תוספות הרי"ד/כתובות/ה/א

תוספות הרי"ד כתובות ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשכח גידול רביתא ומר זעירתא כו' ודא היא זעירתא לא נמצא קונה אשה ומטלטלין בשו"פ ואין אדם קונה ב' נשים בשו"פ ומה בין אדם קונה קרקע ומטלטלין בשו"פ שכן אדם קונה שתי קרקעות בשו"פ ואין אדם קונה שתי נשים בשו"פ ע"כ. בהאי סוגיא אמרתי לתרץ מה דלכאורה קשה במה דגרסינן במס' קידושין דף ו' ע"ב בעי ר"פ בתך ופרתך בפרוטה מהו בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה א"ד בתך בפרוטה ופרתך במשיכה בעי רב אשי בתך וקרקעך בפרוטה מהו בתך בח"פ וקרקעך בחצי פרוטה א"ד בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה תיקו ע"כ ולכאורה קשה מדוע נקט בתך ולא נקט אתה ופרתך כמו בכל הסוגיא לעיל חצייך בפרוטה כו' חצייך בח"פ כו' חצייך בחצי פרוטה היום כו' עי"ש בכל הסוגיא:

ועוד קשה דמיבעיא בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה בתך בפרוטה ופרתך במשיכה היכי ס"ד למימר כן הא הוא אמר בתך ופרתך בפרוטה היאך נימא דבר חדש מה שלא יצא מפיו פרתך במשיכה הוא אמר בפרוטה ואנן נימר במשיכה א"כ בכל הקנינים נימא כן כשאמר בלשון שאינו קנין נימא דכונה שלו כונה אחרת והא גבי לך חזק וקני איכא פלוגתא אם קפידא או מראה מקום הוא עי' במס' ב"ב דף ע"ז ע"ב עי"ש ועוד קשה למה פשיטא ליה דבקרקע לא קנה רק דמיבעיא לי' על הקידושין ואימא איפכא דבקידושין פשיטא דאינה מקודשת ורק ספק הוא על הקרקע אם בתך בחצי פרוטה וקרקעך בח"פ א"ד קרקעך בפרוטה ובתך בשטר ובביאה וזה קשה מאד כי היכי דנימא בקרקע דמתכוין לקנין אחר ה"נ נימא גבי בת דמתכוין לקנין אחר:

ונראה לפענ"ד דהנה הב"ש ז"ל סי' ל"א ס"ק י"ז הקשה ואפילו אי איכא ב' פרוטות מאי מהני הא כיון דפרה לא נקנית במעות א"כ הוי קני את וחמור [וזה לשיטת הר"ב ז"ל דס"ל דלכו"ע קני את וחמור לא קני] ומתרץ דלא חשוב קני את וחמור משום דד"ת מעות קונות ע"כ עי"ש וקשה לי להבין וכי בשביל דד"ת מעות קונות לא חשוב קני את וחמור הא לא גרע מהמקדש בחיטי קורדנייתא דאינן קידושין דכיון דאמרו רבנן דלא שוה כלום אינן קידושין וה"נ כיון דאמרו רבנן דאין מעות קונות א"כ עשאוהו רבנן כחמור והוי קני את וחמור והא דמביא הגמ' במס' ב"ב דף קמ"ג גבי תורם קושית ומרה כו' דלא הוי או"ח כיון דמדאורייתא הוי תרומה מעלייתא גם המרה ז"א דשאני התם דהתם אפילו מדרבנן נמי הוי תרומה אלא דרבנן אמרו דיחזור ויתרום משא"כ הכא דרבנן אמרו דלא הוי קנין ועשאוהו כחמור א"כ הוי קני את וחמור:

ונראה לפענ"ד לתרץ קושית הב"ש ז"ל עפ"מ דגרסינן בדף ז' ע"א הילך מנה ואקדש אני לך מר זוטרי בשם ר"פ אמר מקודשת א"ל רב אשי למר זוטרי א"כ הו"ל נכסים שיש להם אחריות נקנין עם נכסים שאין להם אחריות ואנן איפכא תנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כו' פי' רש"י ז"ל דאדם הוקש לקרקע דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם וגו' לרשת אחוזה משמע מפרש"י ז"ל דאי הוי איפכא כגון שמקנה לו מנה אגב האשה נקנית וכ"כ הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל לשיטת רש"י ז"ל והק' התוס' ז"ל והרמב"ן ז"ל דהא לא איתקש לקרקע אלא עבדים דהאי קרא בעבדים כתיב אבל בן חורין לא איתקש לקרקעות לכן פירשו ז"ל דלאו דווקא קרי לה נכסים שיש להם אחריות דב"ח לא הוי נכסים שיש להן אחריות אלא הכונה דמטלטלין אין נקנין אגב מטלטלין עי"ש והנה אף לפרש"י ז"ל דס"ל דמטלטלין נקנין אגב האשה מ"מ לא דמי לעלמא דמטלטלין נקנין אגב קרקע דהתם בפרוטה אחת נקנה הקרקע ואגבה המטלטלין משא"כ הכא באשה כיון דב' נשים אין מתקדשין בפרוטה אחת א"כ ע"כ דבפרוטה אחת אין נקנה האשה והמטלטלין כדאיתא בירושלמי הכא ואין אדם קונה אשה ומטלטלין בפרוטה אחת מה בין אדם קונה קרקע ומטלטלין בפרוטה שכן אדם קונה כמה קרקעות בפרוטה ואין אדם קונה ב' נשים בפרוטה עי"ש ולכאורה קשה מהאי ירושלמי על שיטת התוס' ז"ל והרמב"ן ז"ל דס"ל דמטלטלין אין נקנין אגב האשה והכא מפורש בירושלמי דמטלטלין נקנה אגב האשה וכשקידשה זוכה ע"י הקידושין בהמטלטלין רק דע"י פרוטה אחת לא מהני אבל אי קידשה במנה נקנה המטלטלין אגבה ולכאורה היא קושיא אלימתא א"ו דהדבר פשוט דע"כ לא ס"ל להתוס' ז"ל והרמב"ן ז"ל דאדם לא איתקש לקרקע ומטלטלין אין נקנין אגב האשה אלא דווקא באשה גדולה משא"כ בבתו נערה פשיטא דהיא איתקש לאחוזה דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגרסינן במס' כתובות דף מ"ג ע"א ובמס' קידושין דף ט"ז אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו טעמא דמיעטה קרא הא לא"ה בלא אותם הו"א דגם בת מנחילין לבנים לרשת אחוזה אלמא דהיא נמי אקרי אחוזתו דאל"כ אלא דבת לא נקרא אחוזתו א"כ למה לן אותם למעט בת א"ו דבת נקרא אחוזתו ואיתקש לקרקע כמו עבדים א"כ בירושלמי דמיירי מבת שפיר נקנה מטלטלין דאבי' אגבה משא"כ בסוגיא דדף ז' דמיירי באשה דעלמא ע"כ ס"ל דע"כ לא איתקש לקרקע ולא נקנה מטלטלין אגבה וא"כ שפיר מבעיא לר"פ בתך ופרתך בפרועה מהו ואם הי' ב' פרוטות הוה שפיר דמי ולא הוי קאו"ח דר"א דאז גם הפרה נקנית אגב האשה דהוי נכסים שאין להם אחריות נקנין ע"י נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה והא דהשתא לא נקנה הוא משום דלא הוי רק פרוטה אחת ואין אדם קונה אשה ומטלטלין בפרוטה שכן אין אדם קונה ב' נשים בפרוטה אבל אם הי' ב' פרוטות אז גם הפרה נקנית אגבה וע"כ נקט ר"פ בתך ופרתך בפרוטה ולא נקט את ופרתך בפרוטה משום דבבת מהני ב' פרוטות ורק דמיבעיא לי' על פרוטה אחת משא"כ באשה דעלמא אף ב' פרוטות ג"כ לא מהני והא דמיבעיא לרב אשי בתך וקרקעך בפרוטה ולא נקט שם את וקרקעך דהתם ב' פרוטות הי' מהני אף בגדולה הוא עפ"מ דגרסינן במס' קידושין דף ג' ע"א חליפין איתנייהו בפחות משו"פ ואשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה פירשו בתוס' ז"ל דהו"א דחליפין הוי משום כסף דלתא דכסף הוא דנותן לו הסודר ומקנה לו את החפץ קמ"ל דלאו משום כסף הוא דהא כסף ליתא בפחות משו"פ וחליפין איתא בפחות משו"פ וע"כ לאו מטעם כסף הוא וכן פירש בריטב"א ז"ל דכיון דחליפין איתא בפחות משו"פ ע"כ לאו תולדה דכסף הוא אלא הוי אב בפני עצמו ולא תולדה דכסף והא דמסיק אשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה ל"ג והרשב"א ז"ל כתב וז"ל נימא דחליפין איתא באשה בחליפי שו"פ זו אינה קושיא כיון דעיקר חליפין אפילו בפחות משו"פ איתנייהו כי עביד לה בכלי שוה מנה לא יכה כוחו מכלי שאין בו שו"פ דשם חליפין חד הוא דבשלמא אי חליפין לא ניתנו בחזרה הוי אמרינן כי יהיב לה פחות משו"פ לא מקניא נפשה אבל כי יהיב לה פרוטה מקניא נפשה ואי נמי אי עיקר חליפין ליתניהו כלל בפחות משו"פ הוי אמרינן כיון דקנין חשוב הוא מקניא נפשה אבל השתא דקי"ל חליפין קני ע"מ להקנות הוא ולא דידה נינהו אפילו כי יהיב לה חליפין שוה מנה מאי הוי הא מ"מ לאו בגופן היא נקנית אלא בדינן ודינן אפילו בפחות משו"פ איתא וכיון שדין חליפין איתא בפחות משו"פ לא חשיבה לה וגנאי הוא לה להקנות עצמה בקנין פחות כזה שעיקרו פחות משו"פ וכו' עכ"ל ז"ל עי"ש משמע מזה הא אם הי' מקנה לה בתורת כסף ע"מ להקנות שפיר דמי אע"ג דלא מקנה לה בגופי' דאל"כ הול"ל חליפין איתנייהו בחזרה וע"כ אינו בתורת כסף דתורת כסף ע"מ להקנות לחוד לא מהני אלא ע"כ דתורת כסף ע"מ להקנות מהני אף דאינו נותן לו גופו של הכסף וקונה בדינו של תורת כסף איתא בט"ז ז"ל סי' ק"צ ס"ק א דתורת כסף הוא אפילו נותן לו הכסף רק בעד הקנין ולא נכנס בשיווי המקח נמי קנה עי"ש והנה כי יש בכסף ב' ענינים כסף קנין ודמי המקח [כההיא דהק' הרשב"א ז"ל והראשונים ז"ל על הא דילפינן קנין כסף באמה עברי' מוהפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה ע"כ דנקנית בכסף דאל"כ במה מגרעה והקשו ז"ל דמנ"ל דנקנית בכסף אימא דנקנית בשטר ומגרעה מדמי המקח עי"ש] וכסף קנין א"צ שיהא גם בדמי המקח וכיון דכסף משתמש לב' פעולות לכסף קנין ולדמי מקח ורשות ביד הקונה להשתמש ממנו פעולה אחת או לכסף קנין לחוד או לדמי מקח לחוד ויכול להשתמש ממנו תרוייהו לכסף קנין ולדמי מקח ג"כ ויש בידו כמו כן שיהא הכסף לקנין על חצי המקח ודמי המקח על הכל דהא עכ"פ מקנה לו גוף הכסף על דמי המקח של כל המקח ע"כ כח הקנין שבא מגוף הכסף של כל הפרוטה הוא נותן לחצי מקח אחד ולא דמי להיכא דלא נותן לו גופו של כסף רק ע"מ להקנות לחוד אפילו אם נימא דלא מהני ע"מ להקנות לחוד ז"א דהא אז אין לו כח הקנין כיון דשייר לנפשו גוף הכסף א"כ אין לו כח הקנין כלל בפרוטה זו אבל כשנותן לו גוף הכסף ויש לו כח הקנין ורוצה שכח הקנין הזה שיש לו בפרוטה הזאת נקנה על ידו חצי אחד שפיר דמי דהא נתן גוף הכסף להמקנה ויש לו כח לקנות מהמקנה בכסף והגע עצמך אחד שקנה חפץ מחבירו בעד פרוטה דמי המקח ונתן לו פרוטה בתורת כסף על דמי כל המקח ואינו רוצה לע"ע לקנות רק חצי פשיטא דקנה דמהכ"ת נימא דכולה יש לו כח לזכות ע"י פרוטה הזאת וחצי אין לו כח לזכות פשיטא דז"א ובודאי קנה נמצא לפי דברינו או דמהני כשקונה בתורת כסף ע"מ להקנות אף לא בגוף של כסף רק שמזכה לו המעות רק על דבר אחד ע"מ להקנות [כמו על מנת שתצא בו לחירות מה שאת נושאת ונותנת בפיך] כמו שכתבנו לעיל לפי' הרשב"א ז"ל או דאפילו שצריך לקנות בגופו של כסף הרי נתן לו גופו של כסף ויש לו זכות לזכות בגופו של כסף מן המקנה בעד כל הפרוטה שרוצה לקנות האשה בעד כסף הקנין של כל הפרוטה ולא הפרה והפרוט' שאמר על שניהם הוא שיהי' דמי מקח על שניהם על כן עולה שפיר הסוגיא דמיבעיא לן אם כוונתו על הפרוטה שנתן בעד שניהן בעד הבת והקרקע הוא שיהי' כסף קנין על שניהן נמצא מגיע חצי פרוטה על כל אחד ולא קני א"ד הפרוטה נתן על שניהם לדמי מקח אבל קנין יעשה בהקרקע קנין אחר וכח הקנין של כל הפרוטה יהי' בעד הבת דל"ל איפכא דקרקעך בפרוטה ובתך בביאה דז"א דגרסינן במתניתין במס' כתובות דף מ"ו האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף בשטר ובביאה פרש"י ז"ל בכסף דהכסף שייך להאב בשטר דמקבל השטר בעדה בביאה דיש בידו למוסרה בע"כ להבעל שיבעלה לשם קידושין וכתב התוי"ט ז"ל דבירושלמי איתא בביאה דהבעל נותן כסף להאב בעד שימסור לו בתו שיבעלה לשם קידושין וכתב שהמפרש ז"ל בירושלמי כתב דרש"י ז"ל לא ס"ל כן אלא דבביאה דמוסרה לביאה להבעל בע"כ והתוי"ט ז"ל חולק עליו [והמפרש הזה איפשר דהוא השדה יהושע ז"ל] ונראה לפענ"ד דהדין עם המפרש ז"ל הנ"ל לשיטת רש"י ז"ל וכן משמע בשטמ"ק ז"ל לפירוש רש"י ז"ל דלפיכך נקט בקידושי' בכסף בשטר ובביאה ולא נקט סתם זכאי בבתו בקידושי' משום דחלוקין בדינן בכסף אופן זה ושטר אופן זה וביאה אופן זה עי"ש וכן משמע דמוכח מש"ס דילן דע"כ דווקא כסף קידושין שייך לאב ולא כסף שנותן בעד הביאה מהא דגרסינן דף ג' ע"ב מנ"ל דמקניא בכסף וכסף דאבוה הוא אמר רב יהודא אמר רב א"ק ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב עי"ש דמהכא מוכח דנקנית בכסף וכסף דאבוה הוא וקשה מנ"ל דנקנית בכסף דילמא כסף דביאה שייך להאב א"ו דלא זכה האב אלא בכסף קידושין ולא כסף דבשביל ביאה אבל בירושלמי גמרינן כסף מקיחה דשדה עפרון לחוד והא דמקשה התוי"ט ז"ל על המפרש ז"ל משיטת רש"י ז"ל גופי' בדף מ' ע"ב לפענ"ד משם לא מוכח מידי דהא זה פשיטא דדמי המקח לא שייך להאב אף שבידו להשיאנה לאשה לכל מי שירצה דהא לא מצינו דהאב יטול דמי מקח מהאיש שנותן את בתו לו לאשה ולא זכתה התורה לאב רק למוכרה לאמה ונוטל דמי מקח אבל לא למוכרה לבעל לאשה וליטול דמי מקח כמו שמוכרה לשפחה ואין לו מבעל המקדש רק דמי קידושין אבל אין לו כח למכור את בתו לבעל בעד דמים ולא נתנה התורה לאב זכות רק למכור את בתו לאמה בעד דמים אבל לא למוכרה לאישות בעד דמים ולא נתנה לו התורה רק זכות לקבל כסף קידושי' אבל לא מצינו שמוכר אדם את בתו לאישות ולקמן ברידב"ז בד"ה ותייא כמר בע"ה מבואר ראי' גמורה לזה וכן פרש"י ז"ל במס' קידושין דף י"ח ע"א בד"ה מוכר אדם את בתו לאישות וז"ל קיבל בה קידושין ובד"ה לאישות וז"ל ז"ל מוכרה בקבלת קידושין כו' עכ"ל ז"ל הרי מפורש כדברינו רק הירושלמי מפרש להמתניתין דהאב זכאי בבתו בקידושי' בכסף בשטר ובביאה דהאב נוטל דמים בעד הקידושין של ביאה ולא בעד זה שמכרה לו לאשה ז"א וב' ענינים הן דמי שיווי המקח ענין אחד שנוטל דמים בעד זה שמוכר את בתו לו לאשה אבל באיזה דבר שיתרצה האב יוכל לקדשה או בכסף או בשטר או שימסור את בתו לקידושי ביאה ואף בזה ס"ל לרש"י ז"ל דאין לאב זכי' שיטול כסף בעד שיתרצה על קידושי ביאה ז"א וראי' לזה מש"ס דילן שהבאתי לעיל דמנ"ל למילף מאין כסף דמקדשה בכסף ז"א אימא דלעולם שייך לאב הכסף שנטל בעד קידושי ביאה אלא ע"כ דעיקר דשייך לאב הוא הכסף של קנין הקידושין ובעד ביאה לא מצינן למילף רק שכסף הקידושין גופי' שקידשה בה שייך להאב אבל לא בעד שיווי הקנין וממילא לא קשה קושית התוי"ט ז"ל על המפרש ז"ל מלשון רש"י ז"ל דהנה במס' קידושין דף ג' ע"ב שפרש"י ז"ל ג"כ שנוטל דמים וז"ל ז"ל שיש בידו לביישה ולפגמה בשביל ממון שיתנו לו עכ"ל ז"ל זהו שנוטל דמים כסף קידושין וכן מה שפירש במס' כתובות דף מ"ב ע"ב וז"ל ז"ל דאי בעי מסר לה לקדשה בביאה למנוול ומו"ש כדתנן לקמן האב זכאי בבתו בקידושי' בכסף בשטר ובביאה וכיון דבידו ליטול ממון לפגמה ולביישה כו' עכ"ל ז"ל התם נמי הזכות שנוטל דמים הוא כסף קידושין ולפיכך מביא ראי' ממתניתין דהאב זכאי לשיטתו ז"ל דמפרש דבידו למוסרה לביאה בע"כ והא דנקט דאי בעי מסר לה לקדשה בביאה לרבותא נקט דאפילו כח קנין הקידושין בידו אבל מה שמפרש דבידו ליטול ממון לביישה ולפגמה הממון הזה הוא דמי כסף קידושין וכן מה שפירש בדף מ"ו ע"ב ליטול ממון ולביישה בבושת זה למוסרה לביאת קידושין הוא ג"כ הממון דכסף קידושין והא דנקט לביאת קידושין הוא לאפוקי ביאת זנות ואולי כוונת רש"י ז"ל בדף מ' ע"ב ג"כ כן ובפרט שגי' רש"י ז"ל הי' לפני המפרש ז"ל במתני' למוסרה לביאה לכל מי שירצה ותו לא עכ"ל ז"ל וע"כ עולה הסוגיא שפיר דל"ל איפכא דקרקעך בפרוטה ובתך בביאה דז"א דא"כ על מה נתן הפרוטה להאב בעד בתו דל"ל לדמי שיווי מקח דז"א דלא מצינו באב זה הזכות וכן דמי שכר של קידושי ביאה ג"כ לשיטת רש"י ז"ל לא שייך להאב ואלא ע"כ לא מצינו למימר רק בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה ונמצא דגבי בתך ופרתך דאף דלא שייך למימר איפכא פרתך בפרוטה ובתך בשטר וביאה דהא פרה לא נקנית בכסף אבל מ"מ נקט בתך דאי באשה עצמה אף בב' פרוטות לא הי' מהני דהא הוי קאו"ח וגבי קרקע אף דלא שייך קני או"ח מ"מ נקט בתך דאי באשה עצמה הי' י"ל איפכא כנ"ל ע"כ נקט בתך ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף