תוספות הרא"ש/קידושין/כג/א
תוספות הרא"ש קידושין כג א
ואיכא דאמרי קטן הוה ודלא כאבא שאול פירש"י מה שהוצרך לתת עליו עבדות מחיים דלא כאבא שאול דאמר קטנים אפי' לאחר זמן כל המחזיק בהן זכו בהם וק' לר"ת מנא ליה דלי' ליה כאבא שאול דילמא מה שנתן עליו עבדות מחיים כדי שלא יקדמנו אחר לאחר מיתה ועוד דהול"ל וכרבנן. ונר' לר"ת דגרס וכאבא שאול דהלכת' כוותיה דבגיטין פ' השולח קאמר ריב"ל הלכה כאבא שאול ואע"ג דר' יוחנן סבר אין הלכה אור"ת דבכל מקום הלכה כריב"ל לגבי ר' יוחנן כדמוכח בריש פ"ב דמגילה דמשמע שדברי ריב"ל הם עיקר יותר מדברי ר' יוחנן גבי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש וה"פ א"ד קטן הוה שאם היה גדול לא היה מועיל כן זה פירש למיתה וזה פירש לחיים דאע"ג דעבודת אחרים עליו קודם הוא את הכל לזכות בעצמו כיון שיש לו יד אבל קטן שאין לו יד זכה כאבא שאול אבל רבנן בין גדול ובין קטן אפילו עבודת אחרים עליו קנו עצמן וזכו בהם שמים:
עוד נראה לפרש הא דקאמר כאבא שאול דאלישנא קמא נמי קאי ואפי' ללישנא קמא דגדול הוה לא היתה חזקה מועלת כלום אלא דוקא לאבא שאול דלרבנן דאמרי בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין לא היה מר זוטרא יכול לזכות בהם דטעמייהו דרבנן שקונין עצמן במיתת האדון משום דגמרי לה לה מאשה כדאי' בגיטין בפ' השולח מה אשה בין גדולה בין קטנה מיתת בעל מתירה בלא גט אף עבד משתלח בלא גט והוי השתא מיתת הבעל בגט ומיתת האדון בגט ואם היה רבו נותן לו גט אין אחר יכול לזכות בו אבל אבא שאול מפ' טעמא התם מה אשה איסור' ולא ממונא אף מיתת האדון מפקיע איסור ולא ממון דא"כ קטן שאין לו יד לזכות בעצמו המהזיק בו זכה בו וכן גדול כיון שהיה משעבד עצמו למר זוטרא לא היה חפץ לזכות בעצמו והוי כמו קטן לאבא שאול:
בכסף ע"י אחרים אין ע"י עצמו לא פרושי קא מפרש למתניתין ולא נקט ליה אלא משום דבעי למידק במאי עסקי' משום דקאי אכסף ע"י אחרים ואית דלא גריס ליה משום דבסמוך קאמר והא קמ"ל ע"י אחרים אין ע"י עצמו לא משמע דעד השתא לא היה סבור שבא להשמיענו זה. ונר' דאין למחקו דעד השתא היה סבור דע"י אחרים הוא החידוש אבל השתא דאמרי' מדעתו אין חידוש אלא בדיוק דע"י עצמו לא והיינו דקאמר הא קמ"ל וכו':
שאני כסף הואיל וקני ליה בע"כ הילכך גם עתה שבא לקנותו לצורך העבד עצמו יכול לקנות הכסף זה בע"כ של עבד ואע"פ שלאדם אחר לא היה יכול לקנותו בע"כ של קונה משום דלגבי אדם אחר אין לו כח כלל לעשות לו שום דבר בכסף זה בע"כ:
רבא אמר כסף וכו' קונה אומר רבא טעם אחר משום דלית ליה הנך חילוקי שמחלק אביי בין כסף לשטר כדאשכח לעיל בריש פי' גבי סניגור נעשה קטיגור:
כסף קבלת אחרים גרמה לו וא"ת והא דפשי' לן לקמן ובפ' בתרא דנדרים דלר"מ אין קנין לעבד בלא רבו מנ"ל האי אי משום דקתני בכסף על ידי אחרים דילמא לאו למעוטי ע"י עצמו אלא בא להשמיענו חדוש זה דבע"כ משא"כ בשטר וי"ל דא"כ לא הוו פליגי רבנן ור"מ בכסף דהא דאמרי רבנן בכסף ע"י עצמו מפרשי' אף ע"י עצמו וא"כ למה הוצרך לרבנן להזכיר בדבריהם כסף אלא ודאי פליגי בכסף על ידי עצמו:
מכדי שמעי' להו לרבנו וא"ת דילמא הא דקאמרי רבנן ע"י אחרים לא היינו בע"כ ופליגי בהא אר"מ משום דלית להו הנך טעמי דאביי ורבא וי"ל דלא מסתבר ליה דפליגי רבנן בככי ועוד דבשטר ע"י אחרים דקאמרי רבנן אין זה בע"כ דשטר אין מועיל בע"כ ובכי האי גונא דקתני בשטר ע"י אחרים משמע שיש לדקדק גבי כסף דע"י אחרים לא:
נערבינהו ונתנינהו וכו' ואע"ג דלא דמי דבכסף ע"י אחרים היינו אפי' עומד וצווח וע"י אחרים בשטר היינו בסתם דוקא מ"מ שייך למערבינהו:
ורשב"א היא וג' מחלוקות בדבר ר"ם סבר בכסף ע"י אחרים אפי' בע"כ אבל ע"י עצמו לא דאין קנין לעבד בלא רבו ובשטר ע"י עצמו אבל ע"י אחרים לא בלא ידיעתו ורבנן סברי בכסף אף ע"י עצמו ויש קנין לעבד בלא רבו וה"ה בשטר דגיטו וידו באין כא' וע"י אחרים נמי דזכות הוא לעבד והאי דקתני מתני' ובשטר ע"י אחרים דברי רשב"א הם וה"ק אף בשטר ע"י אחרים אין ע"י עצמו לא כרשב"א והיינו דקאמר ורשב"א היא כלו' אשכח תנא דסבירא ליה הכי דאי לא אמרת הכי לא שני כלום הא דפריך לעיל והא ק"ל דגיטו וידו באין כא' דא"כ עבדי' דלא כרבנן ואי גר' בדברי רשב"א אף בשטר על ידי אחרים ולא ע"י עצמו ניחא דע"כ יש ג' מחלוקות בדבר אבל אי לא גרסי' אף בדבריו אז תימא מנ"ל דג' מחלוקות בדבר דילמא מילתא כולה דרבנן רשב"א היא ובכסף ע"י עצמו היינו אף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים היינו דוקא ע"י אחרים והא דק"ל גטו וידו באין כאחד משום דסבירא לן כר"מ ולא כרשב"א. וי"ל משום דאשכח רבנן דפליגי עליה דר"ש דאית ליה גטו וידו באין כא' בסוף ס"ק דגטין גבי האו' תנו גט זה לעבדו וא"א ליישב דברי חכמים אם לא נאמר דאי לא עריק הוא מצי זריק ליה גיטה ופסיל ליה אלמא אית להו לרבנן גיטו וידו באין כא' הילכך הוצרך לו' ג' מחלוקות בדבר:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |