תומים/חושן משפט/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תומים ‏ חושן משפט כא

(א) שהיה אנוס כו'. כתב הב"ח בשם הסמ"ג ז"ל וכן הורו הגאונים וכן ראיתי בירושלמי דקידושין שטר סימפון (פי' שטר קידושין) והתנה אם לא אבא ביום פלוני למכנסך לא יהיה כלום אירע לו אונס רבי יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד ר' לקיש אמר כמאן דעביד והלכה כר"י לגבי ר"ל עכ"ל. וכ"כ בהגהת מיימוני והקשה הב"ח הא ר"י ס"ל אף' ע"פ דקרהו אונס מכל מקום הוי כמאן דלא מקיים תנאו והקידושין בטילין. ואם כן כיון דקי"ל הלכה כר"י הדין להיפוך דאינו מועיל טענת אונס כלל והעלה דט"ס יש בסמ"ג וצ"ל במקום וכן ראיתי בירושלמי. אכן ראיתי בירושלמי והיינו דבירושלמי משמע להיפוך דאין מועיל טענת אונס ע"ש ותמה הש"ך הא גמרא ערוכה הוא זה בנדרים דף כ"ז דאי אמר אי לא אתא לבטלין זכות' וקרהו אונס לא בטילים. וכן הוא לקמן בש"ע סימן נ"ה ע"ש ומה צורך להביא ראיה מירושלמי ומכ"ש לגי' הב"ח דמביא ראיה מירושלמי להיפוך דקשה הא בבבלי מבואר כדעת הגאונים ומה נ"מ אם בירושלמי מבואר להיפוך ע"ש ולכאורה קושיא גדולה הקשה איברא דבלא"ה יש לתמוה על הרמב"ם על כפל הדברים דהך דינא דנזכר בנדרים הנ"ל והובא לקמן בסימן נ"ה הביאו הרמב"ם בפי"א מהלכות מכירה ודין זה נזכר ברמב"ם פ"ז מהלכות סנהדרין ויש לתמוה על כפל הדברים. והלא דבר הוא. אלא לפי גי' הב"ח בסמ"ג אכן כו' יש לפרש כך במה דהביא רמ"א בי"ד סימן רל"ב סעיף י"ב בהגהה דאם כל הל' יום לא היה אונס והיה יכול לבוא רק סמך שיבא במשלם השלשים יום וביום ל' בו ביום קרהו אונס דעת הר"ן דמכל מקום מיקרי אונס ודעת אגודה דלא מיקרי אונס דה"ל להקדים ביאתו ולא להניחו ליום אחרון ע"ש. ודעת הרמב"ם כהר"ן ולכך בפי"א מהל' מכירה העתיק הרמב"ם לישנא דגמרא ואם עכבוהו חולי או נהר מלבוא הרי לא יתנו ויש לפרש דכל הל' יום היה העיכוב מצד הנהר או חולשא כמו שצ"ל לדעת האגודה. ולכך בפ"ז מהלכות סנהדרין פי' הדברים ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום ואותו היום דייקא שבכל הימים לא היה אונס רק ביום אחרון היה אונסו וקמ"ל כהר"ן ודלא כאגודה דמכל מקום קרוי אונס ופטור מקנין. ועל זה הביא הסמ"ג דבירושלמי פליגי ר"י ור"ל אי מהני טענת אונס והיכי דמי אי דנאנס מתחילה ועד סוף מ"ט דר"י יקשה ליה קושית הגמרא בנדרים מקרא מלא ולנערה לא תעשה דבר ועכצ"ל דלא היה אונס רק בסוף הזמן ובזו נחלקו ר"י ור"ל וס"ל לר"י דלא הוי אונס דה"ל להקדים ולא להיות ממתין עד תכלית הזמן כי פגעי בני אדם לשעה שכיחים. ואם כן מוכח דלא כהרמב"ם ור"ן ואפשר דהכ"מ דהביא מהך דירושלמי ראיה לדברי רמב"ם ג"כ נתכוון לזה להביא ראיה אפילו היה אנוס רק ביום אחרון דאם היה כל זמן באונס לית צריך ראי' כקושית הגמרא בנדרים ולנערה לא תעשה דבר. רק הכ"מ כנראה מב"י היה גורס רבי יוחנן אמר אונס כמאן דלא עבר ברי"ש ולאבדלי"ת ופי' כאילו קיים התנאי דאפילו נאנס ביומא דמשלם הוי תנאי. ור"ל סבר כמאן דעבר דלא היה לו להמתין עד יום אחרון. ואם כן הלכה כר"י. אבל באמת גי' זו אין לו שורש ועיקר בירושלמי דס"ל לר"י דקדושין בטלים ור"ל סבר דקידושין קיימים וכמ"ש הש"ך ואף שראי' הש"ך מהא דר"י פקד לבנתי' למיעבד כרשב"ל דילמא יבא ב"ד ויסברו כר"ל ויבוא לידי ממזרין. ואם כן משמע דר"ל מבטל קידושין. יש לדחות אולי יקבלו קדושין מאחר ולר"י לא יחולו ולר"ל חלים קדושין אחרים מכל מקום מהא דקאמר לדעתיה דרשב"ל היאך צריך למיעבד וקאמר אי אתא יום פלוני ולא הוי כונסה לי לא יהיה עליך כלום עכ"ל. וזה מורה דהשאלה לר"ל דס"ל דאם ה' אונס הקדושין קיימים מה לעשות דאם כן יהיה קדושין תלוי' ויאמר דהיה אונס ולכך יעץ לכתוב התנאי בה דאם יהיה עובר אותו יום ולא יהא נשואה יהיה מאיזה טעם שיהיה קדושין בטילין. ומזה נראה ברור דהגי' כמ"ש הב"ח ויתר פוסקים עבד בדלי"ת ולא ברי"ש ולר"י קדושין בטילין ולר"ל קיימין ואם כן יש מירושלמי ראיה נגד הרמב"ם. אך הש"ך כתב דמכל מקום אין מירושלמי הנ"ל ראיה כלל דשאני קדושין הואיל ואינה מתקדשת אלא מרצונה והיא לא נכנסה בקדושין אלא ע"ת שיהיה ביום מוגבל ואם כן מה בכך דקרהו אסון סוף כל סוף לא מתקדשת לו בכך אלא ע"ת זה משא"כ היכי שהוא מחייב עצמו אנן סהדי דאם ידע שיהיה אונס שלא התנה כך ויפה כתב כי כן נראה מדברי הר"ן בקדושין פ' האומר ע"ש. אך דברים אילו סותרים למ"ש מהרי"ו והביאו הרמ"א בי"ד סי' רל"ו ס"ו להלכה דאיש ואשה שקבלו חרם להנשא זה לזה בזמן מוגבל והעביר המועד אם היה אונס מכל מקום החרם חל אף דאין אשה משדכת אלא מרצונה ולמה יועיל טענת אונס להמשדך. ואמת כי הש"ך בנה"כ וכן כאן בספרו הש"ך נחית לחלק דהואיל ומתחילה נעשה השידוך סתם בלי תנאי אם כן מה בכך שהתנו אחר כך בתנאי בקביעת זמן מכל מקום שידוך ראשון לא נעקר ממקומו ע"ש. ואין זה מועיל ליישב דברי מהרי"ו דהא מהרי"ו כתב להדיא דבשעת ת"כ היה התנאי כך. ואם כן הת"כ בטל כשלא בא בזמן מוגבל. ואם השידוך קיים מחמת שלא היה התנאי בעת השידוך יכוף הב"ד לקיים השידוך. אבל איסור ת"כ מה עבידתיה הא ת"כ היה על תנאי ומי הכריח לאשה או לאיש לעשות ת"כ וחרם. ואם כן המרי"ו שכתב שצריך התרה לת"כ עדיין קושיא הנ"ל במקומו ובפרט דכתב דאם מתיר הת"כ בב"ד דאינו אגוד בי' וקשה עדיין השידוך במקומו דלא היה בו תנאי ועכצ"ל דכל הנדון הוא מחמת איסור קבלת ת"כ והא זה נעשה בת"כ ומרצון שניהם בלי הכרח לשום אחד איש או אשה. ומ"ש ת"כ ומ"ש לעיל בקדושין הנזכר בירושלמי וכבר הודה הש"ך בנה"כ דדבריו בפי' מהרי"ו דחוקים ואינם סובלים דברי מהרי"ו דבריו ע"ש:
ולכן. מה שנראה עוד בישוב דברי מהרי"ו שלא יהיו סותרים דברי ירושלמי דדוחק לומר הואיל ורבי יוחנן גופי' פקד לבניו לחוש לדברי ר"ל יש להחמיר באיסור שבועה כר"ל וספק איסור לחומרא הואיל ור"י פקפק בעצמו בדעתו ודוחק. ומה שנר' ובקיום גי' הספרים בסמ"ג וכן מוכח ולא אכן כגי' הב"ח וכמ"ש הב"י בכ"מ דיש להרמב"ם ראי' מירושלמי ודלא יקשה קושית הש"ך הנ"ל הא גמרא ערוכה היא הוא כך דיש כאן ספק במת חייב אם לא אבוא לזמן מוגבל תשבע אתה ואשלם לך והשני בא להוציא אם הוא טוען אנוס הייתי ולא היה אפשר לבא אך אינו מבררו בעדים שהיה אנוס אם נוציא ממון בספק דדלמא באמת כדבריו כן הוא שהיה אנוס ופטור. ובכל ספיקא דממון אין מוציאין מיד המוחזק והממע"ה ועל המוציא לברר שלא היה אונס ומכל מקום לא בא. ודבר זה לא מצינו לו ראיה בגמרא דנדרים דשם כל הפילפול אי אונס מהני ועל זה העלה פשיטא דכתיב ולנערה וכו' ומיירי הכל בידוע דהיה אונס אבל כשאין ידוע בעדים רק מפיו אנו חיים בזה יש מקום ספק בגמרא אמנם ס"ל דהא דפליגי בירושלמי ר"י ור"ל אם אונס מבטל התנאי או לא לא פליגי באונס המבורר בעדים. דיקשה למ"ד דאין אונס מבטל התנאי קושית הגמרא ולנערה לא תעשה דבר וסברת הר"ן וש"ך לחלק בין תנאי קדושין לשאר תנאים לא ס"ל כנראה דעת מהרי"ו הנ"ל ולכך ס"ל דבירושלמי מיירי בכה"ג דאין בירור על אונס רק הוא הבעל צווח ככרוכיא אונס הייתי וסבר ר"י אונסא כמאן דעבר תנאי דלא מהימן לומר אנוס הייתי ולא חיישינן לאונס. כל כמה דלא ידעינן באונסא והולכין בתר רוב והרי זה כאילו עובר תנאי וקדושין בטילין ור"ל חושש להחמיר לקיים תנאו ואולי אמת אתו דהיה אונס וספק איסורא להחמיר ולכך קדושין קיימין מספק והלכה כר"י וצריך בירור לתנאו ואם לאו אפי' ממון מוציאין ממנו ולא מהני טענתו אנוס הייתי דהא אפילו איסור אשת איש מתירין בחזקה דלא היה אנוס ומכ"ש דמוציאין ממון שלו כ"ז דלא מברר אונסיה ולכך פסק הרמב"ם ואם הביא ראיה שהיה אנוס הרי זה פטור מקנין הרי זה צריך דוקא ראיה לאונסו וזולת זה מחייב לקיים קנין שלו ולא אמרינן מספיק' לא מפקינן ממון והממע"ה וע"ז כתבו דראיית הרמב"ם מירושלמי מהך דר"י דהלכה כוותי' נגד ר"ל וא"ש ואין זה ענין כלל לגמ' דנדרים וזה מוכח דהסמ"ג וכן הב"י לא ס"ל לחלק סברת הר"ן הנ"ל דאם לא כן עדיין מירושלמי אין ראי' די"ל דלכך ס"ל לר"י דאונס אינו מועיל משום קדושין שאני כהנ"ל ואפילו אי מברר אונסא התנאי בטל ולכך פסק הרמ"א בי"ד סי' רל"ו כנ"ל כמ"ש מהר"ו ולא חש לסברת הר"ן הואיל והסמ"ג והב"י לא ס"ל. והנה בפרישה ביקש לפרש דהא פליגי ר"י ור"ל בירושלמי אי אונס מבטל תנאי ולא קשה למ"ד דאין אונס מבטל מקושית הגמרא ולנערה לא תעשה וכו' דפי' כך דהתנה דיבא תוך ל' יום לכניסה וכל ל' יום הללו היה אונס רק אח"כ כשעברו השלשים יום ועבר האונס ומ"מ לא בא לכונסה ולקיים תנאו בזו נחלקו דח"א דהא עבר אונס וא"כ אחר כך התנאי חל עליו ואם לא קיימו בטלו קדושין וח"א דכיון דהיה אז באותו זמן שקבע אונס בטל התנאי מכל וכל ואינו זקוק תו לקיים תנאו אף שעבר האונס. וכן פסק בסמ"ע ס"ק ד' מכח ראיה זו ואף הוא צ"ל דנמשך אחר גיר' כמאן דעבר ברי"ש ולר"י הקדושין קיימין אף שלא קיים התנאי מעולם דהאונס ביטל התנאי לגמרי משא"כ לפי שהעלינו לעיל דעיקר גי' כמאן דעבד דלר"י הקדושין בטילין מכח התנאי א"כ כיון דהלכה כר"י נהפך הוא דאם עבר אונס צריך לקיים תנאי ומייתי הפרישה חובה לנפשו אבל כבר בררנו לעיל פי' אחר בירושלמי כי פירושו דחוק דלא נזכר בירושלמי דלא בא לאחר שעבר אונס ועיקר חסר לדבריו. וא"כ אין כאן ראיה לא לכאן ולא לכאן. רק מסברא אפשר דדבריו אמת וכמשמעות לשון הרמב"ם הרי זה פטור מקנין. אבל במה שתמך יתידותיו מהך ירושלמי בפרישה נהפוך הוא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.