תומים/חושן משפט/מח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט מח

(א) ויכול לכתוב הכל כו'. בגמרא דגיטין דף כ"ו תנן במשנה ת"ק סבירא ליה דאפילו בשטרא הלואה ומו"מ אסור לכתוב תורף ור"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים ופירש"י דמכשיר בטופס אבל לא בתורף וגט אפילו טופס פסול ופריך הגמרא בהא דאמרינן הלכה כר"א ופריך הגמרא הא מיחזי כשקרא ופירש"י על טופס שטרות פריך דהא מחזי כשקרא ומשני הגמרא למחזי כשקרא לא חיישינן והקשו התו' לפירש"י איך שייך בטופס מחזי כשקרא ולכן פי' ר"א מכשיר בשארי שטרות אפילו תורף ולכך פריך הגמרא הא מחזי כשקרא על זה משני דלא חיישינן והרב הש"ך ביקש להתנצל בעד רש"י ולומר דגם בטופס יש חשש מיחזי כשקרא ודבריו דחוקים כמ"ש המחברים דמה מחזי כשקרא יש בכותב דבר בלי שם הלוה והמלוה כלל. אבל באמת נר' לישב דברי רש"י בפשוט והוא דהא דפסלינן תורף בשטרות יש כאן שני טעמים או דגזרינן שטרות אטו גט או דבעצם פסול משום מחזי כשקרא והנה דפסול בגט טופס הוא משום דגזרינן טופס אטו תורף ואם כן לפי זה אי הא דתורף בשטרות פסול אטו גט שפיר יש להכשיר בשטרות טופס דכולי האי לא גזרינן טופס אטו תורף ושטר אטו גט והוי גזירה לגזירה מה שאין כן אי פסול תורף השטר מדינא פסול דהוי מחזי כשקרא אם כן כמו דגזרינן בגט טופס אטו תורף אף בשטרות יש לגזור דמ"ש ולא הוי גזרה לגזירה דהא בתורף מדינא פסול ואם כן א"ש קושית הגמ' דאמרינן הלכה כר"א דטופס בשטרות כשר הא האי אשרתא וכו' משום דמחזי כשקרא ואם כן יש לפסול טופס אטו תורף דפסול מדינא. ומשני הגמ' למחזי כשקרא לא חיישינן רק גזרינן שטר אטו גט ולא גזרינן בטופס דהוה גזרה לגזירה כמ"ש וא"ש. והנה הרב הש"ך כתב דיש להחמיר כרש"י ובאמת אילו מהך טעמא כיון דתו' חלקו אחריהם לנטות אלא דתמהני למה העלימו עין מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דפסק בהלכ' גירושין פרק שלישי הלכה ז' דאסור לכתוב תורף בגט אבל טופס התירו מפני תקנת הסופר והעלו כל נושאי כליו המ"מ והכ"מ דפוסק כת"ק במשנה ולדבריו כל שטרות אפילו מו"מ והלואה אסור לכתוב תורף דכן מבואר במשנה והלכה כן וכן דעת הראב"ן לפסוק כת"ק כמ"ש הש"ך בשמו בעצמו וכן דעת בעל עיטור בריש מאמר ששי בשמות הבעלים והביא ראיה מהא דתנן אין כותבין שטר ללוקח עד שיהיה מוכר עמו דפשיטא מה קמ"ל אלא הפי' אפילו תורף לחוד אסור לכתוב דהוה כשקרא ולכן תמהני על אשר שם המחבר זכרון גאונים הללו אחרי הדלת וביחוד כי דרכו תמיד להיות נמשך אחרי דברי הרמב"ם וצ"ל דסבירא ליה למחבר למה השמיט הרמב"ם הך דינא דאין לכתוב תורף שטרות בכל הלכות הלואות והל' עדות מאין זכר לו ואדרבא כתב פכ"ג מהל' מלוה אין כותבין שטר למלוה עד שיהיה הלוה עמו וע"ש במ"מ דפי' דיאמר המלוה כתבו וחתמו ויהיה בידכם וכו' (עיין לעיל סימן ל"ט) ועדיפי ה"ל למימר דאפילו בלי חתימה כלל רק התורף אסור לכתוב ומכ"ש החתימה אלא ודאי דסבירא ליה לרמב"ם דבגמ' שם גיטין דף כ"ו ע"ב אמרינן הלכה כר"א ויש כאן ספק לאיזה ר"א נתכוון אם לר"א דרישא או לר"א דסיפא דהא תרי תנאי אליבא דר"א והגמרא ביקש לפשוט דעל ר"א דרישא אמר דאיך אפשר על ר"א דסיפא הא הוי מחזי כשקרא ודחי הגמרא דלא חיישינן ואם כן הדבר בספק כמאן אמר רב הלכתא כר"א לאיזה תנאי דר"א נתכוון ולכך בגט דאם נגזור טופס אטו תורף הוא גזרה בעלמא ומילתא דרבנן פסקינן לקולא דמותר לכתוב טופס כת"ק דמשנה ולהיפוך בשטרות כיון דקי"ל דלא חיישינן למחזי כשקרא ואין כאן רק גזרה שטרות אטו גט אף זו הוי גזרה בעלמא ואזלינן לקולא וקי"ל הלכה כר"א דסיפא דבכל שטרות אפילו תורף כשר וכמ"ש התו' ולכך בשטרי הלואות העלים הרמב"ם דאסור לכתוב תורף וא"ש ודוק ומ"מ צ"ע:

(ב) שכיון שנמחל שעבודו כו'. עיין סמ"ע דהביא דעת העיר שושן דדעתו דאפילו מב"ח לא גבה והסמ"ע השיג דכתב הרא"ש בפ"ג דנדרים דף כ"ז במי שהשליש שטרו ואמר אם לא באתי וכו' החזר לו שטרו וכתב הרא"ש אע"ג דנמחל שעבודו מכל מקום גובה מב"ח ולכן כתב דלגבי ב"ח הוי שטרא מעליא לענין ב"ח ולא מצי לטעון פרעתי רק אינו גובה ממשעבדי ועדיף הך מן מוקדם דסבירא ליה לתו' ורא"ש דמצי לטעון פרעתי והרב הט"ז וביחוד הש"ך האריך להשיג על הסמ"ע וכתב דמהרא"ש אין ראיה דהתם במי שהשליש וכו' דהתם אין הלוה כופר בכלום וגם הא אף מהא במסקנא חזר הרא"ש ומפרש דאיירי דנתן לו המעות שפרע כבר במתנה דאל"כ הא אותיות בעינן כומ"ס והביא הש"ך ראיה מההיא ערבא דבפ' חזקת דף ל"ב ע"ב דשם מבואר ברשב"ם בערבא דתבע ללוה דפרע בשבילו למלוה והא שטר והלוה טוען דכבר פרע לערב בשביל כך והערב אמר חזרתי והלויתיך דנמחל שעבודא והלוה נאמן וכ"כ בעה"ת והרי"ו להדיא וכ"כ הריב"ש להדיא בתשובה סימן שפ"ב ועוד הא הרמב"ן ור"ן ורשב"א כולם טרחו לפרש הך דהשליש שטרו כו' באמר שהמעות שפרע כבר יהיה במתנה ומכח זה הכריחו דאף במחול לך שייך אסמכתא ולא פי' בפשוט דלענין בני חורין לא מהני מחול שעבודא אלא ברור דאף לענין ב"ח הוי מחול שעבודא ע"ש שהאריך ואם כי לכאורה נוטים הדברים כמ"ש הש"ך בלי פקפוק מכל מקום הואיל דברי סמ"ע הן דברי רמ"א רבו דכן משמע להדיא לקמן סימן נ"ה ובד"מ שם דמבני חורין גובה חובה עלינו לעיין במילתא ולברר הדברים כהוויתן דנראה דטעמו של סמ"ע כיון דאם מסרו לו בפני עדים מחדש מהני לדעת המרדכי והרמ"א בהגה זו אם כן לגבי ב"ח שהוא דבר הנוגע ללוה באם מסר לו הלוה השטר בינו לבין עצמו לגבי נפשיה הוי הודאת בעל דין כק' עדים ומהני כמו מסירה בעדים וכמ"ש הש"ך גופיה בס"ק ב' בפסקא עוד כתב כו' בשם תו' גיטין ובעל תרומות ולגבי משעבדי עכ"פ לית להו קלא אבל לגבי נפשיה מועיל ועכצ"ל כן דאל"כ אף לגבי בני חורין נמחל שעבודו א"כ אף בשטר שאין בו אחריות ממשעבדי אינו חוזר ולוה דכבר נמחל שעבודו א"כ מה פריך הגמ' בהך מילתא דאינו חוזר ולוה דנמחל שעבודא תיפוק ליה דה"ל מוקדם דילמא ר"י קמ"ל אפילו בשטר כה"ג דלית ביה אחריות משעבדי דלית ביה חשש מוקדם (כמש"ל בסי' ס"ה באריכ') ומ"מ נמחל שעבודו א"ו לגבי ב"ח לא נמחל שעבודו והטעם דה"ל כמסרו לו בעדים וכן דעת הש"ך באמת אלא שדעתו לחלק בשטר שיש בו אחריות ס"ל לש"ך הואיל ובטל במקצתו לענין שעבוד לקוחות בטל בכולו אף לגבי ב"ח וא"כ ל"ק משטר שאין בו אחריות דמודה הש"ך דחוזר ולוה אך הרמ"א וסמ"ע לא ס"ל סברא זו דמה בכך דבטלה לענין לקוחות וכי בשביל זו יתבטל לענין ב"ח מוקדם יוכיח לדעת רש"י ורמב"ם דבטלה לענין לקוח' וכשר לב"ח וחיל' דלהון שפיר מן הרא"ש בנדרים הנ"ל ומ"ש הש"ך דהתם שאני דלא כפר הלוה לא הבנתי דהא לא מסר לו רק השטר ובשלמא אי שטר כשר לגבות בו מבני חורין אז במחזיר לו הך שטר הקנה לו הך מנה דפרע משא"כ אם אין השטר עומד לגבות מב"ח אם כן אף השטר חספא בעלמא כמ"ש הרמב"ם וא"כ כשהחזיר לו לא החזיר לו דבר שיש בו ממש כלל רק חספא בעלמא ובמה זכה המנוה בהך מנה ובמה נשתעבד הלוה בהך מנה הא הך מסירת השטר הוא חספא בעלמא וכלא יחשב אלא ברור דיש בו דבר מועיל וכמ"ש הסמ"ע. גם יש לסמ"ע ורמ"א ראיה לתרץ קושית הריב"ש על הך פוסקים דס"ל במוקדם אינו פסול רק לגבות ממשעבדי א"כ מה פריך על ר"י דאמר דנמחל שעבודו תיפוק ליה דה"ל מוקדם דהא מטעם דנמחל שעבודא נפסל לגמרי והריב"ש כתב דהוא קושי' עצומה ואף דרב בעל גי"ת חשב ליישבו מלישנא אין חוזר ולוה כו' הוא דחוק בתכליתו וא"צ ליטעון עליו ולכך ס"ל דבאמת הנך ס"ל כהרא"ש דגם זה כשר לגבות ב"ח ושפיר פריך ומעתה לא קשה מן הך ערבא דפ' חזקת הנ"ל דהתם היה הנידון דמלוה מסר שטר שהיה לו על לוה לערב כשפרעו והמלוה כתב לו התקבלתי והודה הערב כי הלוה חזר ופרע לו מה שפרע בשבילו להמלוה רק שהלוה חזר ולוה מהערב והניח שטרו שחייב למלוה בידו בזה פשיטא דנמחל שעבודו לגמרי אפילו לב"ח כי מה מסירה שייך כאן ואפילו לקח הלוה שט"ח שיש למלוה עליו ומסרו לערב בעדים וכי משתעבד לערב הא השטר לא נכתב ולא נעשה כלל על שם ערב ומה טיבו של ערב לשטר כזה וראובן שחייב בשטר לשמעון ומסר ראובן שטר חוב ההוא ללוי ישתעבד ללוי דבר זו אינו לא היה ולא נראה וגם מה שטרחו הרמב"ן ורשב"א ור"ן למצוא דרך במה שיחזיר לו שטרו ולא יהיה נמחל שעבודו דנתן לו המעות שפרע במתנה וכו' ולא תי' דמ"מ מהני לב"ח וכן הרא"ש במסקנא הסכים עמם. הוא דכל הנ"ל בנוי אם ע"מ כרתי בשטרות ולגבי ב"ח הוי כמסירה בעדים כמש"ל וא"כ קשה רב דאמר שם בנדרים אין הלכה כר"י דאסמכתא לא קני' (ועיין ב"ב דף קס"ח דאיכא גירסא דס"ל הלכה כר"י) משמע לולי אסמכתא היה רב מודה דיתן וקשה הא רב ס"ל בגיטין דף פ"ז ע"ב הלכה כר"מ בשטרות דאין ע"מ כרתי וא"כ במה קני' להך מנה דפרע וכן ר' יהודה דפליג במשנה ואמר לא יתן אוקמיני' דס"ל אסמכתא לא קניא וקשה בלא"ה לא יתן דהא ר"י ס"ל ע"ח כרתי וכי כתב וכתב לה היינו חתימה ולכך בעי חתימה בגט בתלוש ולשמה כמבואר בגיטין דף ד' ע"ב וא"כ עכצ"ל בלי מסירה משעבד לוה ולכך אמרו דמיירי דנתן המעות שפרע במתנה וא"ש. ועכצ"ל כן דאם לא כן אף לשיטת הש"ך קשה להמרדכי והרמ"א דאם מסרו בע"מ מהני א"כ מה קשי' להו לכל המחברים מהך דמי שפרע דיחזיר השליש הא הוי נמחל שעבודו דהא השליש מסרו ליד המלוה בעדים וכך ראוי ונימוס השליש לחזור שלישתו בעדים כדלקמן סי' נ"ו ובלא"ה צ"ל דמסרו בעדים דאל"כ איך יהיה מוציא דבר בלתי מתוקן דיבוא לגבות משעבדי ומן זמ"ר ועכצ"ל דמסרו בעדים וא"כ הרי העדים משויה ליה שעובוד דיד שליש כיד הלוה דשלוחו הוא וכמו גט אם מסר השליש הגט ליד אשה בע"מ מגורשת דהוא שליח בעל וידו כיד בעל ואף בזה השליש שלוחו דלוה וידו כידו ומה כל החרדה הלזה וכ"כ הב"י לקמן סי' ר"ז אלא לפמ"ש ניחא דכל סוגיא אזלא כמאן דלא ס"ל כר"א בשטרות דעדי מסירה כרתי וא"כ לא מהני ע"מ מידי וא"ש דהוצרכו לתי' ולק"מ. ובזה אין כאן ראיה דבעה"ת ס"ל בנמחל שעבודו אפילו מב"ח אינו גובה דהא נראה מסוף דבריו בשער י"ג ח"ג דדעתו נוטה להלכה כדברי אומרים דאין ע"מ כרתי בשטרות וכיון דאין עדי מסירה מועיל פשיטא דאף לגבי בני חורין השעבוד מחול. אבל לפי דקי"ל כר"א אף בשטרות דע"מ כרתי הדין חוזר כהנ"ל דגובה מב"ח דמסירת הלוה הוי לגבי בני חורין כמסירה בעדים. אך עם כל זה נראה כיון דלא מצינו בשום מחבר דגובה מב"ח רק בהרא"ש הנ"ל גבי מי שפרע מקצת חובו כהנ"ל וע"ז כל יסודו של סמ"ע אפשר דלענין זה מועיל דהוי שטר דלא מצי למטעון להד"ם והיינו אם יטעון להד"ם לא חזרתי ולויתי ממך כלל והמלוה טוען חזרתי והלויתיך ויש לי מגו דלא פרעתני כלל דנאמן המלוה במגו ולא נימא דהלכה כר"י בזו דמה סמכת בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא והוי מגו להוציא דשטרא הוא שלא יוכל לטעון להד"ם אבל אי טען פרעתי נאמן דהא בלא"ה רוב מחברים דעתם שטר שאינו עומד לגבות משעבדי דנאמן לומר פרעתי ומכ"ש בהך שטרא ומכל מקום באומר לשליש אם לא באתי וכו' החזר לו שטרו והחזיר נשתעבד דלא הוי כמוסר לו חספא בעלמא דהא הוי כמוסר לו כת"י שחייב דג"כ נשתעבד אף דקי"ג דנאמן לומר פרעתי וזהו צריכין לומר בלא"ה בדברי רא"ש דתי' דלכך יחזיר אף דנמחל שעבודו משום דגבי מב"ח וקשה הא ה"ל מוקדם דאימת קני' כשהגיע זמן ולא נתן ואז מחזיר לו השליש ואז קני' במסירה ואז ה"ל מוקדם והרא"ש סבירא ליה כר"י דמוקדם פסיל לגמרי ול"ל כמ"ש דמסרו בעדים דכל זה אינו מציל דאם כן יהיו העדים רשאים לכתוב שטר בניסן ולמוסרו למלוה בתשרי דהן עדים שבא לידו בתשרי ועכצ"ל לענין מוקדם לא מהני זה. וכן צ"ל למ"ד דלענין נמחל שעבודו לא מהני ע"מ אם כן מה פריך ה"ל מוקדם י"ל דמסרו בעדים ועכצ"ל דלענין זה לא מהני עדים ופשוט ועכצ"ל דסבירא ליה כדעת רבו רבינו יונה לעיל בסימן מ"ג דאף דמוקדם פסול מכל מקום א"נ לטעון להד"ם ואם כן יש לו תואר שטר ויכול לזכות בו ולא הוי כמוסר לו חספא הרי בידים מוכיחות מבואר דמ"ש הרא"ש דגבי' מב"ח אם אין טוען פרעתי אבל נאמן לומר פרעתי דה"ל מוקדם ואם כן מבואר כוונת הרא"ש דמ"ש דגבי' מב"ח היינו לענין להד"ם ולכן אף בענין נמחל שעבודו ברור דכוונתו לענין להד"ם דשטרו בידו מה בעי אבל נאמן לומר פרעתי כמו במוקדם דאינו חושש להניח שטר כזה בידו כמו בכת"י ומהכ"ת נימא ברא"ש יותר מה דאין מוכרח דהא הרא"ש ע"כ לא מיירי רק מענין להד"ם ואם כן הבו דלא לוסיף וכן משמע ברש"י ב"מ דף י"ז ד"ה שכבר נמחל כו' דמשמע שם דלא הוי רק מלוה ע"פ לענין טריפת לקוחות משמע דלא מצי לטעון להד"ם ואם כן אין כאן מחלוק' בין הרא"ש לבעה"ת הנ"ל דבעה"ת נזכר להדיא דנמחל שעבודו ומצי לטעון פרעתי הרי דלא קאמר דמצי לטעון להד"ם רק דמצי לטעון פרעתי והן הן הדברים שכתבתי ברא"ש ושניהם כאחד עולים ואין כאן מחלוקת ביניהם כלל. ואמת כי שבתי וראיתי בירושלמי סוף פ"ק דב"מ דקאמר מ"ט דפסול כשפרע וחזר ולוה הכל בו ביום וקאמר מפני שלא נשתעבדו נכסים וי"א כשלא חתמו עדים על אותו מלוה עכ"ל הרי דלטעם השני הלואה דעדים שהעידו על הלואה זו כבר נפרע ואם כן על הלואה זו החדשה אין עדים ראשונים מעידים כלל והרי הוא כשטר בלי עדים. ואם כן הנ"מ בין ב' טעמים הללו הנדון שאנו דנין בו אם לגבות מב"ח דלטעם ראשון י"ל כסמ"ע דלגבי ב"ח אין צריך לשעבוד נכסים אבל לטעם שני אף גבי ב"ח וכי יועיל שטר שאין בו עדים והלא אין עדים כלל על הלואה זו אבל יש לעיין לאיזה טעם נוטה דעת הגמרא דידן דהלכתא כוותיה ונר' דסבירא ליה כטעם הראשון ובזה יתיישב קושית הריב"ש על הפוסקים ראשונים ז"ל דלישנא דגמרא דנמחל שעבודו משמע להדיא כטעם הראשון ועוד לפי טעם השני אפילו שטר שאין בו אחריות נכסים מכל מקום הוי חספא דהוי שטר בלי עדים ואף דכתבתי לעיל מסירת לוה למלוה לגבי נפשיה הוי כע"מ מכל מקום כיון דע"ח אינו מעידים על הלואה זו כלל ה"ל מזויף מתוכו ופסול (ועיין מש"א בזה לקמן במרדכי ובש"ך) ואם כן קשה קושיא הנ"ל מה פריך הגמרא תיפוק ליה דה"ל מוקדם דקמ"ל אפילו בשטר שאין בו אחרות נכסים כלל ומזה נראה ברור דסבירא ליה לגמרא דידן כטעם הראשון אבל צריך להבין הן בגמרא והן בירושלמי טעם השני להיכן אזיל הא באמת לא חתמו עדים על הלואה זו וצ"ל דאטו עדים החותמים שטר רואים הלואה הא כותבים שטר ללוה אע"פ שאין המלוה ועיין ב"מ דף י"ג לולי חשש מוקדם היה תמיד העדים מורשים לכתוב שטר ללוה לחוד ע"ש וצריך לומר דאין מעידים אע"פ שכתבו פלוני לוה מפלוני מנה שראו ההלואה רק מעידים על להבא כשימסור הלוה השטר למלוה יחול עדתון למפרע דהלוה דהא מוסר לו שטרו וכן הדבר בגט כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וכי יודעין מגירושין רק להבא כשיתן הבעל גט לאשתו יחול עדותן למפרע שגירש פלוני לאשתו פלונית ועיין גיטין דף כ"ו ע"ב דדייק הגמרא מהא דאר"י אין חוזר ולוה בו הא הלואה ראשונה כותבין אף דלא חזו עדים הלואה וה"ל מחזי כשקרא ע"ש ולפי זה המעידים אף שלא ראו הלואה אם כן אין מעידים על הלואה פרטית כלל רק על הלואה שילוהו כשימסור לו שטרו אם כן י"ל דאפילו הלואה טובי נמי והן מעידין דרך כלל כל הלואות שילוהו כשימסור לו שטר הזה יחול עדותן ומה לי עדות על הלואה זו או אחריתי סתמא מעידים כשימסור הלוה שטרו למלוה שחל עדותן שכך חייב לו ולכך אין כאן פסול משום דלית כאן עדים וצ"ל הפסול משום תיכף בפרעון ראשון נתבטל ונמחל שעבוד דאית ביה וזה נכון אך הא תינח על הלואה הנעשה בזמנו של שטר ואז אמרינן דכוונת העדים להעיד אפילו הלואות טובי ולעולם מעידים כשהשטר ביד מלוה אבל הלואה שנעשה ביום שלאחר שטר אם כן ודאי מתחלה לא חתמו ולא סובב כלל כוונתם להעיד על ההלואה שילוהו אחר כך כי לא כתבו היום הלואה ואיך יעידו מתחלה שקר להעיד מקדם על הלואה ומשים נפשיהו רשעים ועושי עול כנודע וע"כ דאין כוונתם רק להלואה שילוהו בו ביום אם אחת אם טובי ואם כן אם הלוהו ביום שלאחריו חזר הדבר דה"ל שטר שאין בו עדים דלא על זה סובב כוונת העדים כמ"ש וטעם שני של ירושלמי אמת ונכון ואם כן כך קושית הגמרא ותיפוק ליה דה"ל מוקדם ולא קשה קושית הריב"ש הא במוקדם לא פסול לגבי ב"ח דכך קושית הגמרא למה קתני שנמחל שעבודו ולא קתני שאין עליו עדים דל"ל דעדים דעתם להעיד על כל הלואות הא ה"ל מוקדם ואיך יתכוונו לפיסול ולכך משני ביומו ולא עבדי פיסול ובזה מיושב קושית ריב"ש על נכון אך לפי זה י"ל דהא דטרחו המחברים במי שפרע מקצת חובו למצוא דרך שלא יהיה בכלל נמחל שעבודו ולא סבירא ליה דגבי מב"ח משום דשם פרעון ביום שלאחריו ואם כן לית כאן עדים כמ"ש ואין גביה אפילו מב"ח דהוי כחספא ואפילו חזר ומסרו לו בע"מ לא מהני אפילו לב"ח למ"ד מוקדם כשר לב"ח דהוה ליה מזויף מתוכו דע"ח אינם מעידים על הלואה זו ולכך לא מוקי לי' בע"מ כמש"ל ועיין מ"ש בסימן נ"ה אבל הסמ"ע מיירי בפרע ולוה בו ביום כמבואר בש"ע דחל עליו עדותן של עדים ואין כאן רק משום נמחל שעבודו וזהו לא שייך בב"ח וכן אמרו בירושלמי הנ"ל מפני מורען של לקוחות וכן כתב רש"י דטורף לקוחות שלא כדין. והנה ראיתי במעדני מלך לב"מ דכתב לכאורה ראיה מדברי רש"י לסמ"ע דכתב על הך שמעו רבנן ומפסדי לי' לטרוף לקוחות משמע הא בגביות ב"ח לית ליה פסידא והוא דחה דלא מסתפי מב"ח דהא מודה הלוה ואין בדחי' זו ממש דאיך יודע דלוה יודה לו אולי יחליף רוח זרה על הלוה לכפור בו בעת הדין עמו ויטעון פרעתי וכדומה רק נראה נוסחא מוטעת היה לו ברש"י כי חשב הך פסקא מפסדי ליה דהעמיד רש"י דבריו קאי על הך דיזיף בו זימנא אחריתי ואינו רק על מה שאמרו אחר כך דאיך נחוש דכתב ללות בניסן ולא ילוה עד תשרי הא המלוה יחוש שמעי רבנן ומפסדי ליה וע"ז פירש"י דשם ליכא רק הלואה אחת רק מאוחר לזמן שטר ושמעו רבנן דהוא מוקדם ומפסדי ליה לטרוף מלקוחות כשיטת רש"י דמוקדם פסול רק לענין משעבדי וא"ש ולעוצם עיונו טעה המ"מ בין דיבור לדיבור ברש"י ופשוט. ואין לדקדק דלפ"ז דבו ביום כשר לגבות מב"ח וכ"ש שטר שאין בו שעבוד כלל בפרע ולוה בו ביום מה נמחל בו שעבודא איכא הא השיעבוד לא חל כי אם בכלות היום ולכך ב' שטרי הלואות ביום אחד יחלוקו ולא שודא משום דלא חל השעבוד כי אם בפנות היום ולכך חל שעבוד כאחד א"כ בו ביום עדיין לא חל השעבוד ומה נמחל שעבודו יש כאן ועיין לעיל ריש סימן מ"ג מ"ש דלפי' ר"ת דשיעבוד חל תיכף רק מפני ת"ה אמרינן בשני שטרי הלואה יחלוקו א"ש אבל לדעת רוב הפוסקים כר"י וכמש"ל באריכות קשה מה נמחל שעבודו יש כאן וצ"ל דאף דלא חל עד פנות היום מכל מקום מתחיל השעבוד תיכף מעת שהגיע שטר לידו רק לא נגמר לחול להדיא עד כלות היום ואם כן אם בין כך פרע פקע שעבודו ואין יכול לחול בערב וכבר פקע ואין מועיל מה שלוה בו שנית וצ"ע ועדיין יש לספק במאוחר שטר והלואה נעשית בניסן ונכתוב זמנו של שטר בסיון אי מצי למיפרע בין כך ולחזור וללות בו דהא לא חל שעבודו למטרף רק מזמן הכתוב בשטר דהיינו סיון כמבואר בגמרא דע"ז דף י"א ע"א ועיין מש"ל בריש סימן מ"ג ובין כך לא שייך נמחול שעבודא או דנימא מ"ש מזמנו בו ביום דאף לא חל שעבודא מכל מקום חל תיכף שעבודא באופן הזה דתלי' ועומד אף זהו כמוהו ושייך ביה נמחל שעבודא ולכאורה יש ראיה מהא דהוכיח דעביד אינש דפרע ביומו דלוה מהא דאר"י אין חוזר ולוה בו אימת אלימא ליום אחרא הא ה"ל מוקדם אלא ביומו ש"מ פרע ביום שלוה ומה קושיא דילמא ר"י איירי בלוה בניסן ואחרו העדים השטר על תשרי ובתוך זמן פרע ורוצה לחזור וללות בו דלא הוי מוקדם דזמנו לטרוף לא הוה אלא בתשרי ומכל מקום אין חוזר ולוה דנמחל שעבודו וגם אין זה בכלל פריעה בת יומא כי כבר עידן ועידנים ממה שהלוהו ודוחק לומר דמאוחר אין פורע עד שהגיע זמן כתוב בשטר דילמא אם לוה אותו והגיע לו מעות בין כך למה לא יפרע והלא כל הפלפול בפ' ג"פ אי כתבינן שובר הוא מה"ט דילמא מאוחר הוא ובין כך פרע לשטר ונתן שובר וכשיוציא אחר כך שטרו יהיה מאוחר לשובר ע"ש ומזה מבואר דפרע בכה"ג ומה ענין זה להך דפרע ביומו דלוה מיהו זהו יש לדחות דבלא"ה יש לדקדק בהא דאמרינן שם ב"מ א' ר"י המוצא שט"ח בשוק וזמנו בו ביום וכתב בו הנפק יחזור דנ"ל דילמא פרע לפרעון בת יומא לא חיישינן וקשה מה ראיה יש דילמא שטר מאוחר וזמנו היה בא' בניסן באמת כי אז נעשית הלואה והעדים אחרוהו על תשרי ובין כך פרעו והיום בתשרי נאבד ומצא והפרעון היה ממתמול שלשום ואפילו נימא דכתוב בו הנפק בו ביום ובקיום אפשר דפסיל אם זמנו מאוחר כמש"ל בסימן מ"ו מילתא בטעמא מכל מקום עדיין קשה דילמא היום בא' בתשרי נתקיים והיום פרעו ואין זה פריעה בת יומא כי הלואה נעשה מקדם בזמן רב מוקדם ואם כי הקיום מהמלוה נעשה היום בשביל זה יתכן דפרעו הלוה היום. ולכן צ"ל דאמרי' בב"ב דף קע"א דפליג ר' יהודה ור"י בשטר מאוחר אי כשר או פסול ואמרינן דפליגי אי כותבין שובר דלמ"ד כותבין שובר מאוחר פסול מהחשש הנ"ל ופריך הגמרא והא האידנא כותבין שובר וכתבינן שטרי מאוחר ומשני הגמרא בתר דאמר ר' אבא לסופרים כי כתבתם מאוחר כותבין שטרא דנן אחרנוהו וכו' ופריך הגמרא והאידנא דלא עבדינן הכי ומשני בתר דאמר ר' ספרא לסופרים כי כתבה הני תברי אי ידעיתן יומא דשטרא כתבו ואי לאו כתבו סתמא וכו' הרי מבואר קודם ר' ספרא למ"ד כותבין שובר לא היה מאוחר כשר אם לא דכתבו ביה שטרא דנן אחרנוהו או דנכתב באייר רק הלואה היה בניסן וא"כ ר"י דסבירא ליה כותבין שובר והוא היה מוקדם לזמן רב ספרא בימיו לא היה אפשר לכתוב שטר בניסן ולאחרו על אייר אם לא דנכתוב כן בשטר להדיא אחרנוהו וכו' וא"כ לר' יוחנן ליכא למיחש כלל לשטר מאוחר אם אין מפורש בשטר ולכך סבירא ליה בו ביום יחזור וגם שפיר דייק הגמרא אלא ביומו ש"מ עביד אינש וכו' דליכא למיחש למאוחר כלל. אך עדיין קשה מנ"ל דעביד אינש דפרע ביום דלוה דילמא ר"י איירי בשטר שכתב בו שנה סתם חדש סתם דלא גבי אלא בכלות השנה או החודש ואם כן ליכא מוקדם אם באמצע שנה פרעו וחזר ונתנו לו דבלא"ה לא חל שעבודו עד כלות השנה כמו כלות יום ומכל מקום נמחל שעבודא איכא וזהו ודאי בשטר שכתב בו שנת תקח"ל סתם דעביד אינש דפרע בגו זימנא ודאי לדעת האומרי' לעיל ריש סי' מ"ג דאם יש עדים שראו השטר אף שאין בו זמן מכל מקום גובה מזמן ראיה ההוא אם כן עדיין ה"ל מוקדם דאולי ראו עדים אצלו קודם שפרעו ועכשיו דפרעו וחזר ולוה מביא בעדי ראיה ויגבה מזמן ההוא שלא כדת כי כבר נפרע בנתיים ואם כן לק"מ אבל כבר הארכתי לעיל בסימן מ"ג כי רבים חולקים ובפרט בכתב שנה חודש סתם ואם כן הקושיא במקומו ויותר תמוה שהריטב"א בכתובות פ' הכותב כתב להדיא דמשכחת ליה הך דר"י דאמר אין חוזר ולוה בכתב שנה סתם ופרע בתוך השנה ואם כן קשיא ליה הך דב"מ מה פריך הגמרא בפרעון בת יומא וצ"ע ואפשר לומר דבלא"ה קשה דקארי ליה שם בגמרא מה קארי ליה וכי ס"ד דאין במציאות כלל שיפרע אדם בו ביום ואם הוא במציאות פעם אחת ביובל יתכן על כל פנים עליו מילתא דר"י שטר שלוה וכו' ודיברו חז"ל בכל דברים המתהוי' וצריך לומר דסבירא ליה למקשן בס"ד הואיל ואמר ר"י סתם אין חוזר ולוה משמע דאין תרופה לחזור וללות בו וקשה הא אפשר בע"מ כמבואר בהגה וצריך לומר דאף דע"מ כרתי מכל מקום לא פלוג ואולי יחזור וילוה בלי ע"מ רק הא תינח אם הדבר שכיח דפרע ביומו וחוזר ולוה אבל אם לא שכיח לא תקנו רבנן במילתא דלא שייך ואיך נאמר סתם וקושית הגמרא שפיר ומשני הגמרא דבאמת לא שייך ואין חוזר ולוה באמת מיירי בלי ע"מ או אפשר לומר דדייק דקאמר שנמחל שעבודו ולא משום דלית עדים וצריך לומר כמ"ש דעדים חותמים תחילה על כל מה שילוה בו ביום וסבירא ליה לגמרא הני מילי אם שכיח אבל אם לא שכיח לא מסקי עדים דעתם על כך ולא על זה חתמו וסבירא ליה לגמרא דלא שכיח כלל מדלא חיישינן בנפל והתרצן השיב דשכיח קצת ומסקי עדים דעתן ומכל מקום לגרוע שטר בנפל לא חיישינן ולפי זה גם זה לא קשה דילמא השטר נכתב סתם דזה ג"כ לא שכיח שיכתוב בשטר סתם לשנה וחדש ודרכן תמיד לכתוב יום קבוע ומי פתי ילוה מעות בחודש סתם ויפסיד כל הימים ואם כן לא הוה ליה לתקן לא פלוג ודוק על כל פנים נראה ברור דלא זו כתב יד דהסכים הש"ך להסמ"ע דחוזר ולוה בו אלא אף שטר שאין בו שעבוד כלל גם כן חוזר ולוה בו ולפי מה שהעליתי בסמ"ע דלוה בו ביום גובה מבני חורין הוא הדין במאוחר ולוה תוך זמן או שכתב על שנה סתם ופרע ולוה תוך זמן:

(ג) ומסרו לו בפ"ע כו'. כתב הש"ך דיש גי' דבעינן דוקא דאותן ע"ח הם יהיה ע"מ ונתן הש"ך טעם דאל"כ ה"ל מזויף מתוכו ולא הבנתי דבריו בממ"נ אם אתה אומר שלא חתמו רק על הלואה ראשונה ולא על הלואה זו אם כן מה בכך שהן הן ע"מ על כל פנים חתימתן אינו סובב על זה ה"ל מזויף מתוכו דהחתימה בשקר והגע עצמך לוה מיב"ש זה ופרע לו והחזיר לו שטרו וכי יכול ללות בו מיב"ש אחר בע"מ והן היו ע"ח דסוף כל סוף החתימה בזיוף דלא חתמו על זה יב"ש כלל ועכצ"ל כמ"ש באריכות בביאור דברי ירושלמי דמתחילה עדים מעידים על כל הלואות שיהיה בו ביום כמש"ל אם כן אין זה מזויף מתוכו וכל שטרות אף דבעינן ע"מ העדים חותמי' וסומכים דימסרו בע"מ אחרים ואין זה מזויף אף דלא ידעו ע"ח מע"מ כלום ואף זה כמו כן דהם העידו סתם על כללות הלואה כמש"ל בארוכה ואחר כך באים ע"מ ומשוי ליה שעבוד ולולי כן אפילו באותן עדים לא מהני דאין כאן עדות חתימה כלל וה"ל מזויף מתוך השטר דמה נ"מ שהן אחר כך ע"מ ולכן העיקר כגי' מרדכי דפוס קראקא שאם היה ע"מ ולזו הסכים הרמ"א וכ"כ בכ"ג דעיקר כגי' זו ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.