקט בנשירה מהו שיקדש וא"כ לפ"ז יש לך לפשוט האיבעיא הנ"ל דאי ס"ד דלא נתקדש הלקט הקדש לעניים עד שיפול לארץ א"כ משכח"ל זיקת תרו"מ מהנשירה עד נפילה ראוי הוא לקרות אותו שם תרו"מ אלא ע"כ דנתקדש בנשירה א"כ אין בהם זיקת תרו"מ דעד שהוא מחובר אינו ראוי לתרו"מ ואין בו זיקת תרו"מ עד לאחר שנעשה תלוש ותיכף מנשירה הוא לקט ופטור מתרו"מ מקרא דובא הלוי וע"ז קאמר אלא בנשיכת פאה ובקמת פאה אנן קיימין ולית הדא פשטא שאילתא דחילפי בנחותא דלא מצינן למיפשט האיבעיא דחולפי דלעולם לקט לא נתקדש בנשירה והכא אנן קיימין בנשיכת פאה [בנשיכה הוא כמו נשירה וכמו דקאמר בלישני' דחולפי לקט בנשיכה מהו שיקדש ועי' בבבלי בר"פ משילין מאן דתני משירין ומאן דתני משחילין עי"ש] ובקמת פאה דפאה דעומרין שייך שפיר זיקת תרו"מ קודם שנתהוה פאה קודם הפרשה אבל בקמת פאה לא הוי לי' זיקת תרו"מ דקודם שנתלש הו"ל דין פאה במחובר וכן בלקט דפאה קיימינן דלשיטת רשב"ל פאה חייבת בלקט כשהעני קוצר הפיאת קמה הנושר הוי לקט דפאה לא הוי הפקר אלא דפטור מתרו"מ מקרא דובא הלוי ע"כ לא נפטרה רק מתרו"מ דמיירי קרא משא"כ ממתנות עניים וע"כ לית לן למיפשט שאילתא דחולפי דלעולם לקט לא נתקדש בנשירה ויש להם זיקת תרו"מ אבל הכא במתניתין אנן קיימין בלקשו"פ כלומר לקט ושכחה מן הפאה דהפאה גופי' בקמה דאין להם זיקת תרו"מ דפאה גופי' במחובר אין לה זיקת תרו"מ וכן הלקט והש' ממנה אין להם זיקת תרו"מ דאפי' דלא נתקדש הלקט בנשירה עד שנפלה לארץ וקודם הנפילה אין עליו דין לקט א"כ היא פאה וע"כ אין עליו זיקת תרו"מ וזהו דוקא לשיטת רשב"ל אבל לר' יוחנן דפאה נמי הוי הפקר ופטורה מטעם הפקר א"כ לא משכחת לה לקו"ש מפאה אלא דבפאה גופי' יש אופן דאין עליו זיקת תרו"מ כגון פיאת קמה ואילו אני במתניתין פאה לבד יש לומר דלא הי' עליו זיקת תרו"מ הגם דפיאת עומרין יש להן זיקת תרו"מ הרי מצינן לאוקמי בפיאת קמה אבל מכיון דתני במתניתין גם לקט והאיך משכח"ל גבי לקט דאין עליו זיקת תרו"מ כיון דלא נתקדש בנשירה ומה תימר דבנשיכת פאה אנן קיימין אית לך מימר פאה בלקט בתמי' פי' אית לך מימר דפאה חייבת בלקט דלר"י פאה פטורה מלקט דפאה פטורה מטעם הפקר והפקר פטור מכל וא"כ לא משכח"ל אוקימתא דידך א"ל דניפשוט בעיא דחולפי והוא בעיא דלא איפשיטא לחכמים ע"כ ר"י א"ל על כולהון דלא נחלק מתרתי אחרייתא להנך דרישא מפני שיש עליהם זיקת תרו"מ דהא ברישאגם כן יש זיקת תרו"מ א"ו דלא קפדינן בזה דהי' לו זיקת תרומת מעשר ודוק:

הדרן עלך אלו דברים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף