תוספות הרא"ש/קידושין/לז/א

תוספות הרא"ש קידושין לז א

במשנה חוץ מן הערלה והכלאים. בירושלמי דמס' ערלה ר' יונה בעי למה לא תנתן חלה א"ל ר' יוסי לא תנינן אלא הדברים שנוהגים בישראל ובגוים וחלב ביש' נוהגת ולא בגוים מ"ט ראשית עריסותיכם ולא של גוים ותי' מאי קשה ליה מחלה טפי מתרומות ומעשרות ותי' ר"ת דקסבר חלה בזמן הזה דאור' אעפ"י שבטלה מצות הארץ כדאשכחינהו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן דבי רב בפ' יוצא דופן אבל תרומות ומעשרות דרבנן ולא נהי' דהא כלאים מדרבנן כדאמרינן בגמרא כלאים מדברי סופרים וקתני להו אלמא משום תרומות ומעשרות לא נהגו בחוצה לארץ אלא במקומות הסמוכות לא"י כמו בבל מצרים עמון ומואב השנויים במס' ידים אבל במקומות הרחוקים לא תקנו תרומות ומעשרות אבל חלה תקנו חכמים בכל המקומות משום דשייכא בכל אדם חלת עיסתו אעפ"י שאין לו קרקע ודמי קצת לחובת הגוף. ומההיא דירושלמי מדקדק ר"ת דערלה וכלאים ונטע רבעי נוהגים בשל גוים ועוד הביא ראיה ר"ת מההיא דאמרי' בסו' יבמות גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזקה של נטע ד' הן אינו נאמן דלהשביח מקחו או' כן אלמא דערלה בשל גוים ואין לו' בשלקחו מישראל מדקת' בסיפא דהא מתני' אבל אם אמר של איש פלוני לקחתי' נאמן להחמיר דברי ר' ובפ"ק דמס' ערלה תנן הנכרי מונין לו משעת נטיעתו. ועוד הביא ראיה מדתניא בתוספתא במס' תרומות פ"ד ב"מ אבל ערלה וכלאי הכרם שוים בגוים אלא בא"י ובסוריא ובח"ל אלא שר' יהודה אומר אין לנכרי אלא כרם ד' בסוריא וח"א יש לו. ועוד ראיה מדאמרינן לקמן בח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ובגוי הלוקט איירי דאי ישראל כמו שאסור לאכול כך אסור למכור דערלה אסורה בהנאה. ועוד ראיה מדאמרי' בפ' אין מעמדין דאסרו גבינו' הגוים מפני שמעמידין אותו בשרף הערלה משמע דמיירי בכל מקום אפי' במקום שאין ישראל. ולפי מה שהוכחנו שערלה שייך בשל גוים צריך לדקדק היאך אנו מותרים לשתות יין לפי שרגילים לשתות שרגילים בכל שנה להכריך הגפנים בארץ ואחר שהשריש ראש' מתירי' אותו ונעשה שני גפנים ובכי האי גוונא קרוי ערלה דתניא בפ"ק דר"ה א' הנוטע וא' המבריך וא' המרביע ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ולענין ערלה איירי והא דתניא בת"כ ונטעתם כל פרט למרכיב ולמברי' מכאן אתה או' סיפוק גפנים וסיפוק סיפוקו אעפ"י שהבריכן בארץ מותר איכא לשנויי כדמשני בסוטה פ' משוח מלחמה גבי חוזרים מעורכי המלחמה דקתני התם לא חללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן א' הנוטע וא' המרכיב וא' המבריך ומשני ר' יוחנן הא מני ראב"י היא לאו א"ר אליעזר ב"י כרם כמשמעו הכי נמי נוטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב לא וכה"ג איכא לשנויי נמי לענין ערלה. ומי' אף ראב"י נראה דלא מקרי הרכבה כשנועץ ראש הגפן בארץ וחותכו באמצע ומבדיל מן השורש דאין זה אלא כמו נוטע זמורה בעלמא. ומי' יש להתיר מטעם ספק ערלה דאמרי' לקמן ספק לי ואני אכול:

החוקים אלו המדרשות לפי שאינם אלא רמזים ואינן כ"כ מפורשי':

אשר תשמרו זו משנה לפי שהיא תורה שבע"פ ושמורה בבטנו כי נעים כי תשמרם בבטנך:

ומאי אף אקמייתא מה שדוחק התלמוד להסתפק בכך כדי לישב דברי האמוראים שהיו אוסרים חדש בבבל בפ' רבי ישמעאל במנחות:

הרי שבת דכתיב בה מושבות. פירש"י לא תעברו אש בכל מושבותיכם וק' דההיא קרא לשריפת בת כהן אתיא דלא דחיא שבת כדאמרי' בסנהדרין וביבמות וקרא דהכא מדריש לקמן דלא ליבעי שבת הלכך נראה דקרא אחרינא דריש הכא שבת היא לה' בכל מושבותיכם דכתיב בפ' אמור אל הכהנים בענין המועדות כדאמרי' לקמן אר"א הואיל ובעניינא דמועדות כתיב היינו דקאמר בפ' יש נוחלין ובנדרים פ' נערה המאורסה מועדי ה' נאמרו שבת בראשית לא נאמרה ופריך עלה בנדרים והא בסיפרא כתיב דמפרש דלענין קידוש כתיבא וסד"א הואיל ובעניינא דמועדות כתיבא תבעי קידוש ב"ד במועדו קמ"ל:

א"ל שבת ק"ו אתיא. וא"ת מ"מ תיבטל ללמדך שכל מקום דאדילפת מהתם ניליף משבת ונראה לפרש דר' ישמעאל איירי במצות התלויות בארץ ודומיא דנסכים דאתו מגדולי קרקע ור"ע שהק' משבת ס"ד דבכל המצות קאמר והשיב לו ר"י ש"מ דשבת מק"ו אתיא ממצות קלות שהן חובת הגוף ונוהגת בכל מקום כדדרשי' לעיל ואין ללמוד שבת מנסכים כלומר דלא קאמינא בשבת וכיוצא בהן שהן חובת הגוף:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף