תומים/חושן משפט/עח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט עח

(א) אינו. נאמן דחזקה וכו' וכתב הסמ"ע דה"מ כשתובע טוען ברי דלא נפרעתי אבל לא בטוען שמא והש"ך כתב דלא ברירא לי הך דינא במרדכי ומספקא ליה ולא סמך על הך טעמא לחוד כי אם בצירוף טעמים אחרים וכן משמע מתשובת הרא"ש בטו' סי' ע"א אות כ"א דאף ביורשים י"ל חזקה הנ"ל ואמת דיבר רק הכל ביורשים דאינם יודעים אם פרע לאביהן א"כ אין השמא גרוע כלל דלא ה"ל למדע אם פרע לאביהן וטענינן ליתמי כל מה דהוה אביהן מצי למטען ולא נגרע כח החזקה דאין אדם פורע ת"ז אבל אם תובע גופיה טוען א"י אם פרע והיא ה"ל לידע ומידק פשיטא דשמא כזו מגרע חזקה הנ"ל כמו אם נאבד דאפי' תוך זמן לא יחזיר כמבואר לעיל משום דאיתרע ומכ"ש ריעותא כזו דא"י אם קיבל פרעון וליתא לחזקה כלל ומזו איירי הסמ"ע ולק"מ וגבי יורשים לכאורה יש ראיה דלא איתרע החזקה דהא בגמ' מייתי ראיה דאין אדם פורע תוך זמנו מן עד שלשים יום בחזקת שלא נתן והא התם הכהן התובע טוען שמא כי איך אפשר לו לטעון ברי שלא נתן אולי נתנו לכהן א' בסוף עולם ע"י שליח וכדומה דהא איכא כהני טובי בעולם אלא דבהך שמא דלא ה"ל לכהן למיד' לא איתרע חזקה הנ"ל וה"ל כמו יורשים מיהו יש לדחות דבכה"ג דאפשר דלא יתחייב כלל ליתן אלים חזקה דאין אדם פורע ואפילו בשמא אמרי' ועיין מש"ל בזה אבל עכ"פ בכה"ג גבי שכירות דג"כ הוי סברא זו שמא יפול הבית כמ"ש התו' ליכא ספיקא ביורשים ועיין מש"ל בס"ק י"א די"ל דלכך לא איתרע הואיל גם הנתבע טוען שמא:

(ב) ובלבד. שיש עדים כו' אם התנה שיהיה נאמן לומר שפרעו תוך זמנו ודאי מהני ולית ביה ספק אך במרדכי ריש ב"ב כתב בסופר שכתב לו קונטרסים אפילו בתוך זמנו נאמן לומר דפרעו במגו דהיה לי תנאי עמך שאף בתוך הזמן אהיה נאמן והוא איבעיא דלא אפשטא בגמ' וצ"ל לדבריו א"כ הך אין אדם פורע תוך זמנו נפל בבירא אך י"ל דמיירי דהלוהו בעדים וקבע לו זמן ולא התנה שוב א"נ לומר דהתנה אבל במרדכי מיירי שלא שכרו בעדים רק ידוע המלאכה שעשה אצלו וע"ז שפיר י"ל מגו וכ"כ הכה"ג נמי בסי' צ"ז בהגהת ב"י או' כ"ז ע"ש ונראה דהתו' לא ס"ל כן דאף דמה שכתבו התו' בד"ה ובא דמילתא דר"י ור"ל לא איירי במלוה בעדים רק מודה בעדים אין כ"כ סתירה די"ל ג"כ כשהודה ה"ל להזכיר תנאי זו ומדלא הזכירו תו לא מהימן או אפשר לומר דלגבי מלוה מודה המרדכי דלא נאמן התנתי עמך דמהכ"ת יעשה כן המלוה ומה הנאה יש לו בהלואת מעותיו שקיבל זה התנאי להאמין ללוה ועבד לוה לאיש מלוה ולכך הוא מילתא דל"ש ולא מהימן משא"כ בשכיר דמקבל שכרו מבעה"ב ואליו נושא נפשו עד שקרוי עבד ויכול לחזור בו דלי בני ישראל עבדים א"כ שפיר י"ל דבעה"ב אדעתא דהכי השכירו שיהא נאמן אף בתוך זמן ולא אמרו רק בשכיר וכיוצא בו:
אמנם. מדברי תו' שם ד"ה ואמר דהקשו הא דפריך הגמ' על מארבע אמות ולמעלה בחזקת שלא נתן אילימא לאחר זמנו אמאי לא אלא דא"ל פרעתיך בתוך זמנו אלמא לא אמרינן מגו וכתבו התו' דהמ"ל שתובעו בתוך או ביומא דמשל' זמנא וקשה מה בכך הא שם לא הלוהו בעדים רק אנן סהדי שבנה הכותל כמ"ש התו' שם להדיא בד"ה אילימא וכו' ואם כן יש לו מגו דהתנתי עמך כשהתחלת לבנו' שאהיה נאמן תוך זמנו וע"ת זה נתרצתי לסייעך בהגבהת הכותל ועדיין מוכח דלא אמרינן מגו וכאן גם כן דמי לשכיר די"ל זולת זה לא היה מתרצה לסייע הגבהת הכותל יותר מד"א ש"מ דלא סבירא ליה כן וכ"נ מסתימת כל מחברים:

(ג) הוחזק. כפרן ובמרדכי נסתפק רבינו יקר בכך דדלמא הואיל וכפר בו וידע שאין נאמן לפיכך חזר ופרע ול"ל אטרוחי בכדי לב"ד אמנם מהר"ם מיפשט פשיטא ליה דהוחזק כפרן והרב הש"ך גם כן כתב דמסתבר כספיקיה של הרב רבינו יקר והנה הרז"ה בשמעת' דשכיר כפי מ"ש בהרז"ה וכפי מ"ש בס' אסיפת זקנים בשמו כתב דשכיר שהביא עדים שתבעו בזמנו ואמר פרעתי דשורת הדין שכיר נשבע ונוטל אזי אפי' עבר זמנו לעולם השכיר נשבע ונוטל דל"ל מגו דלאחר זמנו פרעו דהא אמר בזמנו פרעו וזהו מבואר כמהר"ם דלא מצי לטעון בשביל שידעתי שאינו נאמן חזרתי ופרעתי לך דאל"כ הא עדיין יש לו מגו ודוחק לומר דאף דאי טען כן נאמן מכל מקום מגו ליכא דהיא טענה חלושה לסתור דבריו דהא לפי הנ"ל אינו טענה גרועה וגם בשכיר הא אמרינן מגו כל דהוא כמ"ש הרא"ש ומחברים אך הרז"ה לשיטתו אזיל כנראה בפי' בגמרא וכי לעולם עד כדי יום התביעה ר"ל לעולם אם טען שפרע ביום תביעה ע"ש בפי' אך לא שוה לו שום מחבר בפירושו ואם כן יש כאן ראיה לכאורה להיפוך דבגמ' פריך ב"מ דף קי"ג ואם יש עדים שתבעו כל זמנו אף לאחר זמנו שכיר נשבע ונוטל ופריך הגמר' ולעולם לא פרע ליה ומשני הגמרא כנגד יום תביעה וקשה מה קושי' דלמא הפי' דיש עדים שתבעו בזמנו ואמר פרעתי ובעה"ב אז טרוד ולא מהימן דפרע אז ואם כן שפיר י"ל דמשתבע לעולם דהא ל"ל דפרעו אח"כ כיון דאמר דפרעו בו ביום אם כן תו לא פרע וכן מבואר בירושלמי פרק כל הנשבעין דאר"מ תבעו וא"ל לא אמרתי לך מאותו היום נתתי לך נעשה כמו שהוא אתמול ונותנים לו שיעור אחר ע"ש הרי דאין נאמן השכיר לעולם אפי' דאמר פרעתי בזמנו וקשה למה ועכצ"ל משום מגו וכ"כ בס' אסיפת זקנים להדיא בשם הראב"ד דהשיג על רז"ה וסבירא ליה דנאמן במגו ולכך נותנים לו שיעור אחר אבל לא שיהיה השכיר לעולם משתבע ונוטל ויפה הקשה הגמ' לעולם ועיינתי וראיתי דמהר"ם גופיה הרגיש בזה במרדכי דכתב וז"ל ונראה למורי דהוחזק כפרן ולא דמי להא דאמרינן בפ' המקבל גבי ב"ה שנאמן לאחר זמנו אע"ג שאין נאמן תוך זמנו היכי דתבעו כל זמנו עכ"ל ולכאורה דבריו סתומים ומה ענין זה לזה אבל ברור דכוון למ"ש דהואיל הגמרא פריך לעולם משמע אפי' תובעו כל זמנו ואמר פרעתי מכל מקום הבעה"ב יכול לטעון אח"כ פרעתי דאל"כ לא פריך הגמ' מידי כמ"ש די"ל כך הפי' במשנה וכתב דלא דמי אבל טעם הענין למה לא דמי לא נתפרש ואולי סבירא ליה כפי' רש"י דפירש ולעולם וכי שכיר משהה שכרו כ"כ וא"כ איתרע דודאי אמר בפיו שפרע בזמנו דאל"כ למה ממתין השכיר ולא תבעו לב"ד לשלמו הא הוא נושא נפשו לשכרו ולכך בעה"ב נאמן אף דטרוד בפועלים דאמרינן ודאי אמת אתו דזולת זה לא היה שכיר משהה אבל לשיטת התו' דחלקו על רש"י ופי' וכי לעולם אין זו תקנה טובה שיהיה נאמן לעולם לומר לא פרע א"כ בכה"ג דבעה"ב אמר דפרעו תוך זמן למה יהיה נאמן לסתור דבריו לא ידעתי הבדל בין שכיר לשארי דברים כמו בנדון שאנו דנין ולכך נראה דהוא פלוגתא דרבוותא דאלו התו' ס"ל כמ"ש לא היה להם מקום להשיג ארש"י דהוצרך לפרש כן ולכך יפה העלה הש"ך דהוי ספיקא דדינא וצ"ע כיון דגבי שכיר מצאנו להדיא מנ"ל לחלק בסברא ולהוציא מיד המוחזק בלי ראיה ברורה:

(ד) כל. קונטרס וכו' דין זה סתם הרמ"א כאלו לית ביה חולק ולענ"ד במחלוקת שנויה כי לדעת רש"י וטור אין לדין זה שורש כי המרדכי יליף דין זה מהא דאמרינן ריש ב"ב עד ד' אמות בחזקת שנתן ה"ד אי בזמנו פשיטא אלא בתוך זמנו אלמא פרע אינשי גו זימנא ומשני ש"ה דכל שפא ושפא זימנא הוא ומזה למד המרדכי ה"ה לכל המלאכה המתפרדת כגון קונטרס וקונטרס. אך יש להבין ברש"י דפי' במשנה דלכך בחזקת שנתן דכיון דחובה עליו לסייעו ומשפט זה גלוי לכל לא היה בונה משלו אלא היה צועק עליו בב"ד עכ"ל ולפירושו קשה מה פריך הגמרא אלמא דעביד אינש דפרע גו זימנא גו זימנא מה עבידתא אנן אמרינן מעיקרו דבנין לא היה בונה משלו אם לא שפרעו החצי דכי מחויב הוא להקיף משלו וכמ"ש הרמב"ן בחדושיו וכן להיפוך למה פי' רש"י פי' אחר מה דלא משני הגמרא ולא פי' כתירוץ הגמרא בחזקת שנתן הואיל וכל שפא זימנא הוא וה"ל כשאר הלואה דנאמן דפרע במשלם זמנא וצ"ע לכאורה לכן ברור דס"ל לרש"י דזה דוחק לומר במלאכה המתפרדת ליתן מכל דבר ודבר ויהיה כל שפא זימנא וכמו בספר ליתן מכל קונטרס דהא כ"כ דלא נגמר הספר מה תועלת יש אם אינו נגמר כולו ואי שיכול לגומרו ע"י אחר אפילו בלי מלאכה המתפרדת יכול לגומרו ע"י אחר אפילו באמצע המלאכה וכן בכותל כ"כ דלא נגמר בנין גובה ד' אמות. וכן קשה מהא דפריך לאביי ורבא לסיוע לר"ל מד' אמות למעלה בחזקת שלא נח אלמא לא פרע גו זימני' דבממ"נ אי בגמר שפא ושפא מ"ט דר"ל הא זימנא הוא ליתן לחבירו חלקו כנגד אותו שפא שהגביה ואי קודם גמר שפא מה איריא למעלה מד' אפילו תוך ד' אמות בחזקת שלא נתן וגם קשה לרש"י מ"ש הב"ח והש"ך ויתר אחרונים לקמן בסי' קנ"ז בדברי הטור דכתב דלאו דוקא בגמר כל שפא זימנא הוא אלא ה"ה קודם גמר השפ' וכתבו דהיה הטור מוכרח לפרש כך דאל"כ בשפא אחת מה א"ל דמשמע דבחזקת שנתן אפילו קודם שנגמר דהא מוקי לי בת"ז קודם גמר הבנין הכותל וזה נכון אך מ"מ היא גופי' קשיא למה יהיה קודם גמר השורה זמנו הוא. ולכן פי' רש"י כך דודאי כל המשנה איירי כמ"ש הטור ורמב"ן דחזינן דזה התחיל לבנו' הכותל משלו דאל"כ מה בחזקת שנתן למה הוא בחזקת זה יותר מזה הלא על שניהם מוטל הבנין רק צ"ל דידוע דזה התחיל לבנות משלו לבד ועיין תו' שם ד"ה אינימא וכו' ובמהרש"א וא"כ י"ל הסברא כמ"ש הדרישה לקמן בסי' קנ"ז דכיון דכבר התחיל לבנות משלו מסתמא אין תובע מחבירו עד דמשלם הבנין לדעת כמה מגיע לחלק וא"כ קודם גמר כל הבנין הוי קרוי תוך זמנו או י"ל הסברא להיפוך דמה בכך דהתחיל מתחילה לבנות לבד מתחילה בקש לעשות התחלה לבנין וכל התחלות קשות אבל בשכבר בנה שורה או שתים מהכ"ת יגמור הכל משלו ולתבו' אח"כ לחבירו תיכף צועק על חבירו בב"ד תן לי חלקך במה שכבר בניתי ותן לכל שורה ושורה חלקך מה שאבנה עוד כי לך המשפט הבנין כמוני ולמה אקיף לך ומשפט זה גלוי לכל שיזכה בדין ומדשתק ולא בא לב"ד ש"מ דבאמת עשה לו כן ופרעו ואין זה ראיה ממה שמתחילה התחיל לבנות משלו ד' קיפ' עד נמר הבנין עד שיהיה נקרא בתוך זמנו וזה סוגית הגמרא כי בס"ד ס"ל כסברא ראשונה דהוא מתחילה התחיל לבנות משלו הרי זה בחזקת שקיבל עליו להקיפו עד גמר הבנין והרי זה בגדר אין אדם פורע תוך זמנו אי יטעון חבירו שפרע ושפיר דייק דאדם פורע תוך זמנו ומשני הנמרא לא כן הוא אין זה בגד' אדם פורע תוך זמנו דזה שגמר שורה א' ושתים תיכף זימנא הוא להזמינו בב"ד שישלם לו מה שכבר הוציאו ויסייעו להבא בכל שורה בבנין וזה נודע לכל ומדלא צווח ש"מ שכך היה הדבר שפרע לו מה שבנה וסייעו מאז והלאה בבנין ולכך בחזקת שנתן וא"כ אין הפי' סוף כל שורה ושורה אפילו תחילת השורה דהוא מחוייב לסייע ואין חיוב עליו להקיף לו פ"א ופשיטא דאמרינן תחילת כל שורה נתן לו החצי אף דבנה תחילה משלו כמ"ש וא"כ דברי הגמרא כל שפא זימנא ודברי רש"י דהיה צועק עליו לפני ב"ד אחד הם וכוונה אחת לשתיהם ורש"י מפרש כוונת הגמרא כדרכו בכ"מ וא"ש ומעתה לא קשה בד"א ולמעלה נמי נימא כל שפא זימנא הוא דלפמ"ש הכוונה דהיה צועק עליו בב"ד והא אין משפט זה גלוי לכל ולא צועק עליו בב"ד כמ"ש רש"י במשנה להדיא ועוד שורה אחרונה מא"ל דכאן לא שייך תחילת שורה דהא קודם שבנה אותו שורה אין מחויב ליתן לחבירו דבר ובמה יכופו לפרעו וא"ש והן הן דברי הטור כמ"ש ולכך כתב אפילו קודם גמר שורה זימנא הוא וזה ברור ומעתה אין מקום לדברי המרדכי בשכירות שאין משתלמת אלא לבסוף לומר דפרעו קודם גמר הענין אף שהוא מלאכה מתפרדת כי מה לו בחצי ספר הלא שכרו לכל המלאכה ואין יכול לתובעו בב"ד כלל ופשיטא דלא דמי להנ"ל כלל וא"כ יכול המוחזק לומר קים לי' כטור ורש"י ז"ל.

(ה) וה"ה. כל מלאכה המתפרדת בזו גופי' יש ב' פי' או כפשוטו דכל קונטרס זימנ' וא"כ נאמן לומר דפרע במשלם הקונטרס אבל אינו נאמן לומר שפרע הקונטרס השני קודם כתיבתו איברא הרב הש"ך מפרש פי' שני דאין הפי' כל שפא זימנא ופרע תמיד בגמר השפא דא"כ עדיין קשה פשיטא אלא הואיל וכל שפה זימנא בזו מודה ר"ל לאביי ורבא דאמרו כי היכי דלא לטרדן דבזה טרדותיו מרובה וכל שעה יבא פרע לי ואף הוא אפילו בתוך זמנו מקדים לפרוע אפילו קודם שום כתיבת הקונטרס כלל אלא דכתב דלא משמע כן בדברי הטור דכתב רק בתחילת כל שורה זימנא ולפמ"ש בס"ק הקודם לפי הטור כל דינו של המרדכי לא קאי ואין הך דכל שפא זימנא ענין כלל להך דשכיר במלאכה המתפרדת ואין כאן ראיה מטור לסתור פירושו בשיטת המרדכי:
אך. יש לדקדק בתו' דכתבו דאפילו אביי ורבא דס"ל דעביד אינש דפרע ת"ז משום דלא ליטרדן מודים בכותל חצר דאינו משלם תוך זימנא דשמא לא יבנה כלל וא"כ אינו חושש לטרדא ומ"מ אינו פורע ת"ז והא דפריך הנמרא מהך כותל חצר לר"ל הל"ל ולטעמיך ע"ש בד"ה כי היכי וא"כ איך משני הנמרא כל שפא זמנא ואיכא חשש דלא לטרדן הא אביי ורבא ס"ל בעלמא היכי דלא לטרדון ומ"מ מודים בכה"ג מ"מ לא פרע וא"כ מה בכך דלא לטרדון הא אינו חושש לטרד' אם יש לחוש דלא יצטרך לפרוע כלל ודוחק לחלק בין טרדא מרובה לטירדא מועטת דבטירדא מרובה פורע אפילו דאפשר דלא יתחייב כלל וזה דוחק דהא הם ס"ל דאפילו לטרדה מועטת חושש ומה תו לחלק בין טרדא לטירדא. והנה בינותי בספרים לדעת ולברר דברי הש"ך ומצאתי ראיה לדברי הש"ך מדברי ר"ת הובא במרדכי פ' הבית ועליה דהשיב דהקיבע זמן לפרעון כגון מלוה עד אייר או עד סיון ביום קבוע אין לו תו זמן ב"ד אלא מיד יפרע או יכופהו ב"ד כדאמרינן בריש ב"ב כל שפא ושפא זימנא והתם אין שם זמן ב"ד עכ"ל ודברים אלו צריכין ביאור דמה ראיה יש מהך דכל שפא זימנא דתו אין נותנין לו זמן ב"ד דלמא נותנין זמן ב"ד כשתבעו אבל מ"מ משלם זמנא הוא וא"כ פרע אינש במשלם זימנא אף דאלו היה בא לב"ד היה לו זמן מ"מ וכי כל אדם תובע זמן ב"ד כשבא זמן פרעון פרעו דאי לא תימא הכי מה צורך להביא ראיה מכל שפא זימנא הא אמרינן שם להדיא בב"ב וכן ב"מ עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמנא ה"ל להקשות מה בכך דמשלם הא יש לו זמן ב"ד שלשים יום אלא לא בשביל כך דאלו בא לב"ד היה לו זמן יהיה נקרא תוך זמנו דבר זו לא נראה כלל אם הזמן שקבע נשלם שכיח לאינשי דיש להם מעות לפרוע ומהכ"ת יבא לב"ד לתבוע זמן ומעשים בכל יום יוכיח דפרעו בזמנו ואין בא לב"ד לתבוע זמן וגדולה מזו כתב הרמב"ן דאם קבעו לו ב"ד זמן עביד לפרוע תוך זמן ב"ד ומכ"ש דלא מיקרי תוך זמנו בשכבר נשלם הזמן שקבע אף דאלו היה בא לב"ד היו נותנים לו זמן. ולכן נראה דלכאורה יש להבין אביי ורבא דס"ל אי איתרמי ליה זוזי בתוך זמן משלם דלא ליטרדן בסוף זמן פי' אולי לא יהיה מעות מצוים וינגשו המלוה ולכך כשיש לו מעות בתוך זמן פורע וא"כ אף לזה יש לדייק מה להם לנחיצה לפרוע תוך זמן אולי יקרה להם עסק להרוויח בו ואי דחוששין דיגיע הזמן ולא יהיה להם מעות הא יכולים אז לתבוע זמן ב"ד אי אמרינן אף בקובע זמן נותנים זמן ב"ד. אך זהו באמת אין דיוק דחוששים אולי לא יתרמי זוזי אף לאחר שעבר זמן ב"ד נמי דיטרדו ולכך ממהר לפרוע כשיש לו אך הא תינח לאביי ורבא אבל לר"ל דס"ל דאינו חושש בשביל כך לפרוע תוך זמנו ואליביה משנינן כל שפא ושפא זימנא והיינו כפי' הש"ך דבזה דהוא תובעו שעה לשעה כד משלם שפא לטירדא כזו אף לר"ל י"ל דחייש וקשה הא אין כאן טרדה רק במשלם החומה דאם יתבענו כל שעה במשלם שפא יקח זמן ב"ד וטרם יעברו שלשים יום כבר יעברו כל שפא ושפא מכל בנין ד' אמות של הכותל ואח"כ ה"ל רק טרדא חד מכל הכותל ותביעה אחד לכל המעות דהא על כל שפא אינו דואג כלל למעות דיש לו זמן ב"ד וא"כ עדיין הקושיא לר"ל במקומו דמ"ש דאם אין לו זמן רק בגמר החומה דלא חייש לטרדא ומ"ש דיש זמן כל שפא הא מ"מ אין זמן תשלומין כשירצה רק בנמר החומה דיקח זמן ב"ד ומ"ט דר"ל ועכצ"ל דאין לו זמן ב"ד ולכך חושש לטרדא דכל שעה יתבענו ומי יודע אם כל שעה ושעה יהיה המעות מצוי בידו לשלמו וא"ש ודוק וזה ברור כדעת הש"ך: ומה שהקשינו מדברי תו' אמת כי לשיטת התו' קשי' ליה אך י"ל ר"ת ומרדכי ה"ל בקושי' התו' תי' אחרים כמ"ש ריטב"א דתלי' אם קי"ל כרב או שמואל בפודה תוך שלשים אי הוי פדוי כלל ועיין מש"ל בישוב דברי ר"י ודו"ק:

(ו) וי"א. שצריך המעדני מלך בב"ב דייק מדברי הרא"ש אפילו עומד הלוה ומודה דלא פרע מ"מ צריך לישבע ננד לקוח' דחיישינן לקנוניא והא דכתב בטור אם מת לאו דוקא דל"ל דלא חיישינן לקנוניא א"כ מה איריא לגבי לקוחות הא באומר דפרעו אפילו לגבות מעצמו צריך שבועה לדעת הרא"ש וראיה זו איני מכיר חדא דשם צריך לטעון פרעתי וכאן בליתא קמן כגון מת וכדומה משביעין אותו כמ"ש הטור להדיא אפי' בטענת ספק ושנית דאין ענין שבועה זו לזו דש' הוא שבועת היסת אבל כאן שבועת המשנה כדין הבא לפרוע מנכסים משעובדים וכו' והבדל גדול יש בין שבועת המשנה להיס'. ואמת יש להבין ברא"ש דלכאורה קשה דכתב הבדל בין לקוחות ליתומים דביתומים אמרינן אי איתא דפרע הוה פקיד ולפ"ז במת פתאום שוה דין יתומים לדין לקוחות וצריך לישבע נגד יתומים ואולם הרא"ש כתב שם להיפוך גבי נפל הבית דהקשה דהא אין אדם מוריש שבועה לבניו. ותי' במת פתאים לא חיישינן לצררי וכאן משמע במת פתאום שוה דין יתומים לדין לקוחות דלמא פרע תוך זמנו וא"כ הרי חייב לישבע שלא פרע ואין אדם מוריש שבועה לבניו ומזה משמע לכאורה דאף לגבי לקוחות לא משתבע רק היסת ולא שייך ביה אין אדם מוריש כו' אבל באמת זה דוחק דמשמע להדיא ומכ"ש מדברי הטור דהיא שבועת המשנה וצריך לומר דבשלמא בשאר שטרות חיישינן דלמא פרע אבל בכתובה דליכא למיחש דלמא פרע דמה"ת יפרע הא אפשר דתמו' בחייו ולא יבא לידי גבי' כלל מהיכי תיתי יפרע רק דכל חשש בכתובה דלמא בראותו דהגיע קצו למות מתפיס צררי למשכון וזהו לא שייך במת פתאים וא"כ תו ליכא למיחש לפרעון דבחייו מהכ"ת אולי לא תבא לכלל גבי' וא"ש. אך לפ"ז ביש לו שטר על א' ומת פתאום יתחייב לשיטה זו לישבע נגד יתומים דל"ל דהוה פקד דהא מת פתאום וגבי שטר שפיר י"ל דלמא פרע ת"ז כמו דאמרינן כשגובה ממשעבדי ודבר זה לא מצינו לשום מחבר ולכן יותר י"ל דהא דכתב הרא"ש דהוה פקד לאו דוקא רק כשפורע תוך זמנו מה שהוא נגד חזקה אינו עושה כי אם כשלוקח שובר ואינו מאמין למלוה בלי שובר ולכך ביורשיה כשאין מוצאין שובר אמרינן מסתמא לא פרע משא"כ בלקוחות אמרינן אית להו שובר וכבוש להו ולאו כל כמיני' לגרוע כח לקוחות וא"ש מ"מ מבורר דאין לרב מע"מ ראיה דאף דמודה דלא פרע דחיישינן ובלא"ה היה לדעת הרמב"ם אף נגד לקוחות אינו נשבע וא"כ אפשר אפושי מחלוקת לא עבדינן וצ"ע.

(ז) וכן. עיקר הקשה הש"ך וכן הט"ז דע"כ כל מחלוקת הפוסקים בשבועת היסת לאחר פרעון דקודם פרעון לא משכחינן היסת וא"כ לפי הכרע' רמ"א אף לאח"כ לא משתבע היסת ולקמן בסי' שי"ז בטוען ששילם שכירות תוך זמנו סתם כמחבר דצריך לישבע אח"כ וקושיא זו ביותר קשה על רבינו ב"י שכתב דדעת הרמב"ם דאין צריך שבועה והך דלקמן בסי' שי"ז הוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכ' שכירות ולכן נראה דודאי קשה לומר דאחר פרעון לא יהיה יכול לתבוע אותו מנה לי בידך השבע לי והלא קי"ל בדיעבד א"צ לברר דבריו והלה טוען ברי לי שאתה חייב לי מנה ועוד קשה הא לעיל בסי' ע"א ס"א העלה רמ"א דמגו נגד נאמנות לא מהני במקום דאין לו מגו להכחיש גוף נאמנות וכאן אמרינן מגו במקום חזקה זו דאין פורע ת"ז אמרינן ש"מ דנאמנות אלים מחזקה זו ומ"מ קי"ל לעיל גבי נאמנות בסי' ע"א ס"ה דיכול להשביע היסת אח"כ ומכ"ש בזו החזקה דהא הך חזקה לא אלים כ"כ כמו נאמנות ועיין ב"ב שמעת' הנ"ל תו' ד"ה מי אמרינן דהקשו כעין זו הקושי'. ולכן נראה ברור דיכול אח"כ לטעון עליו פרעתיך ב' פעמים השבע לי היסת וזהו לכ"ע רק במה נחלקו אם צריך לטעון עליו בב"ד מחדש או דסגי במה שטען פרעתיך דהנך דס"ל משביעין אותו היסת היינו שכך פוסקים הב"ד צא ופרע לו ואח"כ צא ונשבע לו היסת כי אין היסת קודם לפרעון ולהחולקים ס"ל דהב"ד אומרים לו סתם צא פרע לו ואין פוסקים כלל היסת ואם הוא אחר פרעון חוזר ותובעו בב"ד פרעתיך ב' פעמים הרי זה תביעה חדשה ומאן מעכב להשביע היסת והרי הן כמו נאמנות הנ"ל דצריך לתובעו שנית בב"ד בתביעה חדשה כדמשמע סי' ע"א ס"ה ע"ש להדיא. ולפ"ז לק"מ מהא דפסק הש"ע לקמן סימן שי"ז דאדרבא שם כך מבואר להדיא יתן ויחרים על מי שלקח ממנו שלא כדין או יטעון עליו בדמים שנתן תחילה טענה בפ"ע וישביעו היסת עכ"ל הרי דמצריך טענה חדשה כמ"ש טענה בפני עצמו והיינו כהך דעת הרי"ף דא"צ שבועה וזה ברור וכן דעת הלח"מ כנזכר שם ולפ"ז חוזר וניעור קושי' הסמ"ע דכאן פסק הטור כהרא"ש דמשמע דא"צ טענה חדשה ושם מצריך טענה חדשה כרמב"ם ובחנם השיג עליו הש"ך שם ויפה תיר' הסמ"ע דשם דהוא חששה רחוקה שמא יפול הבית וכהנה אין פוסקים הב"ד שבועה לכ"ע עד דטען טענה חדשה וא"ש:
אך. הרב בעל לח"מ הקשה דאיך פסק הרמב"ם דאח"כ יטעון עליו היסת הא בפ"ג מהל' שכנים פסק בכותל חצר למעלה מד' אמות דהוא בחזקת שלא נתן דהתובע נשבע בנק"ח ונוטל בתוך זמנו הרי דאפילו בתוך זמנו מצריך שבועה לתובע בנק"ח והניחו בצ"ע וקושיא זו ביותר קשה על הש"ע דכאן הכריע כדעת דא"צ שבועה כלל ולקמן סי' קנ"ז סי"א סתם כדעת הרמב"ם דנשבע בנק"ח בכותל חצר מאין זכר דעת הרמ"ה והרמב"ן החולקים דגרע מפורע ת"ז ע"ש בסמ"ע וש"ך ובאמת רבינו ב"י בכ"מ כתב דלכך נשבע ונוטל דאפילו במלוה בשטר אי טען אשתבע לי חייב לישבע וגם זה צריך תלמוד דהא ה"ל כת"ז ואין שבועה בשטר. ולכן נראה דיש לדקדק דרמב"ם בפי' המשנה נתן טעם דלכך בחזקת שלא נתן משום מי יימר דמחייבי לי' רבנן ויש להבין זה הטעם דקאמרי בגמרא לאביי ורבא דס"ל אדם פורע תוך זמנו ולפי דקי"ל כר"ל א"צ לזה רק משום דה"ל תוך זמנו והא קי"ל כר"ל וצ"ל דבסוף הסוגי' דבעינן למפשט מסיפא דלא אמרינן מגו במקום חזקה דה"ד אי לאחר זמנו אמאי אינו נאמן אלא דאמר לאחר זמנו פרעתיך ת"ז וש"מ דלא אמרינן מגו ודחי שאני התם אמרינן מי יימר לי דמחייבי לי' רבנן והקשו תו' דהוי מצי לשנויא דמיירי דבא בתוך זמנו או בזמנו דתו ליכא מגו אלא דניחא לי' לשנויא מי יימר דקאי אף לאביי ורבא ותי' זה לא ס"ל לרמב"ם דהסוגיא שנית קאי אליבא דהלכתא דלאביי ורבא כבר שנינן כן בריש הסוגיא שם רק ס"ל ודאי גם להמקשן קשה דה"ל להקשות כדשנינן ברישא דכל שפא זימנא ה"ל להקשות א"כ סיפא נמי כל שפא ושפא שהגביה למול הכותל זימנא הוא לשלם לחבירו חצי באותו שפא וכמש"ל דמ"ש ומש"ל לתרץ בדברי רש"י לא ס"ל לחלק דפי' כל שפא וכו' הוא כמ"ש הש"ך וכמש"ל וכן דעת ר"ת רק קשה כמש"ל דהא היכי דיש לחוש שלא יתחייב דאולי לא יבנה לא אמרינן דפרע אף די"ל דלא לטרדן רק י"ל דסברת התו' בטעם פדיון בכור שמא ימות אין מוכרע כ"כ דמה בכך אם יתן וימות יחזיר לו הכהן דיש שופטים בארץ ומכ"ש פה בבנין דיכופו בב"ד רק בבכור השתא דקי"ל דאין אדם פורע ת"ז לא קשה דשם ה"ל תוך זמנו ולאביי ורבא י"ל כתירוץ הריטב"א מהך דבכור רק ה"מ בתוך ד"א אם נתן לו החצי והוא לא יבנה יכוף אותו בב"ד בנה הכותל כי נתתי לו כבר חלקי משא"כ בסיפא דהוא בונה כנגדו ודאי שייך סברא זו דאין מקדים לו החצי ממה שהגביה דאולי ימלך הוא או יקרנו אסון ולא יגביה א"כ היה מדין פטור וכשכבר נתן לו גלה דעתו דניחא לי' במה שהגביה ופשיטא דאם נתן לא יחזיר אף דאינו בונה כנגדו כלל וא"כ ודאי דאין מקדים ולא שייך דאתא למטרד. וגם י"ל בשלמא שם ברישא שכנגדו בונה שפיר שייך דכל שורה דהוא יבנה הוא יתבענו ומי יודע אם יהיה מעות אבל בסיפא שהוא בונה מה יחריד מטירדת אם יראה דבונה שורה ואין בידו אזי לפרוע לחבירו ימתין ולא יבנה שורה אחרת עד שיהיה לו זוזי ולא שייך דירבו טרדותיו תכופים זא"ז (אך לפ"ז לכאורה לא מקשה הגמרא מהך דד"א למעלה לאביי דשם י"ל לא שייך טרדה דאם לא יהיה לו מעות לא יגמור הבנין ויתמהמה וי"ל) ולכך לא קשיא מ"ש רישא ומ"ש סיפא דברישא ה"ל כל שפא זימנא ולא בסיפא משא"כ התרצן לא ס"ל לחלק וכמ"ש מהרש"א דמה שהוא תלוי בדעתו לא חיישינן שמא לא יבנה וא"כ אף בסיפא שייך כל שפא זימנא הוא וא"כ קשה למה אינו נאמן וצ"ל הטעם משום מי יימר וא"ש ולכך נתן הרמב"ם הטעם משום מי יימר בפי' המשנה ולא דה"ל תוך זמנו ולפ"ז הך בחזקת שלא נתן וכו' אין הטעם כלל משום דאין אדם פורע תוך זמנו כלל דזימנא הוא דכל שפא וכו' רק מטעם אחר דאין נמהר לפרוע אולי לא אתחייב ויפה כתב הכ"מ דחזקה זו לא אלים כ"כ לחייב בלי שבועת התובע דלא עדיף משטרו בידו דמ"מ חייב לישבע ומה ענין זה להך דאין אדם פורע ת"ז והרי זה כפי מה שאמרו ב"מ דף טו"ב אמרו חייב אתה ליתן ויצא ואמר פרעתי אינו נאמן והטעם כפי מ"ש דס"ל דעדיין מסופקים הדיינים בדינו אם חייב או לא והיינו הך דמי יימר דמחייבי ליה רבנן ומ"מ פירוש רש"י שם דצריך התובע לישבע שבועה בנק"ח וכ"כ הרא"ש ע"ש וא"כ ה"ה זה ודברי רמב"ם מבוארים ברש"י ולק"מ ודוק ומנוצל הרמב"ם מהשגת הרמב"ן ורמ"ה ודברי הש"ע ברורים ועיין מש"ל בס"ק י"ב עוד ישוב בדברי הרמב"ם בקצרה:

(ח) וכי. אמר סוף היום וכו' עיין אורים דבאמר ביומא דמשלם דפרע תוך זמן דעת התו' דאינו נאמן דלא ה"ל מגו ואע"ג דבממון אמרינן מגו דהעזה רק לא בשבועה צ"ל דהא הכא בלא"ה ה"ל מגו במקום חזקה רק הואיל ואינו חזקה אלימתא אמרינן אבל בצירוף מגו דהעזה ג"כ ודאי לא אמרינן ועיין מ"ש בכללי מגו ועי' מש"ל בסי' ק"ח בזה והרב הט"ז כתב כאן דברי' בלתי מובנים דכתב דהתו' לא ס"ל כן למסקנא דאמרינן דמגו במקום חזקה אמרינן רק כתבו כן לס"ד דקשה דתפשוט דלא אמרינן מגו במקום חזקה ודבריו בלתי מובנים כלל בשום אופן דהא גירסת התו' ובא בזמנו ועל זה סובב כל דבריהם וא"כ אדרבא למסקנא יותר קשה דקי"ל אמרינן מגו במקום חזקה א"כ למה אמר ר"ל ובא בזמנו ואמר פרעתי בתוך זמנו דא"נ הא ה"ל מגו עכשיו פרעתיך ועכצ"ל דלית ליה מגו כלל בו ביום ודינו של תו' לגירסתינו מוכרח וצ"ע להבין דבריו. אך יש להבין לשיטת התו' הא דפריך הגמרא מנה לי בידך ואמר הן למחר אמר תנהו לי אמר נתתי לך פטור אין לך בידי חייב מאי לאו נתתי לך דאמר פרעתיך בזמנו אין לך בידי דאמר פרעתיך בתוך זמנו אלמא לא אמרינן מגו וכו' וקשה מה קושיא לוקמא דמיירי ביום דמשלם זמנו ולכך אי אמר פרעתיך עכשיו מהימן אבל באומר פרעתיך תוך זמנו לא מהימן דה"ל מגו דהעזה. וצריך לומר דקתני למחר אמר תנוהו לי משמע דתבעו ואלו איירי ביום דמשלם זמנא איך יתבעהו הא כל יום שלו ולא ניתן לתבוע אלא דמיירי דעבר היום ולק"מ אך צריך לומר דבעה"ת החולק על תו' לא ס"ל כן וס"ל דביום דמשלם זמנא ג"כ ניתן לתבוע דהא בגמ' אמרינן תבעו לאחר זמן ואמר פרעתיך תוך זמן. וע"כ לאחר זמן לשיטתו פי' היינו בו ביום דמשלם זימנא ופי' לאחר זמן לאחר שעבר האיר השחר שהגיע הזמן לפרוע ובזה מיושב תמיהת הגי"ת לשיטתו דמה איריא דנקט תבעו לאחר זמנו דאית ליה מגו הא אפילו בו ביום אית ליה מגו דלאחר זמן כך פי' כמ"ש ומ"מ קתני תבעו ש"מ דשייך תביעה ביה וכן משמע ברמב"ן ב"ב ע"ש שוב מצאתי בא"ז דף ק"ב מחלוקת רבוותא אי מצי לתובעו ביום דמשלם זמנא:

(ט) נאמן. במגו וכו' איבעי' זו אי אמרינן מגו במקום חזקה לא אפשטא שם ב"ב ולפ"ז למאן דס"ל תפיסה באיבעי' דלא אפשט מהני א"כ אם תפס מלוה אפילו בעדים ואמר אתה חייב לי מזה דהיית טוען דפרעת לי בתוך זמנו אין להוציא מידו דהא י"ל קים לי דלא אמרינן מגו במקום חזקה וא"כ מוציאין מלוה ונותנים למלוה. ומכ"ש בתפס די"ל קים לי וא"כ הרב המחבר דס"ל בכל דוכתי מהני תפיסה אפילו לאחר שנולד הספק לא ה"ל למסתם פה דנאמן רק דה"ל ספיקא דדינא ונ"מ כמ"ש דאם תפס מלוה אפילו בעדים אלא שגם על הרמב"ם יש לתמוה שהעלים ולא הביא בספרו כלל הך איבעי' דטען לאחר זמנו פרעתיך בתוך זמנו אי נאמן או לא והרי"ף הביאו וכתב דהוא איבעי' דלא אפשטא ואם סתמו כפירושו דה"ל מגו יקשה ג"כ הא לשיטתו דתפיסה בכ"מ מהני ה"ל להביאו דהוא ספיקא ואם תפס מלוה בעדים אין מוציאין ודוחק לומר דס"ל לרמב"ם בקושי' התו' כתובות דף י"ט בהא דפליגי ר"מ וחכמים באין כת"י ממ"א דנאמנים לומר לחכמים קטני' היינו ולר"מ א"נ משום דהוי חזקה אין אדם חותמים אא"כ נעשה בגדול והוקשו התוס' דמשמע דפליגי ר"מ וחכמים אי אמרינן מגו במקום חזקה ובב"ב מספקא ליה וס"ל לרמב"ם דכל הפלפול בגמרא בב"ב הוא לר"מ ולר"מ שפיר מספקא לן אע"ג דר"מ ס"ל בקיום א"נ מקיום אין ראיה כמ"ש התו' שם כתובות ד"ה מודה בשטר דירא לומר מזיוף שמא יתקיים או דד"ת לא בעי קיום ולכך מגו מזיוף מגו גרוע הוא ולא אמרינן במקום חזקה אבל לחכמים דס"ל בקיום אמרינן מגו במקום חזקה מכ"ש במגו דעלמא ועיין מש"ל בכללי מגו דהך חזקה דאין חותמין אא"כ נעשה בגדול אלי' כמו הך חזקה דאין אדם פורע ת"ז עיין שם א"כ לפי דקי"ל כחכמים אפשיטא איבעי' ולכך סתם הרמב"ם דפשיטא דמהני ואפילו תפס מוציאין וגם דוחק לומר דס"ל לרמב"ם כל הפ' בגמרא דב"ב הוא לשנויא דרב' בקידושין דס"ד אבל לשנויא דאביי דרבי ס"ל מה לי' לשק' כעדים דמי ועקרוהו לחזקה ור"ן ס"ל כחזקה דמי וקי"ל כרבי וא"כ אפשט' איבעי' דקי"ל כהך תי' דאביי ועיין בהרא"ש והר"ן דביקש לחלק בין הך מגו למגו דהתם דבידו לעשותו וא"כ ליכא ראיה:
ויותר. נראה דס"ל לרמב"ם אע"ג דלא אפשטא בב"ב בב"מ דף ק"ב ע"ב אפשטא דהתם שאלו מר"י שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי מי נאמן ופריך אימת בתוך זמן וכו' דתנן מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה לאחר שלשים בחזקת שנפדה ומשני לא צריכא ביומא דמשלם זמנא מי עביד וכו' ופשטינן מהא דאמרינן שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמי' שבועה משום דטריד בפועלים אבל בעלמא לא וקשיא ליה לרמב"ם כיון דקי"ל יום שלשים כיום שלפניו א"כ תחלת יום ל"א הוא התחלת הזמן לפדיון והוא יום דמשלם זמנא ובפרט לפי דעת הר"א ממיץ דשלשים בפדיון הבן היינו כ"ט יום י"ב תשצ"ג וא"כ יתכן דכלו ליה שלשים יום באמצע היום ואיזה שעות שאח"כ הוא לאחר שלשים והרי זה ממש ביום דמשלם זמנא וא"כ איך קתני מת לאחר שלשים יום בחזקת פדוי הא אלו מת ביום ל"א הוא יומא דמשלם זימנא ולא עבידי לפרוע ואם הוא אינו נאמן מכ"ש דלא טענינן ליתמי כמש"ל בזה בשם הראב"ד וע"כ דעביד ופרע וטענין ליתמי וא"כ עדיין אפשטא מהך משנה ואי נימא דבפדיון שאני דמצוה רמי' עלי' וזריזין מקדימין למצות וחזקה דקיים המצוה א"כ לא פריך לאחר זמן תנינ' לאחר שלשים יום וכו' דהא שאני התם דמצוה שאני וביותר קשה לפי מה דפשטינן מהך דשכיר כבר צווחו בי' המפורשים דהא שכיר יום זמנו בלילה וע"ז קאי בזמנו היינו בלילה וא"כ מה קפשיט מהך ואין לומר דלילה הוה בגדר משלם זמנא דפשיטא דשם עבידא למפרע בלילה וכי יעבור בבל תלין ח"ו וכי שלומי אמוני ישראל יעברו לאו פשיטא עבידי לפרוע אבל כאן וכי אין דרך בני אדם לעכוב תשלומין שכירות יום או יומיים ומ"ש באסיפת זקנים דגם בזה איכא ב"ת לא מובן כלל וכי מי שאינו פורע תיכף השכירות ביום דמשלם רק מעכבו יום או יומיים עובר בב"ת דבר זה לא נשמע ולא נראה כלל ותירץ הראב"ד כפי מ"ש בשמו בריטב"א וא"ז כתב דהראו לו משמים דמסתמא כי קתני בזמנו נשבע ונוטל משמע כל זמנו אפילו תבעו סמוך לשקיעת החמה שאין שהות לפרוע אלא א"כ פרעו מבעוד היום ומ"מ כי טען כן צריך שכיר לישבע ש"מ דעבידי לפרוע ביום דמשלם זמנא עכ"ל וקשה ל"ל הך דשכיר מהך גופי' נפשוט מת לאחר שלשים יום בחזקת שנתן אפילו מת תיכף לאחר שקיעת החמה מיום ל' ג"כ בחזקת שנתן דהא סתמא קתני וע"כ דפרע טרם הערב שמש דיום ל' וש"מ דפרע אינשי במשלם זמנו בסופו ומ"ש הך דלאח"ל ומ"ש הך דשכיר בזמנו ולכן ס"ל לרמב"ם דספיקא לא היה אי טען פרעתי במשלם זמנו דזה מוכח ממשנה הנ"ל רק הספק דטען פרעתיך בתוך זמנו וא"כ השאלה כך מי עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמנו ושכיח וא"כ י"ל מגו דל"ל כדעת התו' דה"ל העזה דלעומת זה יותר נח לו להעיז ולטעון טענה דשכיח דאינו נחשב בעיני המון כשקרן משיטעון טענה דלא שכיח דתוך זמנו לא עביד אינש דפרע או דלמא לא עביד אינש דפרע ביום דמשלם זמנא וא"כ שפיר י"ל דהוי מגו דהעזה כמ"ש התו' ואי טען טענה דל"ש גם זה לא שכיח לטעון שפרעו ביומו (וכן משמע כמש"ל ס"ק י"א דאל"כ הך בבא דסיפא מה קמ"ל כדפריך כאן בב"ב לאחר זמני פשיטא וכי לעולם לא נימא דפרע וכן יש להבין בגמרא דקאמר אי לאחר זמנו תנינא מה צריך לתנינא פשיטא דנאמן במלוה ע"פ פרעתי ולפמ"ש ברמב"ם ניחא) וע"ז קפשיט הגמרא דקתני סתם בזמנו נשבע ונוטל אפילו תובעו תיכף סמוך לשקיעת החמה דאין לבעה"ב זמן לומר פרעתיך מקדם בזמן ארוך רק עתה בזו הרגע ממש במעמד התביעה כמ"ש הראב"ד וקשה א"כ למה ישבע ויטול וכי שייך בזו בעה"ב טרוד בפועלים מה שצווח עכשיו בזו המעמד התביעה מסרתי לך המעות ול"ל לא פלוג עבדי רבנן כמו בכל הלילה דאף דטוען הוא הבעה"ב בזו הרגע פרעתיך מ"מ נשבע שכיר משום לא פלוג דזה אינו בשלמא כל הלילה דישנו במציאות לומר מקדם פרעתיך עבדי רבנן לא פלוג דשכיר נשבע ועוד דאל"כ בטלת תקנת חכמי' דאם יאמר פרעתיך מקדם יהיה לו מגו פרעתיך עתה בזו רגע ובמקום מגו לא תקנו חכמים ולכך לעולם נשבע אבל בזו הזמן שאינו במציאות שפרעו מקודם וא"כ איך סתם כל זמנו נשבע ונוטל הא איכא הך דאינו נשבע וכקושית הראב"ד ועכצ"ל דגם בזה יכול לומר פרעתיך מקדם בעוד היום גדול ואי דהוי תוך זמנו הא יש לו מגו דפרעתיך עתה אף דה"ל מגו דהעזה ואם כן עדיין ה"ל לא פלוג ולכך סתמו חכמים דלעולם נשבע ונוטל וקשה הא תיכף רצוף לשקיעת החמה כמעט רגע ה"ל כיום דמשלם זמנא ונאמן במגו ש"מ דמפשט בעיין ודברי הגמרא שפיר וא"כ האיבעי' נפשוט וצ"ע:

(י) דפרעתיך. היום נראה בהלוה בעדים ואמר לו אל תפרעני אלא בעדים ובא ביום דמשלם זמנא ואמר פרעתיך בתוך זמנו בפני עדים והלכו למד"ה או מתו אינו נאמן דמה מגו יש לו מגו דאמר פרעתיך היום בפני פלוני ופלוני והלכו למד"ה הלא בו ביום לא נשאו העדים אבר כנשרים להרחיק נדוד בו ביום עד שאי אפשר למרדף ולברורי הענין ומכ"ש במתו דא"כ צריך להיות פתאום דודאי לא פרעו בפני אנשים הנוטים למות וכבר קצו חיי' בעמל עוה"ז וזהו הכל מנמנע וא"כ לא סגי להו שירחיק דבריו לומר מקדם פרעתיו ובין כך הלכו להם ומתו ולית ליה מגו וזה ברור ונכון ובזה יובנו דברי התו' בשמעתין הנ"ל ד"ה אילימא בזמנו פשיטא והוקשו תו' אמאי פשיטא כיון דאין אדם פורע תוך זמנו ואנן סהדי שזה עשה הכותל איצטרך לאשמעי' דהמלוה חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ותי' לחלק דכי צריך לפורעו בעדים במיחד עדים דחזינן דלא הימניה ונתקשה הרב המהרש"א מה מנין להא דכיון דאין אדם פורע ת"ז דאפילו דנימא דפורע ת"ז מ"מ מוכח דמלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים ותירץ דאלו יכול לומר פרעתי ת"ז הוה אמרינן דמעולם לא בנה משלו ע"ש וזה דחוק דמה ענין זה לפורע תוך זמנו פשיטא י"ל דזה וזה בנאו לכותל והיא בחזקת שניהם רק ע"כ מיירי כאן הכל כמ"ש הרמב"ן וכמש"ל באריכות דנודע דזה בנה משלו והקיף לחבירו וא"כ ס"ל המלוה חבירו בעדים וכו' ודוחק לומר כך כוונתו בפי' התו' כיון דגמרא מדמה הך עובדא דמשנה לאדם פורע תוך זמנו על כרחך דמיירי באופן דאנן סהדי דזה בנה משלו וכמו שכתב הרמב"ן דאם לא כן מה טיבו של פרעון בזה אנן אמרינן שניהם בנאו ואם כן הא הוי ליה המלוה חבירו וכו' דאין זה במשמעות התוס' ומכ"ש במהרש"א ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דשם בשבועות דף מ"א פרכינן למ"ד צריך לפרעו בעדים מהא דקתני בהדיא במשנה אמר תנוהו לי ואמר נתתי לך פטור ומפרשי התוס' בשלמא למאן דאמר יכול לומר פרעתי בפני עדים והלכו למד"ה יש לומר במשנה בכה"ג איירי אבל למאן דאמר דמכל מקום אינו נאמן תיובתא ומשני לחלק בין מלוה למודה בעדים בין לא הימנו ובין הימנו. וא"כ לפ"ז לס"ד בתוס' דלא אסיקו דעתי' הך חילוקא בין הימנו ללא הימנו והיינו משום דנמ"ד א"צ לפורעו בעדים לא ס"ל הך סברא לחלק ולכך ס"ל א"צ לפורעו בעדים כמשמע' המשנה דשבוע' וקושית הגמ' לאביי ורבא והם ס"ל א"צ לפורעו בעדים כדקאמרינן בפ' כל הנשבעין וזהו כוונת התוס' בקושיא דאל"כ דקארי' מה קארי ליה הלא מחלקינן להדיא שם בין הימנוה וכבר כתבו התוס' בדיבור שלפניו כן אלא דס"ל בקושי' למ"ד א"צ לפורעו לא ס"ל הך חילוק כלל ותירץ תוס' דס"ל לגמרא דזהו סברא נכונה היא ואמרינן לכ"ע אך א"כ מה מקשו דלמא קמ"ל דא"צ לפורעו בעדים הא מהך משנה דשבועות שמעינן נתתי לך פטור וצ"ל דמהתם לא הוה שמעינן די"ל דטען פרעתיו בפני עדים והלכו וקשה א"כ אף ממשנה דידן לא נשמע מידי די"ל דטען פרעתי בפני עדים והלכו או מתו ולזה כתבו התוס' בהקושיא דכיון דאין אדם פורע ת"ז לוקמא משנה בטוען בזמנו והיינו בזמנו מכוון ביום דמשלם זמנו וטובא קמ"ל דא"צ לפורעו בעדים דל"ל דטוען פרעתי בפני עדים והלכו או מתו דבו ביום אינו במציאות ממש כמ"ש ובפרט לפי דעת הטור כמ"ש הש"ע דצריך להיות סוף היום אבל באמצע היום לא רק בסוף היום א"כ איך אפשר בשעה חדא הלכו או מתו דבר זה מהנמנע וגם אם יטעון באמצע הזמן פרעתי ג"כ ל"ל מגו מה"ט וא"כ מוכח דא"צ לפורעו בעדים וקושית התוס' שפיר ובזה אמרתי ג"כ בחדושי המשך התוס' בד"ה ובא וכו' דכתבו מתחילה דאין להוכיח דר"ל ס"ל דא"צ לפורעו בעדים דיש חילוק בין מלוה למודה ואח"כ הקשו וא"ת מ"מ נפשוט מהכא דלא אמרינן וכו' דמה ענין זה להא דמוקדם אבל לפי הנ"ל ניחא דלא היה צריך לתוס' לחלק בין מלוה למודה רק י"ל דטען פרעתיך בעדים והלכו להם רק לפי גי' התוס' ובא בזמנו דהיינו ביום דמשלם זמנו לא שייך זה כמ"ש אבל לפי גי' רמב"ן דלא גרס ובא בזמנו דבבא בזמנו באמת יש לו מגו א"כ שפיר י"ל פרעתיך תמול שלשום והלכו להם וזהו כוונת התוס' וא"ת מ"מ קשה תפשוט וכו' ועכצ"ל דלא גרסינן ובא בזמנו וא"כ י"ל דמיירי דטוען דפרע בעדים והלכו להם ולזה כתבו וי"ל דלא שייך מגו וכו' וגרסינן בא בזמנו דמשלם וא"כ ל"ל דפרעו בעדים והלכו להם רק צ"ל בין הלוה למודה ודוק:

(יא) לא. טענינן עיין ש"ך כפמ"ש באורים ויש להקשות לשיטת הראב"ד א"כ מה קאמר הגמ' אי ת"ז תנינא מת האב תוך שלשים בחזקת שלא נפדה דמה קושיא דלמא ודאי לא שכיח דפרע אינשי בגו זימנא רק מ"מ אם איהו טען אפשר דנאמן אבל ליתמי ודאי לא טענינן להו מכ"ש דאפילו במשלם זמנא לא טענינן להו והתם דמת האב לטעון ליתמי אמרינן דתוך שלשים בחזקת שלא נפדה משא"כ בשוכר טוען להדיא נתתי שכירות אפשר דמהימן כמו במשלם זימנא. וצ"ל כמש"ל בס"ק א' דכי ס"ל לראב"ד דלא טענינן ליתמי היינו בטוען ברי שלא נפרע ובעלמא בלא"ה ס"ל למ"ד ברי ושמא ברי עדיף רק אנן קי"ל הממע"ה אבל במילתא דלא שכיח לא טענינן אבל אם גם התובע טוען שמא אף ליתמי טענינן דמה אולמא דהאי שמא מהאי שמא והממע"ה ולכך שם דאף הכהן טוען שמא כמש"ל בס"ק א' דמי יודע לאיזה כהן נתנו א"כ ה"ז דומה כאלו חי וטוען ברי ושפיר מדמה הגמ' להדדי וא"ש:
אך. לפ"ז אין כאן ראיה מ"ש הש"ך הואיל דאמרינן לקמן דטענינן ליתמי מלתא דל"ש דשם אף התובע טוען שמא דטענינן ליתמי נאנסו וכי התובע ידע דשקר הוא אבל כאן הוא טוען ברי לא נפרעתי אפשר דלא טענינן ואפשר לומר דהראב"ד דייק דינו מהך משנה דלא מצינו ראיה לראב"ד בדין זה ומהך לישנא דאמרינן הלואי שיפרע בזמנו כבר כתבו שהוא רק רמז ראיה אבל אין זה לייסד עליו דין אבל נראה דס"ל כמ"ש היש"ש בפרק הזרוע דממון שאין לו תובעים אם תובעו הכהן צריך ליתנו לכהן או להניחו ביד ב"ד וח"ו שיהיה לו זרוע רמה להחזיקו ע"ש וא"כ קשה למה קתני מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה לאשמעינן רבותא טפי אפילו האב קיים ואמר שנתן לכהן פלוני והכהן מכחישו אינו נאמן וכופין הב"ד אותו לפדותו כמ"ש היש"ש דהואיל דהוא בתוך זמנו א"נ לומר שפדה ואי דהאב נאמן אפילו תוך זמנו במגו דנתתי לכהן שבקצוי ארץ וכדומה (וכמ"ש בטוען פרעתי שלא בעדים דנאמן במגו פרעתי בפני פ' והלכו למד"ה או מחו אף כאן יש לו מגו זו) וכיון דהיה טוען ברי ואין א' מכחישו אפשר דנאמן דא"כ תפשוט דמגו במקום חזקה אמרינן ועוד היא גופי' צ"ע מה בכך דאין א' מכחישו כיון דחזקה אין אדם פורע ת"ז איכא אנן אמרינן דשקר דובר ועיין מש"ל בס"ק א' דהיכי דלא איתרע טענת שמא דלא ה"ל למידע אמרינן חזקה ועמ"ש שם מיהו מ"מ יש לו מגו דודאי אין הב"ד והכהן מזדקקים כלל בתוך שלשים לומר פדה בנך דלא מטי זימנא כלל רק במת א"ש דהוא מת תוך ל' ולאחר ל' תובע הכהן ליתומים והם אומרים דלמא פרע אבינו ולזה אמרינן הואיל ומת תוך ל' ודאי לא פרע משא"כ בחיי אב ותובעים לאחר ל' דקודם ל' ודאי לית תביעה ואמר שנתן תוך ל' הא אי' ליה מגו דעכשיו פרעתי ועכ"פ קשה תפשוט דאמרינן מגו וע"כ נ"ל דסיפא לאחר שלשים בחזקת שנתן איירי במשלם זמנא כמ"ש באסיפת זקנים להדיא בשם רמ"ך ע"ש ועיין מש"ל סק"ט וא"כ רבותא קמ"ל דלא מבעיא בחיי האב פשיטא דנאמן פרעתי במשלם זמנא אלא אפילו יתומים דבעלמא אינם נאמנים כמ"ש הראב"ד בזו נאמנים כמ"ש הואיל אף התובע לא טען ברי וטובא קמ"ל וקתני מת אב משום סיפא ודברי הראב"ד מוכרחים דיש לחלק בין אב ליתומים דאל"כ קושי' הנ"ל במקומו. שוב ראיתי דנראה דיש לראב"ד ראיה דגי' הרי"ף וכפי מ"ש המ"מ בהלכות שכירות פ"ז הלכה ג' היה גירסתו בגמ' ברייתא מיוחד על דין זה ולא המשנה דבכורות וכך היא כל שלשים יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לאחר שלשים יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן והיא קאי על שכירות דהוא לשלשים יום. והקשה ג"ת והניחו בצ"ע הא יום ל' הוא יום דמשלם זמנא ונאמן לומר נתתי כדפשטינן מהך דשכיר בזמנו נשבע ונוטל וא"כ איך אמרינן כל שלשים בחזקת שלא נתן רק אחר שלשים בחזקת שנתן הא יום ל' ג"כ בחזקת שנתן ובאמת קושי' גדולה היא ולכן ס"ל לראב"ד מדקתני בחזקת ולא נאמן ואינו נאמן אלא דמיירי ביתמי וא"כ אף יום שלשים בחזקת שלא נתן כלל כי לא טענינן ליתמי ואי קשה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה מה קאמר תוך שלשים תנינא הא ודאי ביתומים לא טענינן דהוה ל"ש והשאלה הוא ביה דטוען ברי דפרע י"ל דס"ל לראב"ד כמו שאכתוב ס"ק שאח"ז דודאי ס"ל לגמ' הך איבעיא קאי לר"ל וכדקי"ל הלכתא אין אדם פורע ת"ז אפילו ביתמי רק כל הספק אי שכירות הוי כמלוה בקביעות זמן או סתם הלואה ל' יום ושפיר פשיט דהא תנינא בתוך ל' יום בחזקת שלא נתן ואי הוה כמו סתם הלואה אף ביתמי טענינן פרוע כנודע וא"כ דהוי כקובע זמן וא"כ פשיטא דא"נ ולכך קאמר דלא מספקא ליה רק ביומא דמשלם וא"ש ודברי הראב"ד מוכרחים לגי' זו ומזו נראה י"ל כמש"ל בסק"ט דלרמב"ם משמע דאיבעיא אי אמרינן מגו במקום חזקה אפשט' דרך אחר דקשי' ליה לרמב"ם קושי' הגי"ת וסברת הראב"ד לא ס"ל לכך ס"ל דבלא"ה קשה לאחר ל' יום בחזקת שנתן פשיטא כדפריך בב"ב וצ"ל כדאמרינן בב"ב דטען פרעתיך ת"ז. וזהו כל ל' יום בחזקת שלא נתן דל"ל מגו ואפילו ביום דמשלם זמנא כדעת התוס' דמגו מ"מ ל"ל. אבל לאחר ל' יום בחזקת שנתן תוך ל' במגו דעכשיו נתתי וא"ש ונפשט. וא"כ שם ב"ב הוא קודם דנפשט מהך דשכיר דעביד אינש דפרע ביום דמשלם זמנא א"כ שפיר קמספקא אי אמרינן מגו וכו' די"ל דברייתא כפשיטה וקמ"ל דוקא לאחר ל' אבל לא פרעתיך בל' אבל השתא דפשטינן בב"ב מהך דשכי' דפרע במשלם זימנא א"כ ק' קו' ג"ת ועכצ"ל כמ"ש וא"כ מוכח דאמרינן מגו וזהו פשוט ונכון. וכמעט נוטה למרכז האמת יותר ממש"ל בסק"ט אלא שקצת יש לפקפק דא"כ עדיין ה"ל לרמב"ם לכתוב דביום משלם זמנו ל"ל מגו וא"נ דפרע ת"ז כסוגית התוס' ודוק:

(יב) הא. דאמרינן וכו' וכתב הרמב"ן בחדושיו לב"ב דף מ' דאפילו נותנים זמן בית דין מכל מקום יכול לומר פרעתי ת"ז בית דין והש"ך דחה ראי' שלו וכתב דדין זה צריך לעיון. והנה לברר דין שלו צריך חקירה מה הטעם במלוה לחבירו סתם אף דיש לו זמן ל' יום מכל מקום יכול לטעון פרעתי והנה הסמ"ע בריש סימן נתן טעם דבקובע זמן הרי מגלה דעתו מתחילה עד הזמן צריך למעות ואם כן אמרינן חזקה דלא פרע תוך זמן מה שאין כן בסתם הלואה ל' יום דאין כאן גילוי דעת מתחילה דצריך למעות עד ל' יום ודברי' אלו הם בתשובות הרא"ש כלל ע"ו סי' ב' ע"ש. א"כ לפ"ז בתובע הוא מב"ד זמן ל' יום והב"ד נותנים לו הרי ג"כ גילוי דעת דנצרך לזוזי עד היום ההוא וג"כ חזקה דלא פרע תוך זמן כמו בקובע זמן. אך יש לפקפק בהך טעמא חדא מש"ל בסימן ל"ט במה דהקשו התוס' והרא"ש למה צריכה אלמנה שבועה על כתובתה הא הוי ת"ז דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וקשה מה קושי' הא לא גילה דעתו דאיצטרך לזוז' וצררי עד היום ההוא רק ממילא לא ניתן כתובה לגבות מחיי' כמו סתם הליאה דהוא לשלשים יום. אך זו כבר ישבתי למעלה דבשטר אין פורע תוך זמנו אפילו בהתם הלואה בלי שובר לא אמרינן דפרע וכ"מ מדברי הב"ח ס"ס זה ע"ש דלא הביא ראיה לדבריו וברור דכוון למ"ש לעיל. אך אי קשיא מהא דלקמן בסי' שי"ז דברי מחבר והן דברי הרמב"ם דבשוכר סתם דסתם שכירות ל' יום אינו נאמן לומר דפרע ת"ז ולדברי המ"מ הוא ברייתא מפורשת בגמ' וקשה הא מ"ש מסתם הלואה ל' יום וכבר עמד בזה הרב הש"ך לקמן בסי' הנ"ל ס"ק ב' וביקש לומר דרמב"ם ס"ל כהנך רבוותא דלא מחלקי בין קובע זמן לסתם הלואה ולכך הניח בקושי' על הרב המחבר דהוא פסק בסי' זה לחלק בין סתם הלואה לקובע. איברא דאף דנימא דהא דאמרינן בגמ' שוכר אמר נתתי וכו' דבתוך זמן משכיר נאמן איירי בשוכר לזמן קבוע כמ"ש הש"ך להדיא עדיין קשה בשלמא אם קובע זמן להלואה גילה דעתו דלית ליה זוזי עד זמן ההוא אבל בקובע זמן ושוכר בית לשלשים יום וכי בשביל זה גילה דעתו דל"ל זוזי עד יום ל'. הגבלת הזמן הוא לגוף שכירות הבית דנצרך לבית עד תשלום ל' יום או שאר זמן שגבל ומה ענין זה לזוזי רק זוזי ממילא לא נפרעין עד סוף דשכירות לא משתלמת רק לבסוף וכמו סתם הלואה ל' יום ובמרדכי ריש ב"ב דנתחבט בסופר שכתב ספר אי שכירות משתלמת בכל קונטרס כמו כל שפא זימנא כדלעיל באריכות והלא שם לא קבע זמן כלל רק ממילא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכו בקישי' הגמ' מכותל הנבני' דהוי ת"ז עד גמר ד' אמות וכי מתחילה קבע זמן וגילה דעתו דאצטריך לזוזי הלא הדבר ממילא כמו בסתם הלואה:
ולכן. צריך לומר בדעת הרא"ש דכי בעינן גילוי דעת דאיצטריך לזוזי אבל לא בסתם הלואה היינו היכי דחיובו ברור. ואמרינן דעביד דפרע גו זמנא אבל בדבר שאפשר שלא יתחייב כלל כמו בכתוב' דאולי תמות בחייו או הבית בשכירות דאולי יפול הבית וכדומה כמ"ש התוספות בשמעת' הנ"ל בזו אפי' בסתם בלי גילוי דעת לא פרע ת"ז וכן בכותל אולי לא יבנה. ולפ"ז אין מקום לקושית הש"ך לקמן בסי' שי"ז בשכירות דשם אפי' בסתם שכירות דהוא ל' יום מכל מקום לא פרע גו זמנא וא"ש. ובזה יש ליישב גם כן כמש"ל בס"ק ז' דרמב"ם נתן טעם בהך מד' אמות ולמעלה משום מי יימר וכו' ולא משום דה"ל תוך זמנו. דהא בזה קושיא הנ"ל שפיר דה"ל כסתם הלואה דלא גילה דעתו דאיצטרך לזוזי רק דאין מחויב לשלם עד גמר הכותל ובזו לא שייך שמא לא יבנה דהא כ' מהרש"א במה שתלוי ברצונו לא שייך שמא יבנה ע"ש. ולכך סבירא ליה הקושיא הגמרא גם כן להוכיח דלא זו בקובע זמן אפי' בסתם הלואה אמרינן אין אדם פורע אבל באמת דקושטא דמילתא דיש הבדל בין קובע לסתם כדדייקינן מלישנא דר"ל ע"כ צ"ל בהך לא מטעם אין אדם פורע ת"ז רק מטעם מי יימר וכו' ויפה כתב הרמב"ם. אך אין זה עולה בכוונת דברי התו' דכתבו להדיא דוקא קובע וכו' ומכל מקום כתבו דהמ"ל על הך מד' אמות ולמעלה בתוך זמנו וקושיא הנ"ל במקומו דבזה לא שייך שמא לא יבנה כמ"ש מהרש"א. והעיקר מה דקשיא לי לזה הטעם הא דמספקא לן בב"מ ביומא דמשלם זימנא אי עביד לשלם השכירות או לא וקשה מה זו הספק הלא כבר בררנו דשכירות אפילו בשכרו לזמן הוי כסתם הלואה רק כל הטעם דאינו פורע אולי יפול הבית ותינח באמצע זמן שכירות אבל במשלם זמן בפנות היום מה איכפת ליה אם יפול או לא. הא כלה זמן שכירות ואין לו לדור בתוכו רק רגע מרגעין ואם כן לו יהיה דהוי בתוך זמן הא גם כן יכול לטעון פרעתי כמו בסתם הלואה ומה זו ספק והראב"ד כתב דלא טענינן ליתמי וקשה למה יגרע מסתם הלואה בתוך ל' יום ואפילו נדחוק בתחילת היום דמשלם אפשר דיש לו לדור כל היום מה נימא בסוף היום בבוא השמש וכ"ת באמת בהא לא מספקא דז"א מלבד דדעת הש"ע דכל הספק בסוף היום לבד אף גם אם כן מה פשוט משכיר בזמנו הא שם כבר פנה היום ולתי' הראב"ד כפמש"ל בס"ק ט' פרע ברגע קודם שקיעת השמש. והא בזה לא מספקא כלל. ומכ"ש לדעת הריטב"א דיכול לתבוע במשלם זמנו בב"ד השכירות ע"ש בא"ז ועיין מש"ל בס"ק ח' אם כן ש"מ דלא חיישינן במשלם זמן שמא יפול דהא יכול לתבוע בב"ד אם כן מה קמספקא ליה וכ"ת הא גופא מספקא ליה אם יכול לתובעו אם כן מה פשיט משכיר הא ודאי דא"י לתובעו קודם שקיעת השמש כדתנן שכיר יום גובה כל הלילה. ולכן נראה טעם אחר לחלק והוא מה שהעליתי לעיל בסי' ס"ז בסתם הלואה ל' יום אי תפס משל לוה בתוך זמן לא מפקינן מיניה דאין הזמן רק דאין ב"ד נזקקין לו עד זמן ההוא דאולי לית ליה זוזי דמאן דיזיף לאו לאטמוני גו ביתא יזיף אבל ביש לו חיוב גברא עליו לפרוע ולכך אי תפיס לא מפקינן מניה ולכך שביעית משמטו כמש"ל ולכך י"ל אולי הוה ליה זוזי ויפה עשה דסילק חיובו ופרע או אולי תפס המלוה משלו והוצרך להניחו בידו לפרעון משא"כ בקובע זמן דאין חיוב עליו לפרוע אפילו ביתו מלא זהב וכסף. ואי תפיס מפקינן מיניה כדלעיל בסי' ס"ז ולכך אין שביעית משמטתו וכן בכתובה דלא ניתן לפרוע כלל עד אחר גירושין או מיתה וכן בשכירות דאין חיוב כלל עליו עד לבסוף דאיכא למ"ד דאין התחלת מלוה כלל עד לבסוף כדפליגי אי ישנה לשכירות מתחילה עד סוף וכו' ואי תפיס משכיר מוציאין מידו לכ"ע אם כן ה"ל כקובע זמן ולא עביד לפרוע תוך זמן ואפילו בסתם שכירות דכיון דהוי כשכרו על שלשים יום חזר הדין דשכירות אין חיוב עליו כלל עד סוף זמן השכירות ואי תפס המשכיר מפקינן מיניה דכללא הוא דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף ולא דמי סתם שכירות לסתם הלואה דשם סתם הלואה עקרו לזמן פרעון אבל כאן סתם שכירות הוי שלשים יום עיקרו שישתמש בו ופרעון הדרן לכללא דאינה משתלמת אלא בסוף. אפילו יש לו אלפים וחזקה אין אדם פורע ולק"מ מכל הקושיא שכתבנו ובפרטות במה שכתב הש"ך. ומעתה דינו של רבינו הרמב"ן אמת ויציב דב"ד שנותנים לו זמן ל' יום הוא באין לו זוזי אבל ביש לו זוזי וכי יתנו הב"ד זמן והב"ד נותנים זמן מבלי לנגוש אותו אבל על הלוה חיוב גברא לשלם לו כל רגע כשמעות מוכן בידו דהא המלוה לא נתן לו זמן בטובו כלל ואם כן אם יזדמן לו מעות פשיטא דפורע תוך זמנו ופשוט ונכון. ובזה חשבתי ליישב דברי הר"י בתו' דכתב דלא קשה לאביי ורבא דסבירא להו אדם פורע תוך זמנו מהך משנה כל שלשים יום הוא בחזקת שלא נתן משום דהתם לא שייך דלא ליטרדן דה"ל ממון שאין לו תובעין (ומזו נראה דלא כדעת היש"ש שהבאתי לעיל בס"ק י"א ע"ש) והקשו עליו אם כן מה קאמר הגמרא בתוך זמנו תנינא תוך ל' בחזקת שלא נתן הא שם שאני דלא שייך דלא לטרדן ולכאורה קושיא גדולה עד שיש לתמוה על הר"י איך העלים העין הבדולח מגמרא בעידנ' דעסיק ביה. אבל לפי הנ"ל ניחא דודאי כי יש חילוק בין דלא לטרדן לאביי ורבא דסבירא להו דלכך פורע ת"ז אבל לר"ל דסבירא ליה אין אדם פורע ת"ז דלא חש לטרדא דמכל מקום אין פורע ת"ז. אם כן י"ל דשם הא דמספקא ליה שוכר אמר נתתי ודאי ידע מילתא דר"ל והלכתא דאין פורע ת"ז דאל"כ למה שאל בשוכר ולא במלוה. רק מספקא ליה דר"ל אמר קובע זמן אבל סתם הלואה לא מ"ט דר"ל אי הטעם כמ"ש הרא"ש וסמ"ע אם כן בשוכר לא שייך זה דהגבלת זמן הוא לזמן שכירות ולא דלית ליה זוזי כנ"ל ואם כן השוכר נאמן אף לר"ל או הטעם כמ"ש בקובע אין חיוב עליו לפרוע אף דאית ליה זוזי ואם כן אף בשוכר כן כמ"ש ולכך שפיר פשיט ליה מפדיון הבן דשם גם כן אין קביעת הזמן בשביל דלית ליה זוזי רק התורה אמרה ופדויו מבן חודש וע"כ הטעם כנ"ל דאין חיוב פרעון עליו ול"ל דשאני התם דלא שייך דלא לטרדן דלר"ל לא אמרינן הך סברא כלל ובהכי ניחא לדעת האומר מילתא דל"ש לא טענינן ליתמי מה ראיה מייתי הגמרא מהך דפדיון דלמא לא שכיחי לפרוע תוך זמן רק אי טען מהני ככל טענות דל"ש אבל בבכור דמת אב ליתומים לא טענינן וצ"ע לכאורה ולפמ"ש ניחא דכל ספק הוא אי דמי לסתם הלואה או לקובע זמן וידע הגמרא בסתם הלואה טענין אפי' ליתמי ואם כן מוכיח מהך משנה דדינו כמו בקובע וזהו רק הנרצה דדינו כמו בקובע ולייתר לא נחית הגמרא לדייק. (וגם התם י"ל שייך טרדא כמ"ש בס' אסיפת זקנים טרדא דמצוה) . ולר"ל לא מצינו כלל חילוק בטרדא לאינו טרדא כלל ולעולם אמרינן בסתם הלואה פורע וא"ש ודוק. והתו' פקפק עליו דגם לר"ל יש לומר הך סברא דלא ליטרדן עכ"פ ובזו נחלקו בעל תו' אבל ח"ו לומר דיהיה מר"י נעלה גמרא ערוכה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.