תוספות הרי"ד/כתובות/ג/ד

תוספות הרי"ד כתובות ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר אחא תיפתר שבא עליה עד שלא מת אבי' ומת אבי' כבר נראה ליתן לאבי'. בהאי סוגיא אמרתי לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל דהרעישו המפרשים ז"ל ליישבו דפסק בה' חובל פ"ד הי"א לענין האי איבעיא במס' גיטין דף מ"ב ע"ב גבי מעוכב ג"ש אי יש לו קנס או לא לאדוניו אמר רחמנא והאי לאו אדון הוא או דילמא כיון דמחוסר ג"ש אדון קרינא בי' ת"ש הפיל את שינו וסימא את עינו יוצא בשינו ונותן לו דמי עינו ואי אמרת יש לו קנס וקנסו לרבו השתא חביל בי' אחריני יהבי לרבו חביל בי' רבו וגופי' יהיב לדידי' דילמא כמ"ד א"צ ג"ש כו' ע"ז פסק הרמב"ם ז"ל דהוי איבעיא דלא איפשיטא וז"ל ז"ל כל עבד שיצא לחירות ועדיין לא הגיע ג"ש לידו אין לו קנס ואחרים שחבלו בו אין יכול להוציא מהן לעצמו שעדיין לא גמר השיחרור ולא האדון יכול להוציא מהן שהרי לא נשאר לו בו קנין לפיכך המפיל שן עבדו ואח"כ סימא עינו יוצא בשינו ואיני נותן לו דמי עינו ואם תפס אין מוציאין מידו עכ"ל ז"ל וכתב הכ"מ ז"ל משום דהוי איבעיא דלא איפשיטא ובפ"ה מה' עבדים הוא פסק וז"ל ז"ל המפיל שן עבדו וסימא את עינו הרי יצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו וכל כיוצא בזה עכ"ל ז"ל וכתב הראב"ד ז"ל וז"ל דבריו ז"ל סותרים זא"ז שכבר כתב בה' חובל ומזיק שאינו משלם דמי עינו אלא א"כ תפס עכ"ל ז"ל והרעישו המפרשים ז"ל לתרץ עי' בכ"מ ז"ל ובמ"ע ז"ל ובב"ח ז"ל יור"ד ס' רס"ו ובט"ו ז"ל שם ובפנ"י ז"ל במס' גיטין שם ועוד קשה דכתב בפי"א מה' נזקי ממון ה"א וז"ל ז"ל וכל המעוכב ג"ש אין לו קנס הואיל ואין לו אדון שהרי יצא לחירות עכ"ל ז"ל עיי"ש:

אמנם ע"פ הסוגיות הללו מובן בע"ה באר היטב דיש לדקדק דלמה בה חובל כתב בזה"ל יוציא בשינו בלשון הוה ובה' עבדים כתב בלשון עבר הרי יצא לחירות בשינו וכן לשון הרי מוכח ג"כ כן הרי כבר יצא בשינו ואבל ע"פ הסוגיות הללו מובן מאד דהנה גרסינן במתני' ר"פ נערה לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה כו' לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה ר"ש אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה וגרסינן בדף מ"ב ע"ב בטעמא דר"ש א"ק ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה לא זיכתה תורה לאב אלא משעת נתינה אלא מעתה גבי עבד דכתיב כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו ה"נ לא זיכתה תורה לאדון אלא בשעת נתינה ומשני יתן לחוד ונתן לחוד פרש"י ז"ל יתן לשון צווי ולעולם ונתן משמע דבר הנתון כבר עכ"ל ז"ל פי' דונתן משמע דזכה דווקא לאחר הנתינה אבל יתן אינו משמע דזכה דווקא לאחר הנתינה והנה הא דלא הספיק לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה אליבא דהת"ק דקי"ל כוותי' ולמה לא שייך לאבי' הרי בא עלי' בנערותה בעודה ברשות האב פרש"י ז"ל בדף ל"ט משום דכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה אם נערה היא בשעת נתינה עכ"ל ז"ל הרי אף דהביאה היתה בנערות אבל מכיון דכתיב גבי נתינה נערה אינו זוכה האב עד שתהא נערה בשעת נתינה ושייך לעצמה ויש לחקור האיך הדין בעבד אליבא דהת"ק אם נחבל העבד ע"י אחר בעודו עבד ולא הספיק לעמוד בדין עד שנשתחרר אם שייך להעבד או להאדון והנה אודות האדון פשיטא דלא שייך להאדון דהא ה"נ כתיב יתן לאדוניו ובעינן ע"כ שיהא אדון בשעת נתינה דהא אין נ"מ בין האב לאדון אליבא דר"ש רק דנתינה דגבי אב לא זכה רק לאחר שכבר בא לידו וגבי עבד לא בעינן שכבר בא לידו אבל בזה דצריך שיהא אדון ונערה בעת נתינה בזה אין נ"מ ביניהם אבל יש לחקור אם שייך להעבד כמו גבי בוגרת דשייך לעצמה או לא דיש לכאורה לחלק דהתם גבי נערה הקנס שייך לה דלא אמרינן כיון שנסתלק יד האב יופטר לגמרי ז"א דגזה"כ הוא דלעצמה כמו דגרסינן בירושלמי פ"ד ה"א קנס מאימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר משעה הראשונה ר' יוסי אמר בסוף מתיב ר' יוסי לר' יונה ע"ד דתימר משעה הראשונה והא תנינן עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הוא של אב וכו' לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הוא של עצמה ומשני כו' ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה מתיב ר' יונה לר' יוסי ע"ד דתימר בסוף והא תנינן עמדה בדין עד שלא בגרה כו' משבגרה הרי הוא של עצמה ובוגרת יש לה קנס ומשני כו' תחת אשר עינה לרבות שהיתה נערה ובגרה ע"כ הרי דהתם גזה"כ הוא משא"כ בעבד אם נשתחרר ונסתלק האדון פטור החובל ולמה שייך להעבד אבל ז"א דהא לפי קושיא דר' יונה דלא ס"ל הדרש דלרבות נערה שנתבגרה ניחא לשיטתו דמשעה הראשונ' והשעת בוגרת איני מפקיע הקנס אלא מן האב דבעינן נערה בשעת נתינה לאב ושייך לעצמה א"כ יקשה מנ"ל דשייך לעצמה כיון דל"ל הדרש מריבוי הכתוב אלא ע"כ כיון דנפקע האב שייך לעצמה דהא החוב הוא לה רק דזכתה רחמנא זכות הבת לאביה ומכיון שנסתלק זכות האב שייך לעצמה וה"נ גבי עבד דהא החבלה שייך לו כדכתב הראב"ד ז"ל ומובא בב"י ז"ל ובקצוה"ח ז"ל סי' תכ"ד עיי"ש דהאדון זוכה מהעבד ורק מכיון דהקנס שייך להאדון ע"כ הפקיע התורה הזכות שלו מהחבלה וזכה רחמנה להאדון משום דמה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא כדאיתא בתוס' ז"ל במס' גיטין הנ"ל וכיון שנסתלק זכות האדון ממילא שייך לו וכיון שכן ניחא שיטת הרמב"ם ז"ל דבה' חובל פסק המפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו יוצא בשינו ואינו נותן לו דמי עינו דפירש יוצא בשינו לשון הוה ולא שכבר יצא הוא בע"כ ה"פ דפסקינן לדינו דצריך לצאת בשינו כלומר דהאדון מחויב לשחררו ואינו נותן לו דמי עינו דהא עדיין מעוכב ג"ש הוא והוא איבעיא דלא איפשיטא ע"כ אינו יכול להוציא מידו דמי עינו והוא כשפסקינן לדינו על העין קודם שקיבל ג"ש על שינו אבל בה' עבדים דכתב המפיל שן עבדו וסימא את עינו הרי יצא לחירות בשינו ונותן לו דמי עינו דפירש יצא בשינו הוא לשון עבר כלומר דיצא כבר בשינו ופסקינן לדינא דעין אחר שכבר נשתחרר ע"י שינו וקמ"ל הרי שיצא בשינו תיבת הרי מדויק כלומר דמה שיצא לחירות הוא לאו בשביל עינו אלא בשינו וכלומר דהרי יצא בשינו ע"כ נותן לו דמי עינו והילכך בה' חובל דמחויב לשחררו אין אנו מחייבין ליתן לו דמי עינו משא"כ בה' עבדים דמיירי שלא הספיק לעמוד בדין על דמי עינו אלא לאחר שכבר נשתחרר דאז כשאנו מחייבין ליתן לו דמי עינו הוא אחר שיצא לחירות בשינו דהרי מה שיצא לחירות הוא בשביל שינו לחוד ע"כ כשאנו מחייבין או מחייבינן דמי עינו ולפיכך כתב בה' נזקי ממון הנ"ל לשון יצא שכבר יצא דשם כתב דאין לו קנס הוא בשביל שהממון כבר יצא לחירות ואין לו בו שום קנין כדכתב בה' חובל וע"כ כשמדבר מהחלק ממון שיצא כבר לחירות כתב בלשון שהרי יצא לחירות בלשון עבר ולפי הירושלמי דידן בבא על בתו דמוכח דהוא בעצמו כשבא על בתו עד שלא בגרה ובגרה דשייך לעצמה וה"ה בעבד שחבלו האדון גופי' ונשתחרר והסוגיא דמס' גיטין הנ"ל דמוקי לה כמ"ד דא"צ ג"ש למה לא משני דאתיא ככולהו תנאי רק דמיירי שתובע אותו בדין לאחר שיצא בג"ש בשביל שינו דז"א דהא בברייתא גרסינן נמי בלשון יוצא לשון הוה משמע דב"ד מחייבין אותו לשחררו וליתן לו דמי עינו ואין להק' למה לא משני כמו בסוגיא דידן גבי הבא על בתו תיפתר שבא עלי' ומת דאז שייך לה וה"נ לישני דקאי על היורשין דיוצא בג"ש ע"י שינו מהיורשין ונותן לו דמי עינו ז"א מלבד שזה דוחק לשון יחיד לשון ונותן לו דמי עינו דאי קאי על היורשין הול"ל בלשון רבים מלבד זאת הדוחק הלא סוף סוף יכנס בפלוגתת אמוראים ויקשה על אמימר דס"ל בדף מ' ע"א דאין לו תקנה בג"ש ע"י הגירשין א"כ יקשה לדידי' מהאי ברייתא ע"כ מוקי דהברייתא אתיא כהך תנא דס"ל דא"צ ג"ש ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף