תוספות הרי"ד/מעשרות/ב/א

תוספות הרי"ד מעשרות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

צא ולקוט לך וכו' אוכל כדרכו והוא פטור וכו' בד"א בע"ה אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי רשב"ג אומר בד"א בע"ה אבל בחבר מתקן ודאי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף אמר רבי רואה אני את דברי מדברי רשב"ג מוטב שיתרמו שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים. אר"ז מדברי שניהן אפילו חבר ששולח לחבר צריך לעשר הוין בעין מימר מ"ד שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזה חבר צריך הוא לעשר ומ"ד מוטב שיתרמו שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים וזה חבר צריך הוא לעשר וכו' עד סוף הסוגיא מפני אחד שהוא מתקן נקרא חבר. הסוגיא הזאת חמורה ולא הבנתי פי' המפרשים ז"ל. ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה ע"פ מה דגרסינן במס' עירובין דף ל"ב כל הסוגיא הזאת וה"ג שם וא"ל רבי מוטב לתרום שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים במאי קמיפלגי רבי סבר ניחא לי' לחבר דליעבד הוא איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה ורשב"ג סבר ניחא לי' לחבר דליעבד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפילו איסורא קלילא לא ליעבד ע"כ ויש לדקדק מאד מאי דמסיק בגמ' במאי קמיפלגי רבי סבר ניחא וכו' ורשב"ג סבר ניחא וכו' וקשה מאי מחדש בזה הא כבר אמר לעיל בברייתא גופי' א"ר וכו' מוטב שיתרמו שלא מן המוקף ואל יאכילו לע"ה טבלים ע"כ וא"כ מפורש פלוגתתן דרבי ס"ל דמוטב לתרום שלא מן המוקף מלהאכיל לע"ה טבלים ורשב"ג סבר להיפוך דלא יתרום שלא מן המוקף בשביל ע"ה וא"כ מאי מחדש בזה דמסיק במאי קמיפלגי רבי סבר ניחא לחבר וכו' ורשב"ג סבר ניחא וכו' הא כבר שמעינן זאת למעלה בברייתא ובכ"מ דקאמר במאי קמיפלגי הוא מסביר הטעם שלהם או דמחדש חידוש בדין אבל הכא צריך להבין מאי קמ"ל בזה דמסיק במאי קמיפלגי. וראיתי במהרא"פ ז"ל דמרגיש בזה ומפרש דקמ"ל דלא תימא דקמיפלגי באומד דעת של החבר אם אמדינן דעתו כך או כך ע"ז קמ"ל דגם בעיקר הדין קמיפלגי האיך צריך באמת החבר לעשות. וזה דוחק דהא מלישנא דברייתא דאמר רבי נראין דברי מדברי אבא מוטב שיתרמו שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים משמע דעיקר דינא הוא ובמה שמעינן יותר מלשון ניחא לי' לחבר מבלשון מוטב שיתרמו אדרבה לשון מוטב שיתרמו משמע יותר שהוא ע"פ דין גמור:

ונראה לפענ"ד בע"ה לפרש ע"פ מה דגרסינן בירושלמי בפ"ג דפסחים לבתר המשנה די"ד שחל להיות בשבת אתיא דר"מ כר"א ורובה מן דר"א דר"א אומר שלא יבא לידי ב"י וב"י ור"מ אומר שלא יבוא לספק ב"י וב"י ע"כ פי' דגרסינן בירושלמי גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט פלוגתא דר"א ור"י דר"א ס"ל דמניח אחת בתמר לשם חלה ונשרפת א"ל ר"י ולא נמצאת כשורף קדשים ביו"ט א"ל ר"א לדבריך הרי הוא עובר בב"י וב"י א"ל מותר לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפניו ממצוה בל"ת שבאת לפניו א"ר פינחס אתיין אילין פלוגתא כהדין פלוגתא דתנינן תמן הניתנין למטה וכו' א"ל ר"א לדבריך הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל מוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפניו וכו' ע"כ נמצא דר"א ס"ל דמוטב לעבור על שריפת קדשים ביו"ט מלעבור על ב"י וב"י ע"ז קאמר דאתיא דר"מ כר"א ורובה מן דר"א פי' ויותר מן דר"א דר"א אומר שלא יבוא לידי ב"י וב"י ודאי ע"כ מתיר שריפת קדשים ביו"ט ור"מ ס"ל עוד יותר אפילו מפני ספק ב"י וב"י מותר לעבור על שריפת קדשים בחול ואתיא חכמים כר' יהושע ורובה מר"י דר"י אמר אין שורפין את הקדשים ביו"ט וחכמים אומרים אפילו בחול אין שורפין את הקדשים ע"כ וקשה ממאי דרבנן בשיטת ר"י דלמא ס"ל כר"א דמוטב לעבור על שריפת קדשים מלעבור על ב"י וב"י והא דס"ל לרבנן דאסור לשרוף קדשים קודם השבת משום דס"ל דאין כאן חשש דב"י וב"י דהא ס"ל דמבער בזמניה בשבת גופיה ואפי' בחולין ג"כ ס"ל דמבערין בזמנו אבל אי היה באמת החשש דב"י וב"י היו ס"ל ג"כ כר"א דמותר לעבור על שריפת קדשים מלעבור על ב" וב"י וקשה מאד להבין הסוגיא הזאת וא"ל דטעמא דרבנן דס"ל דמבערין בזמנו משום דס"ל דלא איכפת לן על ב"י כיון דאינו מחויב לבער קודם הזמן אפילו בחולין ונמצא דכשעבר על ב"י אנוס הוא ז"א דזה לא הוי אנוס דהא יש לו תקנה בביטול כדפירש"י ז"ל דף י"ג ורק חיישינן שמא יפשע ולא יבטל כדאיתא בפ"ק כיון דלאו זמן איסורו הוא ולאו זמן ביעורו הוא דלמא פשע ולא מבטל נמצא דפושע הוא על ב"י ולא אנוס ואי ס"ד דיש כאן חשש דב"י אליבא דרבנן א"כ אמאי אמרי אפילו בחולין דמבער בזמנו כיון דיש חשש דב"י הרי מחויב לבער קודם השבת אלא ע"כ דרבנן לא חיישי כלל לב"י דס"ל דרשאי לבער בזמנו. ע"כ נראה לפענ"ד דשיטת הירושלמי הוא ענין אחר בענין פלוגתא דר"א ור"י גבי מתן ד' דשיטת הבבלי הוא דפליגי במוטב לעבור בשב ואל תעשה מן קום ועשה ושיטת הירושלמי אינו כן דלא גרסינן כמו בבבלי בדברי ר"י כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידים כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידים אלא הכי גרסינן מוטב לעבור במצוה בל"ת שלא באת לפניו ממצוה בל"ת שבאת לפניו ותיבות הללו ענין אחר הוא ואפילו בששניהם קום ועשה או בששניהם שוא"ת נמי שייך פלוגתתן כמו הברייתא המובא בירושלמי בפ"ג דפסחים גבי כיצד מפרישין דלשיטת ר"א מערים ומשייר אחת בתנור ונשרפת ממילא א"ל ר"א לדבריך הרי הוא עובר משום ב"י וב"י א"ל ר' לדבריך הרי הוא עובר משום שריפת קדשים ביו"ט מוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפנינו ממצוה בל"ת שבאת לפנינו והתם תרווייהו שוא"ת דהא שריפת קדשים ביו"ט הכא הוא בשוא"ת דמאליהן נשרפין ואעפ"כ יש בזה האיסור דשריפת קדשים ביו"ט דקיי"ל דאפילו במאליהן אסור לשרוף קדשים ביו"ט כדאיתא בירושלמי פ"ב דמס' שבת אר"ח זאת אומרת דאסור להצית האור במדורת קדשים [בע"ש] והיא הולכת ודולקת בשבת כדמסיק שם בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט וכ"ש בשבת עיי"ש דאפילו נשרף מאליו אסור גבי שריפת קדשים בשבת והכא בהאי ברייתא דתרווייהו שוא"ת ושייך ג"כ פלוגתא דר"א ור"י וס"ל לר"י דמוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפניו ממצוה בל"ת שבאת לפניו וע"כ דאין זה דוקא בקום ועשה ושוא"ת אלא אפי' בששניהן שוא"ת וכן נמי בששניהן בקום ועשה נמי שייך הפלוגתא דענין מוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לפנינו ממצוה בל"ת שבאת לפנינו הוא אינו כמו שפירשו המפרשים ז"ל דזהו כש"ס דילן דמוטב לעבור בשוא"ת מקום ועשה ז"א אלא כמו דגרסינן בירושלמי במס' עירובין פ"י בענין שרץ שנמצא במקדש מוטב לעבור מצוה בל"ת שלא באת לידו ממצוה בל"ת שבאת לפניו והתם הפי' מבואר היטב וכ"כ שם הק"ע ז"ל דמוטב לעבור במצות ל"ת שאינה בידו להזהר ממנה ממצות ל"ת שהיא עדיין לפניו ובידו להזהר ממנה וס"ל לר' יהושע דאסור לתקן ל"ת שהיא כבר אינה בידו בל"ת שהיא עדיין לפניו ובידו להזהר ממנה ואינו תלוי בשוא"ת וקום ועשה אלא דאסור לתקן ל"ת שכבר אינו בידו בל"ת שהיא עדיין לפניו בין ששניהם קום ועשה בין ששניהם שוא"ת לפיכך גבי כיצד מפרישין דפליגי ר"א ור"י כנ"ל הוא אפילו ששניהם שוא"ת ס"ל לר"י דמוטב לעבור בב"י וב"י שהיא כבר אינה בידו ולא יתקן אותה ע"י שריפת קדשים שהיא עדיין לפניו ובידו הוא שלא יבוא להל"ת זו. ועפ"ז יתבאר הירושלמי דאתיא דרבנן כר"י ורובה מר' יהושע דר"י אמר אין שורפין את הקדשים ביו"ט ורבנן אמרי אפילו בחול אין שורפין את הקדשים והוא דהא דס"ל לרבין דמבער בזמנו לאו משום דמפרר וזורה לרוח ומטיל בים הוא רק מדרבנן ז"א דמפרר וזורה לרוח ומטיל בים הוא בודאי מלאכה דאורייתא גמורה ובודאי בז' של פסח שחל להיות בשבת אסור לפרר לרוח וזורה לים כמו שכתב הגאון החסיד מו"ה ר' שמואל אבוהב ז"ל מובא בתשובת ח"צ ז"ל סי' מ"ב הגם דהח"צ ז"ל הקשה שם עליו דלמה אסור מן התורה כיון דלרבנן השבתתו בכל דבר א"כ מדאורייתא שרי להטיל לים אבל מה אעשה דלפענ"ד הדין עם החסיד ר"ש אבוהב ז"ל דמדאורייתא אסור לזורו לרוח ולהטיל בים דכן מבואר בהדיא בירושלמי במס' שבת פ' כלל גדול דכל דבר דמחוסר לרוח חייב משום זורה וכבר הקשה שם בגליון הש"ס על הח"צ ז"ל דמתיר בשביעי של פסח שחל להיות בשבת לפרר ולזורה לרוח הא מהאי ירושלמי מבורר דהוי תולדה דזורה וכן נמי בלפרר ולהטיל לים נמי הוי מלאכה גמורה דאורייתא לשיטת הרשב"א ז"ל והרא"ם ז"ל דס"ל דפירור הוי תולדה דטחינה אפי' פירור דלחם כמבואר בשלטי הגבורים ז"ל בפ' כלל גדול. ואפי' לשיטת הגה"מ והמרדכי והר"ן ז"ל דס"ל דלא שייך טחינה בלחם כמבואר בשו"ע או"ח סי' שכ"א מ"מ מודו דבחטים הוי פירור מלאכ' גמורה תולדה דטחינה וכיון דקיי"ל במס' פסחים דף כ"ח הא בחיטי הא בנהמא דבחיטי בעי פירור לכו"ע ודעת הרמב"ם ז"ל דמחלק כל חטה וחטה לחלקים דקים כמובא במג"א ז"ל סי' תמ"ה עיי"ש א"כ הוי מלאכה דאורייתא וע"כ שפיר ס"ל להגאון החסיד ר"ש אבוהב ז"ל דז' של פסח שחל להיות בשבת אסור מדאורייתא לפרר ולזורה לרוח ולהטיל לים [וכן איתא במג"א ז"ל סי' תמ"ו דזורה לרוח הוי מלאכה דאורייתא] אך זה דוקא בשביעי של פסח שחל להיות בשבת אבל בי"ד שחל להיות בשבת דתשביתו בזמנו בודאי דוחה שבת דהא ביבמות דף ו' ע"ב בעי למילף ממילה ותמיד ומדחה שכן ישנן לפני הדבור משמע דאבל מצות תשביתו דישנו ג"כ לפני הדבור שפיר דוחה שבת כמו מילה בזמנו ותמיד בזמנו ואפילו בשאר מצות בזמנן נמי ילפינן ממילה ושאר קרבנות ציבור דדוחין את השבת כמו שכתבו בתוס' ז"ל שם דמצות בזמנן הקבועים בכל שנה דוחין את השבת דילפינן ממילה ושאר קרבנות ציבור עיי"ש ותמצא כן ולפיכך שופר ולולב לא דחי שבת בזמנו רק משום גזירה דרבה שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה אבל בלא"ה הוי דוחה שבת והא דאסור העברה ד"א בר"ה משום דהוי רק מכשירין והראי' גבי הזאה במס' פסחים דף ס"ט פריך הגמרא ולר"א נעבריה דהא אמר ר"א מכשירי מצוה דוחין את השבת אלמא דמצוה בזמנו הי' מותר אף בשבת אפי' מלאכה דאורייתא כמו ד"א בר"ה רק משום מכשירין אסור אבל אי היה מגוף המצוה שרי אף בשבת מצוה בזמנו ודוקא בשביעי של פסח שחל להיות בשבת דלא הוי מצוה בזמנו אסור דלא ילפינן ממילה ותמיד דמילה גופא דוקא בזמנו דחי שבת וכן תמיד אבל מצוה שלא בזמנה כבר ילפינן מעולת שבת בשבתו דאין עולת חול בשבת אבל בארבעה עשר שחל להיות בשבת דהוי מצוה בזמנו שפיר דוחה את השבת ע"כ ס"ל לרבנן דדוחה את השבח ומבערין בזמנו כן היא שיטת חכמים ואך ר"מ ס"ל דאסור ונמצא השתא מבורר שיטת ר"מ וחכמים דלכו"ע הוי מלאכה דאורייתא הביעור ויש כאן חילול שבת אך עכ"ז מותר משום מצוה בזמנו לרבנן ור"מ ס"ל דאינו דוחה את השבת [ודעת בעה"מ ז"ל לא הבנתי במאי דמחלק בין חכמים לר"מ דפליגי בביעור חמץ דר"מ ס"ל בשריפה ע"כ אסור בשבת ורבנן ס"ל מפרר וזורה לרוח ומטיל בים ואין בזה אב מלאכה ע"כ מותר לא הבנתי החילוק מה בין שריפה למפרר וזורה לרוח ומטיל בים דהוי תולדה דטוחן וזורה ואפילו דיסבור בלחם דפירור לא הוי תולדה דטוחן אבל מה יעשה בחיטים וכן בזורה לרוח דמפורש דהוי מלאכה דאורייתא ומה שמבואר בלשונו הקדוש דאין בזה אב מלאכה מדדייק הל' אב מלאכה משמע דלא הוי אב מלאכה רק תולדה לא הבנתי החילוק שבין אב לתולדה וצ"ע לע"ע] אח"כ מצאתי בתשובת הגאון רע"א ז"ל דמעורר ג"כ על הבעה"מ ז"ל מהך ירושלמי דפ' כלל גדול וכתב ז"ל דהרז"ה ז"ל לא פסיק כהירושלמי ויש לו מקור בש"ס דילן דלא פסיק כהאי ירושלמי דפ' כלל גדול הנ"ל:

ועפ"ז מבואר הירושלמי היטב דאתיא דרבנן כר"י ורובה מר"י דר"י אמר אין שורפין את הקדשים ביו"ט ורבנן אמרו אף בחול אין שורפין את הקדשים דהא רבנן ס"ל דאסור לשרוף התרומה בע"ש אף אם ירצה משום אזהרה דמשמרת תרומותי ומוטב לו לבער בזמנו ולעבור על מלאכה דאורייתא של זורה וטוחן מלעבור על שריפת קדשים טהורין ולכאורה מוטב לעבור באיסור קל כדי לתקן איסור חמור כדקי"ל ביומא פ"ג מאכילין אותו הקל הקל וכדקי"ל אי נקצר העומר שלא כמצותו כשר אמאי דחישבת כדאיתא בתוס' ז"ל במס' מנחות דף ע"ב דבעינן דומיא דתמיד דלא אפשר מאתמול. בשלמא חולין אינו מחויב לבער משום הפסד שמא ימצא אוכלין אבל באינו חס על הפסד ורוצה לבערו למה אסור בתרומה הא כיון דאפשר מאתמול למה ידחה שבת. אלא ודאי דס"ל כשיטת ר"י דמוטב לעבור במצוה בל"ת שלא באת לפניו ממצוה בל"ת שבאת לפניו ואסור לתקן ל"ת שבאת לידו כבר ואינו יכול ליזהר ממנה ובע"כ אתיא במצות ל"ת שהיא עדיין לפניו ואימתי מאכילין הקל הקל דוקא כששתיהן לפניו אבל אם אחד אינו לפניו ואחד עדיין לפניו אסור לתקן הל"ת שאינה לפניו בהל"ת שהיא עדיין לפניו וה"נ לא אמרינן דלמה לו לעבור על חילול שבת מפני עשה דתשביתו מוטב לעבור בעשה דשריפת קדשים ולא יבוא לידי מלאכה דאורייתא ז"א לשיטת ר' יהושע דאסור לתקן ל"ת שהיא אינה לפניו בל"ת שהיא עדיין לפניו אפילו בששניהן קום ועשה וה"נ מוטב לו לבער בשבת דהתם מוכרח הוא לעבור על תולדה דזורה וטוחן ואין בידו שלא לעשות דהתורה כופה אותו בע"כ מלעבור על שריפת קדשים טהורין שהוא עדיין לפניו ואינו מוכרח הגם דיתקן בזה הל"ת של זורה וטוחן אסור לו לתקן ל"ת שלא באת לפניו בל"ת שהיא עדיין לפניו ע"כ שפיר אתיא חכמים בשיטת ר' יהושע. ועפ"ז לפי שיטת הש"ס דילן דפליגי ר"א ור"י בענין אחר דס"ל לר"י דמוטב לעבור בשוא"ת מקום ועשה אבל לא ס"ל להבבלי הך ענין דר"י דמוטב לעבור על מצוה בל"ת שלא באת לפניו ממצוה בל"ת שבאת לפניו ובכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט פליגי בפלוגתא אחריתא ונמצא דאין פלוגתתן של ר"א ור"י שייך רק בקום ועשה ובשוא"ת אבל לא בששניהן שוא"ת או קום ועשה כמו שמוכח במס' עירובין דף ק' ע"א וע"ב גבי מטפס ועולה דגרסינן שם עד כאן לא קאמר ר"י התם אלא דלא קעביד איסורא וכו' עיי"ש ותמצא דלא ס"ל להבבלי זאת בשיטת ר"י דמוטב לעבור בל"ת שלא באת לפניו מל"ת שבאת לפניו א"כ קשה מ"ט דחכמים דלמה אסור לשרוף תרומה מלפני השבת דהא מוטב לעבור על הקל הקל ומוטב לעבור על שריפת קדשים טהורין בחול ממלאכה דאורייתא בשבת ומותר לתקן ל"ת בהעברת ל"ת הקל אע"פ שזו היא לפניו וזו אינה לפניו אלא ע"כ דלא ס"ל כר"מ דס"ל רובה מדר"א דאפילו לספק ב"י וב"י דע"כ לא מותר לר"א אלא מפני ודאי ב"י וב"י אבל לא מפני ספק ב"י וב"י ונמצא לפי שיטת הבבלי דאליבא דחכמים מוכרח דאסור לעבור על איסור קל מפני ספק איסור חמור ולשיטת ר"מ אינו מוכרח האיך הוא לשיטת הבבלי אם דטעמא כמו בירושלמי דמותר לעבור מפני ספק ב"י וב"י או דס"ל כר"י דכבר ביקשו ולא מצאו כדאיתא בדף י"ג עיי"ש אבל דאסור לעבור איסור קל מפני ספק איסור חמור. אבל שיטת הירושלמי מוכרח דלכו"ע מותר לעבור על איסור קל מפני ספק איסור חמור דלפיכך לא קאמרינן דחכמים ס"ל נמי כר' אליעזר כמו ר"מ רק דלא ס"ל האי דרובה מדר"א דאפילו מפני ספק ב"י וב"י והכא הוי ספק שמא ימצא אוכלין ולמה לן לאוקמה דרבנן כר' יהושע אלא ע"כ דאם היו ס"ל כר"א בודאי הוי ס"ל נמי כמו ר"מ אך דס"ל כר"י ע"כ י"ל דהבבלי וירושלמי אזלי לטעמייהו דהנה בחבר שנותן לע"ה האיך נתיר לו לחבר לתרום שלא מן המוקף כדי שלא יבוא ע"ה לאיסור טבל הא בע"ה הוי ספק איסור חמור דהא קי"ל רוב ע"ה מעשרין הן ורק ספק שמא יאכל טבלים וא"כ אפי' לגבי עצמו אסור לו לעבור על איסור קל מפני ספק איסור חמור וכ"ש לגבי אחר האיך יחטא בודאי שמא יזכה חבירו בזה. ע"כ קאמר הגמרא במאי קמיפלגי רבי סבר ניחא לי' לחבר למיעבד איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה פי' בודאי איסורא רבה דס"ל בש"ס דילן דכיון דלוקח מחבר בודאי לא יעשר דהא ע"פ הדין מחויב המשלח לעשר ולא חייש כלל שמא לא עישר החבר מחמת שלא מן המוקף ע"כ ס"ל לרבי דניחא לי' ליעבד איסורא קלילא ולא יעביד ע"ה איסורא רבה בודאי ורשב"ג ס"ל דניחא לי' דיעביד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפילו איסורא קלילא לא יעביד אבל הירושלמי לטעמי' דאדם בעד עצמו מותר לעבור על איסור קל מפני ספק איסור חמור ע"כ מפרש דפליגי בזה הוין בעי מימר מ"ד שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזה חבר הוא פי' דהלוקח חבר ע"כ צריך לעשר והא דקרי לי' חבר משום אחד שהוא מתקן כדמסיק כלומר אי לא הי' כאן ספק כלל שמא יעשר ע"ה אלא דבודאי לא יעשר הי' מותר לעבור על איסורא דשלא מן המוקף כדי שלא יבוא לידי איסור חמור כיון דהוא הנותן וגורם הוא כדאיתא בתוס' ז"ל במס' עירובין ושבת. אבל מחמת שלא הוי ודאי איסור חמור דשמא יעשר ע"כ אסור לעבור על איסור קל מפני ספק איסור חמור. ר"י בעי הכא את עביד לי' חבר והכא את עביד ליה ע"ה וכו' כאן וכאן ע"ה הוא אלא מפני אחד שהוא מעשר הוא נקרא חבר וקמ"ל בני הישיבה דחשיב ספק איסור חמור דקראו לו חבר משום אחד שהוא מתקן ואעפ"כ ס"ל לרבי דמותר לעבור באיסור קל מפני ספק איסור חמור של חבירו ורשב"ג ס"ל דאסור ודווקא מפני ספק איסור גבי חבירו אבל מפני ודאי איסור לכו"ע מותר והש"ס דילן ס"ל דבספק לכו"ע אסור דאפילו לגבי עצמו אסור ורק דמפני ודאי איסור ע"ז נחלקו דרשב"ג סבר דאסור ורבי ס"ל דמותר וקמ"ל בהאי מאי קמיפלגי דלא תימא דרבי מאיר אף מספק שמא יבוא חבירו לאיסור חמור ורשב"ג דאוסר דוקא בספק איסור חמור כמו שיטת הירושלמי משום אחד שהוא מתקן נקרא חבר ע"ז קמ"ל דאינו כן אלא דאף גם אחד אינו מתקן כיון שהנותן הוא חבר וע"ה שלוקח מיד החבר בודאי לא יעשר ע"כ רבי מתיר משום דלא יהא איסורא רבה בודאי ורשב"ג איסר אפילו באיסורא רבה בודאי ולאפוקי מהאי הוין בעין מימר דבירושלמי משא"כ לשיטת הירושלמי דהוין בעין מימר דס"ל דאחד הוא מתקן ונקרא חבר ע"כ בשביל זה אוסר רשב"ג אבל מפני ודאי איסורא רבה גם רשב"ג מתיר ורבי מתיר אפילו מפני ספק איסורא רבה דהא הוי ספק איסורא רבה דאחד מתקן ושיטת הירושלמי דמותר לעבור באיסור קל מפני ספק איסור חמור של עצמו כנ"ל ובפרט לגי' הה"מ ז"ל דלא גרס דברי ר"מ אלא סתם משנה הוא ורבי קסתם המשנה ודו"ק:

הדא אמרה שביתו טובל לו אבל לא לאחרים. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה דמס' מעשרות ה"ח וז"ל וכן אנשים שהיו יושבים בשער או בחנות ואמר להם טלו ואכלו הרי אלו אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות לא יאכלו עד שיעשרו דמאי שנמצא כאומר לאלו טלו והכניסו לבתיכם שהרי הם בבתיהם וכבר בארנו שאין הבית שאינו שלו קובע לו כשיעברו הפירות בתוכו עכ"ל ז"ל ובהשגות הראב"ד ז"ל א"א יש כאן שיבוש וכאן הוא סותר מה שכתב למעלה לחצר חבירו וכו' עכ"ל ז"ל וכונתו ז"ל דלעיל בפ"ד הי"ג כתב הביאן לאכלן בראש גגו והכניסן לתוך חצר חבירו נקבעו ולא יאכל עד שיעשר עכ"ל ז"ל וגם שם תמה הראב"ד ז"ל דחצר חבירו אינו קובעת והלא אינה בית לינה לזה כלל עכ"ל ז"ל וכתב הכ"מ ז"ל וז"ל והאמת שהנוסחא בירושלמי כדברי הראב"ד ז"ל וטענתו שטען היא טענה שאין עליה תשובה ונראה שהוא ט"ס בלשון רבינו ז"ל וצריך להגי' לתוך חצירו במקום לחצר חבירו והר"י קורקס ז"ל כתב שגי' רבינו ז"ל נכונה ומה שהקשה עליו כיון דאינו בית לינה למה יקבע אפשר דלא יאכל עד שיעשר קאי אבעל חצר א"נ דלא אמרו אינו קובע אלא ביח שלנים בו אלא ברוכלין שאין להם מקום קבוע ופירותיהן עמהם ודעתם ללכת מיד ולהוליך פירותיהן ולכך אין קביעות לפירות אלא מקום שלנים שם אבל מי שהכניס פירותיו לחצר חבירו או לבית חבירו למה לא יקבע מידי בערתי הקודש מביתי כתיב מן הבית כתיב עכ"ל ונראה לפענ"ד לפרש לדעת הר"י קורקס ז"ל הא דחצר חבירו אינו קובע הוא דוקא ברוכלין שדעתם לילך מיד ולהוליך פירותיהם א"נ גבי יושבים בשער או בחנות דבודאי לא יניחו שם דפירות אלא יאכלום במקומן או שיוציאום תומ"י כי בשער או חנות אין מקום להניח שם פירות על איזה זמן כי מקום רבים הוא אלא שיאכלו או שיוציאו הפירות מיד אבל אין סברא שיניחו שם ע"כ דמי לרוכלין שדעתם ללכת מיד ולהוליך פירותיהם אבל בחצר חבירו שיכול להניח שם איזה זמן ולאחר זמן יטלנו ואינו מוכרח לילך מיד עם הפירות ואינו מוכרח לאכול מיד שפיר קובע חצר חבירו וראי' לזה סוגיא ערוכה במס' ב"מ דף פ"ח מתיב ר"ח חוזאה כנפשך כך נפשו של פועל מה נפשך אוכל ופטור כך פועל אוכל ופטור הא לוקח חייב מאי לאו בשדה אר"פ הכא בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר עסקינן ולמ"ד לבית לבית א"ה בעה"ב נמי בעה"ב עיניו בראיתו לוקח עיניו במקחו ע"כ ופירש"י ז"ל נוטה לחצר דמכי תלשה חזיא פני החצר עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה האיך נקבע החצר ללוקח הא חצר שאינו שלו אינו טובל ובשעת תלישה קני הלוקח וקודם תלישה הרי הוא מחובר ואין הבית טובל מחובר אלא העיקר דבשעת תלישה חזיא פני חצר ובשעת תלישה קני הלוקח וא"כ קשה האיך טובל לו חצירו של מוכר דפירות דחד וחצר דחד אינו טובל ואיתא בתוס' ז"ל התם דגבי לוקח בעיין נמי ראיית פני הבית או חצר עיי"ש ול"ל דלא קני בתלישה והא דגרסינן במס' בבא בתרא דף פ"ז ותלש כ"ש קנה יפה לך קרקע כ"ש וקני כל מה שעלי' קונה עיי' רשב"ם ותוס' ז"ל וברמב"ם ז"ל שם דכתב מפורש דבתלישת הפשתן קונה הפשתן דהוי הגבהה עיי' ברמב"ם ז"ל בה' מכירה עיי"ש היינו דוקא מלמטה למעלה דחשיבה הגבהה אבל לא באילן ז"א דגבי עני המנקף בראש הזית מבואר במס' גיטין דף ס"א דאם נטל בידו קנה ועיין בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף צ"ח ד"ה דאדיי' אדויי עיי"ש דחשיב הגבהה גמורה ועוד אי דלא קנה הלוקח א"כ לא חשיב מקח וגם ל"ל דבעה"ב תלש ונטבלו אצלו דהוי פירות וחצר דחד ואח"כ קנה הלוקח בהגבהה ז"א דאצל הבעה"ב לא נטבל כדמסיק בעה"ב עיניו בתאנתו ועד שלא לקט כולן לא נטבלו. אלא ע"כ מוכח כדעת הר"י קורקוס ז"ל דע"כ לא נקבעו בחצר חבירו אלא ברוכלין א"נ ליושבי שער וחנות דמוכרח לאוכלן או להוציאן תומ"י ואי איפשר להניחן עד לאחר זמן ועומד לצאת או לאכול תומ"י וע"כ הוי כמו שלא הכניס ובית וחצר כזה אינו קובע אבל בלוקח שתלש מן האילן ואינו עומד על הדרך כמו רוכלין וגם אינו מוכרח לאכול מיד אלא יכול להניחו עד לאחר זמן דבחצר דרך להניח עד הזמן שיבוא ויטול את שלו בודאי קובע לו החצר וע"כ מוכח מהאי סוגיא כשיטת הרמב"ם ז"ל דחצר חבירו קובע כשאינו כרוכל ואינו עומד על הדרך וכן כשאינו כשער וחנות דאינו יכול להניחו שם עד שיבוא אח"כ ויטול אלא דוקא לאכול תומ"י אז אינו קובע ומזה מוכח דפועל שאינו יכול להניחו עד לאחר זמן שאינו אוכל אלא בשעת מלאכה וכיון שנטל בידו קנאו על צורך אכילה אפילו למ"ד משל שמים הוא אוכל וזכי אותו פרי כמו עני בלקט ופיאה וצריך לאכול אותו במקומו תומ"י ע"כ לא נקבע בחצר שאינו שלו ודמי ליושב בשער או בחנות שצריך לאכול במקומו ע"כ לא נטבל לו חצירו של בעה"ב ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף