שער המלך/מעשר/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מעשר ה

כג

היה

אוכל באשכול וחשכה עליו ליל שבת כו'. הנה רבינו בפי' המ' פ"ח דתרומות מ"ג נראה דגריס בבבא שניה ר"י אומר יגמור ר"א אומר לא יגמור שכתב וז"ל וכמו כן מאמר ר"י יגמור ר"ל שיניחנו למטה ויגמור כו' ע"ש וכתב רש"ל ז"ל בס' יש"ש ס"י שכן נראה מדברי הר"ש שם ממה שהקשה שם וז"ל ומיהו ר"י בריש פ"ב דמעשרות אמר רבי יוחנן דשבת טובלת בפירות שליקטן שלא לצורך שבת וקדש עליהם שבת וצ"ל דלא אמרו יגמור למ"ש אלא מפני שהתחיל בהיתר ע"כ ואי גריס כגירסא דידן מאי ק"ל הא ר"י ס"ל כרבי יהושע דהלכתא כוותיה יע"ש והמעיין בדברי הר"ש שם יראה דגריס כגירסא דידן ומה שהכריח ממה שהקשה מההיא דר"י ג"כ דכוונת הר"ש ז"ל דמשמע ליה דהא דר"י אליבא דכ"ע אמרה מדחזינן בירושלמי דאותבי' ר"ל לר"י ממתני' דפ"ב דמעשרות דקתלי המעלה פירות מן הגליל ליהודה אוכל מהן עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך ותני עלה ואפי' לן אפי' שבת ומשני ליה מאי אפילו שבת ברוצה לשבות והשתא מאי ק"ל נימא דההיא ברייתא ר"א היא דאמר יגמור ומ"מ מה שתירץ הר"ש ז"ל דלא אמרינן יגמור אלא מפני שהתחיל בהיתר ק"ל דאכתי תיקשי ליה דר"י אדר"י דר"י גופיה קאמר דאין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ואי ס"ל דההוא דירושלמי איירי בפירות שנגמרה מלאכתו א"כ מאי ק"ל מדר"א הא ר"א ל"ק אלא באשכול שלא נגמרה מלאכתו כמ"ש הר"ש ז"ל וצ"ע ולגירסת רבינו ז"ל יש לעיין דאם כן מאי פריך בגמ' מדר"א אדר"א הא ר"א קאמר דלא יגמור דס"ל דשבת קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכדס"ל במתני' דבשאר שני שבוע לא משום דשבת קבעה וכבר תמה בזה רש"ל ז"ל. ונלע"ד דס"ל לרבינו דהא דקא פריך בגמרא ממתני' דהיה אוכל באשכול לאו מדר"א אדר"א קא פריך כפרש"י ז"ל אלא ארבא דקא מבעיא ליה אי שבת קובעה בדבר שלא נגמרה מלאכתו ועדיפא מחצר או דילמא תרוייהו שוין הן דאהא קא פריך דמאי קא מבעיא ליה מלתא דפליגו בה תנאי דר"א ס"ל דאע"ג דחצר אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו שבת עדיפה מחצר וקובעת אפי' בדבר שלא נ"מ ולר"י אע"ג דחצר קובעת אפי' בדבר שלא נ"מ שבת גריעא מחצר ואינה קובעת אלא בשנ"מ ואם כן מאי קא מבעיא ליה ומשני התם כדקתני טעמא ר"ן אומר לא כשאמר ר"א יגמור בחצר יגמור כו' ואם כן נמצא דלכ"ע בין לר"א בין לר"י חצר קובעת בדבר שנ"מ ומאי דקא מיבעיא ליה לרבא היינו לסתמא דמתני' דידן דקתני המעביר תאנים כו' דס"ל דחצר אינה קובעת בדבר שלא נ"מ אי שבת נמי דינו כחצר או לא כנ"ל ודוק ודברי מרן ז"ל בזה הם דברים תמוהים הן במה שהקשה הן במה שתי' ועיין בספר מש"ל ז"ל מה שרצה לתרץ מוהר"י כולי ז"ל דיש מקום לצדד ולומר דשרי לעשר בשבת דבר שלא נ"מ כיון דמה"ת לא בא לעונת המעשרות ואיסורא דשבת רביע עלה מדרבנן לא הוי כמתקן ועוד מדאמרינן בפ' משילין וה"מ פירי דטבלי מאתמול וא"כ ה"נ כיון דפירות אלו לא הוו טבלי מאתמול כיון דלא נגמרה מלאכתן ואיסורא דשבת רביע עלייהו שרי לעשרם יע"ש:
והנה מ"ש דכיון דמן התורה לא באו לעונת המעשרות דאיסורא דשבת רביע עלייהו מדרבנן לא הוי כמתקן הא ליתא ואמינא לה מההיא דפ"ק דביצה די"ב ע"ב רב טובי ברי' דרב נחמיה הוה לי' גרבא דחמרא דתרומה אתא לקמי' דרב יוסף מהו לאמטויינהו לכהן האידנא כו' הרי מבואר דאפי' בדבר שאין חיובו אלא מדרבנן אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט שהרי הא דרב טובי בח"ל הוא דאין חיובו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ן ז"ל ואם איתא דבדבר שחיובו מדרבנן מותר להפריש תרומות ומעשרות בי"ט מאי קא מיבעיא ליה מהו לאמטויי לכהן האידנא הא טעמא דאין מוליכין תרומה בי"ט היינו משום דאינו זכאי בהרמתה כדקתני מתני' ואם כן בתרומת ח"ל כיון דזכאי בהרמתה פשיטא ודאי דשרי בהולכתה דומיא דחלה ומתנות וכן משמע בהדיא מהא דאמרינן התם ד"ט ע"א אבוה דשמואל אמר אפילו גילגל עיסה מערב יו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביום טוב והתם בחלת ח"ל איירי דחיובא מדרבנן מדפריך עלה נימא פליגא דשמואל אאבוה דשמואל דאמר חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כו' גם בפ' נוטל דקמ"ב פרכינן התם אמתני' דקתני ר"י אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה ואמאי הא קא מתקן ומשני לה ע"ש וא"כ מאי קשי' ליה הא מדומע אין איסורו אלא מדרבנן דמדאורייתא ברובא בטיל גם בפרק מפנין דקכ"ח פרכינן התם אמתני' דקתני מפנין תרומה טמאה כו' אבל לא את הטבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב וא"א אמאי קא אסור במתני' לפנות את הטבל נימא מיגו דאי בעי מפריש עלה תרומה בשבת וחזי ליה השתא נמי חזי ליה כי היכי דאמרי' התם גבי דמאי גם בפרק בכל מערבין דף ל"ב אמתני' דקתני' מערבין בדמאי אבל לא בטבל פריך עלה פשיטא ומשני בטבל טבול מדרבנן וכי שרי להפריש בשבת אמאי אין מערבין הא חזי ליה אם מפריש עלה וכדאמרי' גבי דמאי דמערבין מהאי טעמא דאי בעי מפקיר לנכסי והוי עני וחזי ליה ולזה י"ל ע"פ מ"ש התוס' שם ד"ל ע"ב ד"ה וליפרוש עלה דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי השתא לשום אדם כגון תרומה דחזייא לכהנים והכריחו כן מדאמרינן דאין מערבין בהקדשות אע"ג דאפשר לאתשולי עלייהו ע"ש ואם כן משום הכי אין מערבין בטבל טבול מדרבנן אע"ג דאי בעי מתקן ליה כיון דהשתא מיהא לא מתקן ליה ולא דמי לדמאי דדמאי הא חזי מיהא השתא לעניים וכן מוכח בהדיא מהא דגרסינן בפרק יום הכיפורים דף פ"ב ע"ב אפשר בחול' פשיטא ל"צ בשבת בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא הב"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן הרי בהדיא דאפי' עציץ שאינו נקוב ומעשר ירק דרבנן לא שרי לעשר בשבת כללא דמילתא מכל הנהו דוכתי דכתיבנא מוכח דאפי' בדבר שאין חיוב תרומתו אלא מדרבנן אמור רבנן דאין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט דלא כהרב הנזכר ומה שרצה להוכיח מדאמרי' פ"ב דביצה די"ח כלי שנטמא באב הטו' אין מטבילין אותו בי"ט בולד הטומא' מטבילין אותו בי"ט ופרש"י דבאב הטומא' כיון דטמא מן התורה הוה ליה כמתקן. בולד הטומאה כיון שאין טומאתו אלא מדרבנן לא מחזי כמתקן ע"ש י"ל דהתם שאני דלא מחזי כמתקן כולי האי כיון שאפי' קודם טבילה היה הכלי ראוי להשתמש בו לטמא ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה וכמ"ש הרב המגיד פ"ד די"ט דין י"ז ע"ש: וא"נ דהתם שאני דאינו אלא כהדחת כלים בעלמא ומ"ה לא גזרו אלא באב הטומאה מה שאין כן בהגבהת תרומות ומעשרות דמתקן גמור הוא וקא עביד מעשה דקורא עליה שם תרומה ואוסרה לזרים ותדע מדחזינן התם לרבה ולר"י דהוצרכו למיהב טעמא אחרינ' להא דאין מטבילין כלים בשבת גזירה שמא יעבירנו ד"א בר"ה או משום גזירה שמא יסחוט וא"א תיפוק ליה משום מתקן דומיא דאין מגביהין תרומות ומעשרות מה"ט אלא משמע דהא לא חשיב מתקן גמור כמ"ש ועיין בשיטה מקובצת למוהר"ב שם. גם מ"ש דכיון דפירות אלו לא הוו טבילי מאתמול שרי לעשרן נראה דיש לדקדק ע"ז מדפרכינן התם לרבה דאמר מוללין מלילות בי"ט אם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ותנן לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה ופרש"י א"כ דמוללין מלילות בי"ט כו' והשתא א"א דפירות שלא נגמרה מלאכתן ובא שבת וקבען שרי לעשרן בשבת אם כן אדפריך לרבה לדידיה נמי מי ניחא הא מצינו תרומה שזכאי בהרמתה בה"ג וע"כ צ"ל דרוב תרומה קאמר ואם כן מאי ק"ל לרבה ואע"ג דההיא מתני' בי"ט קא מיירי מ"מ משמע דכי היכי דשבת קובעת למעשר ה"נ י"ט דיום טוב נמי מקרי שבת ותו שהרי טעמא דשבת קובעת למעשר היינו משום דכתיב וקראת לשבת עונג ואם כן מהאי טעמא י"ט נמי דינה הכי שהרי כתב רבינו פ"ו מה' י"ט דין י"ז דכשם שמצוה לכבד את השבת ולענגו כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד אבל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש ע"ש וכנ"ר דעת הר"ש ז"ל בריש פ"ד דדמאי שכתב וז"ל חברייא בשם רבי חנינה מפני כבוד שבת התירו רב ביבי בשם ר"ח אימת שבת עליו והוא אומר אמת כו' פי' אימת שבת עליו משום דאמרינן בפרק המביא דשבת קובעת למעשר עכ"ל ואילו שם בירוש' מבואר דבי"ט נמי דינא הכי דאוכל על פיו וע"כ היינו משום דאימת י"ט עליו. הנה מבואר די"ט נמי קובעת למעשר ועיין מ"ש רבינו ריש פרק ג' מה' אלו ודוק וכן מוכח ממה שכתב התוי"ט פ' המביא וז"ל עומד אדם על המוקצ' ע"ש לרבותא נקט ע"ש דאע"ג דסתם לן תנא כר"ש אפ"ה בהך מוקצה דגרוגרות וצמוקים מודה ר"ש כו' ע"ש והשתא א"א דשבת קובעת למעשר אבל י"ט לא א"כ מאי קשי' ליה דאמאי נקט במתני' ע"ש הא איצטריך למתני ע"ש לאשמועינן דדוקא ע"ש בשביעית אבל בשאר שני שבוע לא משום דשבת קובעת כדאמרינן בגמ' ואי הוה תני עי"ט לא מצי למתני' בשביעית דאפי' בשאר שני שבוע נמי כיון די"ט אינה קובעת ויש לדחות דמאי דק"ל להרב תוי"ט ז"ל היינו לפום מסקנא דשמעתין דמסיק רב שימי רב קאמרת רב לטעמיה דאמר תרומה קובעה וכ"ש שבת ואם כן היינו דק"ל דאמאי לא תני י"ט ואפי' בשאר שני שבוע ואי משום דאשמועינן רב דשבת קובעת הא שמעינן ליה מכ"ש דתרומה וכן מצאתי למאירי ז"ל (חידושי המאירי ביצה לד:) שכתב בהדיא די"ט אינה קובעת שכתב וז"ל וכן יש מי שמפרש דהאי אפי' בחול דקאמר בי"ט קבעי למימר כלומר אמאי אשמועי' פלוגתייהו בשבת לישמו' פלוגתייהו בי"ט דהא בי"ט נמי שייך פלוגתא דבריר' ואמאי אשמועינן שבת אי לאו דאתא לאשמועינן דשבת קובעת דכתיב בה עונג ובי"ט דלא כתיב בה עונג לא ומשני האי דנקט שבת לאשמועינן דאפי' שבת טבל מוכן הוא עכ"ל ומ"מ נר' שד"ז שכתב החכם הנזכר ליתא מדאמרי' בגמ' אף אנן נמי תנינן עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית טעמא דשביעית דלאו בר עשורי הא בשאר שני שבוע ה"נ דאסור מאי טעמא לאו משום דשבת קובעת והשתא א"א דשרי לעשרם בשבת כו' קשה דאמאי לא תני ע"ש בשאר שני שבוע ובתנאי שיעשרם בשבת אלא משמע דלא חשיבי כפירי דטבילי האידנא אלא דוקא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה דא"א להביאה לידי חיוב מערב יום טוב משום דאפייתה בי"ט ניחא ליה יותר דמה"ט הוא דשרינן אפייה בי"ט משא"כ בפירות שאפשר להביאם לידי חיוב ביום טוב ויש לי להכריח הדבר ממ"ש התוס' פ"ק דביצה ד"ג ע"א ד"ה הא ר"י וז"ל פרש"י כו' ועוד קשה לרבי היכן מצינו דזכאי בהרמתה בי"ט כו' א"כ נתחייבו מאתמול ואינו יכול להפרישו בי"ט ע"ש וי"ל בדבריהם דמאי קושיא הא לרבי משכחת לה שפיר תרומה דזכאי בהרמתה משהכניסה לבית ביום טוב דהשתא כיון דהוטבלו ביום טוב ודאי מפריש תרומה בי"ט מש"ה קאמר תלמודא דמתני' דקתני לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה ר"י בר יאודה היא דלרבי מצינו תרומה שזכאי בהרמתה בכה"ג וכן ראיתי בשיטה מקובצת למהור"ב שתי' כן משם רבו והק' עוד לפי' ר"ת דכי פריך ולרבי משכחת לה כגון שהכניס שיבולים לעשות מהם עיסה כו' אמאי לא פריך עדיפא מינה דלרבי משכחת לה כגון שהכניס השיבולים בי"ט לצורך מלילות דכיון דהוטבלו בי"ט מפריש מהם בי"ט ע"ש אמנם ע"פ מ"ש דברי התו' ז"ל נכונים בטעמם ויש להביא ראיה מדפרכינן התם לרבא דאמר מוללין ביו"ט א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ותנן כו' וא"א מאי פריך לרבא הא אפי' נימא דאין מוללין בי"ט תיקשי ליה מתני' דהא משכחת לה תרומה שזכאי בהרמתה בפירות או חיטים שנגמרו מלאכתן מעי"ט והכניסן לבית בי"ט דהשתא כיון דהוטבלו בי"ט הו"ל כפירות דטבילי האידנא ומפריש מהן בי"ט אלא ודאי משמע דמה"ט לא חשיב כפירות דטבילי האידנא כדי שיוכל להפריש מהן בי"ט כיון דבידו להכניסן מעי"ט ולהביאן לידי חיוב תרומה מעי"ט ול"ד לעיסה שמפריש ממנה חלתה בי"ט משום דהו"ל כפירי דטבילי האידנא דהתם שאני דאינו יכול להביאה לידי חיוב מעי"ט משום דאפייתה בי"ט ניחא ליה יותר דמה"ט הוא דשרינן אפיה בי"ט ולא מיקרי אוכל נפש שיכול לעשותו מעי"ט וכמו שכתב רש"י והתו' בר"פ אין צדין ע"ש וזה נראה לע"ד מה שאמרו בגמ' פרק אין משילין דל"ז והנ"מ פירי דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלה מפרישינן דק"ק דאמאי הוצרך תלמודא להאריך ולומר כגון עיסה כו' היה לו לומר סתם אבל פירי דטבילי האידנא מפרישינן וממילא משתמע דעיסה מפרישין ממנה חלתה בי"ט דהוא כפירי דטבילי האידנא אלא דתלמודא הא אתא לאשמועינן דדוקא פירי דטבילי האידנא דומיא דעיסה דאי אפשר להביאה לידי חיוב בערב יום טוב מפרישין ממנה ביום טוב הא לאו הכי וכגון בשהכניס פירות או חטין בי"ט אע"ג דהוי פירי דטבילי האידנא אין מפריש בי"ט כיון שבידו להביאו לידי חיוב תרומה מעי"ט וכמו שכתבנו והיינו דפרכינן לרבה דאמר מוללין בי"ט א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה דה"נ מלילת מלילות ופירוך קטניות בני יומן עדיפי טפי והו"ל כעיסה דמפרשינן ממנה חלתה בי"ט דמה"ט הוא דשרי רבא מלילה בי"ט וכמו שכ' המאירי בשיטת כ"י וז"ל ובדבעי מהו לפרוכינהו בי"ט דהא אפי' הויא מלאכה גמורה צורך אוכל נפש הוא וכ"ש הכא דדישה כלאחר יד הוא או דילמא הואיל ואפשר מעי"ט אסור מ"מ שמעינן אגב אורחין דכתישת חרדל מיהא שרי דהא חרדל לא אכיל ליה בעיניה ומה הועיל בפירוכה אם אינו יכול לכותשו אלא ודאי מותר דכתישה מיהא אם נידוך מעי"ט מפיג טעמו הוא כו' והכא מיהא קא בעי לה לענין הפרכה האי ודאי אפשר לעשות מעי"ט ואפי' הכי שרי ליה הואיל ובשבת לאו איסורא דאורייתא היא בי"ט לא גזור ואע"ג דכתיבנא לעיל דאפילו בדבר מד"ס אם אפשר לו לעשות מעי"ט אסור נ"ל דמלילת מלילות ופירוך קטניות בני יומן עדיפי טפי וכן ראיתי שכתב הרב הגדול עכ"ד ואי ת"ל מאי האי דפריך לעיל אביי לרבא דאמר מוללין בי"ט מברייתא דקתני המולל מעי"ט למחר מנפח על יד על יד ויאכל ואפילו בקינון ותמחוי מעי"ט אין ביום טוב לא ומאי קושיא אימא דברייתא חידוש' אשמועינן דל"מ דמוללין בי"ט ומנפח בקנון ותמחוי משום דמלילתה בי"ט עדיף יותר אלא אפי' מללן מעי"ט דהשתא הא חזינן דהאי גברא ניחא ליה מלילתה מעי"ט ואם כן הוה אמינא דאסור לנפח בקנון ותמחוי כיון דיכול לעשות מעי"ט קמל"ן דאפי"ה שרי וכן ראיתי למוהר"י גלאנטי שהקשה כן יע"ש י"ל דשפיר קא פריך דליתני המולל בי"ט דליכא למטעי ולומר דכשמללן מעי"ט אסור לנפח בקנון ותמחוי משום דיכול לעשותו מעי"ט דאם כן היכי קתני ברישא המולל מלילות מע"ש מנפח מיד ליד אבל לא בקנון ותמחוי ואם איתא מאי אריא ע"ש אפי' עי"ט נמי וכ"ש שבת אלא ודאי משמע דבי"ט שרי כנ"ל נכון ודוק ואיך שיהיה המורם מכל האמור דבפירות אפי' דטבילי האידנא לא שרי להפריש בי"ט ומעתה ע"כ לומר שמ"ש רבי' היה אוכל באשכול לא יגמור אכילתו עד שיעשר לאו למימרא דשרי לעשרן בשבת אלא דינא קאמר דאינו יכול לאכול עד שיעשר ונ"מ אם עבר ועישרן כנ"ל:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף