תוספות/שבת/ע/א
אם אינו ענין למזיד דהא כתיב כו'. ואם תאמר ולימא אם אינו ענין למזיד משום דאטו בתרי קטלא קטלת ליה[1] וי"ל דאי לאו קרא אחרינא דמייתי הוה מוקמינן ליה להאי קרא במזיד ומות יומת דברה תורה כלשון בני אדם אבל השתא דלא איצטריך למזיד מוקמי ליה ע"כ בשוגג ולחייב קרבן על כל א'[2]:
יכול שאם עשאן כולם בהעלם אחד כו'. תימה א"כ מניינא דקרא דברים הדברים אלה הדברים למה לי כיון דלא אתא לחלק ויש לומר דצריך למניינא לפי שיש מלאכות שאינן חשובות ואיצטריך מניינא לאשמעינן דכולהו הויין מלאכות להתחייב עליהן ומיהו ממתניתין דמ' מלאכות דייק שפיר דבהעלם אחד חייב על כל אחת דלא הוה צריך למניינא כיון דמני כולהו בהדיא ומיהו קשה לר"י דלקמן בהזורק (דף צז:) משמע דהאי מניינא אתיא לחלק דאמר התם למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא רבי אומר דברים הדברים אלה הדברים כו' ופי' בקונטרס התם דהכי פריך הואיל ומניינא לא אתא אלא לחילוק חטאות ואי ס"ד דמחייב אתולדה במקום אב טובא ה"ל למיתני ולפי מה שפירשנו דמניינא לא אתא אלא לאשמעינן דכולהו חשובות מלאכות להתחייב עליהם לא הוה פריך מידי ונראה לר"י דגרס הכא כמו במכילתא דתניא התם רבי נתן אומר לא תבערו אש למה נאמר לפי שנאמר ויקהל משה שומע אני שלא יהא חייב עד שיעבור ל"ט מלאכות תלמוד לומר בחריש ובקציר וכו' והשתא אי לאו לא תבערו ה"א דמניינא אתא למימר שאינו חייב על אחת או שתים עד שיעבור כל ל"ט וכיון דכתיב לא תבערו דילפינן מיניה דחייב על כל אחת בפני עצמה אם כן מניינא אתא למימר דאל"ט דווקא הוא דחייב על כל אחת ואחת אבל אתולדה במקום אב לא והשתא מוכח שפיר בהזורק דרבי לא מחייב אתולדה במקום אב ואתי נמי שפיר להאי גירסא דקתני לפי שנאמר דברים הדברים וגו' יכול כו' דמשמע דמתוך קרא דהדברים הוא דמשמע ליה דאינו חייב עד שיעבור כולן וכן בפ"ק דפסחים (דף ה:) לפי שנאמר לא יראה לך יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים אבל לגירסת הספרים מאי קאמר לפי שנאמר בלאו קרא נמי הוה אמרינן הכי כל כמה דלא נפקא לן חילוק מלאכות משום מקום:
על חרישה וקצירה חייב שתים. וא"ת מנא ליה דחייב שתים נימא דלא מיחייב אתרוייהו אלא אחת וי"ל משום דכתיב בחריש ובקציר דמשמע תרי מילי מדלא כתב בחריש וקציר:
ועל כולן אינו חייב אלא אחת. פירש בקונט' משום דהוי ליה כלל בלא תעשה ופרט בעשה וקשה דכללא נמי כתיב בעשה וביום השביעי תשבות ועוד דגבי כלל ופרט דוקא הוא דאמרינן בפרק קמא דמו"ק (דף ג.) דלא דיינינן כשאין הכלל בלשון הפרט אבל לגבי דבר שהוא יצא מן הכלל לא אשכחן בשום מקום ועוד דבמועד קטן איכא למ"ד דנין ונראה כפי' אחרון שפי' בקונט' דלא ילפינן מחריש וקציר משום דהוו שני כתובים הבאים כאחד וכה"ג אמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין סז:) אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו כו' ופריך וליהוי אוב וידעוני שני כתובים הבאין כא' ואם תאמר והיכי יליף מלא תבערו כל שכן דהוי ג' כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין לכ"ע וכ"ת דחריש וקציר אתא לכדדרשינן בריש מו"ק (ד' ד.) מה חריש רשות כו' אם כן היכי הוה בעי למילף מיניה מעיקרא הא לא אתי להכי ואומר ר"י דלא הוו ג' כתובים מדלא כתבינהו או כולהו בלאו או כולהו בעשה ולהכי ילפינן מהבערה ומהשתא אייתר ליה חריש וקציר לכדדרשינן במו"ק:
הבערה ללאו יצאת. וא"ת והא איצטריך למיכתב לא תבערו משום סיפיה דקרא דכתיב בכל מושבותיכם דדרשינן מינה ביבמות (דף ו:) ובסנהדרין (דף לה:) דאין רציחה דוחה שבת וי"ל דהוה מצי למיכתב בלישנא אחריתי ולא לכתוב לא תבערו ומשום דדרשינן בפ"ק (דף כ.) אבל אתה מבעיר כו' לא הוה צריך למיכתב לא תבערו:
מאי טעמא דר' יוסי. פי' בקונט' כלומר דאכתי מ"ם דמאחת ומהנה למה לי ולשון מאי טעמא אינו משמע כן ונראה לר"י דה"פ מ"ט דר' יוסי הא איצטריך קרא לשם משמעון ולאבות ולתולדות ומנא ליה דחייב על כל אחת ואחת ומפרש דמאחת שם משמעון מהנה לאבות ותולדות ומ"מ מדסמכינהו להדדי דרשינן אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת:
- ↑ עי' מגן אבות (בנעט) שהקשה דאף במזיד יש נפק"מ אם חייב תרי מיתות לענין קבירתו בין רשעים גמורים כמבואר ביבמות (לב:) וכן לענין הכנסה לכיפה אם עובר כמה פעמים על דבר שחייבים עליו מיתה ולא קיבל התראה שאין ממיתין אותו אבל כונסים אותו לכיפה, עי' גמרא סנהדרין (פא:) ותוספתא (סנהדרין פי"ב ה"ז) וברמב"ם (פי"ח מסנהדרין ה"ה). ויישב שמכל מקום סבירא להו לתוס' שהלשון 'מות יומת' דהיינו מיתות הרבה לא שייך גבי מזיד שאי אפשר לשוב ולהורגו.
עוד הקשה שם דקושיית הגמרא עדיפא טפי שהרי לפי הקושייא שרצו התוס' להקשות אין מיותר עיקר החיוב מיתה במזיד אלא רק כפל הלשון 'מות יומת' שאינו שייך במזיד, מה שאין כן לפי מה שהקשתה הגמרא שכבר ילפינן לדין מזיד מפסוק אחר, הרי כל הפסוק 'מחלליה מות יומת' מיותר אם איירי במזיד.
עוד הקשה (ד"ה מיהו), שאי לאו קרא ד'כל העושה מלאכה' היינו מעמידים קרא ד'מחלליה מות יומת' במלקות והיו לוקין על לאו דמלאכת שבת כיון שלא ניתן לאזהרת מיתת בית דין. ולכך בעינן לקרא ד'כל העושה מלאכה' ושוב אי אפשר להעמיד הפסוק במלקות כיון שאין לוקין עליו מאחר שכבר יש קרא על חיוב מיתה והוה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין. - ↑ עי' מגן אבות (בנעט) שכתב שזה גופא ביאור דברי הגמרא אם אינו ענין למזיד, שהרי גם אם היה ענין למזיד היה אפשר ללמוד חילוק חטאות מחילוק מיתות שאם חשיב ב' גופים לענין מיתה הוא הדין לענין חטאת, אלא שאם היה כתוב לענין מזיד כלל לא היינו לומדים דין חילוק מיתות מפסוק זה לפי שהיינו מפרשים שדיברה תורה כלשון בני אדם כיון שא"א לפרש 'מיתות הרבה' גבי מזיד.