רידב"ז/מעשרות/ב/א

רידב"ז מעשרות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמואל אמר דר"מ היא דאמר אין מתנה כמכר. פי' מהרא"פ ז"ל ר"מ דמס' בכורות דס"ל אין מתנה כמכר:

היו שנים לזה אמר טול ואכול ולזה אמר טול והכניס זה שאמר לו טול ואכול פטור וזה שאמר לו טול והכניס חייב א"ר יוסי ולאו מתניתא היא אוכלין ופטורין ובעל השער ובעל החנות חייבין. פי' דמקשה מאי קמ"ל מתניתין היא דקס"ד דזהו טעמא דמתניתין דלבעל השער ולבעל החנות הוי כמו טול והכניס ולהאחרים היושבין הוי כמו טול ואכול אלמא דמחלקינן בחד פירות ע"פ אמירתו ואמרינן דחלק זה הוא כך וחלק זה הוא כך וא"כ קשה מאי קמ"ל דמהיכא תיתי נימא דלא מחלקינן בחד פירות דכי יעלה על הדעת שיחלוק מי על הדין הזה דהוי משנה מפורשת ע"ז משני ר' יונה דז"א דאין הפירוש דמתניתין כמו שאתה סובר דהטעם דבעל השער ובעל החנית חייבין משום דהוי כטול והכניס ולאחרים הוי כטול ואכול ז"א אלא כאן בדמאי כאן בודאי דבהיו שנים ואמר לזה טול ואכול ולזה טול והכניס זה אסור לאכול עראי עד שיתקן דמאי וזה מותר לאכול עראי אבל מתניתין דאמר לבעל השער ולבעל החנות בלשון אחד טול ואכול ולא מחלק הפירות ובשניהם אמר טול ואכול דהוי לא ראו פני הבית ומותר לאכול עראי רק לפ"ז כשהכניס אח"כ לבית מתקן ודאי כדאיתא במתניתין א"כ לגבי בעל השער ובעל החנות הוי חשיב מכניס לבית ומתקן ודאי ולאחרים לא חשיב כהכניס לבית דהא הבית אינו שלהן ע"כ מותר לאכול עראי והמתניתין לאו משום דלבעל השער ולבעל החנות הוי כאומר טול והכניס ומתקן דמאי ולאחרים חשיב כטול ואכול ז"א אלא דלשניהן חשיב טול ואכול רק דבעל השער ובעל החנות חייבין בודאי משום דהוי הכניסו לבתיהם בפועל ממש ומתקנין ודאי כדין טול ואכול ואח"כ הכניס לבית כדאיתא במתניתין ונמצא דדינא דמתניתין הוא לד"ה דליכא שום פלוגתא בזה אבל במחלק באמירתו לזה טול ואכול ולזה טול והכניס שפיר קמ"ל דנחלק ע"פ דיבורו ולא שמעינן זאת ממתניתין דאפילו אם יהי' חולק בדין הזה ויסבור דלא נחלק חד פירות ע"פ דיבורו אבל הא דמתניתין ד"ה היא דלא שייך כלל לדין הזה דהאי חיובא הוי ודאי משום דהכניס בפועל לבית ומתקן ודאי ולא שייך כלל להדין הזה אם נחלק הפירות ע"פ אמירתו:

צא ולקוט לך כ' תאנים משלי ואני ממלא כריסי משלך הממלא כריסו פטור והאוכל במנין חייב. רבב"ח בעי קומי ר"ז ואין אדם אוכל אחת אחת ברשות הכל ופטור. דקי"ל דלוקח אוכל אחת אחת וכן פועל דנקרא אוכל ברשות כדאיתא בתוספתא מובא בראב"ד ז"ל פ"ה מה' מעשר הל"ג אוכל אפי' שנים שנים ואפילו בלא שיור דאוכל הכל ומשום דבחצר פועל האוכל ברשות אוכל שנים שנים דוקא בששייר כדאיתא בסוף הלכה זו ע"כ נקט דבלא חצר אוכל אפי' הכל. א"ל אין והכא למה הוא חייב א"ל במצרף אי במצרף אפילו הממלא את כריסו יהא חייב ואינו אסור משום חליפין פי' דזהו הכל מדברי רבב"ח. ע"ז אר"ש אין לו חליפין שלא נתכוין האיש הזה אלא להגיס את לבו שיאכל פי' הר"י קורקס ז"ל מובא בכ"מ ז"ל דה"פ דזה שהודה למלא כריסו לחבירו לא הודה לו תמורת העשרים תאינים למלא כריסו דהא מסתבר דמילוי כריסו הוי יותר מכ' תאנים ולא נתכוין רק במתנה וכדי שיגיס את לבו שיאכל ע"כ א"ל אקח עבור זה כ' תאנים אבל באמת נתכוין למתנה לפיכך הממלא כריסו פטור דלא הוי מכר דלא חשיב חליפין וכתב הר"י קורק"ס ז"ל דמסתברא דהלוקט הכ' תאנים הוי מקח שבשביל מילוי כריסו נתן לו אבל משום שהן עדיין במחובר דהא א"ל לקוט ולא באו עדיין לגורן לפיכך אינו חייב אלא במצרף ופירוש שאין לו חליפין הוא קאי רק על הממלא כריסו דהוי גבי' מתנה אבל האוכל במנין הוי מקח ולפיכך במצרף חייב ואחת אחת פטור ושייך הענין הזה לכאן משום דתנינן בסוגיין דידן דמתנה אינה קובעת למעשר:

א"ר רואה אני את דברי מדברי רשב"ג מוטב שיתרמו שלא מן המוקף ולא להאכיל לע"ה טבלים. פי' דיותר ניחא להם לעבור איסור קל ולא יתעביד ע"ה איסורא רבה עיי' במס' עירובין דף ל"ב ע"ב:

הוון בעיין מימר מ"ד שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וזה חבר צריך הוא לעשר כו' ר"י בעי הכא את עביד לי' חבר והכא את עביד ליה ע"ה א"ר יוסי כאן וכאן ע"ה הוא אלא בשביל אחד שהוא מתקן נקרא חבר. פי' דבני הישיבה מחדשין דלא תימא דאימתי ס"ל לרבי דמותר לעבור על איסור קל כדי שלא יבוא חבירו לאיסור חמור דוקא ודאי איסור חמור משא"כ משום ספק איסור אסור לעבור על איסור קל משום שלא יבוא חבירו לספק איסור דאפילו לגבי עצמו אסור לעבור על איסור קל כדי שלא יבוא לספק איסור חמור ואימתי מאכילין אותו הקל הקל דמותר לעבור על איסור קל משום שלא יבוא לאיסור חמור הנ"מ בודאי איסור חמור אבל לא משום ספק איסור חמור אפילו לגבי עצמו כשיטת הש"פ דילן והא דהכא הוי ודאי איסורא רבה דע"ה בודאי לא יעשר אע"פ דרוב ע"ה מעשרין הן אבל הכא כשלקח מחבר דחל ע"פ הדין על החבר לעשר לא יעלה על דעת ע"ה דהחבר לא עישר משום שלא מן המוקף והוי ודאי איסור בזה ס"ל לרבי דמותר לעבור על איסור קל מפני ודאי איסור דחבירו אבל מפני ספק איסור דחבירו אסור כשיטת הש"ס דילן ע"כ קמ"ל בני הישיבה דלא כשיטת הש"ס דילן אלא דקרו לי' בני הישיבה חבר משום אחד שהוא מתקן ר"ל דהוי ספק שמא יתקן ע"ה ומ"מ ס"ל לרבי דמוטב לעבור על איפור קל בודאי משום ספק איסור חמור דחבירו ורשב"ג ס"ל דפשיטא דמותר לעבור על איסור קל משום ודאי איסור חמור דחבירו אבל הכא אין לו לעבור על איסור קל משום ספק איסור דחבירו וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן ולפיכך מחדשין בני הישיבה וקרו לי' חבר לאשמעינן דאחד הוא עכ"פ מתקן אבל שיטת הש"ס דילן אינו כן. ומבואר יפה שיטת הבבלי ושיטת הירושלמי בתוס' עיי"ש:

אר"א ר"י ור' נחמיה שניהם אמרו דבר אחד. דס"ל דחצר שהוא בוש לא חשיב כלל חצר לקבוע למעשרות א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין ר"נ ורבנו בחצר שהוא בוש כו' גי' הגר"א ז"ל שאינו בוש כו' א"ר יוחנן דברי ר' יהודה עשו אותו כיחור שהוא נוטה לחצר פי' לא כדס"ל לר"א דחנות ושער לא חשיבי חצר כלל אליבא דר"י ז"א אלא דחשיבי מקצת חצר ולא לגמרי דהעמידו החנות והשער למדריגת חצר הקלוש במדריגתו והעמידום במדריגת חצר כזה ביחור שהוא נוטה לחצר דחצר הזה לא דמי לחצר דעלמא ואינו קובע כמו חצר דעלמא אלא באופנים מיוחדים קובע ולא יותר כן העמידו החצר דחנות ושער במדריגה הזאת אע"פ שאינו דומה להטעמים של חצר שהיחור נוטה לתוכו אך דחצר הוא מדרבנן קביעותו כדס"ל לר' יוחנן לקמן בה"ה ורבנן קבעו דיני חצר יש חצר שקובעת לגמרי ובחצר עם יחור נוטה קובע באופנים מיוחדים ובחצר זה של שער וחנות העמידו אותו במדריגת חצר של יחור נוטה וע"ז מסיק ע"ד דר"י באוכל אחת אחת ובאוכל ברשות הכל ובמשייר פי' דדינא דיחור הנוטה לחצר הוא כך דאוכל אחת אחת ופטור ויכול לאכול הכל אך ע"י אחת אחת כן בעה"ב כן לוקח ופועל אך בפועל ובעה"ב בששיירו ולא אכלו הכל אלא שיירו ולא לקטו הכל ובאמצע הלקיטה אכלו ושיירו עוד שלא אכלו פטורין אפילו בשנים שנים אבל אם לא שיירו ואכלו כולם שנים שנים חייבין כדאיתא פרטי דינים הללו בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף פ"ח ע"א ד"ה בעה"ב עיי"ש וע"כ אליבא דר"י כיון דעשאו לחצר הזה דחנות ושער דין דיחור שהוא נוטה לחצר ע"כ פטור באוכל אחת אחת ואוכל ברשות דהוא פועל דנקרא אוכל ברשות כדאיתא בתוספתא מובא בראב"ד ז"ל פ"ה ה"ג בה' מעשרות אפילו אוכל הכל כיון דאכלו אחת אחת ובמשייר פי' עוד תנאי בבעה"ב ובאוכל ברשות אם משייר אפילו אינו אוכל אחת אחת ואם באוכל הכל צריך להיות אחת אחת אבל בששייר אפילו אינו אוכל אחת אחת פטור ודוקא בפרטים הללו פטור אבל לוקח שאוכל שנים שנים אפי' בששיור או האוכל ברשות שנים שנים בשלא שייר חייב משא"כ לר"א דס"ל דלר"י חצר דחנות ושער לא הוי חצר כלל פטור לגמרי אפילו אינו אוכל אחת אחת ואינו אוכל ברשות הכל ולא שייר ור"ל דכל פרטי דינים הללו לא שייך כלל בחצר הזה דחנות ושער ואפילו בלא פרטים הללו פטור. ועי' בתוס' ותמצא מבואר באריכות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף