תוספות הרא"ש/קידושין/ז/ב
ש"מ דיחוי מעיקרא הוי דיחוי וש"מ יש דיחוי בדמים וא"ת למה לי למימר הני תרתי הא א"א לדיהוי מעיקרו שלא יהא דיחוי בד מים שאם היה ראוי לקדושת הגוף לא היה דיחוי מעיקרו וי"ל דמשכחת לה במקבל דם בכלי שרת שיש בו מים דהוי דיחוי מעיקרו כל זמן שאין לו מראית דם (וכשבידם) [וכשהדם) רבה ויש לו מראית דם חוזר ונראה ומיהו ק' דאין זה חוזר ונראה דדחוי לעולם הוא כיון שהדם נופל מתחלה על המים דבעי' שיתקבל הדם בכלי מצואר הבהמה כדתנן בפ"ב דזבחים נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו פסול ואפי' דבקיה לקומץ בדופניה דמנא מיבעיא לן בספ"ק דמנחות דדילמא הנחה כדרכו בעי וליכא ה"ג כיון שהמים מפסיקין בין דם לכלי הנחה שלא כתקנו היא ונ"ל כגון מטמא מקדש עני שנשתמד והפריש קן ועשה תשובה דהא דחוי מעיקרו היא ולא הוי דחוי בדמים דתחלת הקדשו למזבח שהרי חייב חטאת אלא שאין יכול להקריבו עד שיעשה תשובה וגם אינו עומד לדמים שהרי עוף אין לו פדייה:
שני חצייך בפרוטה מהו הך בעיא לא הויא כעין את"ל דברייתא:
ב' בנותיך לב' בני הגדולה לגדול והקטנה לקטן דאל"כ הוו קידושין שאין מסורי' לביאה ובבנות קטנות איירי דאי בבנות גדולות והוא שלוחם מ' עדיף שליח מאינהו גופייהו והא דקאמר בתר נותן ומקבל אזלינן לאו דוקא נותן אלא העיקר בשביל המקבל כיון שבו תלוי קידושיהן הוי כחד גופא:
בתך וקרקע בפרוט' את"ל בבתך ופרתך בפרוטה שדינן פרוסה אבתו כיון דפרה לא מקניא פרוטה (בתך וקרקעות מאי):
רב יוסף צריכין שומא קודם הקדושין קאמר דהא אפי' אמר לה בכל דהו פליגי לאיכא דאמרי דבעי' דקייץ בשעת הקדושי' ותי' דבפ"ב תניא גבי התקדשי לי בשטר חוב וחכ"א שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוסה מקודשת וי"ל דה"ק אם רוצה להתקדש בשטר צרי' שיהא נישום מעיקרא שהיה בו שוה פרוטה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |