פני משה/כתובות/ה/א

פני משה כתובות ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אף על פי. אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף. ולא אמרי' שאינו רשאי כדי שלא לבייש את מי שאין לו:

גובה את הכל. מנה או מאתים ותוספת:

שלא כתב לה. תוספ' מדעתו אלא על מנת לכונסה:

גמ' במה הוא מתחייב לה. הא דתני במתני' גובה את הכל באיזה דבר הוא מתחייב לה התוספ' שתוכל לגבות וקס"ד דלא נתחייב לה בקנין אלא בדברים בעלמא. וה"ג לא כן ר"י ור"ל תריהון אמרין הכותב שטר חוב על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו. וכן הוא בפ' הנושא והכא לא נתחייב בתוספ' ואמאי חייב ליתן ואפילו כתב לה אינו כלום דהוי כנותן שט"ח לחבירו בחזקת שהוא חייב ונמצא שאינו חייב:

ומשני רוצה הוא ליתן כמה וליקרות חתנו של פלוני. לפעמים הוא מוסיף לה מפני כבוד אביה ומשפחתה ורוצה הוא ליתן לה כמה וכמה שתתחתן עמו ובההיא הנאה גמר ומקני לה:

עד כדון. עד כאן שייך האי טעמא בשפסק לה התוספת מן האירוסין קודם שנשאה וכלומר בשעת אירוסין:

פסק מן הנשואין. מאי איכא למימר אם פסק לה אחר שנשאה במה הוא מתחייב עכשיו דכבר נעשה חתנו של פלוני:

ומשני רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב. לו ומחמת חיבת הביאה גמר ומקני לה:

עד כדון כשבעל. ושייך האי טעמא:

לא בעל. עדיין והוסיף לה במה מתחייב ומתני' קתני מן הנשואין סתם גובה את הכל ואפי' לא בעל:

רוצה הוא ליתן כמה על קנינו שהוסיף. כלומר דבאמת מיירי שהוסיף לה בקנין ונתחייב לה בזה:

פסק מן האירוסין וכו'. כלומר כחוזר על הקושיא הוא והניחא דמשכחת לה בשפסק מן האירוסין אי נמי כשהוסיף לה בקנין כדשנית אלא אם פסק מן הנשואין ולקרות חתנו כו' אין כאן וכן תשמיש אין בו ואשלא בעל קאי וכן אם קנין לא הוסיף במה הוא מתחייב והיינו דעיקר הקושיא דמתני' סתמא קתני אם רצה להוסיף דמשמע אפילו בלא קנין:

ומשני מיכאן. כלומר אפילו לאחר מכאן והיינו לאחר נשואין איכא טעמא דרוצה הוא ליתן כמה כדי שלא תחזור בה:

ויכולה היא. בתמיה לא כן תני ביבמות פרק י"ד האיש אינו מוציא אלא לרצונו אבל לא לרצונה:

מעיקא היא ליה. אע"פ שאין הדבר תלוי ברצונה שתחזור בה ממנו מ"מ היא מצערת לו הרבה עד שיתרצה הוא ומשבק לה בגט ולפיכך הוא רוצה להתחייב בכמה ולהוסיף לה כדי שלא תחזור בה:

כשם שהבעל פוסק. יותר על כתובתה ומתחייב בזה:

כך האב פוסק. ומתחייב:

אלא שהבעל מזכה בכתב. אם הוסיף לה צריך לכתבה:

והאב אינו מזכה אלא בדברים. כלומר אינו צריך לזכות בכתב אלא אפילו בדברים בעלמא סגי:

ובלבד דברים שהן נקנין באמירה. דוקא פסיקה בשעת השידוכין שאז נקנין באמירה כדמפרש ואזיל:

היך עבידא. כהאי דאמר גידול בשם רב כמה אתה נותן וכו' מימרא דרב גידל בבבלי פרק הנושא דף ק"ב והן הן הדברים הנקנין באמירה כלומר שלא ניתן לכתוב:

אשכת גידול רביתא ואמר זעירתא. בתמיה מצינו גידול הגדול ואמר דבר קטן א"נ מצא גידול דבר גדול שהיה לו לומר דבר היותר חידוש ולא אמר אלא דבר קטן שאין בו חידוש דפשיטא היא ולא צריך לטעמא שהן דברים הנקנין באמירה אלא דטעמא דמכיון שקידשה זכתה הבת בין הבנות ובאותה שוה פרוטה שנקנית היא לו נקנין לו גם המטלטלין שפסק אביה ליתן:

אלא כיני. כך היה צריך לגידול להשמיענו כמה אתה נותן כו' כיון שקידשה זכתה הבת בין הבנות והבן בין הבנים כלומר שגם הבן קנה מה שפסק לו אביו דאע"ג דלא שייכא ביה האי טעמא שיהיו נקנין לו פיסוק הדמים והמטלטלין עם קידושיה שהרי הוא לא נקנה לה ולא מקבל ממנה אלא היא נקנית ואפ"ה זכה משום דדברים הנקנין באמירה הן וכך היה לו לגידול לומר:

והדא היא זעירתא. בתמיה וכי זה לאו דבר חידוש הוא אפי' אצל הבת דעל כרחך לאו טעמא הוא מפני שנקנין לו המטלטלין עם האשה:

לא נמצא קונה אשה במטלטלין בשוה פרוטה. כלומר דאי לטעמא דידך לא נמצאת אומר דקונה אשה עם המטלטלין באותה שוה פרוטה שקידשה והא אנן קי"ל דאין אדם קונה שתי נשים בשוה פרוטה כדתנן בפ"ב דקידושין המקדש שתי נשים בש"פ אינן מקודשות:

ומה בין אין אדם. בתמיה וכי אין אדם כו' כלומר וכי תימא דמה בין אדם קונה קרקע וכמה מטלטלין בשוה פרוטה דהא קי"ל נכסים שאין להן אחריו' נקנין עם נכסים שיש להם אחריות וכן נימא נמי דקונה מטלטלין עם האשה בשוה פרוטה:

שכן. לא אם אמרת בקרקע ומטלטלין התם היינו טעמא דבפרוטה אחת יכול לקנות כמה קרקעות ביחד ומש"ה נמי ניקנין המטלטלין עם הקרקעות בש"פ:

ואין אדם קונה שתי נשים בש"פ. תאמר במטלטלין עם האשה שהרי אין אדם קונה שתי נשים בש"פ ולא מצית לדמות אשה לקרקע וא"כ אפילו מטלטלין הוי אמינא דלא ליקנו בהדה אי לאו דאשמעינן גידול דזכתה ומטעמא שהן הדברים הנקנין באמירה ולאו מילתא זעירתא היא דקמ"ל גידול:

כמה אתה נותן וכו' ובלבד מן הנשואין הראשונים. דוקא בנישואין הראשונים של הבן והבת דמרוב שמחתו של האב בנשואין הראשונים גמר ומקני באמירה:

ואתייא כהאי דאמר רבי חנניא המשיא את בנו בבית זכה בנו בבית. שתקנת חכמים הוא מפני כבוד החתן שיהא לו מדור לדור בו ובלבד מן הנישואין ראשונים שלו:

ופליג. לשון שאילה הוא אם רבי הושעיה פליג על הא דאמרו זכה בבית וקאמר רבי ירמיה בשם רבי אבהו תיפתר הא דרבי הושעיה שהיה אוצרו של אביו נתון שם בבית דכיון דמשתמש האב בבית לא הוציאו מחזקתו והילכך קאמר לא זכה בבית אבל היכא דלא משתמש האב שם אפי' ר' הושעיה מודה דזכה בבית:

לא כן צריכה אפילו שאולין מן השוק. לא צריך להשמיענו דאם היה אוצר שלו בתוכו דלא קנה הבית דמידי דקבוע הוא ופשיטא דלא הקנה לו הבית אלא כן צריכה להשמיענו דאפילו היו לו בבית דברים שהן שאולין לו מן השוק נמי לא קנה הבית הואיל ומשתמש בו האב:

אם אמר לו לשאילה. אם אמר האב בפירוש שאינו אלא כשואל לו הבית לפי שעה להשיא בתוכו וכן המטלטלין שבתוכו לשאילה לא זכה בהן:

עיקרא לית לה תימליוסים. עיקרו של דבר אין לו שורש ויסוד כדאמרינן בבבלי פרק מי שמת דף קמ"ד דהאי הילכתא המשיא את בנו בבית זכה בבית הוא מתלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:

ורבנין בנין וסלקון עלה. ורבנין בונין ועולין עליה כלומר דשקלי וטרי בה עוד בתמיה. תימליוסים. הוא שורש ויסוד הדבר ודוגמתו בסוטה ריש פ"ו:

את אמר. כמו אמר מר האב פוסק ע"י בתו ובעי הש"ס אפילו בוגרת מי נימא דוקא בתו נערה דקמטי הנאה לידיה דכסף קידושיה שלו אבל בוגרת לא או דילמא לא שנא:

נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא דקתני האב וכו' ולא אשה על ידי בתה. אשה שפסקה לבתה לא קנתה ולא אח על ידי אחותו:

שנייא היא אחותו וכו'. כלומר כמו דבאחותו אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת דאין כאן סברא לחלק ובשתיהם לאו כלום הוא:

וכא. והכא נמי גבי אב דפוסק אין חילוק בין שהיא נערה או בוגרת ובשתיהם פוסק הוא:

רבי בא קרטיגנא בעא אפילו אחר. אם אמרינן דאפילו אחר שאמר לו תן בתך לפלוני ואני אתן כך וכך לנדוניא אם קנו הדברים וצריך ליתן או אב דוקא:

אמרין אפילו בוגרת אחר. מאי כלומר כל זה הוא מן הבעיא דהרי אמרו אפילו בבתו בוגרת קנתה ואע"ג דלא מטי הנאה לידיה והוי כאחר או דילמא דוקא אב דדעתו קרובה היא וגמר ומקני לה באמירה אבל אחר לא:

נישמעינה מן הדא כו'. וקתני לא אח ע"י אחותו וכ"ש אחר גרסינן:

אף למדת הדין כן. כמו דבפסיקת אחר לנדוניא לאו כלום הוא וכן הדין לענין ממון כדמפרש ואזיל:

תן בתך לפלוני וכו'. והא לאו פסיקת נדוניא היא שהרי אמר ליתן לאב עצמו וענין ממון הוא וכן אם אמר קח שדה פלוני ואני נותן לך כך וכך והלך זה ולקח השדה אינו חייב ליתן לו כלום דלאו דברים הנקנין באמירה הן:

כיני מתניתא. על ראב"ע דמתני' קאי דקאמר שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה לאו דוקא לכונסה קאמר אלא בשביל חיבת לילה הראשון שבעל דחיבת ביאה הוא דקונה ולא חיבת חופה:

בעל. כלומר הואיל דאמרינן חיבת ביאה הוא דקונה לה לפיכך אם בעל וגירשה והחזירה וק"ל בסוף הכותב המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה הוא מחזירה וגובה את הכל אפילו התוספת שעדיין חיבת לילה הראשון קיימת וכן אם בעל ומת ונפלה לפני יבם גובה את הכל:

אמר רבי ינאי. גרסינן:

צא וקרא. פוק קרי קרייך לברא דאין לנו הכרע דהלכה כר"א בן עזריה שהרי רבי יונה אמר בשם ר"ז בשם רבי יונתן הלכה ורבי יוסה אמר בשם רבי יונתן דאין הלכה ואין אנו יודעין לכוין השמועה של רבי יונתן ואת אמר דהלכה כראב"ע:

א"ר יוסי סימן היה לן. כלומר דרבי יוסי פליג על רבי ינאי דודאי העיקר כמי שאמר בשם רבי יונתן דהלכה כר"א בן עזריה והרי יש לנו הכרע דכך הוא דסימן היה לן דחזקיה ור' יונתן שניהן אמרו דבר אחד דאזלינן בתר אומדן דעתא כדלקמן:

דתני. בתוספתא הובאה בבלי יש נוחלין דף קל"ב:

מתנתו קיימת. משום דלא פירש בהדיא שבשביל ששמע שמת בנו הוא נותן לו:

אין מתנתו קיימת. דאזלינן בתר אומדן דעתיה שאלו היה יודע שבנו קיים הוא לא היה כותבן לאחרים נראה דגרסי' כאן אמר רבי יונתן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא:

ומר רבי יעקב בר אחא הלכה כר"א ב"ע. השתא מסיק לה דודאי רבי יונתן נמי הלכה קאמר שהרי לעיל אמר רבי יעקב בר אחא בשם חזקיה דהלכה כמותו והיא דר"א ב"ע והיא דר"ש בן מנסיא כלומר דחד טעמא אית להו דאזלינן בתר אומדן דעתא שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה:

ומר רבי ינאי וכו'. כלומר והיאך אמר רבי ינאי עכשיו שאמרו לו לר"ח צא וקרא שמועתך מטעמא דאמר רבי יוסה בר זעירא בשם רבי יונתן דאין הלכה כר"א בן עזריה והרי סימן היה לן דחזקיה ורבי יונתן אמרו דבר אחד ואם ר' יונתן אמר הלכה כרבי שמעון בן מנסיא בודאי נמי דהלכה כרבי אלעזר בן עזריה קאמר וא"כ ע"כ מילתיה דרבי יונה בשם רבי יונתן הוא העיקר והלכה כר"א ב"ע וכן נפק עובדא שהורו הלכה למעשה כר"א ב"ע וכן מסיק בבבלי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף