שער המלך/עירובין/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ עירובין א

כב

נתן

העירוב או השיתוף במגדל כו'. הנה הטור ז"ל בסימן שצ"ד כתב וז"ל אם נמנו במגדל ונעל לפניו ואבד המפתח אם הוא של לבנים מסודרים אלו על אלו כו' אבל בשבת או בי"ט והוא של בנין אינו עירוב ואם המגדל כלי של עץ והמנעול קשור בחבל ויכול לחותכו בסכין הוי עירוב וכתב מרן הב"י שם דדייק רבינו להתנות שיהא המגדל של עץ לשיהיה מותר לחתוך המנעול הקשור בחבל משום דאלו היה מגדל של בנין היה אסור וכדקאמר שמואל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע וחותך עכ"ל יע"ש ויש לתמוה שהרי כתב רש"י בפרק בכל מערבין דל"ה ע"א ד"ה ובעי סכינא דהא דאמרינן חותמות שבקרקע מתיר אבל לא חותך אינו אלא גזרה דרבנן דמחזי כסותר ולא סותר בנין ממש דהא אינו אלא פתיחת דלת בעלמא וכ"כ התוספות שם בד"ה בעי סכינא וכיון שכן לדידן דקי"ל כר' דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש וכמ"ש הטור ז"ל סי' שמ"ב אפי' במגדל של בנין נמי הוי עירוב וכן קשה למה שכתב אם היו לבנים מסודרים אלו על אלו כו' דבשבת אינו עירוב דאמאי הא אין איסורו אלא מדרבנן וכדאמרי' בהמביא שרגינהו ודאי אקצינהו וכמ"ש התוס' ז"ל בפרק הנזכר דל"ד ע"ד ד"ה ואמר אלא דלזה י"ל דס"ל להטור ז"ל דמדפרכי' התם והאמר ר"ז בי"ט אמרו אבל לא בשבת ולא משני דמתני' ר' היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות כו' משמע דסבירא ליה לתלמודא דבשבות כי האי מודה ר' משום דחמיר טפי וכמו שכן הוא דעת הריטב"א זלה"ה בחידושיו לשם יע"ש וכן כתב הרב מג"א סי' הנז' סק"ב מיהו קמייתא קשה דמנ"ל להטור ז"ל דבשבות כי האי דבחותמות שבקרקע אפילו ר' מודה כיון שאין ראיה בתלמוד כלל ואפשר שהכריחו לזה מדלא תירץ בגמרא המתני במגדל של בנין ובמנעול וקטיר במיתנא עסקינן ופליגי בפלוגתא ר' ורבנן אי דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בה"ש או לא אלא משמע דס"ל לתלמודא בשבות כי האי אפילו רבי מודה דגזרו ומש"ה לא אשכח לה פתרי אלא לאוקמא במגדל של עץ ובפלוגתא דר"י ורבי נחמיה כן נראה ליישב בדוחק מיהו אין לומר דס"ל להטור ז"ל דדוקא בעירובי תחומין כיון שאין מערבין אלא לדבר מצוה לא גזרו עליו בה"ש מה שא"כ בע"ח דמערבין אפילו לדבר הרשות ושלא כדעת רבינו ז"ל שפסק דבע"ח ושתופי מבואות נמי לא גזרו עליו בה"ש וכמו שהקשה מרן הב"י ז"ל עליו ואף שמרן ז"ל יישב דעת רבינו וכתב דכיון שאם לא עירב אפשר לבא לטלטל באיסור וכשמערב פורש מאיסור מצוה חשיבא איכא למימר דהטור ז"ל ס"ל דדוקא בעירובי תחומין דבודאי קא מעקרא מצוה לא גזרו עליו בה"ש אבל בע"ח ושיתוף מבואות אע"ג דמצוה לחזור עליהם כיון שאינו אלא משום חשש איסור ולא מעקרא מצוה בודאי גזרו עליו בה"ש אלא דהא ליתא שהרי כתב הטור ז"ל בסימן הנז' נפל עליו גל אם יכול ליטלו בלא מרא וחצינא כשר כו' והשתא אי ס"ל להטור ז"ל דבע"ח גזרו עליו בה"ש א"כ אפי' יכול ליטלו בלא מרה וחצינ' אמאי כשר הא איכא ביה שבות דטלטול אבנים שבות דרבנן היא ובפ' בכל מערבין דנ"ז אמתני' דקתני נפל עליו גל כו' אמרינן קס"ד דאי בעי מצי שקיל לימא מתני' כדלא כר' דאי כר' האמר כו' הרי דלרבנן דר' אפי' כי מצי שקיל נמי אינו עירוב משום דגזרו עליו בה"ש ואם כן אם איתא דבע"ח גזרו על שבות איך כתב הטור דביכול ליטלו בלא מרא וחצינה כשר ותו דבסימן ת"ט בדין ע"ת כתב הטור ז"ל וז"ל נתנו במגדל דינו כמו שכתבתי למעלה בע"ח ע"ש הרי דאפילו בעירובי תחומין ס"ל להטור שהדין כך ויש לתמוה על הט"ז בסי' הנז' ובסי' ת"ט שהקשה למ"ש הטור דאם אבד המפתח בשדה אינו עירוב דאמאי הא איסור הוצאה בשדה אינו אלא מדרבנן שהרי הוא כרמלית וכתב דאין לחלק בין ע"ח לע"ת כו' דזה אינו שהרי כתב הטור מצוה לחזור אחר ע"ח יע"ש ולא ידעתי איך הוה ניחא ליה בחילוק זה שהרי הטור כתב בהדיא דאף בע"ת דינו כמ"ש בע"ח ותו דממה שכ' בסימן שצ"ד מבואר דאף בע"ח ס"ל דלא גזרו עליו בה"ש וכמ"ש ועיין מ"ש בפ"ב מה' י"ט הלכה י"ט ובעומדי בענין זה ראיתי לעמוד על מ"ש רש"י פ"ד דביצה דף י"ט ד"ה דמידע ידיע מעשיו כו' וז"ל מידע ידיע מעשיו דבעי הערב שמש כו' הלכך בה"ש די"ט אסור דמטביל בי"ט שלא לצורך כו' וכ' הרב ח"ה וז"ל הא דלא סגי לן משום דאין מטבילין כלי בי"ט משום הני טעמן דלעיל י"ל משום דכל הנך דלעיל אינן אלא משום שבות ואיכא מ"ד בפרק בכל מערבין דלא גזרו על שבות בה"מ משום הכי קאמר דאסור משום שהוא שלא לצורך י"ט דהא בעי הערב שמש אך קשה דמ"מ לצורך הוא להשתמש בו חולין דלא בעי הערב שמש כמו שהקשה רש"י ז"ל גופיה לעיל לפי' י"מ כו' ויש לומר בדוחק דהכא בכהנים מיירי וכיון דקא רהיט להספיק הטבילה קודם יציאת היום ודאי אינו טובלו אלא לצורך תרומה כו' אך קשה למה לא נימא הכי לעיל דמיירי בהכי וצ"ע עכ"ל ויש ליישב לע"ד דבשלמא לעיל קשיא ליה לרש"י ז"ל שפיר דמדפסיק ותני כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו בי"ט משמע דאפי' בדאית ליה חולין דהשתא הרי ראוי להשתמש בו חולין אפילו הכי אין מטבילין אותו בי"ט דאם לא כן אדתני סיפא בולד הטומאה מטבילין אותו ביום טוב משום דלא בעי הערב שמש ליפלוג וליתני בדידיה ולישמועינן בכלי שנטמ' באב הטומאה דאם יש לו חולין כדי להשתמש בו מטבילין אותו ואף ע"ג דלתרומה לא חזי ליה אלא משמע דבאב הטומאה כלל כלל לא וע"כ הוצרך רש"י לומר דמיירי בכלי שנטמא מעי"ט אמנם בהך ברייתא דלא תני אלא הך חלוקא אין דוחק כ"כ לומר דמיירי בדאינו טובלו אלא לצורך תרומה כנ"ל וכמ"ש הרב ח"ה דהא לא סגי לן משום דאין מטבילין כלים בי"ט משום דאיכא מ"ד דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש משה"ך קאמר דאסור משום שלא לצורך י"ט ואין להק' דאם כן כי נימא נמי דטעמא משום מטביל שלא לצורך י"ט הא ליכא אלא איסורא דרבנן דמדאורייתא אין כאן איסור דהא ליכא סרך מלאכה כלל ואם כן למ"ד כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש אמאי לא שרי להטביל בבין השמשות די"ל הא דאמרי' כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בבה"ש היינו כשיש בו צורך שבת דוקא הא כל שהוא שלא לצורך שבת כ"ע מודו דגזרו עליו בה"ש וזה פשוט ובדרך אגב ראיתי לעמוד במ"ש רבינו בפיר' המשנה וז"ל נתנו למגדל כו' וכגון שהמנעול קשור בחבלי' שאם לא ימצא המפתח אי אפשר לחותכן אלא בסכין ת"ק סבר הואיל ואפשר לפתוח כו' אין כאן אלא איסור שבות דמקלקל הוא ואיסור שבות בה"ש לא גזרו עליו כו' ור"א סבר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו כו' והואיל ואיכא תרתי טלטול הסכין וחתיכת חבלים אפי' לר' דאמר לא גזרו בכה"ג נמי מודה דגזרו עכ"ד יע"ש וק"ל לפי דבריו מהא דאמרינן בפ' הנז' ד"ל ע"ב סומכו' אומר בחולין כו' ואלו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דאיתשיל אנזרותיה אי הכי אפילו תרומה נמי אפשר דמיתשיל עליה אי מתשיל עליה הדרא לטבלא ולפרוש עליה ממקום אחר כו' אלא סומכוס סבר לה כרבנן דרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בה"ש וכתבו התוס' שם בד"ה אלא וז"ל וא"ת מה"ט נמי נזיר לא יערב דשבות היא לשאול על הנדרים בשבת וי"ל דלצורך שבת נשאלין כדתנן התם והאי הוי צורך שבת שיהא מותר לשתות יין עכ"ל והשתא לדעת הרע"ב ז"ל דס"ל דבדאיכא תרתי שבותין כ"ע מודו דגזרו עליו בה"ש אם כן אמאי קאמר בגמ' דסומכוס ס"ל כרבנן דרבי הא אפילו כרבי נמי מצי אתי משום דבתרומה איכא תרתי שבותין שבות דשאלה ושבות דהפרש' תרומות דבשלמא גבי נזיר תי' התוספות דהוי לצורך שבת כדי שיהיה מותר לשתות יין בשבת אמנם גבי תרומה מאי צורך שבת איכא הא אין צריך לאוכלו בשבת וכמ"ש התוס' לעיל מזה יע"ש וא"כ כיון דאיכא תרתי אפי' ר' מודה דגזרו עליו בה"ש ועיין להרב שע"א בחא"ח סימן כ"ו מה שהקשה עוד לדעת הרע"ב ותי' לא יגהה מזור לקושיי' אם לא שנאמר דס"ל להרע"ב דכי היכי דהתירו שאלת נדרים לצורך שבת התירו נמי לצורך מצוה וכיון דאין מערבין ע"ת אלא לדבר מצוה א"כ אין כאן אלא שבות הפרשת תרומות כנ"ל ועיין להר"ב ח"ה שם ודוק:
מעשה חושב

(נט) והשתא לדעת הרע"ב ז"ל כו'. לענ"ד יש ליישב תמיהתו על הרע"ב. דבתרומה נמי ליכא תרתי שבותין. משום דיכול למיעבד טצדקי לפרוש תחלה על התרומה קודם השאלה עלה: דבכה"ג ליכא שבות דטעמא מאי משום דמתקן בהפרשה. הא כל זמן שהיא תרומה אין כאן תיקון ולאו כלום עביד בהפרשה זו אלא דלאחר שישאל על התרומה אז חלה ההפרשה למפרע והתיקון ממילא קאתי. ואם כן הרי אין באופן זה אלא שבות דשאלה. וע"כ לומר דסומכוס ס"ל כרבנן דרבי דגזרו על שבות בין השמשות כיון דגם בכה"ג דליכא אלא שבות אחד דשאלה. ס"ל נמי דאין מערבין לישראל בתרומה. דכיון דקיי"ל דחכם עוקר הנדר מעיקרו א"כ הרי ההפרשה חלה למפרע ומותרת ומ"מ לא עבר על שבות דהפרשה דילה בשעה שהפריש עליה כיון דלא תיקן אז כלום בהפרשה זו אלא דלבתר השאלה שעל התרומה התיקון ממילא קאתי ואין כאן אלא שבות אחד וכנ"ל:
ויש ליישב נמי בפשיטות תמיהתו על הרע"ב ז"ל דהני תרתי שבותין, דשאלה ודהפרשה לאו בחד גברא נינהו דהא השבות דשאלה אינו על השואל אלא על החכם המתיר והרי א"א שהשואל בעצמו יתיר את נדרו (כדדרשינן מלא יחל דברו שהוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו). ולא דמי להנך תרתי שבותין דקאי עלייהו הרע"ב ז"ל דהיינו טלטול הסכין וחתיכת החבלים. דהתם ע"כ איש אחד צריך לעבור על שניהן. ובכה"ג אפילו רבי מודה דגזרו עליו בין השמשות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.