אילת השחר/קידושין/עג/א

אילת השחר קידושין עג א

דף ע"ג ע"א

רש"י ד"ה ואיבעית אימא הני נמי. על הודאי אזהרת ודאי ללקות עליו ועל אזהרת ספק אזהרת ספק לאיסורא. בשערי יושר (שער א' פ"א) הביא דהרשב"א בתורת הבית (בית א' ש"א) הוכיח דרש"י סובר דספק דאורייתא מן התורה לחומרא.

דבר תורה שתוקי כשר. עי' ברשב"א דמבואר דהיכא דהוי רוב פסולין אסור בישראלית דלא התירה התורה אלא ספק. וכבר הקשה בפנ"י לפמש"כ הרשב"א דברוב כשרים הו"ל רוב להיתר אע"פ שאין ידוע אם אזיל איהו לגבה, דדילמא אזיל איהו לגבה, ואפי' אזלא איהי לגבי' הו"ל מחצה על מחצה, א"כ איך מפרש המשנה דשתוקי מותר בממזרת, דעל שתוקי כזה הא פירש רבא דד"ת כשר מטעם רוב, ולפי הרשב"א צריך להיות דשתוקי כזה אסור בממזרת, כמו דברוב פסולים אסור בקהל כן היכא דע"י רוב הוא כשר אסור בממזרת, ועי' מש"כ בזה בשערי יושר שער א' פרק א'.

ואפשר לומר דהנה הא כבר דנו אם רוב מברר או דרק דין הוא לילך בספק כזה אחרי רוב אבל נשאר ספק, ושיטת התוס' הרא"ש בב"מ דף ו' דרוב הוי ספק, אלא דספק כזה אנו נוטין לצד הרוב, ומהתוס' שם דנשארו בקושיא ולא תירצו כהתוס' הרא"ש, משמע דרוב הוא מברר. ובודאי מש"כ הרשב"א דס"ס הוא מטעם רוב אינו יכול להתפרש רוב המברר, דהא בהא דכתובות דף ט' ספק תחתיו ספק אינו תחתיו ספק אונס ספק רצון, איך אפשר לומר דהוברר, דהא לא הוברר אונס ולא הוברר שאינו תחתיו, ולא שייך לומר שהוברר היתר בלי להגדיר המציאות מה הי', וע"כ דגם אם נימא דרוב הוא בירור יש גם בלי זה דין דרק ספק אסור מה"ת [דהא הרשב"א ס"ל ספיקא דאורייתא אסור מה"ת], אבל כשיש הרבה צדדין להיתר אז ספק כזה אע"פ שעדיין הוא ספק מ"מ הוא מותר, וה"נ כאן בספק אם אזיל לגבה או אזלה לגביה, אז היינו מתירין משום דספק כזה שיש רוב צדדים להיתר לא נכנס בהכלל דספק אסור ולכן הוא מותר, אבל לא התברר ממש, וא"כ התינח להיתר שייך דבס"ס יהי' מותר, אבל לאיסור הא מה זה משנה אם יש ס"ס או ספק אחד, דגם ספק א' הא אסור, וס"ס אינו מוסיף כלום, ולכן לא שייך לומר דיהי' אסור בממזרת משום דאולי אזל לגבה וכיון דרוב כשרים הכא הוא כשר, ועוד אפילו את"ל דאזלה איהי לגביה אולי הבועל הי' כשר, דמ"מ לא הוברר דהבועל כשר, וכ"ז שלא הוברר הר"ז ספק, וכיון דכאן ספק מותר בממזרת מה יועיל שיהי' ספק יותר גדול דמ"מ לא הוי אלא ספק.

ולהנ"ל יש ליישב מה דהקשה בשערי יושר (שער א' פרק י"ט) בהא דכתובות דף ט"ו דברוב צפרדעים וא' שרץ ואינו יודע במה נגע דטהור, ומ"ש ס"ס דטמא ברה"י. ולהנתבאר יש לומר דברוב צפרדעים אמרינן דנתברר לנו דנגיעתו היתה בצפרדע ואז הוא טהור, אבל בס"ס כיון שלא יתברר המציאות רק דבספק כזה לא נאמר דמה"ת ספיקו לחומרא, ע"ז אמרינן דלגבי טומאה ברה"י גם ספק כזה ספיקו טמא.

כל כי הני מזנו ואזלי. צע"ק דהא כעת איירינן דעל נשוי חיישינן שמא הוא אביו של הולד הזה שנולד מזנות, דלכן פרכינן אח"כ אלא מעתה בת שתוקית לא ישא, והיינו דעל בת של כשרה מנישואין אין לפרוך דהא באמת אסור מחמת דספק ממזר אסור בכשרה, אבל בבת שתוקית דדינה כספק ממזרת כמו אמה דמותרת עם ממזר לסברת התנא דידן דפליג על ר"א בדף ע"ד א' וס"ל דמותר ספק ממזר עם ודאי ממזר, לכן פריך דיהי' אסור דשמא האיש הזה שרוצה כעת לישאנה, הוליד אביה אותו בזנות, וא"כ אדרבה יש יותר לחוש שמי שהוליד את השתוקית ע"י זנות הוא פרוץ יותר בזנות, עכ"פ אין לנו לומר דיש פחות חשש עליו מאשר על איש נשוי שלא ידוע לנו כלל שכבר עבר עבירה כזאת, ועי' כתובות דף ל"ו ע"ב.

אסופי כשר. עי' בנודע ביהודה (הובא בפ"ת סי' ד' ס"ק מ"א) שהקשה באופן דחסה עליו מ"מ יהא אסור מטעם שתוקי.

ואיכא נמי דמחמת רעבון. צע"ק דהא מבואר לקמן דאסופי הוא רק אם נמצא במקום דלא חסה אמו עליו אם ימות, דאם חסה עליו הרי אין בו דין אסופי, ומחמת רעבון חסה עליו ולא תניח אותו במקום מסוכן, א"כ איך יש לצרף המיעוט דמחמת רעבון, דהא אם זה מחמת רעבון לא היתה משליכתו במקום הזה, ויותר צ"ע מה דקאמר לקמן דבשני רעבון נאמנין אביו ואמו אפי' אחרי שנאסף מן השוק משום דמצוי הרבה נשלכין, דאיך מצוי הרבה נשלכין במקום שמסוכן שימות דהא בלי זה אין כלל דין אסופי, וע"כ דנמצא במקום מסוכן, ואיך זה מצוי שנשלכין למות בשני רעבון.

ועי' ברש"י לקמן (עמוד ב' ד"ה תלי בדיקלא) דכתב דכללו של דבר כ"מ שיש להבין דלדעת מיתה השליכתו ולא חסה עליו יש בו משום אסופי, אמנם בטור ושו"ע משמע דרק אם יש ראי' שלא רצתה שימות הוא דמותר, ומ"מ גם להשו"ע צ"ע דאיך יתכן דבשני רעבון השליכתו במקום שאפשר שימות וכדפריך לקמן בשני רעבון קטלא לי', וצ"ע בשיטה לא נודע למי.

תוד"ה מאי איכא. דהא אמרינן ארוסה שעיברה הולד כשר. היינו ללישנא בתרא שם אליבא דשמואל דבודקין את אמו כמש"כ הרש"ש, ולכאורה כיון דבלי בדיקה הוא ספק, קושיתם היא דמהתם חזינן דאינו ודאי ממזר, וא"כ הו"ל לאקשויי אפילו לאידך לישני דהוי שתוקי מ"מ הא אינו אלא ספק, ובתוס' הרא"ש הקשה באמת כן. ונראה בכונתם דלאידך לישני אפשר דמיירי דהיא אומרת מארוס ואז הוי ספק, אבל באינה אומרת כלום תלינן דהוא ודאי ממזר, וכאן דאין היא לפנינו, אילו ידעינן דמארוסה היא הוינן אמרי דהוא ממזר ודאי, ע"ז הוכיחו בלישנא בתרא דאילו אומרת מארוס הוא כשר, וממילא כל זמן שאינה אומרת הוא לכל היותר ספק ממזר, וע"ז תירצו דכאן דבהשליכתו אילו ידעינן דמארוסה הוי ממזר ודאי.

ויש לעיין לפי"ז בכ"ז שהוא בשוק דקי"ל דאביו או אמו נאמנין עליו או בשני רעבון דנאמנין אפי' אחרי שנאסף מן השוק, והארוסה תטעון שהוא שלה מהארוס, דלפי"ז לא יועיל אמירתה שהוא מהארוס ויהי' ודאי ממזר, ואולי לפי"ז לא תהי' נאמנת כלל שהוא בנה כיון דאם נאמין לה יהי' ממזר ואין היא נאמנת לזה.

ומהא דאולי שימש שבא לכאן ע"י שם [ועי' בתוס' הרא"ש דלדבריו הקושיא אולי בא בצינעה ולאו דוקא ע"י שם] כונתם דכיון דאם טוענת כן נאמנת, ממילא גם כשלא טענה לכל היותר הוי ספק, וע"ז תירצו בא"נ דכל זמן שאינה טוענת הוי ודאי ממזר.

בא"ד. דשמא בא ע"י שם ושימש. משמע בקושיתם דלא יהי' אפי' ספק ממזר, וכן משמע מהרא"ש כשהביא האי דינא דהלכות גדולות דהוא כשר ממש, ולאו דוקא ע"י שם, דזהו ודאי אין לתלות ולומר על כל א' שבא ע"י שם ועי"ז להכשירו, אלא העיקר כדמשמע מהרא"ש דאפשר דבא בצינעא, ונקטו לדוגמא כמו אביו של שמואל שבא בצינעא, אמנם אכתי צ"ע איך נאמר דלא יהי' אפי' ספק ממזר משום דנתלה דבא בצינעא דלא שכיח כל כך, ואולי משום חזקת כשרות דהאשה נתלה דודאי לא זינתה, אלא דא"כ איך מוכיחין בחולין דף י"א דאזלינן בתר רובא ממכה אביו דדלמא לאו אביו הוא, נימא דמחמת חזקת כשרות בודאי הולד מבעלה, משמע דחזקת כשרות דידה שייך שיועיל לגבי כשרותו של הולד, אבל להכריע עי"ז שהוא אביו לא מהני חזקת כשרות דידה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א