שפת אמת/פסחים/קו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהר"ם חלאווה חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
בתוס' ד"ה הנוטל ידיו כו'. וקשה דהא רב גופי' אמר נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כו'. לכאורה קשה דילמא דוקא במתנה מהני והכא קאמר הנוטל ידיו משמע ששכח לקדש ונטל ידיו ולא הי' דעתו שיפסיק בהקידוש בין הנטילה להאכילה. אך י"ל דמ"מ הקשו שפיר דא"כ מה מייתי הגמ' ראי' מדזימנין הוי מקדש אריפתא מוכח דנוטל ידיו מקדש דילמא שאני התם דהוי כמתנה עליהם כיון דדעתו הי' לקדש על הפת אלא ודאי דלא מחלקי בהכי:
בד"ה מקדש אריפתא וקשה לר"ת כו' והוי כמו גביל לתורא כו'. לא זכיתי להבין דבריהם בזה דמאיזו טעם הי' נראה להם לחלק דבין המוציא להאכילה לא הוי קידוש הפסק משום דהוי כמו גביל לתורא ובין הנטילה להאכילה הוי הפסק. דה"נ שייך הטעם דהוי כמו גביל לתורא כיון דא"י לאכול בלי קידוש. דגם אם נזכר בין הנטילה להמוציא שלא נתן לבהמה לאכול נראה דרשאי לומר גביל לתורא. ואי נמי פשיטא להו לתוס' דצריך לברך המוציא ולומר אח"כ גביל לתורא א"כ ה"ה הכא למה הנוטל ידיו לא יקדש יברך המוציא ויקדש אח"כ. אכן משמעות לשונם נראה דס"ל דאי מקדש אריפתא אז חשוב הקידוש כמו גביל לתורא הואיל ושייך טפי הקידוש להפת משא"כ במקדש על היין. אך סברא ברירא לא ידעתי לזה [וגם בס' קרבן נתנאל נדחק בביאור דברי התוס' בזה ע"ש]:
בד"ה טעם וא"ת למאי דפי' לעיל איך יקדש שוב בביתו. משמעות לשונם נראה דקשיא להו דאיך יוכל לקדש אח"כ. ולכן ביאר המהרש"א ז"ל כוונתם דכיון דלר"י דאמר אף ידי יין יצאו ע"כ מיירי בדשתו ממילא גם לשמואל דס"ל דידי קידוש לא יצאו מיירי נמי אפי' בשתו בבהכ"נ. ולכן הניח בקושיא דמנ"ל הא דילמא לשמואל אה"נ דמקדש למחר כדאמרינן הכא טעם לא יקדש ע"ש. אבל אפ"ל דקושייתם קאי לסוגיא דלעיל דפרכינן לרב ל"ל לקדושי בביתי' ומשני כדי להוציא בניו וב"ב ע"ש. א"כ משמע דלשמואל שפיר מקדשין לגרמייהו וע"ז הקשו שפיר. מיהו למ"ד דיצאו ידי קידוש ומקדשין אח"כ להוציא ב"ב. נראה דלא קשיא להו דאפי' למ"ד טעם אינו מקדש מ"מ יכול להוציא אחרים שלא טעמו כעין הא דאמרינן לעיל בקידש שלא במקום סעודה דמ"מ יכול להוציא אורחין האוכלין שם: