תוספות/שבת/לד/א
עבד איהו נמי הכי. מפר"ת כמו יעקב אבינו ותיקן מילתא[1]:
כל היכא דהוה קשי טהריה. כדאיתא בנידה בפרק האישה (דף סא. ושם) דתניא אמר רבי יוסי בן שאול מעשה בסלע שהיו מחזיקין בה טומאה כו' אמר להו הביאו לי סדינין הביאו לו ושראן במים ופרסו עליו מקום טומאה לח מקום טהרה נגוב:
לא קשיא כאן בעירובי תחומין כו' נראה לר"ת כפירוש הקונטרס דבעירובי תחומין מחמרינן משום דאית להו סמך מן המקרא וכן פר"ח וכן יש בירושלמי וכן משמע בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו: ושם) גבי הא דקאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב רב פפא אמר איצטריך סד"א ה"מ עירובי חצרות אבל בעירובי תחומין אימא לא ומעיקרא היה מפרש ר"ת דעירובי חצרות חמירי טפי דאין מערבין אלא בת כדמשמע בפרק הדר (שם דף עא:) ובחלון (שם דף פא. ושם) אבל בעירובי תחומין מערבין בכל דבר חוץ ממים ומלח ואין נראה דהא ר"מ ס"ל דתחומין דאורייתא בפרק בכל מערבין (שם לה.) ואפ"ה אית ליה בהדר דעירובי חצרות בפת ובעירובי תחומין מערבין בכל דבר דלא אשכחן דפליג ר"מ אסתם משנה דבכל מערבין וטעמא דמקילי בתחומים דלא בעי פת משום דאין מערבין אלא לדבר מצווה:
נאכל עירובו משחשכה. לאו דוקא וה"ה לא נאכל:
שניהם קנו עירוב. פירש בקונטרס דרבא איירי בעירובי תחומין וכן משמע לשון צא וערב ואע"פ דספק חשכה אין מערבין עירובי תחומין ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד כשר כר' יוסי דאמר (עירובין פ"ג דף לה.) ספק עירוב כשר וקשה לרשב"א דר' יוסי לית ליה התם גבי נפל עליו גל או נשרף או תרומה ונטמאה ספק עירוב [כשר] אלא משום חזקה כדתניא התם בבהדיא (דף לו.) כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר כו' אבל בספק כי הכא שהניחו בין השמשות או נאכל בין השמשות לא מכשר ומפר"ת דהכא מיירי בעירובי חצרות וכן פר"ח וכן מוכח בסוף הדר (שם דף עו.) וצא אשכחן נמי דלאו חוץ לעיר קאמר כמו צא ושכור לנו פועלים (ב"מ דף פג.):
- ↑ בשונה מרש"י שפירש שהיה מקצץ תורמסין ומשליכן שם - כמו ריב"ז. ובטעם הדבר שמיאן בפירוש רש"י כתב בספר אמר ידיד שאינו דומה למעשהו של ריב"ז שהרי ריב"ז לא השליך תורמוסין בשביל לבדוק אלא רק שתל התורמוסין וגדלם כדרכם ואינו דומה זה לזה. ובטעם שמיאן רש"י בפירוש רבינו תם כתב בספר שדה יצחק שהלשון עבד איהו נמי הכי כשהיא כתובה אחר מעשהו של ריב"ז משמע דקאי אמעשהו דריב"ז, שאל"כ היה לו לומר כן בתחילה או לומר רק עבד איהו הכי.