רש"י/שבת/ע/א
מאי שנא רישא. דשגגת שבת וזדון מלאכות לא מיחייב אלא אחת לכל שבת וסיפא דזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה:
כאן מידיעת שבת הוא פורש. רישא כי אמרו ליה שבת הוא פורש מן המלאכה ומכיר שחטא ועל כך הוא מביא קרבן הלכך שגגת שבת היא ועל השבת הוא צריך להביא:
כאן מידיעת מלאכות הוא פורש. כי אמרי ליה שבת הוא לא פריש דהא נמי ידע וכי אמרי ליה מלאכה חשובה היא זו פריש הלכך על מנין המלאכות יביא:
כלום פריש משבת אלא משום. דכי אודעיה שבת הוא הכיר שחטא על המלאכות וכלום פריש ממלאכה כלומר ע"י ידיעת המלאכות אלא משום שבת דכי אמרו ליה מלאכות הן הכיר שחילל שבת:
חילוק מלאכות. שגופי מלאכות מתחלקים לחטאות אע"פ שבהעלם אחד:
מות יומת. מיתות הרבה:
בממון. לאפושי קרבנות:
מה ת"ל. והלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה:
דברים. משמע תרי ה' לרבות חד הרי שלשה אלה בגמטריא ל"ו הרי ל"ט:
ת"ל בחריש ובקציר תשבות. כלומר בלאו לא תבערו הוה לן למילף מהאי אם לא שיש להשיב:
ועדיין אני אומר על חריש וקציר חייב שתים. אם עשאן בהעלם אחד שהרי הוציאם מן הכלל לחלקן לשתים ומשמע אזהרה לקציר לעצמה ואזהרה לחריש לעצמה:
ועל כולן אחת. דבחדא מלאכה כיילינהו וחד לאו ובדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד כו' לא דיינינן ליה דהוי ליה כלל בלא תעשה ופרט בעשה ואין דנין אותו בכלל ופרט אי נמי הוי חריש וקציר שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין דהוה ליה למיכתב חד:
ת"ל לא תבערו כו'. וחריש וקציר לדרשה אחרינא אי כר' עקיבא דדריש ליה בעלמא (ר"ה דף ט.) לענין תוספת שביעית אי כרבי ישמעאל לענין שבת מה חריש רשות אף קציר רשות ללמד על קציר העומר שדוחה שבת:
בכלל היתה. דלא תעשה כל מלאכה:
להקיש אליה. כל שאר המלאכות שנכללו עמה בכלל שזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כו':
ללאו. שאין חייבין עליה כרת וסקילה כשאר מלאכות אלא מה שאמור בה:
לחלק. כדאמרן מה הבערה מיוחדת:
ועשה מאחת מהנה. האמור לענין חטאות הוה ליה למכתב ועשה אחת ולישתוק אייתר ליה שאר' מ"ם דמאחת וכל תיבת מהנה לדרשה ודרוש הכי פעמים שכל מעשה עבירותיו חשוב אחת ופעמים שהוא קרוי הנה לשון רבים:
וא"ר יוסי בר' חנינא מ"ט דר' יוסי. כלומר מאי דריש ביה דאכתי מ' דמהנה ומ' דמאחת למאי אתא:
אחת מאחת. אחת הוה ליה למכתב וכתיב מאחת וכן נמי הנה ה"ל למכתב (הנה) [למדרש פעמים שהוא הנה] וכתב מהנה ודרוש אחת והנה בלא מ"ם הכי[1] פעמים אחת שהוא הנה שבת [אחת] לבדו[2] הוא מחלל ויש כאן חטאות הרבה דאזלי בתר מלאכות ופעמים הנה[3] שהיא אחת מלאכות הרבה עשה ואינו חייב אלא אחת דבהנך תרי גווני איכא למשמע[4] ועשה אחת וחייב הנה ואיכא למימר נמי הכי ועשה אחת הנה עשייתו הוי אחת[5] אע"פ שהן הנה [וחייב א'[6]] ומ"ם[7] יתירה [דרוש הכי[8]] לרבות שהכותב שם משמעון דאע"ג שנתכוון לעשות[9] תיבה גדולה הואיל ושתי אותיות הראשונות שם במקום אחר הן חייב[10] והיינו מאחת מקצת המלאכה ולא כולה יביא חטאת:
- ↑ בכ"י לונדון: וכן נמי הוה ליה למכתב הנה וכתב מהנה ללמדך שפעמים שהוא הנה ומעתה דרוש אחת והנה בלא מ"ם ואימא הכי.
ובכ"י וטיקן 138: וכתיב מאחת והנה [הוה ליה למכתב וכתב מהנה (עה"ג)]. דרוש אחת והנה בלא מ"ם הכי.
ובכ"י פרמה: וכתיב מאחת. והנה הוה ליה למכתב ולמדרש שפעמים שהוא הנה וכתב מהנה ופעמים שהוא מהנה ומעתה דריש אחת והנה בלא מ"ם ואימא הכי. - ↑ בכ"י פרמה וטיקן 138 שבת לבדה, ובלונדון שבת לחודה.
- ↑ דאזלינן בתר מלאכות ופעמים דהנה (כתבי היד).
- ↑ בכתה"י נוסף: ועשה אחת הנה [כלומר (כ"י לונדון ופרמה, בוטיקן 138 ליתא)] ועשה אחת וחייב הנה וכו'
- ↑ בכ"י לונדון ופרמה: ואיכא למימר נמי ועשה הנה וחייב אחת שעשייתו הויא אחת. בכ"י וטיקן 138 בטעות: "ואיכא למימר נמי ועשה [בה"ש: אחת] הנה [ונמחק: הכי]".
- ↑ בכתה"י ליתא.
- ↑ בכ"י פרמה מ"ם, ולכאו' הוא דיבור בפנ"ע וקאי על תיבות הגמ' "אחת שמעון מאחת שם משמעון".
- ↑ בכתה"י "הכי" ליתא.
- ↑ בכ"י פרמה ווטיקן 138 לכתוב, ובלונדון "לעשות לכתוב".
- ↑ בכ"י פרמה: הואיל והרי שתי אותיות ראשונות תיבה במקום אחר הויא מלאכה חשובה וחייב, וכ"ה בכ"י לונדון ושם ראשונות נקראות שם במקום אחר. ובוטיקן 138 [כנ' בטעות] "הואיל והרי שתי אותיות במקום אחר הן חייב", ויש קו על תיבת "אחר".
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |