שפת אמת/עירובין/יח/א
בגמ' דתניא עושין פסין לבור וחבלים לשיירא. משמע דלבור היחיד נמי מהני פסין דדוקא בחבלים הצריכו שיירא. וכן הוא משמעות התוס' ד"ה בור דלפי המסקנא חנניא אתיא כרע"ק ות"ק מתיר אף בור דיחיד. ולפ"ז יש לעיין קצת כיון דמה דנקיט שיירא ודאי דאליבא דר"י הוא דס"ל דליחיד אין נותנין כל צורכו כדלעיל (טז:) א"כ משמע נמי דלחנניא חבלין לבור מהני ביחיד אף לתת כל צורכן ואמאי, ואפשר משום דבבור הקילו טפי הקילו גם בזה לתת כ"צ גם בתיקון דחבלים וצ"ע לדינא בזה:
בתוס' ד"ה בשלמא כו'. הקשו על רש"י. והמעיין ברש"י בכתובות יראה דרש"י מפרש דהך מימרא דר"א דעלה במחשבה כו' א"ש אליבא דכו"ע. דעלה במחשבה לבראות שני גופין מחולקין ממש. וא"כ שפיר הוי ב' יצירות אי אזלינן בתר מחשבה להאי מ"ד זנב טפי מהא דאמר דב' פרצופין דזה לא חשוב לרש"י ב' יצירות כיון דמ"מ במעשה אחת נעשה משא"כ אי זנב ואח"כ תיקנה חשוב ב' ע"ש: