קובץ על יד החזקה/עירובין/א

קובץ על יד החזקה ‏ עירובין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

לפיכך תיקן וכו'. ותוי"ט פ"ז דעירובין מ"א הביא הוכחה דשני בתים בלא חצר נמי אינם יכולים לטלטל מזה לזה בלא עירוב וסיים וזה ממה שיקשה על דברי רבינו דדעתו שלא תיקן שלמה וב"ד אלא כשיש דיורין חלוקים אצל מקום שיד כולם שוה בו דהוי דיורין רה"י והמקום שיד כולם שוים בו כעין רה"ר דאיכא למגזר אבל שתי רשיות ששתיהן כאחד רה"י ממש לא גזר שלמה וב"ד וסיים אולי דגזירת חכמים היא בתר שלמה ורבים תמהו ע"ז מנ"ל הך גזירה והרמ"ז שם חולק על התוי"ט והגם שבשו"ת דב"ש סי' קפ"ב השיב לרמ"ז מ"מ בס' ש"ל סתר כל ראיותיו דבכ"מ שיש כאן שני בתים והם רה"י ולא נשאר להם מקום מה שיד כולם שוים א"צ עירוב והמחמיר עכ"פ לא יברך על העירוב:

ח

כמהין ופטריות אין משתתפין שאינן חשובין כאוכלים. והריטב"א סיים עוד ואינם באים לסעוד ולא ללפת בהן את הפת וכל שאינו ראוי לסעוד בו או ללפת בו את הפת אין מערבין בו דמידי דחזי לסעודה בעי' וכענין שאמרו אין מערבין בקורא דדקלי אע"ג דרגילין לאכלו וניקח בכסף מעשר מ"מ אינו אוכל גמור ועומד לכך ובגמ' דמקשה והא איכא כמהין ופטריות ה"ה דה"מ להקשות דאיכא טובא כה"ג וחדא מנייהו נקט ע"ש ולגמ' דמקשה והא איכא כמהין ופטריות מצד הסברא קא מקשה אי נמי דסמך על הברייתא דעירובין דף כ"ח דקתני בה ר"י אומר קורא הרי הוא כעץ לכ"ד אלא שניקח בכ"מ ומשמע מזה דאין מערבין בקורא וע"ז לא פליג הת"ק וע"כ ה"ט משום דאין באין לסעוד ולא ללפת בהן את הפת וא"כ ה"ה כמהין ופטריות וכ"נ מדברי התוס' דף כ"ז ע"א ד"ה מאן דמתני וכו' שכתב שם דכו"פ נקחין בכ"מ ואין מערבין בהן אף שיש מגיהי' בדברי התוס' אבל אין צורך להגיה כמ"ש בס' יד דוד שם וכ"ה שיטת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים דאין מערבין בכמהין ופטריות. והרב הגאון מהרא"ו בספרו או"ח סימן שפ"ו כתב לחלק בזה דבכו"פ מבושלין מערבין והא דמקשה בגמ' והא איכא כו"פ כתב דהקושיא הוא מסיפא דתנן הכל ניקח בכ"מ ע"ש שהאריך מאד. והנה באמת כפי מה שכתבתי נדחים כל ראיותיו וגם דוחק גדול לומר מדקתני בכל מערבין וכו' חוץ וכו' הכל ניקח בכ"מ וכו' חוץ וכו' שלא יהיו דומין בהדדי וכללא קמא דוקא וכללא בתרא לאו דוקא וכבר הארכתי בזה בס' ש"י העליתי שדברי כל הפוסקים נכונים וברורים:

יא

עוכלא תבלין. בס' תוס' יו"כ יומא דף פ"א הקשה על רבינו מדלא חשיב בפ"ו מה' מעשרות ה"ח תבלין א"כ למה כתב פה דמערבין בו ועי' בס' יד דוד דמוכח ממתני' הנותן לחמותו וכו' אינו חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר והביאו רבינו פי"א מה' מעשר ע"ש. ובאמת יש ב' מיני תבלין ומש"ה כתב רבינו פה וסמך על מ"ש בה' יו"ד דבעינן ראוי לאכילה או ללפתן:

יד

וישראל בתרומה וכו'. כתב בש"ג פ' בכל מערבין אבל בזה"ז שכולנו טמאי מתים אין שום אדם בעולם שתרומה ראויה לו ע"כ והעתיקו בס' א"ז, ולי צ"ע לא מבעי לשיטת רבינו פרק ז' מהל' תרומות הלכה ח' דראוי הוא לכהן שטבל א"כ פשיטא דמותר ואפי' לפי שיטת הראב"ד שם שחולק מ"מ הרי כתב הכ"מ שם דגם הוא מודה בלא אפשר להאכיל לקטן דמותר הגדול לאכול אחר שטבל א"כ מותר לכ"ע לערב בו ומש"ה העתיקו הפוסקים דין זה:

טז

אפי' בית שער של יחיד. עי' הה"מ וכ"מ עי' ירושלמי פ"ו דעירובין הל' ו' ועי' בק"ע שם ד"ה מילתיה וע"ע בירושלמי שם דף כ"ד ע"א ר"י בשם רב הדא דתימר בבית שער של יחיד וכו'. ומדברי הירושלמי נראה דלא כמ"ש התוס' עירובין דף ע"ח ע"ב ד"ה ור"י ומזה סייעתא גדולה לשיטת רבינו פה לפי מה שכתב הב"י באו"ח סי' שע"ה לחד תי' ועמ"ש בזה בש"י שם:

מפני דרכי שלום. בפירש"י וכשיכנסו בחצר ולא יראו את העירוב שם בבית יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב וצריך לדחוק לפי פירושו במה שאמרו בירושלמי עירובין דף י"ט ע"א בדייר ישן היא מתניתא והרמב"ם בפי' המשנה כתב הטעם שמערבין בבית ישן לפי שיש לו הנאה שא"צ ליתן פת וכ"מ מדברי רבינו פה ובתוספתא פ"ה דעירובין תניא אם בא לחלוק כבוד רשאי ומזה מוכח כפירוש רבינו ובס' ש"י שם כתבתי דלרש"י צ"ל דאם בא גדול וחולק לו כבוד קלא א"ל למילתא ואין כאן חשד, גם כתבתי לשיטת רבינו צ"ל דגרסינן בגיטין משום חסדא ולא מפני חשדא כמ"ש הגי' לפנינו ועוד כתבתי שם די"ל דא"צ להגיה דרבינו מודה לטעם חשדא אלא דבא ליתן טעם הדבר מהיכ"ת יבוא לידי חשדא דלמא לא הקפיד בדבר ליתנו בבית אחר שאין רצונו להיות שומר עליו שלא יתקלקל לזה בא רבינו לומר דודאי יש לו ריוח מזה ומסתמא לא עשה כן מעצמו כ"א נטלו ממנו שלא מדעתו ולזה לא הוצרך רבינו להביא דין התוספתא ודו"ק:

יח

חלקו את העירוב וכו'. והנה באי זה ק"ק נהגו להניח העירוב בכל בהכ"נ בפ"ע ומאוד תמה בזה בשו"ת ח"צ סי' קי"ב כי טועים הם בדין העירוב ובכוונתו שהרי עיקר העירוב שיחשבו כל הדרים בחצר כאלו דרים בבית א' דהיינו הבית ההוא שהעירוב מונח בו וכהא דאמרינן בגמ' עירובין מ"ט החולק את עירובו אינו עירוב וכמ"ש רבינו פה אפי' היכא דמליה ואייתיר מניחו בכלי אחר באותו בית ע"ש שהאריך מאוד. ויפה כתב בזה בשו"ת מקור ברוך שאלה ז' שאין זה דומה לחולק עירובו כיון שיש לכל בני הקהלה חלק בכל ככר וככר א"כ שפיר הוי כאילו דרים במקום אחד דהיינו שבכל בהכ"נ יזכה העירוב לכל הדרים שם באותו קהלה והביא ראיה שם וכ"מ בט"ז ס"ס שס"ח במ"ש שם הרוצה לעשות ע"צ היותר הטוב יערב משלו בכל ע"ש ויזכה ע"י אחר ובזה לא חיישינן לקלקול העירוב בבהכ"נ וע"ש שמסיק שאותן הקהלות שנוהגין מקדם כן אין רשאים לבטל מנהגם עכ"ד. ויש לעיין לענין ברכה כיון שכל הטעם שעושים כן דלמא יתקלקל העירוב וגם אם לא יברכו יש היכרא לתינוקות:

יט

המשתתפין במבוי וכו'. עי' ירושלמי דף כ' ע"א דר"מ היא ע"י עירוב וע"י שיתוף, וע"ש עוד הלכה ב', וכתב הרמ"א בש"ע סימן שפ"ז טעם למנהג שלנו ע"ש ובלבוש שם כתב הטעם דסומכים על דברי רבינו פה ונ"מ אם העירוב אינו בפת דלשיטת הלבוש צריכים לערב בחצירות ולשיטת הרמ"א יש מקום לומר דגם אם לא עשו בפת ג"כ יכולים לסמוך ועי' בס' בני חייא שמסיק שגם דעת הרמ"א דוקא בפת ואז אין צריכים עירובי חצרות וכמו בק"ק רודיס שגובין שמן ונותנין בפך צריכים עירובי חצירות ג"כ ע"ש:

כ

שפחתו העברית. עמ"ש בש"י עירובין דף כ"ב ד"ה מה אנן:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.