תוספות הרא"ש/קידושין/כג/ב

תוספות הרא"ש קידושין כג ב

מהו שיעשה שליח לקבל גט מיד רבו הא לא מבעיא ליה אם אמר לאחר לקבל גיטה מיד רבו אי הוי ליה גיטא או לא דפשי' דלא גרע ממה שאם לא אמר לו כלום אלא הא קא מבעיא ליה בשטר ע"י אחרים דקאמר רשב"א אם בתורת שליחות קאמר ולמ"ד זכות הוא לו יכול לקבל גיטו שלא מדעתו כ"ז שאינו מוחה ולמ"ד חוב הוא לו צריך לעשות מרצונו או דילמא לאו בתורת שליחות קאמר רשב"א דכיון דאיהו לא מצי מקבל שליח נמי לא מצי משוי הילכך בשטר ע"י אחרים דקאמר היינו אפי' עומד וצווח משום דלא שייך ביה שליחו' וזכיה וכן משמע מתוך פירש"י:

הדר פשטה גמר לה לה מאשה ואף בשטר ע"י אחרים דקאמר היינו בתורת שליחות ואע"ג דקתני אף ובכסף משתחרר הוא בע"כ אפי' עומד וצווח אין לחוש בכך אם ע"י אחרים של כסף ושל שטר אינם שוים דהכי נמי אמרי' לעיל:

דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דידן נינהו תימא דבעיא הוא בנדרים פ' אין בין המודר אי הוו שלוחי דידן או שלוחי דרחמנ' ולא איפשטא ואמאי לא מייתי התם הא דרב הונא בריה דרב יהושע למפשט וי"ל לפי שאין התלמוד רוצה לפשוט אלא ממשנה או מברייתא וכהנה יש הרבה בתלמוד:

ז ואין קנין לאשה בלא בעלה פירש"י הך דאשה בעלמא איצטריך ליה ולא הכא אלא משמע ליה דאשה כעבד הואיל ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה יש להשוותם לענין מתנה ולא לגמרי דעבד ואשה אע"פ שאין לה קנין בלא בעלה היינו לקבל מתנה מאחר אבל לקבל מתנה מבעלה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ואלו בעבד אפי' מז רוו אינו מקבל מתנה כדאמ' בפרק השולח הכותב נכסיו לב' עבדיו חצי לזה וחצי לזה אף עצמן לא קנו ועוד דאמר מה שמשתחרר ע"י עצמו משום דגטו וידו באין כא' ואם יש לו יד לקבל מתנה מיד רבו לא היינו צריכים לטעם זה דאף אם הוא עבד יכול לקבל מיד רבו ועוד אמרי' בירוש' דפירקי' פשיטא שהעבד מקבל מאחר לאחר מאחר לרבו מרבו לעצמו ומאחר לעצמו מחלוקת ר"מ ורבנן ועוד יש חילוק אחר ביניהם דהא דאמר אין קנין לעבד בלא רבו היינו שאין לו קנין כלל וגוף ופירות הם לאדון אבל אין קנין לאשה בלא בעלה היינו שהבעל אוכל פירות ואע"ג דמציאת האשה של בעלה לגמרי במתנה לא אשכחן שתקנו חכמים שתהא לגמרי לבעלה וכן משמע בירוש' דכתובות מציאת האשה דמפרש התם הלכך תקינו מציאת האשה לבעלה שלא תאמר מציאה מצאתי ופריך בירו' מתנה נמי נימא הכי שמא תגנוב ותאמר מתנה נתנו לי ומשני משום דמתנה יש לה קול ומה שהזכיר בכאן אשה בהדי עבד משום דרבנן אמרי יש קנין לעבד בלא רבו כ"ש שיש קנין לאשה בלא בעלה ולפי שרוצה להקשות מדר"מ ודרבנן אדרבנן דסברי הפודה גבי אשה מגבי עבד כדקתני גבי מעשר שני:

ורבי בי אלעזר אמר כל כי האי גוונא. או' ר"ת דהלכה כר"מ דאין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה כדמוכח בפ' בתרא דנדרים גבי היה חתנו מודר הנאה שנותן האב במתנה לבתו ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך וקאמר עלה בגמרא אמר רב ל"ש אלא דא"ל מה שאת נושאת ונותנת לפיך אבל אי א"ל מה שתרצי עשי קנה יתהון בעל אע"פ שאמר לה ע"מ שאין לבעלך רשות בהן ושמואל אמר אפי' מה שתרצי עשה לא קנה יתהון בעל ומסיק כמאן אזלא שמעתתיה דרב כר"מ וקי"ל הלכה כוותי' דרב באיסורי ואע"ג דפליגי נמי לענין ממונא לענין איסורא אתשיל ועוד מדקדק ר"ת דפלוגתא דרב ושמואל דהתם אליבא דרב ששת דלר' אלעזר אתיא שמעתיה דרב כרבנן דלר"מ לא היה מועיל מה שאת נושאת ונותנת לפיך כמו שאינו מועיל ע"מ שתצא בו לחירות והך דשמואל דלא כר"מ ודלא כרבנן דמה שתרצי עשה קנה יתהון בעל אף לרבנן אלא דרב ששת סביר' להו רב ושמואל ושמעי' מינה דלרב ששת ע"מ שתצא בו לחירות מועיל אפי' לר"מ כמו מה שאת נושאת ונותנת לפיך וכיון דרב ושמואל סברי כרב ששת הלכתא כוותי' ועוד דסתמא דתלמודא בכל דוכתא כרב ששת בפ' בן סורר ומורה גבי אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו וקא' בגמ' משל אמו מה שקנתה אשה קנה בעל ומשני דאקני לה אחר ע"מ שאין לבעל רשות בה ולפי' מתני' לר"א ל"ק דאיהו הוה משני דשינוייא קמא דמוקי לה מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו א"נ כשנתן לה בעלה דהא ר"א גופיה הוא דקאמר בפ' חזקת הבתים (דף נ"א) א' זה וא' זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות וכן בפסחים פרק האשה גבי אמר לעבדו שחוט עלי פסח דקאמר בגמ' מה שקנה עבד קנה רבו ומשני כגון דאקני ליה אחר ע"מ שאין וכו' ואליבא דר"א הוה צריך לאוקמה כגון שאמר לו ע"מ שתצא בו ידי פסח וכן בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו גבי אם משלה היתה הבהמה ופריך משלה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשני שקמצה מעסתה ואבע"א דאקני לה אחר ואמר לה ע"מ שאין לבעלך אע"ג דכל הנך אוקמתות הם כרבנן דלר"מ קנה הבעל כ"ז שלא אמר מה שאת נושאת ונותנת בפיך וי"ל דתלמוד' לא נחת לאשמועי' אלא דהלכתא כרב ששת וממילא שמעי' צריך לאוקומי בדאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך ואלו הוה מוקי לה תלמודא בענין אחר לא הוה ידענא דהלכתא כרב ששת ואם תאמר כיון דמועיל לרב ששת ע"מ שתצא בו לחירות אפילו לר"מ אמאי לא משכח לעיל בכסף ע"י עצמו דבכי האי גוונא ע"י אחרים מקרי ולא ע"י עצמו כיון דלא קני ליה עבד למידי אלא לצאת בו לחירות אע"ג דר"א דמוקי פלוגתייהו בע"מ שתצא בו לחירות מקרי ע"י עצמו היינו משום דר"א אית ליה דקני עבד וקני ליה רביה אבל רב ששת אית ליה דלא קני ליה רביה מיקרי על ידי אחרים אע"ג דלרבנן מקרי ע"י עצמו בין לרבנן לר"א בין לרב ששת כדקתני וחכמי' אומרים בכסף ע"י עצמו ואע"ג דלא קני ליה עבד קנה ליה רבו נ"ל דה"ק וחכ"א בכסף במה שאתה קורא ע"י עצמו ובכה"ג אשכחן בשבועות שאו' ראב"י פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו דהיינו מה שאתם קורי' טענת עצמו:

ר"מ סבר כי א"ל קני קני עבד וקנה רביה וכי א"ל ע"מ לאו כלום קאמר ליה ואפי' א"ל ע"מ שאין לרבך רשות בו קני לך וקנה רבו דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי וכן גמי אם אמר לר"מ אליבא דר"א ע"מ שתצא לחירות קנה לך לא מקני כיון דיד עבד כיד רבו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף