תוספות הרא"ש/קידושין/עג/א

תוספות הרא"ש קידושין עג א

וחד למשרי שתוקי בישראל. תימא מייתורא דקהל היכי שרי בישראל בשלמא הא דשרי' ממזר בשתוקי בישראל ניחא דדרשינן בקהל ודאי היכי מפיק מייתורא דקהל וי"ל משום דאם אינו ענין לקהל ודאי תנהו ענין לממזר ודאי א"נ לאשוויי ממזר לקהל. ומי' ק' דהכא דרשי תרי קהלי קמאי לכהנים ולויים ובפ"ק דהוריות אמרי' דשבט לוי לא איקרי קהל דכל שאין לו אחוזה אינו קרוי קהל והכא משמע דטפי אין לאוקומי בכהני ולויי טפי מבשאר ישראל וי"ל דשאני הכא דכתיב בקהל ה' הילכך מיסתבר למי' דאותם הקדושים טפי מיקרו קהל ה' אבל התם לעיני הקהל משמע טפי בישר':

אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר וכו' עד דמסיק ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא. וק' דרבא גופיה סבר בפ' החולץ דאמר ספיקן בודאן ודאן בספיקן וספיקן (בודאן) [בספיקן] אסור והוה מצי למימר דרבא דהכא אליבא דרבנן קאמר אבל איהו סבר כר"א דאמר דשתוקי [פסול] מן התורה. ומי' ק' אי ר"א סבר דשתוקי פסול מן התורה מאי הוה דריש ר"א להנהו ה' קהלי אפי' אי הוה דריש חד מינייהו לקהל גרים אידך למאי אתא ועו' הא מוכח לקמן דס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל גבי הא דאמר וכן היה ר' אליעזר אומר כותי לא ישא ממזרת כותית ומפ' רב יוסף טעמא דר"א משום דעשואוהו כגר לאחר י' דורות דאסור בממזרת וא"כ ר"א הני תרי קהלי מאי דריש בהו הילכך נראה לר"ת דר"א מודה דשתוקי כשר דבר תורה והכא מיירי בין ר"א לרבנן ובהא פליגי ר"א ורבנן רבנן סברי משום דיוחסי' לא פסלוהו אלא בכשרים ור"א סבר דפסלוהו אף במינו שמא ישא אחותו כאביו:

מאי איכא מיעוט ארוסות. תי' דמשמע דאי לאו דאיכא מיעוט פנויות ומחמת רעבון היה חשוב ממזר ודאי מטעמא דארוסות ואמאי והא בארוסה שעיברה פליגי בה רב ושמואל דאיכא למ"ד הוו ממזר ומותר בממזרת משום דלית ליה דר' אליעזר דאוסר שתוקי בממזרת וחד סבר הולד שתוקי ואסור בממזרת אבל כולהו מודו דאינו ממזר ודאי וי"ל דשאני הכא לפי שאם היה מן הארוס לא היתה משלכת אותו שהרי נאמנת עליו לומר שהוא מן הארוס דלקמן פסקי כאבא שאול שבודקים את אמו אפילו ברוב פסולים הילכך לכך מדהשליכתו חשבי' ליה ממזר ודאי ולא ספק ואע"ג דאיכא למימר דשמא השליכתו מן הבושה שנתעברה בעודה ארוסה מידי דהוה אפנויות שמשליכות את בניהם מפני הבושה ואע"ג דליכא איסור' כולי האי לא דמי דכיון שהיה מן הארוס שעתיד להיות בעלה אינה בושה כ"כ ולא היתה משליכתו ואפי' למאן דלית ליה דאבא שאול וסובר דאין בודקין את אמו י"ל דלא היתה משליכתו אם היה מן הארוס שהרי הארוס מודה שבא עליה ותלינן ליה בארוס ללישנא דאמרי' בפ' אלמנה לכ"ג גבי בועל ארוסתו בבית חמיו דמסתבר מילתיה דרב בדדיימא מעלמא אבל אי לא דיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה והיינו דאמרי' בכתובות ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי א"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד הלכה כר"ג משמע דאפי' אין הלכה כר"ג היה כשר כיון שהוא מודה:

ומיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים משמע דאי ליכא למיתלי אלא באותם שהלכו בעליהן למדינת הים הוי ממזר ודאי ולא ספק וקשה על מה שכתב ה"ג בסוף הלכות גיטין אהא דקאמר בהמגרש אין חוששין לממזרות ה"ד כגון באשה שהלך בעלה למדינת הים וילדה דלא חיישי' לממזרות דאמרי' דילמא אתא בעלה בצינעא ושמש כי ההוא עובדא דאבוה דשמואל דאתא בשם ושמש כדאיתא בירושלמי וי"ל שאני הכא דאי אתא בעלה ושמש לא היתה משליכתו ואינה חוששת שמא יחשיבוהו ממזר מאחר שיאמינוהו לה שמבעלה הוא:

ומיהו ק' מההיא דהערל דקאמר התם דרבה תוספאה אכשר ההיא ולד בתר י"ב חדש משום אישתהוי אשתהי ולמה לי טעמא דאישתהי לימא דילמא אתא בעלה בצינעא ושמש וי"ל דמיירי התם כגון שאמרה האשה שלא בא בעלה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף