אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/פסחים/קו

יום ראשון כג אדר - מסכת פסחים דף קו

"לאחר שבת" ו"לאחר הרגל" עד אימת?

הגמרא (קו.) חוזרת לנדון אותו הזכירה לעיל (קה.) ומרחיבה אותו. הנדון הוא באדם שלא הבדיל על הכוס במוצאי שבת, עד מתי יכול הוא להבדיל. בנדון זה מובאות שתי שיטות: דעת בני רבי חייא ורבא שיכול להבדיל עד יום רביעי (לא כולל) ודעת רבא כפי שאמר בשמו אמימר שיכול להבדיל כל יום ראשון. להלכה הביא השולחן ערוך את שתי הדעות (או"ח סימן רצט ס"ו): שכח ולא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד סוף יום שלישי ויש אומרים שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר. והרמ"א כתב: והעיקר כסברא הראשונה.

הגמרא מוסיפה ומביאה שדין זה לפיו ג' הימים הראשונים של השבוע נגררים אחר השבת הקודמת, נוגע גם למקרה אחר העוסק בקיום תנאי בגט. המקרה הוא באופן שבעל נתן לאשתו גט ואמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז אחר השבת, או קודם השבת. במקרה כזה יכולה האשה לקיים את התנאי "לאחר השבת" בימים א' ב' וג' ו"קודם השבת" בימים ד' ה' וו'.

יסוד זה שימיו הראשונים של השבוע מהווים המשך ושייכים במידת מה לשבת הקודמת ולא לזו שאחריה, נידון בדברי המפרשים גם בהתייחס לדינים אחרים וכפי שנראה.

שנים מקרא ואחד תרגום

בגמרא במסכת ברכות (ח.) אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום... שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובגמרא שם (ח:) מבואר שאין להקדים או לאחר ולקרות את הפרשות כולם בזמן אחד אלא יש לקרות בכל שבוע את הפרשה של אותו השבוע.

וכתבו התוספות (ד"ה ישלים): "נראה דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור". כלומר, התוספות נוקטים שלענין קריאת הפרשה שנים מקרא ואחת תרגום כל השבוע כולו מתייחס לשבת הבאה ולו זו בלבד אלא גם שבת עצמה מתפילת מנחה ואילך נחשבת כשבוע הבא לענין שמו"ת כיון שאז מתחילים לקרוא בתורה את הפרשה הבאה. תוספות מוסיפים שדבריהם אלו מהווים חידוש ביחס לעולה מסוגייתנו "ואע"ג דלענין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילך".

ובאמת מהר"ם חלאווה מביא בשם רבותינו הצרפתים, הלא הם בעלי התוספות, שלמדו מסוגיית הגמרא שלנו העוסקת בהבדלה וגיטין לדין שנים מקרא ואחד תרגום "שאם לא קרא בשבת יכול להשלים ולקרות עד שלישי בשבת דבתר שבת מיקרו". הרי שנחלקו בזה רבותינו בעלי התוספות אם לדמות דין שמו"ת להבדלה וגיטין או שיש לחלק, כי שמו"ת תלוי בקריאת הפרשה וממנחה בשבת ואילך קוראים את הפרשה הבאה.

שטר שכתוב בו אחר הפסח

בשו"ת הרי"ף (ח"א סימן קכז) למד מדין הגמרא לגבי קיום התנאי בגט, למקרה שבא ראובן והוציא שטר חוב על שמעון והזמן הרשום בו הוא "אחר פסח", שאין כופין אותו לפרוע אחר הפסח לאלתר אלא רואים כמה ימים יש בין הפסח לעצרת ומחלקים אותם למחצה, ורק אחר שיעברו מחצית מהימים יוכל המלווה לגבות את חובו. כשם שאותה אשה יכולה לקיים את תנאה ולתת לבעלה מאתיים זוז עד אמצע השבוע כשאמרה לו "אחר השבת" כן הלווה יכול להמתין מלפרוע עד שיעבור מחצית הזמן שבין פסח לשבועות כשאמר "אחר הפסח".

הרי שהרי"ף דימה דין "אחר הרגל" ל"אחר שבת" והוא פירש שמה שעד יום שלישי נקרא אחר השבת הוא כיון שג' ימים הוא מחצית השבוע שבין שבת לשבת. וכך כתב הר"ן (גיטין לט: מדפה"ר) משמו והביא שכן דעת הרמ"ה.

אמנם הריטב"א (גיטין עז.) מדמה אף הוא את דין "אחר הרגל" ל"אחר שבת" אלא שלדעתו מה שמבואר בסוגייתנו שאחר שבת היינו עד יום שלישי, פירושו שג' ימים חשוב כ"אחר השבת" וכן גם לענין הרגל - ג' ימים אחר הרגל חשוב "אחר הרגל".

דעה נוספת מובאת בר"ן שם והיא דעת הר"ח (הו"ד ברמב"ן וברשב"א שם, והרא"ש פ"ז סימן יד) שלאחר הרגל היינו ט"ו יום, ואם בתנאי כתוב אחר פסח חייב להשלימו עד ט"ו יום שאחר הפסח. וכתבו הרשב"א והר"ן שדבריו לא נתבררו. ובש"ך (חו"מ סימן מג סקמ"ז) כתב שלא אמרו כן אלא משום שלא ידעו מנין לו כן, אבל כבר נודע שכל דברי ר"ח הם דברי קבלה מן חכמי הש"ס, שהיה גאון קדמון מהגאונים. ויעויין שם שהביא טעם ומקור לדברי הר"ח.

ולהלכה פסק השו"ע (שם סכ"ט) שאם כתוב בשטר עד אחר פסח היינו עד שיעברו רוב הימים שבין פסח לעצרת. ומה שכתב "רוב הימים" כבר כתב הסמ"ע (סק"נ) שלאו דוקא שיעברו אלא מיד כשעובר מחצה הימים חייב לפרוע חובו. ויעויין בש"ך שביאר שרוב הימים דווקא והיינו במקרה שיש מספר ימים אי זוגי בין פסח לשבועות שאז מחכים עד שיעברו רוב הימים ולא מחלקים את היום הנותר לשניים.

ראוי לציין שהש"ך כותב על דין זה שהוא צ"ע כי לפי זה אם נשבע לפרוע אחר חג הסוכות יהיו לו ג' חודשים לפרעון, מחצית הזמן שבין סוכות לפסח, וזמן רב כזה הוא רחוק מן השכל. ובהמשך דבריו שם ציין לדברי הלבוש (עיר שושן סכ"ט) שחילק בין פסח לשאר רגלים וכתב שהדין לחלק את הזמן בין פסח לעצרת הוא דווקא בפסח לפי שפסח ועצרת שייכים זה לזה שהרי סופרים ספירת העומר מפסח ועד עצרת ולכן זמן זה נחשב כשבוע אחד. וכתב הש"ך שלפי זה יתכן שאף הרי"ף לא אמר כן אלא בפסח דווקא מטעם זה.

הבדלה במוצאי יום טוב

המנחת חינוך (מצוה לא) מסתפק אם לא הבדיל במוצאי יום טוב האם יש לו תשלומים. והוסיף שבודאי לשיטת הסוברים שבמוצאי שבת יש לו תשלומים רק ביום ראשון אם כן הוא הדין יום אחר יום טוב. אך להסוברים שבשבת יש לו ג' ימים לתשלומים יש לדון מה יהיה דינו אחר יום טוב.

המנחת חינוך מציין לסוגיית הגמרא בגיטין העוסקת בתנאי בגט ולדברי הפסוקים בחושן משפט שם וכותב שלדבריהם אפשר יום טוב יש לו תשלומים כל שנקרא "אחר הרגל". ולפי זה לדעת הריטב"א שדין אחר הרגל היינו ג' ימים כמו אחר השבת, אם כן דין יום טוב ודין שבת שווים ובשניהם יש תשלומים להבדלה ג' ימים ואילו לדעת רבינו חננאל שאחר הרגל היינו ט"ו יום - יהיו לו ט"ו ימים אחרי יום טוב להבדיל. לדעת הרי"ף והרמ"ה שאחר הפסח היינו מחצית הימים שבין פסח לעצרת, יהיה לו זמן ארוך יותר לתשלומי ההבדלה. אלא שמסייג המנחת חינוך שבודאי אם יבדיל בשבת שאחרי הרגל נפטר בהבדלה זו גם ידי חובת הבדלת יום טוב, וכל הנדון הוא באופן שלא הבדיל במוצאי שבת.