קרית ספר/קרבן פסח/ג

קרית ספר ‏ קרבן פסח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האומר לעבדו צא ושחוט לי את הפסח אף על פי שדרך רבו לשחוט טלה בכל שנה ושחט עליו גדי או איפכא יאכל ממנו שהרי לא פירש ממין פלוני. שחט גדי וטלה פרק האשה במשנה שחט גדי וטלה יצאו לבית השריפה שאין נמנין על שני פסחים שם במשנה שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון והשני ישרף ובגמרא והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד לאכול מאחד מהם שירצה דאין ברירה ודילמא לא הוה דעתיה על האי שאוכל ומשני מתניתין במלך ומלכה דאין מקפידים על סעודתם אם גדיים אם טלאים דיש להם רוב מעדנים הילכך אין כאן דין ברירה דתרוייהו ניחא להו ויאכלו מן הראשון והשני ישרף.

ב

האומר לשלוחו צא ושחוט עלי את הפסח וקבע לו גדי או טלה שם במשנה שכח מה שאמר לו רבו יתנה שכח רבו מה שאמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני דשחיטה וזריקה מעליתא היא חדא אהאי וחדא אהאי וקמי שמיא גליא ובגמרא אמר אביי ל"ש אלא ששכח אחר זריקה דהוה חזי לאכילה בעידנא דאזדריק והיה איפשר לברר אי זה של רב ואי זה של עבד אבל שכח לפני זריקה דכי אזדריק דם לא הוה חזי לאכילה דהא לא ידיעי מינוייו דידיה חייבין לעשות פסח שני. וכן באומר לעבדו צא ושחוט עלי וקבע לו ושכח יתנה שם במשנה שכח מה שאמר לו רבו ישחוט טלה וגדי ויאמר וכו' ובגמרא פריך טלה שלי מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי רועה הרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתיה ומקנה לעבד חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו והשתא מצי לאתנויי אם גדי אמר טלה שלי וכו'.

ג

בני חבורה שאמרו לאחד צא ושחוט עלינו ואמר הוא להם ואתם שחטו עלי ושחט הוא והם כולם אוכלים מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם והאחרון יצא לבית השריפה נלמוד מדין הבבו' האחרות אבל לא מצאתי בבא זו מפורשת לא במשנה ולא בברייתא. חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו הלך ומצא ושחט והם לקחו פסח אחר ושחטוהו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו והשני ישרף דפסח בלא בעלים הוא דכיון דאמרו לו שחוט עלינו שוב אין יכולין להמנות על שלהן ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלים משלהם שהרי חזרו בהם מן האבוד והוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהן ואם אין ידוע אי זה נשחט ראשון או שחטו בבת אחת הוא אוכל משלו שלא נמנה על שלהן והם אינם אוכלים עמו דשמא שלהן נשחט ראשון ונמשכו מזה ושלהן יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני ופטורים מלעשות פסח שני דממה נפשך בראשון שבהם נמנו ואכילה לא מעכבת דאף על גב דלרבנן דרבי נתן אכיל' מעכבא היינו היכא דמעיקרא בשעת זריקה לא חזי לאכילה משום טומאה או היכא שנמנו עד שאין כזית לכל אחד דליכא כזית לאחרונים אבל הכא אותו שנשחט קודם הוי חזי לאכילה לכולהו אלא שאינו ידוע שנתערב ולהכי כיון דראוי הוא לאכילה ובשר נמי ראוי אלא דאין ידוע אי זו היא לא מעכבא כדאמרינן. אמר להם זה אם איחרתי שחטו אתם עלי הלך ומצא הוא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלהם נשחט ראשון כלם אוכלים ממנו ושלו ישרף דכיון שהמנוהו על שלהם הרי נמשך מן הראשון וחזר בו משליחותו ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים משלהם שלא אמרו לו שחוט עלינו ואם אינו ידוע או ששחטו כאחת הם אוכלים משלהם שהרי לא אמרו לו שחוט עלינו והוא אינו אוכל משלו דשמא שלהם נשחט ראשון ונמנה עמהם שאמר להם שחטו עלי ושלו יצא לבית השריפה דשמא שלהם נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי עשאן שלוחין ופטור מלעשות פסח שני דממה נפשך בראשון יצא. אמר להם ואמרו לו ומצא הוא ומצאו הם ושחטו כולם אוכלים מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם והשני ישרף דפסח בלא בעלים הוא ואם אין ידוע או שחטו כאחד שניהם ישרפו דאין ידוע אי זה מהם אחרון דלא נמנו עליו ופטורין מלעשות פסח שני דממה נפשך יצאו כולם בראשון שנשחט ואכילה לא מעכבא כדאמר'. לא אמר להם ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה אלא הם אוכלים משלהם והוא אוכל משלו כדתנן התם כל הני בבי בסוף פרק מי שהיה טמא.

ז

שתי חבורות שנתערבו פסחיהם קודם שחיטה אלו מושכין להם א' מן הפסחים ואלו א' וא' מבני חבור' זו בא לו אצל זו וכל חבורה אומרת לאותו שבא אצלם אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך דלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט וכן ה' חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה כדתנן התם במתני' ועל כרחנו צריכין אחד מאלו לבא אצל אלו כדאמרינן ולא אמרינן כיון שעדיין לא נשחטו יחזרו וימנו אלו על האחד ואלו על השני משום דאסור למשוך כל בני החבורה מן הפסח להניחו בלא בעלים דכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהא אחד מבני החבורה קיים דאם ימעט משמע דאם רצו מתמעטין ונמשכין ומשמ' נמי דנשאר שיור ועכשיו דמושכין א' מבני חבור' זו לזו וא' מבני חבור' זו לזו מה נפשך א' מבני חבור' קיים.

ח

שנים שנתערבו פסחיהם כל א' ממנה איש א' מן השוק על פסח שלו כל מקום שהוא ונעשו שתי חבורות של ב' ב' בני אדם וא"כ מתנה כל אחד מן הראשונים עם אותו שנמנה עם חברו ואומר אם שלי הוא פסח זה שמשכתי ידיך משוכות משלך שנמנית עם חברי ונמנית על שלי ואם זה שמשכתי הוא שלך שנמנית עמו ידי משוכות מאותו שלקחתי קודם ונמניתי על שלך ונמצא שלא הפסידו כלום ולכך הוצרך כל אחד להמנות אחד מן השוק דאם בא להתנות כשהן יחידים ואומר אם שלי הוא פסח זה ושלך שלך יפה בררנו ואם לאו הריני מושך ידי משלי ונמנה על שלך נמצא כשהוא נמשך משלו מניח פסחו בלא בעלים שעדיין לא נמנה אחר עליו ואנן בעינן שיור כשמתמעטין כדאמרן.

ט

חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יוצאין לבית השריפה דאין ידוע מאי זה פסח עור זה ואותו פסח פסול הוא ברייתא פרק האשה ואמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאזדריק דם מיהא הוו חזו ארבעה לאכילה ומשום הכי פטורין מלעשות פסח שני אבל נתערבו לפני זריקה חייבין כולם שאין כאן כשר שלא נזרק הדם לאכילת בשר והיכא דפטורין הארבעה אף על גב דאיכא חד דלא נפיק לא איפשר לאיתויי פסח שני דהיכי ליעביד ליתי כולהו חד פסח וכו' כדאיתא התם דאלו פסח בשפיכה דנפקא לן מודם זבחיך ישפך ושלמים בזריקה ואף על גב דתניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא היינו דיעבד אבל לכתחלה לא וכי תימא משום דלא יעשו מתנות כהלכתן היאך יכנס לידי ספק כרת לא היא שטוב הוא שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.